המקנה רסג

המשיאים לכהונה. וי"ל דאי אפשר לפרש לומר כל זרעו על זרע זרעו דהא בת חללה מישראל כשר ולרבי דוסתאי אפי' בת חלל מישראלית כשירה משא"כ בזרעו ממש שכל זרעו פסול ודוק

שם מ"ט דהוי ס"ס וס"ס לקולא וכו'. ועיין בכתובות דף י"ד בתוס' שם דמיירי הכא בספק חלל שנתערב במשפחה ולהכי חשיב ליה ס"ס דכל א' שבני המשפחה ספק אם היה אותו חלל שנתערב אם לאו ולכאורה קשה לפי מה דאיתא בי"ד סי' ק"י דבס"ס בעינן שיודעו השתי ספיקות כא' אבל אם נודע ספק א' בתחל' לא מהני אפי' אם נולד אח"כ ספק אחר א"כ ה"נ אינו מועיל מה שנתערב ולא הוי ס"ס ונראה דלגבי האשה הוי נולדו שתי הספיקות ביחד דבשעה שניסת לעיסה נולדו בה שתי הספקות כא'. ובזה מיושב נמי מה שהקשה הב"ש בסי' ב' על הפוסקים דס"ל ספק א' בגוף וספק א' בתערובות לא מהני משום די"ל דלגבי אשה לא הוי ספיקא בגופא ודוק

שם איפוך וכו' וצריכא וכו' והקשה המהרש"א ז"ל דה"ל לשנוי' לא תיפוך ובאמת טעמא דרב משום דרוב כשרים אצלה והתם רוב פסולים וטעמא דשמואל משום דהתם איכא למיתלי בארוס ולכאורה היה נראה דהא דקאמר בהא קאמר רב משום דאיכא למיתלי בארוס היינו כדאמר התם ס"פ אלמנה לכה"ג דלהאי היתירא ולהאי איסורא משום איסור א"א לכ"ע ואע"ג דלגבי ארוס נמי איכא איסור דרבנן מ"מ מיקרי היתרא לגבי איסורא דא"א א"כ לפי מה דפי' רש"י דף ע"ג בד"ה רוב כשירים דהוי שתוקי משום א' מן הקרובים אע"ג דהוי ג"כ סברא זו דאחרים לגבי קרובים הוי כהיתרא לגבי איסורא וכן אפי' באיסור ממזרת איכא למימר דנבעלה לכשר משום דלגבי פסול איכא איסור לאו דממזר ואפי' לדעת הרמב"ם ז"ל דס"ל דאינה לוקה משום לא יבוא ממזר אא"כ קידש ובעל מ"מ י"ל דאיסורא דאורייתא איכא ועיקרי ביאתו בעבירה כמו שיבואר במקומו בס"ד ונראה דא"ש דלא מיבעי' באסופי דלא ידעי' מי אמו לא שייך לאוקמא בחזקת כשרות דנבעל בהיתרא כמו שנתבאר לעיל דף ע"ג ואפי' בשתוקי אם האם הי' גיורת לא שייך להאי איסורא דהא גיורת מותרת בממזר וכ"ש לפמ"ש במתני' בריש פרקין דלהכי חשיב גירי קודם לממזר ושתוקי משום דמיירי נמי בממזר ושתוקי הבא מן הגרים וקמ"ל רב דאפי' בכה"ג הלכה כר"א אבל אי אפשר לפרש אליבא דשמואל דטעמו התם משום דאיכא למיתלי בארוס דהא הכא נמי כשהיא ישראלית איכא למיתלי בהיתירא. אך אכתי לא מתרצא בהכי מאי דמשני אב"א לעולם לא תיפוך ומאי ממזר דקאמר רב וכוי כיון דע"כ צריך לשנוי' דהא דקאמר שמואל שתוקי היינו שמשתקים אותו מנכסי אבי' א"כ הו"ל לשנוי' דרב אדרב בפשטות דהכא רוב כשרים והכא רוב פסולים ונראה עיקר דלא ניחא ליה לש"ס לומר אליבא דאמת דטעמא דרב התם משום דרוב פסולים הוא משום כיון דהארוס קבוע במקומו ואיכא למימר דהיא אזלה לגבי' הו"ל כמחצה על מחצה. וכמ"ש לעיל דף ע"ג באריכות דאע"ג דאיכא לספוקי נמי דהוא אזיל לגבה אפ"ה הכל הוי בכלל קבוע וכמחצה על מחצה וכן גבי שתוקי לא הוי רוב כשרים מהאי טעמא ודוק

שם אב"א מאי שתוקי בדוקי וכו'. לכאורה משמע דרב פליג בהא ולית ליה הך דר"ג אבל מלשון הסוגיא פ"ק דכתובות משמע דרב נמי ס"ל כר"ג וצ"ל באמת דמר אמר חדא ומר אמר חדא ולא פליגי וכן צ"ל לשנוי' קמא שמשתקין אותו מנכסי אבי' ואין להקשות דא"כ מאי מקשה הש"ס בסוף פ' אלמנה לכה"ג על רב ממתני' דילדה תאכל בתרומה דלמא התם מיירי שהי' אומרה ברי וכן הקשה בתשובת כנסת יחזקאל אך נרא' דז"א דלענין תרומה לא מהני ברי דידה ואף שכתבנו לעיל דף ע"ד בפי' רש"י דהיא נאמנת לענין תרומה שנתעברה מכהן היינו דוקא בבת כהן דנאמנת דלא נפסלה מתרומה דבי נשא מחזקת היתר דידה אבל במתני' דמיירי שתאכל בתרומה בשביל בנה מכהן כיון דל"ל חזקת היתר פשיטא דאינה נאמנות ובתשובה הארכתי ודוק

ע"ב בתו' ד"ה כותי לא ישא כותית וכו'. מ"מ גר הוא ומותר בממזרת וכו'. לכאורה כוונתם לתרץ הא דמקשה דוקא אברייתא דכותי לא ישא כותית ולא אמתני' דאוסר ספיקן בספיקן וקחשיב כותי וע"ז תירצו דעל מתניתין י"ל דידע שיש בהן ספק ממזר כדאמר לקמן שנתערב בהן אלא דקשה ליה נהי דכותי בשתוקי אסור משום דשתוקי הוא ספק ישראל ואסור בממזרת מ"מ כותי בכותית דשניהם גרים לית בהו חששא דקהל גרים לא איקרי קהל וכמו שיבואר לקמן דהכי ס"ל לר"א אך קשה דאכתי לא מתרצי דהא במתני' אוסר ר"א ספיקן בוודאין ומפרש בתר הכי אלו הן הספיקות שתוקי ואסופי וכותי הרי דכותי אסור בוודאי ממזרות ואמאי הא גר הוא ומותר בממזרת ונראה ליישב די"ל דידע הא דרב יוסף דכותי הוא כגר לאחר עשרה דורות אלא דקשה ליה קושיא אביי דהתם גר ישן וממזרת חדשה וכו' א"כ מתני' ספיקן בוודאין דהא ממזרת חדשה לא קשה מידי דהוי כגר לאחר עשרה דורות אלא על הברייתא קשה וכן צ"ל בשינוי' דרב דימי כמו שיבואר בסמוך ודו"ק

ע"ב ברש"י ד"ה ור' ישמעאל וכו' וזו באה מכותי וכותית וכו'. לכאורה משמע מדברי רש"ל ז"ל דאם הם מתגיירן לפנינו באמת ראוי' ליקח והיינו משום דקהל גרים לא איקר' קהל וכמ"ש תוס' ולפ"ז צ"ל דטעמא דר"א במתני' דכותי אסור בממזרת וודאי היינו דוקא אם לא נתגיירו אבל אם נתגיירו לפנינו אין בהן חשש איסור משום דקהל גרים לא איקרי קהל אך מ"ש רש"י ז"ל לקמן בד"ה ויש אומרים וכו' דלכך כותי לא ישא כותית שמא אחד מן הבקיאין וכו' משמע דס"ל לר"א דקהל גרים איקרי קהל וליכא לפרושי משום דס"ל לרש"י ז"ל כמ"ש תוס' משום שנתערב ישראלים א"כ ה"ל לרש"י לפרושי ג"כ הכי דאפי' יתגיירו אסורין כמ"ש תוס' ונראה דס"ל לרש"י ז"ל לשיטת הרמב"ם ז"ל שכתבנו לעיל כל גר שאמו מישראל אסור בממזרת א"כ לפי מאי דמשני דס"ל לר"א נכרי ועבד הבא על בת ישראל הולד נשר ועיקר פסולייהו משום שאין בקיאין בטוב גיטן וקידושין ואיכא למיחוש שמא הוא בת מישראלית ואסור בממזרת אבל לפי שינוי' דרב דימא דאין שום חשש ממזרת בהם אלא משום דנכרי ועבד הבא על בת ישראל הולד ממזר א"כ ממ"נ אם אמו מישראל הוא ג"כ ממזר ואם יתגיירו לפנינו אין בו חשש איסור מ"מ אין בזה קושי' לשיטת התוס' לעיל דף ע"ד ע"ב בד"ה והרי גר וכו' דגר שאמו ישראלית מותר בממזר די"ל דהתוס' לטעמייהו אזלי שכתבו בד"ה ור' ישמעאל דגם ישראל נטמעו בהם א"כ דחיישינן שמא בא מן הכהנים שנטמעו בהן דמשמע דס"ל לר"א בהא כר"ע דכהנים כשרים הי' ותו די"ל דבנכרי ועבד הבא על בת ישראל עדיף טפי מגר הבא על בת ישראל ומודים בזה התוס' דהבן אסור בממזר כמו שיבואר בסמוך. אך אכתי קשה לפרש הכי לפירש"י דמתני' מיירי דלא נתגיירו דא"כ אמאי חשיב לכותי' בין הספיקות כיון דממ"נ אסור או משום שהוא נכרי או משום שהוא ממזר וכ"ש לפמ"ש הרמב"ם ז"ל דבשתוקי ואסופי אית ביה נמי חשש נכרי ומגיירין אותו ואח"כ חשבינן ליה לשתוקי ואסופי וא"כ גבי כותי ע"כ מיירי נמי בהכי דאפי' נתגייר ונראה דא"ש. לפמ"ש לעיל דמתני' מיירי אפי' נתגייר והא דאסור בממזרת היינו משום דר' יוסף דס"ל דהוי כגר לאחר עשרה דורות ואסור ליקח ממזרות חדשה וא"כ מלתא דר' יוסף ודר' דימא צריכין זה לזה ולא הקשה אביי על ר' יוסף אלא דא"א לפרש הברייתא הכי אבל מתני' א"ש וכמ"ש לעיל בתוס' ד"ה כותי לא ישא כותי' דאף המקשה הוי סבר כן ודו"ק

והנה לכאורה היה נראה ליישב קושיות התוס' דיתגיירו לפנינו משום דאיתא ביבמות דף ע"ח ע"ב אמר ר"ל ממזרת לאחר עשרה דורות מותרת וכו'. וכתבו התו' שם ד"ה מי יתן וכו' דר"א ס"ל דמותרת ע"ש. ואף דמשמע דר"א דשמעתין היינו ר"א בן שמוע ור"א דהתם היינו ר"א בן הורקנוס מ"מ י"ל דסבר הכי דהא קאמר שם דפליגי בדון מינה ומינה וכמה תנאי בתראי ור' שהוא תלמיד ר"א בן שמוע סבר דון מינה ומינה כדאי' במנחות וא"כ לפי שיטת הרמב"ם ז"ל דגר שאמו מישראל מיקרי קהל ואסור בממזרת ואפשר דאפי' לדעת התו' דס"ל גר שנשא בת ישראל בתו מותרת לממזר היינו דוקא בגר כיון דהוי נשואה היתר ס"ל דהולך אחר הזכר אבל בנכרי הבא על בת ישראל דהולד הולך אחר ישראלים מודים דהוי קהל ואסור בממזרת א"כ ממזרת לאחר עשרה דורות מכותי שנשא ישראלית מיקרי קהל כיון שאמו מישראל ואסורה בממזר וא"כ אפי' אם יתגיירו לפנינו איכא חששא זו שמא הי' ממזרת לאחר עשרה דורות ואסורה להינשא לממזר אפי' אחר עשרה דורות אע"ג דבמתני' נקט כותי דמשמע אפי' כותי זכר אסור בממזרת וממזר אסור אפי' אחר עשרה דורות וא"כ אין כאן חשש אם יתגיירו מ"מ הא כבר כתבנו דמתני' א"ש כרב יוסף כיון דהיא ממזרת חדשה אסור משום גר אחר עשרה דורות דהא לפמ"ש ע"כ צריך לומר כן. ולכאורה היה נראה לולי פירש"י ז"ל דא"צ לדחוקי כלל די"ל דאף למ"ד גירי אריות הן מ"מ מסתמא היו בהן כמה גירי אמת דהא כתב הריטב"א ז"ל דאף למ"ד גירי אמת הן אע"ג דבקרא מפורש את אלהיהם היו עובדין היינו נהי דכותים ראשונים לא נתגיירו ממש אבל דורות האחרונים פירשו מע"ז וקיבלו עליהם גירות גמור א"כ מה"ת לא נימא דאף למ"ד גירי אריות הן שלא ימצא בתוכן מקצת גירי אמת שהי' מקבלים עליהם גירות גמור א"כ שפיר איכא למיחש דאותם שנתגיירו באמת שנשא ישראלית וכיון דלשיטת הרמב"ם ז"ל גר שנשא ישראלית ה"ל קהל ואסור בממזרת וא"כ שפיר איכא למיחוש שמא הי' ממזרת והוא מגר שנשא ישראלית ואתי שפיר גם במתני' דלהכי אף אם יתגייר אסור בממזרת דשמא הי' מגר שנשא