המקנה רסב

כדקתני ואלו הן הספיקות שתוקי ואסופי וכותי ואמאי הא רבא עצמו ס"ל לקמן דפסול כותי הוא משום עבד ושפחה שנתערבו בהן ואיסור שפחה הוא ג"כ גבי עמוני כמ"ש תוס' ביבמות דף ע"ט בד"ה ונתונים וכו' דדוקא ממזר מותר בשפחה משום דבא מקדישות אבל שאר פסולים כגון גר עמוני ומואבי אסורין בשפחה וא"כ קשה אמאי מותר בכותי בשלמא בשתוקי ואסופי י"ל כיון דעכ"פ הוא בא מספק קדישות מותר בשפחה ואפי' אם אסור בשפחה וודאית מ"מ בכותית דאינו אלא ספק שפחה הו"ל ספק ספיקא וכן צ"ל ע"כ דהא דכותי נושא כותית אע"ג דהוא ספק שפחה מ"מ גם הוא ספק עבד ה"ל ס"ס אבל גר עמוני קשה וצ"ל כיון דשפחה הוי מיעוט' וקי"ל כל דפריש מרובא פריש וכמ"ש לעיל דף ע"ג בשם התוס' בנזיר דכל שאין האיסור ידוע במקומו לא הוי קביע ואינו אסור אלא מדרבנן ובפסולים לא גזרו כדאיתא ביבמות דף ע"ו וכה"ג וכ"ש לדעת הרמב"ם ז"ל דס"ל כל ספיקא דאורייתא ילפינן מספק ממזר דמותר מן התורה אך אכתי קשה לי כיון דהוא דעמוני מותר לבוא בקהל ספק היינו כיון דכתיב בקהל ה' הא בקהל ספק יבוא והיינו משום דהקילה התורה ספק אבל הכא דממ"נ אסורה לו דאם הי' שפחה הוא אסור בה ואם אינה שפחה הי' אסורה בו משום איסור עמוני וכ"ש לדעת הרמב"ם דיליף מהכא לכל ספיקא דאורייתא א"כ כיון דהיא ממ"נ אסורה אין כאן ספק ונהי דלרבנן דס"ל קהל גרים לא איקרי קהל א"כ כשאינה שפחה עכ"פ הי' גיורת ואף דנתערבו בהם ישראלים מ"מ כבר כתבנו לעיל דספק גר מותר בפסולים מדאורייתא ואפי' אי נימא דאסור מדרבנן היינו משום מעלה עשו ביוחסין ובפסולים לא עשו מעלה אך לר"י קשה כיון דס"ל קהל גרים איקרי קהל אמאי גר עמוני מותר בכותית א"כ מאי מקשה הש"ס אי הכי אמאי ר' יהודא אוסר דלמא רבא מפרש פלוגתייהו דר"י ורבנן בזה אם גר עמוני מותר בכותית וצ"ל דס"ל לש"ס לדוחק לאוקמא פלוגתייהו דוקא בגר עמוני בכותי כיון דלא נזכר כותי במשנה כלל ולכך מפרש דכולה חד תנא ודברי ר"י הי' הרי דת"ק דרישא דמתני' דריש פרקין ור' יהודא דהוא תנא דסיפא תרווייהו פליגי עם ר"א דאוסר ספיקן בוודאין אלא דאיכא בינייהו בין ת"ק לר' יהודא גר עמוני והוא פסול וודאי דבזה ר"י מודה לר"א דאוסר בספיקן דהיינו כותית כנ"ל ודו"ק

בגמרא א"ה מ"ט דר' יהודא אוסר פי' רש"י הני וודאי לא איקרי קהל דהא לא חזי לבוא בקהל לכאורה אין זה מוכרח דהא קי"ל פצוע דכא אסור בממזרת כדאיתא באה"ע סי' ה' סעיף א' אע"ג דכתיב גבי לא יבוא בקהל אפ"ה איהו נמי איקרי קהל לענין דאסור בממזרת ולולי דבריו הי' נראה דמדאמרינן לעיל דתלתא קהלי לכהנים לוים וישראלים ולר' יהודא גרים מכלל דבפסולים מותר וכמו שכתבנו לעיל בתוספת ד"ה חמשה קהלי עיין שם. ועוד נראה דמוכרח לפמ"ש לעיל בסוף פ' האומר דהא דכתיב גבי עמוני דור עשירי לא יבוא להם בקהל ה' ודרשינן מיני' לא הלך אחר פסולו ע"כ מיירי שנשא בהיתר דאל"כ למה לי קרא דהולך אחר פסולו פשיטא דהא לא משכחת דור עשירי כלל דהא הנקיבות מותרת אע"כ דאשמעינן קרא אפי' נשא בהיתר דהיינו שנשא מצריות שני א"כ מוכרח דפסולים מותרים לבוא זה בזה ודו"ק

דף ע"ה אמר ר"י מצרי שני א"ב וכו'. הנה תוס' ביבמות דף ע"ז הקשה מסוגי' זו על ר"ל דס"ל דבה גר עמוני ומצרי שני שבא על ישראלית בתו פסולה לכהונה ונדחקו דס"ל לר"ל דת"ק פליג אף בבתו. ולולי דבריהם הי' נראה דס"ל לר"ל דר' יוסי מיירי בעמוני שבא על בת גר וגיורת ור"י לטעמי' דס"ל בת גר וגיורת כשר לכהונה וא"כ כיון דאין ביאתו בעבירה ס"ל לר"י דאינה פסולה לכהונה ומשכחת נמי לענין תרומה דאיירי בי' קרא דבת כהן כי תהיה לאיש זר כגון שהיתה נשואה לכהן תחלה וילדה בן שמאכיל את אמו בתרומה ולא נפסלה בביאת מצרי שני ת"ק ס"ל דאפ"ה פסולה ואע"ג דאין ביאתו בעבירה מ"מ כיון שהוא פסול לקהל מיקרי איש זר תדע דהא אמר ר"י כל שזרעו פסול פוסל וא"כ בוודאי מצרי ראשון שבא על גיורת דהיינו שנולדה מגר וגיורת אע"ג דביאתו בהיתר פסלה דהא כללא קאמר כל שזרעו פסול פוסל וכיון שזרעו פסול לבוא בקהל וודאי הי' פסולה אע"ג דביאתו בהיתר מ"מ מיקרי איש זר א"כ ה"נ י"ל לת"ק הכי לגבי מצרי שני ואפי' אם נימא דמשמע להו לתוס' דת"ק ל"ל הא דר' יוסי דאמר בת גר וגיורת כשירה לכהונה מדקאמר דוקא שבא על כהנת לוים וישראלים דמשמע דבא למעוטי בת גרים דבל"ז פסולה לכהונה וא"כ ל"ל דא"ב מצרי שני שבא על בת גר וגיורת דהא לת"ק בל"ז פסולה ז"א דהא בת גר שאמה מישראלי' כשירה אף לראב"י וא"כ ע"כ הא דקאמר כהנת לוים וישראלית לאו דוקא הוא דהא ליכא למימר דת"ק ר' יהודא היא דסבירא ליה בת גר זכר פסולה דהא לר' יהודא גר פוסל ואם כן מאי האי דקאמר ת"ק דגר עמוני פסיל בביאתו אע"כ דלאו רבי יהודא הי' וע"כ דלאו לדיוקא נקיט ישראלית. אי נמי כיון שאמה מישראל קרא לה ישראלית א"כ איכא בינייהו בגיורת שאמה מישראל דכשרה לכהונה וס"ל לת"ק דנפסלה בביאת מצרי שני אע"ג דליכא ביאת עבירה דלא איקרי קהל כמ"ש התוס' לעיל בד"ה והרי גר וכו' וכן י"ל לרשב"ג דפליגי בעמוני שנשא בת גרים כנ"ל וא"כ אין מכאן קושי' לר"ל. ולפ"ז י"ל דר' יוחנן לטעמיה כמו שכתבנו לעיל דף ס"ו ע"ב במתני' דנפקא לי' לרמב"ם ז"ל דגר שאמו מישראל איקרי קהל מסוגי' דיבמות דף נ"ז דבעי מיני' ר' יוחנן מר' אושעי' פ"ד כהן שנשא בת גרים ופי' רש"י ז"ל שם לחד לישנא דמבעי' ליה בבת גר וגיורת אם מיקרי קהל אבל גר שאמו מישראל ס"ל דוודאי איקרי קהל כשיטת הרמב"ם ז"ל שכתבנו לעיל ואפי' לשון שני שפי' רש"י ז"ל שם מסתפקא ליה בגר שאמו מישראל אם מיקרי קהל ולפ"ז א"ש דאפי' אי נימא דמיירי בבת גר שאמה מישראל מ"מ כיון דאיקרי קהל ביאתו בעבירה ואפ"ה בתו כשירה אבל לר"ל י"ל דס"ל דאפי' בבת גר שאמה מישראל לא מיקרי קהל א"כ שפיר י"ל הברייתא בהכי כנ"ל ועמ"ש עפ"ז לעיל דף ע"ד ע"ב בתוספות ד"ה והרי גר וכו' ודו"ק היטב

ונראה לענ"ד דלא ניחא להתוספות לאוקמי בהכי משום דאמרינן לקמן דף ע"ח דטעמא דרבי יהודא דס"ל דבת גר זכר כבת חלל זכר משום דיליף ק"ו מחלל ומה חלל וכו' ומה להצד השוה שבהן שיש בהן צד עבירה וכו' וכתבנו שם בתוס' ד"ה לרבי יהודא וכו' דהא דלא הקשה שם התוספות על ראב"י דלא יליף מדינא דרבי יהודא משום דיליף מקרא דמזרע ישראל דמשמע מקצת זרע ואכתי קשה דנילף שיפסול גר בביאתו כדיליף שם רבי יהודא מהאי דינא וצ"ל דמה לצד השוה שכן זרע פוסל אפי' מישראלית א"נ משום דאיכא למיפרך שכן יש בהן צד עבירה כמ"ש הת"י שם ועמ"ש שם ואי נימא מצרי שני הבא על בת גרים אף שאין ביאתו בעבירה ואין זרעו פסול אפ"ה פסולה בביאתו מלאיש זר קשה דנילוף מק"ו לכל גר שיפסול בביאתו מק"ו דר"י מחלל דהא ליכא למיפרך מה לצד השוה שבהן שיש בהן צד עבירה וזרעם פוסל דנימא מצרי שני שבא על בת גר יוכיח דביאתו בהתיר וזרעו כשר ואפ"ה פסולה בשלמא ממצרי ראשון שבא על בת גרים ליכא למילף משום דאיכא למיפרך מה למצרי ראשון שכן זרעו פסול אבל מצרי שני אי נימא דס"ל לת"ק דפסול בביאתו קשה דניליף לכל גר שיפסול בביאתו במה הצד ומדקאמר ת"ק דוקא גר עמוני משמע דשאר גר אינו פוסל בביאתו אע"כ דבמצרי שני שבא על בת גרים מודה ת"ק דאינו פוסל. מיהא אין זה מוכרח כ"כ די"ל דרבנן לית להו כלל ק"ו דרבי יהודא כמ"ש שם התוס' אליבא דרבי יוסי דלא יליף במה הצד מחלל ומצרי ראשון כדס"ל לרבי יהודא שם וצ"ע לדינא בגר עמוני ומצרי שני שבא על גיורת שאמו מישראל אם נפסלה מן הכהונה מלאיש זר או נימא כיון דביאתו בהיתר לא פסלה. וכן יש להסתפק לדעת הפוסקים בסימן ב' דאלמנת עיסה כשירה בדיעבד ובתה פסולה דלא קי"ל כהך כללא דרבי יוסי דכל שזרעו פוסל א"כ יש להסתפק אפי' במצרי ראשון שבא על גיורת שאמו מישראל רם נפסלה אע"ג דזרעו פוסל די"ל דהיא כשירה כיון שביאתו בהיתר: ועמ"ש דף ס"ו ע"ב במתני' דאלמנה לכה"ג וגרושה וחלוצה לכהן הדיוט חולצות ולא מתייבמות מדרבנן גזירה ביאה ראשונה אטו ביאה שניה אבל מדאורייתא אתא עשה ודחי ל"ת כדאיתא ביבמות דף כ' דנפסלה בביאתו מדרבנן אלמנה מן הכהונה וגרושה מן התרומה אבל מדאורייתא לא נתחללה כדמשמע מסוגיא דיבמות שם דלא נתחללה וכמו שהוכחנו מהסוגיא שם. ודו"ק

ברש"י ד"ה מכה"ג באלמנה וכו' מלא יחלל ב' חלולין במשמע וכו' וכן הוא בסוגיא דריש תמורה והמהרש"ל ז"ל הקשה מסוגי' דלקמן דף ע"ז דקאמר שם זה שהי' כשר ונתחלל ולפמ"ש הסוגיא סותרת. ולענ"ד נראה די"ל דהא דאיצטרך לא יחלל א' לו וא' לזרעו משום דכתב הרמב"ם ז"ל דאינו לוקה בגרושה לכהן משום לא יחלל דכבר היתה אסורה לכהונה וא"כ מהאי טעמא דלשון לא יחלל משמע שהוא כשר ונתחלל לא שייך אלא באלמנה לכה"ג. אבל לא בגרושה שהיתה כבר אסורה לכהונה ומהאי טעמא אינו לוקה משום לא יחלל וליכא למילף דנתחלל מתרומה דבי נשא אלא מריבוי דנא יחלל והא דאיצטרך לקמן טעמא דזה שהיה כשר ונתחלל היינו משום דלא נימא דלא יחלל קאי דוקא על גרושה שאיסורו שוה בכל הכהנים אבל באלמנה דאינו אלא בכה"ג ה"א דלא נתחללה לכך יליף ממשמעותא דזה שהי' כשר ונתחלל נמצא בשמעתין דבעי למילף מאלמנה לכהן גדול דביאתו בעבירה ע"כ דגם בגרושה לכהן הדיוט נתחללה דאל"כ נימא גרושה תוכיח לכך פירש"י ז"ל מקרא דלא יחלל ולקמן דף ע"ז יבואר עוד בשני אופנים ודוק

בגמרא אמר עולא גר עמוני וכו'. לכאורה קשה כיון דמלא יחלל זרעו דכתיב גבי כהנים דילפינן מיניה לקמן דף ע"ז דבתו פסולה ה"נ ילפינן עיניה דזרע זרעו לעולם זכרים פסול א"כ לרשב"ג דס"ל דבעינן כל זרעו פוסל אף מצרי ראשון אינו פוסל דלא הוי דומיא דכה"ג שפוסל זרע זרעו והל"ל מצרי ראשון א"ב ודוחק לומר דאין ה"נ דהא דנקט גר עמוני דהיינו לרבותא דר' יוסי. ותו דאי נימא דמכשיר רשב"ג אף במצרי ראשון א"כ הא דפריך לקמן דף ע"ח על ר' יהודה אהא דקאמר שם מצרי ראשון יוכיח וכו' מה להצד השוה שכן פוסלים בביאתו מאי קושיא דלמא ס"ל כרשב"ג דאין מצרי ראשון פוסל. מיהא בהא איכא למימר דקושטא קאמר דלרב יהודא גר פוסל בביאתו כדאמר שם ר' יהודא מכהנים יקחו מן