המקנה רס

הכא פשטא דקרא שנולד לו בנים מן האהובה ומן השנואה והי' ידוע שהי' בן הבכור לשנואה כדכתיב והי' בן הבכור לשנואה ואח"כ נתערבו ולא נודע מי הבכור והאב מעיד על זה שהוא הבכור בן השנואה הרי זה מעיד עליו גם לענין פסול וכן משמע מדקאמר קרא לא יוכל לבכר את בן אהובה וגו' דלא הול"ל אלא שאינו יכול לעשות את הבכור כפשוט משמע דמיירי בנתערבו דוודאי א' מהם בכור או זה או זה וכיון דמהימן לתת לו פי שנים ממילא מהימן נמי לפוסלו וי"ל דר"י לטעמי' דס"ל ביבמות דף כ"ה גבי הרגתיו לא תנשא דלא פלגינן דיבורא והיינו דקאמר כשם שנאמן וכו' דלא תימא דפלגינן דיבורא ולא יהא נאמן אלא לענין חלק בכורה קמ"ל לא פלגינן דיבור' ולפ"ז נראה דהא דלא נקיט זה בני ממזר כפשטא דקרא דכיון דבתחלה קודם שהכירו הי' ספק ממזר ואסור בישראל ומותר בממזרת כדאמר לקמן ספיקן בוודאין מותרין א"כ אין נ"מ בעדות האב שהוא וודאי ממזר ומותר בממזרת דמעיקרא נמי הכי הוי אבל בבן גרושה וחלוצה דקרא נמי מיירי בכולה פסולי בין בפסולי קהל בין בפסולי כהונה וכיון דהוי ספק כהן ספק חלל הי' איסור בגרושה וחלוצה כיוצא בהן נמצא כשהאב מעיד שהוא בן גרושה מתירו לישא גרוש' וכיוצא בה ושפיר קמ"ל דאפ"ה נאמן ונהי דפשטא דקרא גופא מיירי אפי' בממזר כדלעיל דף ס"ח דלא שייך לאוקמי קרא במצרי ואדומי דנקיבות אסורות משום דבעי' ב' נשים היינו משום דמן התורה ספק ממזר כשר לבוא בקהל וכשמעיד האב עליו שהוא ממזר וודאי פסול לבוא בקהל והיינו דיליף ר"י לקמן מזה דנאמן לומר זה בני ממזר דהוא מן התורה הי' בחזקת היתר כיון דהתירה התורה ספק ממזר וה"ה לכל המוחזק בחזקת כשרות נאמן האב לפוסלו מכל מקום בברייתא זו דפליג ר"י לענין דינא לאחר שאסרו חכמים שתוקי בישראל לא מצי למיתני זה בני ממזר כיון דבל"ז פסול לכך נקיט זה בני בן גרושה ובן חלוצה ודו"ק ועמ"ש לקמן דף ע"ח

ולפ"ז הי' נראה דאינו נאמן לפוסלו אלא משום עדות על הבכור משום דלא פלגינן דיבורא כנ"ל וזהו כדעת ר"ת שהביא תוספות ביבמות דף ע"ז ע"א ד"ה והלכתא כוותי' וכו' ע"ש אבל התוספות חולקים עליו שם ונראה דס"ל דאי מטעם לא פלגינן דיבורא אדרבא נימא איפכא דלא מהימן כלל כדמשמע ביבמות גבי פלוני בא על אשתי וע"כ דהאמינתו תורה אפילו לפסול בלא עדות הבכור מיהא נראה דטעמייהו דרבנן דר"י לאו משום דלשיטתייהו אזלי דפלגינין דיבורא דא"כ קשה דהא קי"ל פלגינן דיבורא גבי פלוני הבא על אשתו הכא קי"ל כר"י אלא נראה דהכא כיון דאי אפשר למיפלג דיבורא וכיון דידוע שבן השנואה הוא בן הבכור איך נאמר שנאמן שהוא הבכור ואינו בן השנואה וכמ"ש תוס' בכתובות דף י"ח ע"ב דבכה"ג כ"ע לא פלגינן דיבורא אלא טעמא דרבנן דסבירא להו דמיירי שהוא ידוע מי הוא בן השנואה אלא שאין ידוע מי הוא הבכור ור"י ס"ל דיכיר קאי אבן השנואה דהיינו שאין ידוע מי הוא בן השנואה. ודוק

בגמרא דאבא שאול עדיפא מדר"ג וכו': כבר כתבנו לעיל במתני' די"ל דאבא שאול מפרש דברי ת"ק וי"ל דפליג על ת"ק כמ"ש בדף ע"ג ע"ש גבי הא דדבר תורה שתוקי כשר. וק"ל

ברש"י ד"ה חדא להכשיר בה וכו' שלא נתחללה מתרומ' וכו' הא דלא מפרש דלא נתחללה לכהונה נראה דמזה ראיה למה שכתבתי בכתובות שם דמאן דמכשיר בה ולא בבתה הא דקתני שם בסיפא דמתני' מעוברת ולא קתני נבעלה היינו דמפרש כהן כמשמעו משום דבאמת אפי' אם הי' מעוברת מישראל כשר פסולה מתרומה משום דקי"ל עובר פוסל מתרומה ולענין זה הוי כמו רוב פסולים אצלה דישראלים הוי רוב לגבי כהנים וקמ"ל ר"ג דאפ"ה נאמנת שהעובר כהן ואינה פסולה מתרומה ולפ"ז משמע מתני' דמכשיר ר"ג אפי' רוב פסולים ובזה הוי אתי שפיר הכא דהני תרי שינוי' תלי' זה בזה דלמאן דמכשיר אפי' בבתה לא נשמע רוב פסולים ממתני' דהא דנקט בסיפא לשון מעוברת היינו להכשיר בתה ולמאן דפוסל בבתה ע"כ הא דקתני לשון מעוברת משום תרומה אף דהוי רוב פסולים נאמנת ואיכא למימר דאבא שאול מוסיף אפי' רוב פסולים אך לפמ"ש תוס' שם דטעמי' דמכשיר אפי' ברוב פסולי' משו' חזקה דאשה בודקת ומזנה וזה לא שייך גבי רוב ישראל דכל ישראל בחזקת כשרות ע"כ צ"ל דכיון דלא שייך לענין תרומת לעשות בה מעלה כמו ליוחסין נאמנות מדינא משום ברי דידה וחזקת כשרות לתרומה דידה ולא לשבוי' שאינה נאמנת אף לענין תרומה כדאי' בכתובת דף ל"ו ע"ב דהתם שאני כיון דפסולה לענין כהונה דלא שייך בה בודקת ומזנה ממילא פסולה לתרומה ג"כ אבל הכא כיון דלענין איסור כהונה א"א לפוסלה לינשא לכהן מחששא דנבעלה לפסול לה משום דאיכ' חזקה דבודקת ומזנה וממילא כשרה גם לתרומה ולא עשו בה מעלה והיינו דלר' יהושע דס"ל מעלה עשה ביוחסין ואינה נאמנת לענין יוחסין ה"ה דאינה נאמנות לענין תרומה כמו בשבוי' כדאמר ר"י בכתובות דף י"ג ע"ב ודוק

פי' רש"י ד"ה חדא להכשיר בה וכו' שאם בת הי' לא תנשא לכהן וכו' וצ"ע למה הוצרך לפרש לענין פסול כהונה ולא מפרש לענין פסולי קהל דהולד שתוקי וכן משמע בכתובות דף י"ג דלמאן דפוסל בבתו מפרש שם לברייתא דהולד שתוקי ופסול וסתם שתוקי אפי' לקהל ואפשר דס"ל לרש"י ז"ל דלענין פסולי קהל כיון דספק ממזר מותר מן התורה כדאמר רבא לעיל דלא אסרו חז"ל אלא משום מעלה עשו ביוחסין וכיון דהיא אומרת דמדאורייתא ע"א נאמן היכא דליכא חזקת איסור אלא מעלה עשו ביוחסין וכולי האי לא חיישינן משא"כ בספק חללים דאסרה לכהונה דאסור מדאורייתא שפיר עשו מעלה דאין ע"א נאמן וע"כ צ"ל הא דקאמר בכתובות דהולד שתוקי היינו לכהונה אך לפ"ז קשה דא"כ הא דמפרש רש"י דאבא שאול מכשיר אף בבתו דהא מתני' אף בולד קאי דלמא אינו מכשיר אלא לקהל ויותר נראה דס"ל לרש"י דמאן דפוסל בבתה היינו דוקא ברוב פסולים כמו שיבואר בסמוך מלשון התוס' ומשמע מסוגי' דכתובות שם דסתם דרוב פסולים היינו רוב נכרים כדאמר שם בחורבא דדברא דהוי רוב נכרים אבל לא שייך לאוקמא רוב פסולים ברוב ממזרים דלא שכיח ולא הוי נקיט סתמא וכיון דקי"ל דנכרי הבא על בת ישראל הולד כשר ופגום לכהונה ע"כ צ"ל לכהונה וכן משמע מלשון מלשון רש"י בסמוך דרוב פסולים היינו ארוסה או רוב עיר אין משיאין לכהונה כיון דר"ג בכתובות שם מיירי בפנוי' ע"כ מיירי לכהונה אבל אין חילוק לענין דינא לענין שתוקי בין בפסולי קהל ובין דפסולי כהונה ולפ"ז א"ש הא דאמר בכתובות שם מאי לאו שתוקי ופסול דמשמע לקהל היינו משום דהתם קאי אליבא דריב"ן לוי ור' אליעזר דתרווייהו ס"ל ביבמות דף מ"ה דנכרי ועבד הבא על בת ישראל הולד ממזר וא"כ שפיר משכחת רוב פסולים לענין פסולי קהל ברוב נכרים והכא פירוש רש"י אליבא דהלכתא ודו"ק

ובזה א"ש טפי מ"ש רש"י לעיל דמאן דמכשיר בה היינו לענין תרומה וכמו שכתבנו דלענין תרומה הוי כרוב פסולים כיון דעובר מישראל פסולה מתרומה היינו משום דבתה אינה פסול' אלא ברוב פסלים מכלל דהיא כשירה אפי' ברוב פסילים וק"ל

בתוס' ד"ה אי מהתם וא"ת אמאי לא פריך וכו'. נרא' הא דפסיקא להו דמאן דמכשיר ברוב פסולים היינו אפי' להכשיר בתה מדלא מפרשים דמאן דאמר התם ברוב פסילים היינו לענין עצמן נרא' דהיינו מדמקשה התם דלמאן דמכשיר מבריתא דהולד שתוקי ולא משני דמיירי ברוב פסולים אע"כ דמכשיר אפילו בבתו ברוב פסולים ונראה עוד דפסיקא להו הכי משום דע"כ מאן דפוסל בבתו היינו דוקא ברוב פסולים אבל ברוב כשירים מודה דכיון דברייתא שם ס"ל דמכשיר אפי' ברוב פסולים כדקאמר שם בתחלה מסייע לריב"ל וכו'. וקיי"ל דרובא וחזקה רובא עדיף א"כ וודאי דלענין בתה ברוב כשירים אע"ג דליכא חזקה דכשרות עדיפא טפי מרוב פסולים לענין עצמה וע"כ צ"ל דהא דפוסל בבתו היינו ברוב פסולים וממילא מאן דמכשיר מכשיר אפי' ברוב פסולים ודו"ק

מתניתין ר"א אומר וודאין בוודאין מותר וכו'. הנה הריטב"א כתב לעיל דף ע"ג דרבא דס"ל בפ' החולץ דף ל"ז דהלכה כר"א הוא מטעמא דל"ל דרשה דבקהל ספק יבוא וצ"ל דלא גרס לעיל בדברי רבא בקהל וודאי הוא דלא יבוא הא בקהל ספק יבוא וכן הוא דעת הה"מ שהביא הב"ש בסי' ד' וכמו שנתבאר לעיל ונרא' דטעמא שלא רצו לפרש שהוא מדרבנן כמו שתוקי בישראל משום דנהי דשתוקי בישראל אמרינן לעיל דאסורין מדרבנן היינו משום מעלה עשו ביוחסין דדוקא גבי מיוחסים שייך מעלה אבל בפסולים לא שייך לעשו' מעלה אע"כ דמדאורייתא אסורין אלא דלפ"ז קשה דהא אמר לעיל ה' קהלי כתבי ומסיק חד למשרי ממזר בשתוקי בשלמא על ר"א עצמו לא קשה דאיכא למימר דס"ל קהל גרים איקרי קהל וכן משמע לשיטת רש"י ז"ל לקמן דף ע"ה ע"ב דרבי אלעזר סבירא ליה כותי אסור בוודאי אפילו אם נתגיירו בפנינו משום דס"ל קהל גרים איקרי קהל וכן במסקנא דלקמן דף ע"ו משמע דס"ל לר"א כותים גרי אמת הן ואפ"ה אסורין בממזרות משום דקהל גרים איקרי קהל וא"כ איצטרך חד קהל להכי כדס"ל לר"י לעיל ועמ"ש שם אך ז"א לשיטת התוס' לקמן דף ע"ד בד"ה כותי' לא ישא כותית וכו' דמשמע דס"ל קהל גרים לא איקרי קהל ויבואר עוד שם בס"ד מ"מ לרבא קשה דהא קי"ל קהל גרים לא איקרי קהל כדאמר רבא עצמו לעיל דף ע"ג וא"כ חד קהל מייתרא ותו לפי מה דמפרש רבא שם בהחולץ דראב"י ס"ל כר"א וראב"י ס"ל קהל גרים לא איקרי קהל כדאית' ביבמות דף נ"ב דמוקי לברייתא מכין לכהן פ"ד וכו'. כראב"י ע"ש א"כ קשה לראב"י חד קהל מייתרא ותו דע"כ לשיטת הרמב"ם ז"ל דיליף מהכא דספיקו מדאורייתא לקולא מדאורייתא ואי נימא דממזר בשתוקי אסור מדאוריית' מוכח איפכא ועמ"ש לעיל דף ע"ג דיש ליישב שיטת הה"מ דשתוקי בממזר אסור מדאורייתא משום דקיי"ל כר"ג דחזקה אשה מזנה בודקת ומזנה ואף דהתורה אמרה בקהל וודאי הוא דלא יבוא הא בקהל ספק יבוא היינו בספק גמור היכא דלא שייך חזקה דאשה מזנה בודקת ומזנה כגון כשירה וממזרת שילדו במחבואה א' אך אכתי בזה א"א לתרץ דברי רבא דס"ל בס"פ החולץ בספק בן תשעה לראשון אסור בממזרות אע"ג דהתם לא שייך חזקה זו ואפשר דהתם נמי איכא חזקה דאשה זו בחזקת היתר לייבום עומדת