המקנה רסא

כדאיתא ביבמות דף ל"א מיהו יותר נראה לפי משמעות רוב הפוסקי' דאין איסור זה אלא מדרבנן ואפי' בפסולים מספק עצמן עשו מעלה ואפשר לומר לפמ"ש בשיטת רש"י ז"ל דס"ל לר"א דקהל גרים איקרי קהל דהא בהא תליא דלמ"ד קהל גרים איקרי קהל לא שייך לומר דאסרוה לשתוקי בממזרות משום מעלה עשו בשתוקי דא"כ שתוקי אין לו תקנה דאין יכול לישא לא מכשירים ולא מפסולים ולא מגרים ולא שייך לעשות בשתוקי בתקנה משום מעלה דידיה שלא ישא שום אשה וע"כ משום דכיון דס"ל קהל גרים איקרי קהל איצטרך חד קהל להא ממילא דליכא ריבוי למשרי ממזר בשתוקי ולרבא דס"ל קהל גרים לא איקרי קהל באמת מדאורייתא מותרים מיתורא דקהל אלא כיון דאית ליה תקנה בבת גרים עשו בו מעלה לאוסרה בממזרת ודו"ק

שם ספיקן בוודאין וודאין בספיקן וכו' לכאורה הני תרי חדא מילתא הוא ודוחק לפרש דקאי על זכרים ונקיבות דפשיטא דשניהם מוזהרין זע"ז. ויש לפרש דוודאין בספיקן היינו היכא דהוא וודאי ואזיל לגבי ספק דהוי ליה הספק קבוע וכמחצה על מחצה דמי וכדמפרש לקמן במתניתן ואילו הספיקות שתוקי וכותי אמרינן לקמן דפסולי דכותי משום שאין בקיאין בטיב גיטין וקדושין ואינך טעמי' טובא דאפי' אי הוה רוב פסולים מ"מ כיון דהם קבועים הרי הם כמחצה על מחצה משא"כ כשהספיקות הולכין לוודאין איכא למימר מרובא פריש וכן להיפוך היכי דהוי רוב כשרים איכא איסורא טפי היכא דספק אזיל לגבי וודאי וס"ל לר"א דלא חילקו בזה דלעולם אסורין והיינו דקאמר וספיקן בוודאין בין שספיקות אזלי לגבי וודאי בין שוודאין אזלי לגבי ספק דלפעמים איכא רבותא בזה ולפעמים בזה ואפ"ה אסורין משום לא פלוג. ולפ"ז י"ל הא דאסר ספיקן בספיקן אף דלפמ"ש לעיל דמדאורייתא מודה ר"א דשרי ספיקן בוודאין א"כ הוה חומרא יתירה לאסור ספיקן בספיקן דאיכא תרי ספיקא להתירא מדאורייתא ולפמ"ש א"ש דכיון דלעולם אחד מהן קבוע ואחד מהן מרובא פריש א"כ הוה מ"מ כוודאין בספיקן ואין כאן אלא ספק אחד בין ברוב כשרים בין ברוב פסולים מיהא טעם זה לא יתכן אלא בכותי דה"ל ספק קבוע וכדאמר ר"א לקמן כותי לא ישא כותית אבל בשתוקי ואסופי לא שייך זה ועמ"ש לקמן דף ע"ה די"ל דטעמא דר"א כדאמר רבא לעיל דף ע"ג גזירה שמא ישא אחותו מאביו אלא דלא שייך זה גבי כותי כמו שיבואר שם בס"ד. ודו"ק

בגמרא הא תנא ליה רישא וכו' הקשה מהרש"א ז"ל יותר הוה לי' למידק הא מותר אסור דהיינו גר ות"ק לא ס"ל הכי בר"פ ע"ש מה שתירץ ולולי דבריו היה נראה בפשיטות דהכא לא שייך למידק כלל דגר אסור בממזרת דאיכא למימר דלרבותא נקיט דאפי' שתוקי דהוא ספק קהל ולא אסרוה לבוא בקהל אלא משום מעלה עשו ביוחסין אפ"ה מותר בפסולין וכ"ש גר דוודאי לא איקרי קהל דמותר בפסולים משא"כ למאי דמשני כל האסורין לבוא בקהל כהונה דהיינו גרים מקשה שפיר הא מותר אסור מגרים גופייהו. וק"ל

שם מידי גר בממזרת קתני וכו'. לכאורה קשה מכאן על שיטת רש"י ז"ל בריש פרק אלו נערות דאיסור נתינים אינו אלא משום דדוד גזר עליהם עבדות והיינו מדרבנן וכמ"ש התוס' שם וכן מוכח דאל"ה הוי אסורים בגרים וחרורים דבלאו דלא תתחתן לא כתוב קהל ה' אע"כ דאינו אלא מדרבנן וגרים לא גזר ולפ"ז צ"ל הא דממזרים ונתינים מותרים לבוא זה בזה אע"ג דנתינים גרים גמורים הן מן התורה היינו משום דקהל גרים לא איקרי קהל א"כ לר"י דסבירא ליה קהל גרים איקרי קהל אסורים ממזרים ונתינים לבוא זה בזה. א"כ מאי מקשה מידי גר קתני הא קחשיב לעיל דנתינים בכלל האסורין לביא בקהל ושפיר פליג רבי יהודא: וכן קשה לשיטת הפוסקים שהבאתי בחידושי שם דס"ל נתינים אינם אסורים מן התורה אלא בדור ראשון מלאו דלא תתחתן בם א"כ שפיר שייך דפליג ר"י בדור שני דאינו אסור אלא מדרבנן: ונראה דרש"י ז"ל והפוסקים הנ"ל לא כתבו כן אלא לפי המסקנא דכל האסורים היינו גר עמוני ומואבי ולא קאי על הני דחשיב בריש פרקין אבל לפי הס"ד דכל האיסורין קאי על הני דחשיב לעיל ע"כ צ"ל דנתינים אסורי מדאורייתא איסור עולם דאל"ה קשה הא דקאמר כל האיסורין וכללא הוא והרי ישראל שנשא נתינה דהולד הולך אחר הפסול כדמפורש במתני' דלעיל סוף פ' האומר דחשיב התם ממזרת ונתינה לישראל דהולד הולך אחר הפגום ואסור לבוא בקהל ואפ"ה אסור בממזרת דמדאורייתא ישראל גמור הוא כיון שאביו מישראל וכ"ש לדעת הרמב"ם גר שאמו מישראל אסור בפסולים א"כ בת נתין מישראלית אסור לבוא בקהל ואסור בממזרות אע"כ לפי הס"ד צ"ל דנתינים אסורים מדאורייתא איסור עולם ושפיר פריך מ"ט דר"י ודוק

ע"ב בתוס' ד"ה הכי קאמר כל האסורים לבוא בקהל כהונה וכו' וא"ת ואמאי לא פריך הא תנא לי' רישא וכו' לולי דבריהם הי' כר' דוודאי הא דאמרינן לעיל דמדאורייתא מותר ממזר בשתוקי משום דרשא דקהל וודאי הוא דלא יבא הוא בקהל ספק יבא נר' דבכלל דרשא זו ילפינן נמי דספק גר וספק ישראל מותר בממזרת דאע"ג דהוא ספק ישראל אפ"ה כיון דהתירה התורה לבוא בקהל ספק א"כ כיון דקהל גרים לא איקרי קהל הרי הי' ספק קהל וה"ה דהוי מצי למתני הכי לעיל אלא אגב דנקיט שתוקי בישראל נקיט נמי ממזר בשתוקי א"כ שפיר דכי היכא דלפי שינוי' קמא דמפרש כל האסורין לבוא בקהל היינו שתוקי ואסופי דאסורין לבוא בקהל מחמת ספק ה"נ כדמשני כל האסורין לבוא בקהל כהונה היינו לרבות אפי' ספק איסורים דהיינו ספק גיורת דאסורה לכהן ומותרת בממזר וחידוש גדול הוא זה דלא עשו בזה מעלה וזה לא נשמע ממתני' דריש פרקין אלא וודאי גרים ושתוקי אבל ספק גרים לא נשמע ממתני' ואפשר דתוס' ס"ל דבאמת עשו בה מעלה בספק גר וספק ישראל דאסור בפסולים ודו"ק

בא"ד וי"ל דלאו עיקר קושי' הוא וכו' עיין במהרש"א שנדחק בפי' דבריהם ונר' לפרש משום לפי מה דמשני בקהל כהונה אין כ"כ קושי' די"ל לפי דבעי למינקט פלוגתא דר"י דפליג אגר לחוד לא הוי מצי למיתני סתם ר"י אוסר לכך הוצרך התנא לחזור ולשנות גר לבד דפליג עלי' ר"י אלא דקשה להו דא"כ ואי פריך בתחלה הא תני' לי' רישא דלמא מש"ה חוזר ושני משום דלא מצי למיתני ור"י אוסר משום דהוי משמע דאוסר אפי' גרים ושתוקי ואסופי ובזה מודה ר"י אע"ג דשמעינן לר' יהודא דגר אסור בממזרת מ"מ לא שמעינן דגר אסור בשתוקית דאינו אלא משום מעלה עשו ביוחסין ולא בגרים ואי משום דר' יהודא לא פליג אפסולים היינו קושי' שני' לכך כתבו תוס' דבאמת סמוך אקושי' שני' דר"י לא פליג בפסולים ומכ"מ ב' קושי' הם על ת"ק ועל ר"י דכיון דליכא למימר דנקיט משום ר' יהודא ממילא כולה יתירא. מיהא נר' דבל"ז צ"ל דלא עיקר קושי' הוא דוודאי י"ל דנקיט לרבות' כותי דלא נקט ברישא משום דלא הי' באותם שעלו מבבל וכן פשיטא דידע די"ל דמרבה גר עמוני ומואבי כדמשני רבא באמת לקמן ומקשה עליו אי הכא מאי ר' יהודא אוסר הרי דזה הוא עיקר הקושיא וק"ל

תוס' ד"ה והרי גר וכו'. ונר' לפרש הרי גר שנש' בת ישראל שהבת מותרת לכהן ומותרת בממזר וכו' כבר כתבנו בסוף פ' האומר דף ס"ו ע"ב דהרמב"ם ז"ל פליג בהא וס"ל דאסורה בממזר וס"ל דהא דאמ' לקמן והרי גר שנש' בת ישראל שכהן מותר ליש' בתו ומותרין לבוא זה בזה היינו שהגר עצמו מותר לישא ממזרת אבל בתו אסורה. וכבר כתבנו דפלוגתייהו תלי' בסוגי' דיבמות דף נ"ז ע"א גבי פצוע דכא כהן וכו' בשני הפירושים שכתב רש"י ז"ל שם ויש להביא ראי' לשיטת הרמב"ם ז"ל מסוגיא דיבמות דף ע"ז דקאמר שם אי כר"י הא אמר וכו' ואי כר' יוסי פשיטא וכו' ולא קאמר אי כראב"י דס"ל גר שנשא בת ישראל בתו כשירה לכהונה דקי"ל כוותי' דהיינו שנשא עמוני גיורת שאמה מישראל דלפי דברי התוס' הי' מותרת בעמוני ומותרת לכהונה וכן במה דקאמר שם ר' יוחנן אני שונה עמו מעמיו להביא בתולה הבאה מב' עממים ומעם שיש בו עממים דמנא לי' לר"י לפרש בעמוני שנשא בת ישראל דהוה ביאתו בעבירה דלמא מיירי בעמוני שנשא בת עמוני מישראלית דלדברי התוס' אין ביאתו בעבירה כיון שאבי' גר ואפ"ה איצטרך קרא דלא ניליף מכ"ג באלמנה וחלל כיון שיש בו מצד עבירה באמה והיינו דקאמר מעם שיש בו שני עממין ר"ל שאמה נולדה מעמוני ישראלית אבל לשיטת הרמב"ם ז"ל א"ש דבכה"ג נמי הוי ביאתו בעבירה כיון דאמו מישראל מיקרי קהל. מיהא י"ל דר' יוחנן לשיטתו דס"ל גר שאמו מישראל מיקרי קהל כמו שיבואר לקמן דף ע"ה מסוגיא דיבמות דף נ"ז דבעי ר' אושעי' מר"י וכו' ולפמ"ש לקמן דר"ל פליג בהא א"ש די"ל דלא קשה לי' לר"ל מקרא דעמיו מעמיו דאיכא למימר דמפרש לי' כמ"ש ודו"ק

שם בגמרא אלא אמר ר"ב אמר רבה בר אבוה הכא ממזר מאחותו וכו' לולי פירוש רש"י ותו' ז"ל נראה לענ"ד לפרש לפמ"ש לעיל בתו' ד"ה כל האסורין לבוא וכו' דהמ"ל דהא דנקיט במתני' כל האסורין היינו לרבות כותי' דלא תנא ברישא ולפ"ז י"ל לפי מה דאיתא לקמן דף ע"ו בטעם איסור הכותים לפי שאין בקיאין בדקדוקי מצות. ורב נחמן אמר רבה בר אבוה ממזר מאחותו נתערב בהן וכו' א"כ י"ל דלפי הטעם דאין בקיאין לא חשיבא ספק קהל להתירה בממזרת דאינו אלא חששא בעלמא ואף אי קהל גרים לא חשיבא קהל מ"מ הא אמור לקמן שנתערב בהן ישראל וכבר כתב לעיל שספק גר וספק ישראל אסור מדרבנן בפסולים אלא דאפ"ה מותר משום דהוי ספק קהל משום ממזרים שנתערבו בהם א"כ י"ל דר"נ אמר רבה בר אבוה לטעמי' אזיל דס"ל לקמן דף ע"ו דממזר מאחותו נתערב בהן והיינו דקאמר דטעמא דר"י משום דס"ל דלא הוי ממזר מאחותו אלא דפסולים משום שאין בקיאין ומטעם זה אין להתירם בממזר וודאי כנ"ל שהרי נתערב בהם ישראל וכו' וכ"ש לר"י דס"ל קהל גרים איקרי קהל ועיין בסמוך ודו"ק

שם אלא אמר רבא גר עמוני ומואבי איכא בינייהו: לכאורה אינו מובן מאי א"ב דקאמר הא גם לר"י מתירין זה בזה ונראה ליישב דהא קשה לפי שינוי' דרבא דמוקי מתני' בגר עמוני ומואבי דמותר לבא זה בזה והיינו בין בוודאי ממזר בין בספיקא בכלל זה הוא כותי