המקנה רנו

וקידש לכאורה פירשו דכיון דאיכא ספק אם קידש במקום הקבוע הו"ל רובא להתירא נמצא מוכח כדברי הרשב"א ולא אמרי' כיון דהוי ספק אם קידש במקום הקבוע ה"ל כמחצה על מחצה. מיהא מדברי רש"י ותוס' שם משמע איפכא שהרי פירש"י שם בד"ה וכי תימא גבי אשה נמי אימר האי בעל אשכחי' לההיא איתתא בשוקא וכו' וכן פירשו התוס' שם בר"ה בשוקא אשכחא וכו' נרא' מדבריהם שנדחקו לפרש כן דקאי על הבעל ולא פי' דקאי על השליח משים דפשיטא להו כסבר' שכתבנו דכיון דאיכא למימר שקידש בקבוע לעולם ה"ל כמו מחצה על מחצה ולא אמרינן דהוי רוב משום דשמא קידש השליח בשוקא כנ"ל נמצא מדבריהם ראי' לדברינו אך בתוס' כתובות דף ט"ו בד"ה דלמא אזלי איהו לגבייהו וכו' משמע שפירשו דקאי על השליח וראיתי בש"מ שכתב בשם שיטה ישינה דקושיא הגמרא דלמא בשוקא אשכח היינו דשמא קרובות אשה זו שרוצא לישא הוי ניידא ולא הי' איסור קבוע כלל בשעה שקידש השליח ולפ"ז מקשה שפיר אפי' לדברינו דכיון דאיכא למימר שלא הי' איסור קבוע כלל ה"ל רובא להתירא משא"כ בשמעתין אין שום סברא לומר דדלמא באותו שעה שנתעברה הי' כל הפסולים ניידי ונראה דס"ל להרשב"א זיל דהא דאמר' התורה כל קבוע כמחצה על מחצה לאו משים חשיבות מקו' הקבוע במקומו אלא דספק איסור שלקח במקום הקבוע הוא חשוב כיון דידוע בוודאי שלקח במקום הקבוע אלא שאין אנו יודעין באיזה מקום קבוע חשיב ספק איסור זה כמחצה על מחצה וממילא היכא דאיכא למימר שלא לקח במקום הקבוע לא חשיב וה"ל רובא ונראה דתלי' זה בפלוגתת הפוסקים שהביא הש"כ בי"ד סימן ק"י דלדעת הפוסקים דלא אמרו קבוע כמחצה על מחצה אלא היכא שידוע הקבוע במקומו אבל אם אינו ידוע במקומו אף שידענו בוודאי שלקח ממקום הקבוע מותר מן התורה והוא דעת התוס' בנזיר שם ד"ה אסור בכל הנשים וכו' וז"ל וי"ל דלא אמרי' כל הקבוע כמחצה על מחצה אלא כשהאיסור ניכר לעצמו וההיתר ניכר לעצמו אבל כשאין האיסור ניכר לעצמו לא מיקרי קבוע כלל הרי דס"ל דעיקר החשיבות של הקבוע הוא משום מקום קבוע הידוע במקומו אבל לדעת הפוסקים החולקים וס"ל דאין חילוק כדמשמע מדברי רש"י ז"ל בספ"ק דיבמות ומדברי תוס' בסנהדרין גבי הנסקלין בנשרפין וכמו שבארנו לעיל ספ"ק הרי דס"ל דהחשיבות הוא בספק איסור הקבוע כיון דוודאי לקח במקום הקבוע הוי כמחצה על מחצה והיכא דאיכא למימר שלא לקח במקום הקבוע הו"ל כרוב כסברת הרשב"א ועיין בש"ך שם דמשמע שכן הוא דעת הרשב"א ועמ"ש בספ"ק דכתובות ולעיל דף ל"ב די"ל דתלי' בפלוגתא דר"ש ורבנן ועמ"ש לקמן ודוק

מיהא לכאורה הא קשה דאכתי השתוקי מן התורה בחזקת כשרות הוא דנהי דניחא דלא מהני לולד חזקת האם כמ"ש לעיל דף ס"ו גבי ינאי מלכא מ"מ הא כ' התוספות בכתובות דף ע"ג ע"ב בד"ה השבתנו דס"ל לר"ג חזקה אשה מזנה בודקת ומזנה וחזקה זו עדיפא טובא אפי' במקום רוב פסולים א"כ נהי דנימא דהכא הוי כמחצה על מחצה נימא חזקה אשה מזנה בודקת ומזנה והולד כשר מדאורייתא ולמה הוא מותר בפסולים ולכאורה היה נראה ליישב משום דר' יהושע לית ליה שם הך סברא דאשה מזנה בודקת ומזנ' ופליג אדר"ג בזה א"כ י"ל כיון דמשמע ממתני' דאבא שאול היה קורא לשתוקי בדוקי פליגי את"ק משום דת"ק ס"ל כר' יהושע דל"ל חזקה דאשה מזנה בודקת ומזנה. ולפ"ז למאי דקי"ל הלכתא כר"ג דס"ל חזקה זו דאשה מזנה בודקת ומזנה יש לאסור שתוקי בממזר מן התורה. ובזה מיושב מה שתמה הב"ש על הה"מ בסימן ד' ס"ק ל"ט שכתב שתוקי בממזר אסור מן התורה הא אמרי' בקהל וודאי דלא יבוא אבל בקהל ספק יבא ולפמ"ש א"ש דנהי דספק ממזר כי האי דהחולץ דף ל"ז בן ט' לראשון ובן ז' לאחרון מות' בממזר' מן התור' אבל בשתוקי כיון דאיכא חזקה דאשה מזנה בודקת ומזנה אסור בממזרת מן התורה אך לפמ"ש לקמן דהא דלא אמרינן בשתוקי עצמו דהוי כנמצא בין ט' חניות דאזלינן בתר רובא היינו דהוי כנמצא ביד פקח דהאם נאמנת אם בודקין אותה אבל לר' יהושע דס"ל אינה נאמנת ממילא השתוקי כשר מן התורה דאזלינן בתר רוב כשרים וא"כ הדרא קושיא לדוכתא למה ס"ל לת"ק דמותר בפסולים וע"כ צ"ל כמ"ש במתני' דת"ק ואבא שאול לא פליגי ולפמ"ש בספ"י דהכא שאני דהתירה התורה אפי' נגד הרוב וחזקה להכשיר אתי שפיר הכל. ודוק

שם גזירה שמא ישא אחותו מאביו וכו' לכאורה קשה דמשמע דלא הוי אלא גזירה דרבנן ולפי המסקנא לא חיישי' כלל משום דלא שכיח אמרינן גבי פסול א' קבוע חיישינן דלמא אזלה איהו לגבייהו והוי קבוע וכמחצה על מחצה דמי אלא שהתורה אמרה ממזר וודאי הוא דלא יבא אבל בספק אחותו דלכ"ע ספיקא מדאורייתא להחמיר אפי' לדעת הרמב"ם ז"ל דילפינן מהא דספק ממזר מותר לשאר ספיקא דאורייתא מודה הי' בספק כרת מדחייבה תורה אשם תלוי כמ"ש מפרשים וא"כ למה לא ניחוש כיון שאבי' קבוע בעיר וה"ל כמחצה על מחצה לגבי אחרינא ולמה לא ניחוש שהי' ספק באחותו מדאורייתא:

והיינו ממש כדאיתא בנזיר דף י"ב דאסור כל הנשים דשמא קידש את אמה ואמה קבוע וא"ל כיון דקיי"ל דבנמצא הלך אחר הרוב א"כ ה"נ אותה אשה שנא ה"ל כפירש ממקום קביעותא נמצא דאזלינן בו אחר הרוב שלא נדה מאביו ז"א דהא היינו דמקשה בנזיר שם אימא בשוקא כפירש"י ותוס' שם כנ"ל ומשני אשה הדרא לניחותא והנה לפמ"ש לעיל בשם הרשב"א ז"ל דכיון דלא ידעינן אם הי' אזלה לגבי' או הוא אזיל לגבה ה"ל כרובא י"ל דה"נ כן דכיון דלא ידעינן לא חיישינן לאחותי (ודמי להך דפי' א' מציפורי בכתובות דף נ"ו וכמ"ש תוס' שם דלא שייך הדרי לניחותא) וכבר כתבנו דהא דתני מתני' דשתוקי מותר בממזר היינו כמ"ש בשם ספ"י דדוקא גבי ממזר לא מהני רובא להכשיר משום דלא מיקרי קהל ה' א"כ לגבי איסור אחותו מהני רובא אבל העיקר נר' דמזה ראי' למ"ש התו' בנזיר דהא דאיסור קבוע הוי כמחצה על מחצה מן התורה ואינו אלא כשהאיסור ניכר במקומו כההיא דלעיל שידוע הפסול במקומו אבל כשאין ניכר האיסור במקומו כההיא דנזיר שם בטל מן התורה ברוב והא דאסר בכל הנשים אינו אלא משום קנסא וא"כ הכא נמי כיון שאין ידוע אבי' במקומו אזלינין בתר רובא ולפמ"ש לעיל סברת הרשב"א דאפי' במקום קבוע ה"ל רובא דלמא אזיל לגבה היינו דאזיל לשיטתי' דס"ל דלא בעינן שיהא הקבוע ניכר במקומו דלא כסברת התוס' בנזיר דף י"ב א"כ א"ש הכא אליבא דכ"ע דכבר כתבנו דלשיטת הרשב"א בל"ז אין קושיא דה"ל רובא לגבי אחותו מאבי'. עוד נר' ליישב עפ"י מ"ש בכתובות שם דלגבי הולד עצמו ה"ל כפירש הולד ממקום קביעותא וראוי' לומר מרובא פריש אלא כיון שהאם יודעת ממי נתעברה הו"ל כנמצא ביד פיקח וקי"ל דה"ל כאילו היא במקום קביעות' ואע"ג דקיי"ל בנמצא ביד חשוד ה"ל כפירוש ואזלינן בתר רובא מ"מ הכא כיון שהאם נאמנת לומר דמכשר נתעברה משום חזקות דידה ה"ל כנמצא ביד פקח אם הי' שותקת או שאינה לפנינו ולפ"ז י"ל דדוקא גבי כשר ופסול שהאם נאמנת משום חזקת כשרות דידה אבל לגבי איסור אחותו דאין האם נאמנת לומר מזה האיש הכשר נתעברה משום דאין דבר שבערוה פחות משנים וכדאמרינן לקמן באסופי דאין אמו נאמנת כשנאסף מן השוק וכיון דלא שייך כאן חזקות כשרות ולא חזקה דאשה מזנה בודקת ומזנה ממילא דאין ע"א נאמן בדבר שבערוה וממילא אמרינן לגבי הולד כל דפריש מרובא פריש ומיהא לפמ"ש תוס' בריש גיטין דע"א נאמן היכא דליכא חזקה אפי' בערוה דילפינן מנדה וכן הוא באה"ע סי' ד' סעיף ך"ו דחוששין לדברי' ואסור הולד בקרובי אותו פלוני א"א לשנוי' הכי וצ"ל כמ"ש ודו"ק

שם בגמרא בת שתוקי לא ישא וכו' יש לדקדק דהל"ל שתוקי לא ישא מכל פסולים וכ"ש לפמ"ש דהא דאמר רבא טעם אמרו שתוקי פסול היינו מה טעם אסרו שתוקי בכשרים ולא בפסולים וע"ז לא משני מידי ותו הא דאמר בת שתוקית ולא שת שתוקי כדאמר לקמן בת אסופי. ונר' ליישב דס"ל לרבא דלגבי פסולים אין חשש שמא ישא אחותו מאביו כיון דקיי"ל כר"ג בכתובות דף י"ב אשה מזנה בודקת ומזנה א"כ אין חשש שזינתה עם פסול אע"ג דלענין התירא בפסולים אמרינן קבוע כמחצה על מחצה ולא אזלינן בתר חזקה אשה מזנה כנ"ל משום דהקילה התורה באיסור זה כנ"ל מ"מ לענין אחותו אזלינן בתר חזקה זו דקיי"ל בודקת ומזנה ולא גזרו שמא ישא אחותו ולהכי לא מקשה נמי בת שתוקי לא ישא דמסתמא לא זינתה עם שתוקי משום חזקה דאשה מזנה בודקת ומזנה ולהכי מקשה בת שתוקית לא ישא שאביו כשר י"ל שזינתה עמו משא"כ בבת אסופי כיון שאינו ידועה שאמו כשירה לא שייך לומר בודקת ומזנה וק"ל

שם דכיון דאיכא פלגא וכו' ה"ל פלגא ופלגא וכו' לכאורה צ"ב אע"ג דהאי מיעוט פנויות גופא איכא בי' ספיקא דשמא מפסול או מקרוב נתעברה ולא עדיף משאר שתוקי דפסול אפ"ה לא ה"ל מיעוט ארוסות וכו' רובא לגבה ותו דלפמ"ש רש"י ז"ל בד"ה רוב כשרים וכו' דמנכרי ועבד הולד כשר א"כ גם מיעוט ארוסות לא הוי פסול גמור דהא איכא למימר דמנכרי ועבד נתעברה דקי"ל הולד כשר אפי' בא על אשת איש וק"ל

ברש"י ד"ה שמא ישא אחותו מאביו וכו' דאחותו מאמו ליכא למיחוש וכו'. עיין במהרש"א שכתב דאי לימא חזקת כשרות דאמו יותר מדאבי' משום דאינה יכולה להעלים הריונה ולידתה ובספ"י כתב דגבי דידה איכא חזקת כשרות לכהונה והיתר לבעלה ע"ש וה"ה דהוי מצי למימר דבאבי' י"ל שזינתה עם פנויה דלא חמירא כ"כ כמו זנות דאמו דהוי איסור א"א ואיכא גבה חזקת כשרות טפי אלא דכל זה אינו שוה לי דגם באמה י"ל שהשליכתה כשהיתה פנוי' ובזה לא שייך נמי חזקות כשרות לכהונה ולא חזקת היתר לבעלה די"ל שזינתה עם כשר ואין לידחוק שיכול לישא אשה שיודע שהיתה אמה נשואה כבר בשעה שנמצא ז"א דוודאי לא פלוג רבנן דאל"כ באחותו מאבי' ימצא בכמה גווני דליכא למיחוש שהוא מאבי' אלא דלא פלוג ואפשר שגם כוונת מהרש"א מ"ש שהעלימה הריונה דאינו מובן דמה ענין העלמת הריונה לחזקת כשרות ולפמ"ש א"ש דליכא למיחוש שזינתה עמו כשהיתה פנוי' דהאיך העלמה הריונה ולידתה וע"כ שזינתה כשהיה תחת בעלה וא"כ שפיר איכא חזקות כשרות דאמו אך אכתי דוחק לכווין זה בפי' רש"י ז"ל דהא אמר רבא עצמו דאין להסתפק בא"א משום דתולה בבעלה ואין משליכתה אלא דספק בארוסה או במי שהלך בעלה למדינות הים וא"כ גם בזה שייך סברא זו דהאיך העלימה הריונה ולא הוצרך רש"י לחזקות כשרות כלל מיהא י"ל דס"ל לרש"י ז"ל דנהי דלענין דינא ס"ל לרבא חזקה זו דא"א תולה בבעלה אבל לענין גזירה