המקנה רנה

ידעינן דמצריות גופא שנתגיירה אסורה לכהן משום גיורת מ"מ ה"א דאם נתגיירה מצריות ונשאת לישראל בתה כשירה לכהונה דהא ר' יהודא דוקא בת גר זכר ס"ל דפסולה לכהונה הא בת גיורות מישראל כשירה לכהונה ושפיר איצטרך קרא דאשר יולדו דאסורה לכהן משום מצריות ז"א דהא אמר שם דדרשינן אשר יולדו להם הלך אחר פסולין ואי לא משכחת עיקר קרא אלא בהכי שניסת לישראל ממילא מוכח דהלך אחר פסולין ול"ל להם ודו"ק היטב

שם ואב"א וכו'. ממזר בשתוקי ושתוקי בישראל מחד קרא נפקא וכו' הנה התוספות כתבו ביבמות דף ל"א בד"ה מצרי שני במה יטהר וכו' וא"ת וישא שתוקית דהא ר' יהודה וכו'. אין להקשות דס"ל לפרש דברי ר' יוחנן דקשה ליה ל"ל תרי קראי דממזר בשתוקי ושתוקי בישראל מותר דהא מוכח מגופא דקרא דאל"כ מצרי שני במה יטהר איכא למימר דקושית' הוא לפי הני שינוי' דלא נפקא ליה דקהל גרים איקרי קהל אלא מיתורא דקהל בתרא א"כ אין מקום להקשות דל"ל תרי קראי דהיינו ממזר בשתוקי ושתוקי בישראל דאל"ה לא הוי אמרינן קהל גרים איקרי קהל אלא הוי מוקמינן חד קהל לממזר בשתוקי דכיון דהוי ס"ד דקהל גרים לא איקרי קהל אין שום הוכחה דמצרי שני במה יטהר מ"מ הוי מצי תוספות לשנויי' דר' יוחנן ס"ל כשנוי' בתר' דהכא דקהל גרים איקרי קהל נפקא לי' לר"י דקהל חוקה אחת א"כ א"ל דמצרי שני יוכל ליטהר בשתוקי דא"כ ל"ל תרי קהל לממזר בשתוקי ושתוקי בישראל ולפמ"ש לעיל בסמוך דהא דבאמת ל"ק לי' לר' יהודא למה לי אשר יולדו דהא מוכח דנקיבות אסורות דאל"כ מצרי שני במה יטהר היינו משום דר' יוחנן ס"ל כשנוי' קמא דהכא דס"ל כהנים ולוים מחד קרא נפקא כנ"ל ואתי שפיר קושי' התו' ודוק

ברש"י ד"ה חד לכהנים וכו' בחד אזהרה וכו' גם דור עשירי לא יבא להם בקהל וכו'. יבוא להם בכם וכו' לכאורה צריך להבין הא דכתב רש"י ז"ל דהוי' ליה למכתב גם דור עשירי לא יבוא להם בקהל ולא פיר' דה"ל למכת' לא יבא בכם כמ"ש רש"י ז"ל גבי מצרי ואדומי ונרא' דס"ל לרש"י ז"ל דוודאי אי הוי כתיב בכם סתמא הוי משמע כל ישראל והא דהוצרך למיכתב הכי על כהנים לוים וישראלים היינו משום דע"כ צריך למכתב תרי קהלי למעט ממזר בשתוקי ושתוקי בישראל וא"כ הוי מקום לטעות דקרא אתי' לכהנים ולוים דוקא להכי הוצרך התורה למיכתב ה' קהלי ואל דאי לא הוי כתיב אלא תלתא קהלי מעילא הוי ידעינן חדא דממזר בשתוקי או שתוקי בישראל שרי דאי על הכהנים ולוים וישראלים לחוד אתא לכתוב רחמנא בכם ולא בעי קהל כלל ז"א דאכתי אתא למטעי דתרי קהלי היינו כהנים ולוים וקהל שלישי למשרי שתוקי בכהנים ולוים ולא הוי ידעינן דוודאין אסור בישראל דמהיכא תיתי נימא דקאי על ישראל ונימא דממילא מוכח דשתוקי בישראל שרי דלמא רק להכי הוא דאתי לכך הוצרך למכתב חמשה קהלי וכן משמע מלשון דקאמר ממזר בשתוקי ושתוקי בישראל ולא קאמר שאר פסולים כגון עמוני ומואבי בשתוקי דהא קהל רביעי גבי עמוני כתיב ולפמ"ש א"ש דכל עיקר דכתב רחמנא קהל אינו אלא משום הני תרי דממזר בשתוקי ושתוקי בישראל וא"כ יותר איכא למימר דתרי קהל קמאי דכתיב גבי ממזר היינו לעיקר ילפותא דממזר בשתוקי ושתוקי בישראל ותלתא קהלי דכתיב בתרי' אינו אלא שלא נטעי ולפ"ז א"ש פי' רש"י ז"ל שהזכיר גבי דור עשירי לא יבוא בקהל משום דהוי צריכא למיכתב בוודאי למעט ממזר בשתוקי ושתוקי בישראל אלא דהוי אתא למטעי בכהנים ולוים כנלענ"ד לפרש דבריו. אלא דאכתי קשה כיון דע"כ צריך לפרש דמצרי ואדומי לכתוב באפי נפשי' דאי אפשר לכלול בחד אזהרה דהא מצרי ואדומי אינם מחייבי לאוין כלל אלא מחייבי עשה וא"כ הוי ליה לפרש גבי עמוני נמי דהוי ליה למיכתב עמוני ומואבי באזהרה בפני עצמה לא יבוא עמוני ומואבי בכם ונראה לפרש דס"ל לרש"י ז"ל דליכא למילף עמוני ומואבי מממזר דכתיב ביה קהל ה' דספיקן מותר דאיכא למימר עמוני ומואבי חמירי טפי כדאיתא ביבמות דף ע"ח משום דממזר בא מטיפה כשירה וכן ממזר מעמוני משום דממזר יצירתו בעבירה וה"נ ליכא למילף עמוני ומואבי ממצרי ומצרי מעמוני משום דכל א' אית בי' קול' דעמוני נקיבות שרי ובמצרי אין איסורו איסור עולם אבל אי הוי כתיב דממזר ועמוני ומואבי באזהרה א' שפיר כתב רש"י ז"ל דהמ"ל גבי מצרי ואדומי בכם ושפיר הוי ילפינן מממזר ועמוני ומואבי דכתיב בה קהל ה' הא דלא יבוא הא בקהל ספק יבוא וא"ל מה לממזר שבא מטיפה כשירה עמוני ומואבי יוכיח ואין לומר מה לעמוני שכן נקיבות מותרת ממזר יוכיח. עי"ל דגבי מצרי ואדומי ליכא למטעי דאסור בפסולים דכבר כתבנו לעיל סוף פ' האומר דהא דכתיב גבי עמוני ומואבי להם הלך אחר פסולם היינו ע"כ שנשאו בהיתר דאי באיסור מדור עשירי נפקא וע"כ צ"ל שנשא מצריות שני' דאי נשא ממזרת בל"ז הולד ממזר א"כ מוכח דמצריות ואדומית מותרים בפסולים והוי מצי למיכתב בכם משא"כ בממזר ועמוני איצטרך למיכתב בקהל למעט קהל פסולים אך אכתי קשה לפמ"ש רש"י זיל ליכתבינהו בחד אזהרה הא אמרינן לקמן דף ע"ב ע"ב דאיצטרך גבי כה"ג אלמנה וגרושה לחייב על האלמנה שהיה גרושה שתים וכע"ש התוס' בב"מ פ' המקבל בד"ה שנאמר וכו' דכיון דאין גופן מחולקים לא הוי חייב שתים כיון שנכלל באזהרה א' א"כ י"ל דאיצטרך קרא באזהרה בפני עצמה לחייב שתים על עמוני וממזר כגון עמוני שנשא אחותו והוליד בן דהולד ממזר ועמוני אע"ג דהוי גוף א' וצ"ל כמ"ש לעיל דהיכא דאיכא למידרש לא מוקמינן בלאו יתירה ודו"ק

שם רגמוהו כולי עלמא באתרוגייהו וכו' י"ל ע"ד רמז עפ"י מ"ש לעיל לפרש משאחז"ל בגר שסורו רע מפני שהגרים באים מניצוצות שנפלו בחטא עץ הדעת שהיה מעורב בטוב ורע ולאחר שהוסר מדעת מספר ר"ע נשאר גר עם הכולל כנ"ל ולהכי סברי דגר אסור בממזרת כיון שהוסר ממנו הרע וממזר מעורב בטוב ורע רמז לדבר ממזר הוא מספר רפ"ז כמספר טוב ורע וכבר כתבנו למעלה דאתרוג הוא פרי עץ הדר לאחר התיקון רמז לדבר כי עץ הדעת אם תסיר מהדעת מספר רע כשאר עץ הדר והיינו דרוגמייהו באתרוגייהו דשניהם הם בחינות הדעת שחוסרו מן הרע וק"ל

גם י"ל דג' מינים שבלולב מרמזים על שלשה קהלי כהנים לוים וישראלים הקשורים זה בזה כידוע וכן רומז לג' אבות רמז לדבר אברהם יצחק ויעקב הוא מספר עץ הדעת עם הכולל שע"י נתקן והוא מספר עץ עבות הכולל אותם כידוע ואתרוג הנלוה אליהם ואינו קשור עמהם מרמזים על קהל גרים הנלו' כדקאמר לעיל דגרים קרוי' נלוה אליהם ובחידושי תורה הארכנו ודו"ק

גמרא מאי אמרת דלמא אזלה איהי לגבייהו וכו' הקש' הרשב"א ז"ל דהא אכתי ה"ל רובא כיון דלא ידעינן מי הלך אצל מי ואפ' כשהי' אלכה אצלם ה"ל פלגא וא"ב ה"ל רובא להכשיר ונדחק לתרץ דלרבותא קאמר אפי' היכא דידעינן בוודאי שהי' הלכה אצלם אפילו הכי מותר ובכהאי גוונא איצטרך התורה לאשמעינן דמותר או היכא דהוי מחצה על מחצה ודלתי העיר נעולות עיין שם. אך הא קשה דקתני במתניתין דשתוקי מותר בממזרות הא מן התורה שתוקי כשר גמור הוא כיון דה"ל רובא להכשיר כנ"ל וכן הקשה בספ"י ומתרץ כיון דהכא גילתה התורה לא יבוא בקהל ה' אבל בקהל ספק יבוא ואפי' אי איכא רובא להכשיר לא מיקרי קהל ה' ולענ"ד נראה דיש לפרש דע"כ קרא בקהל ספק יבוא היינו אפי' היכא דאיכא רובא להכשיר דאי במחצה על מחצה קשה למה לי תרי קראי להכשיר ספק ממזר וספק קהל נילוף חדא מאידך לא מיבעי' לדעת הרמב"ם ז"ל דיליף מהכא לכל ספיקא דאורייתא דמדאוריית' לקול' כמ"ש לעיל אפילו לדעת החולקי' עליו מ"מ י"ל כיון דהתירה התורה הכא בספק בצד א' ה"ה באידך צד אע"כ דמיתור' ניליף דהתורה התירה בשני הצדדים בין ברוב כשרים בין ברוב פסולים ולפ"ז י"ל דהיינו דמסיק רבא הא בקהל ספק יבוא דלכאורה הוא מיותר ולפמ"ש י"ל דכוונת רבא בזה לאסוקי מילת' ומ"ט אמרו שתוקי פסול דאפי' מדרבנן אין לאסור דלא דעי לשאר ספיקו דאוריית' שאסרו חז"ל כיון דהכא הקילה התורה להכשיר אפילו ברוב פסולין היה די בזה לחכמים לעשות סייג במחצה על מחצה אבל הא דהחמירו אפילו ברוב כשירים הוא דבר רחוק ואף לפמ"ש לעיל דצריכה שניהם לחולקים על הרמב"ם כי היכי דלהוי שני כתובים ולרמב"ם משום דמצד הסבר' אף דספיק' דאוריית' לקול' מ"מ היכ' דאיכ' צד אחד לקולא וצד אחד לחומר' ראוי' להחמיר בשניהם כמ"ש התוספות בביצה אם כן ליכא למילף מיתור' מ"מ י"ל דהיינו דקשי' לרבא כיון דחזינין דהתורה הקילה באיסור זה שיכול שתוקי לישא כשירה ופסולה אף על גב דזה סותר את זה מה ראו חכמים להחמיר ולאסור אפי' ברוב כשרים ויותר נראה דעיקר קושיתו של רבא כיון דלא אסרו ספיקן בוודאן אפי' מדרבנן דאיכ' חששא טפי ומה ראו לאסור שתוקי בישראל דליכא חשש' כולי האי ועמ"ש לקמן בזה ועל זה מסיק דמעלה עשו ביוחסין להחמיר בישראל המיוחסין אבל בפסולים לא הקפידו על ספיקן בוודאן כיון דמדאורייתא מותרין אך לדעת הריטב"א והה"מ דספיקן בוודאן אסור כמו שיבואר לקמן במתניתין דף ע"ד משמע דלא גרסי הבי בדברי רבא בקהל ודאי הוא דלא יבוא ע"ש

אמנם לולי דברי הרשב"א הנ"ל צ"ע בהך סבר' כיון דאמרה התורה רל קבוע כמחצה על מחצה דמי ויש להסתפק בא' קבוע כמו אלף קבועים כ"ש דיש להסתפק בא' קבוע ואלף בני אדם שפירשו שחשוב הא' הקבוע במו האלף דכיון שהחשיבה התורה קבוע נגד הרבה קבועים כ"ש שיש להחשיב קבוע א' נגד כולם שפירשו אם כן אפי' היינו יודעים שכמה בני אדם פירשו באותו שעה שנתעברה יש לתלות בקבוע א' שבין הקבועים כמו כל אותן שפירשו וא"כ לא הוי אלא ספק א' שמא נתעברה מאדם הקבוע וזה הספק הקבוע מבטל ספק זה שלא נתעברה מאותן שפירשו ואף אם תאמר דגם היא קבוע במקומה ולמה נימא דאזלה איהי ממקום קביעותא מ"ע מקום קביעותא דידי' הוי כמחצה על מחצה דלא עדיף מחום קביעותא דידה משאר כל הקבועים וכולם הם כמחצה לגבי קביעותא דידי'. כן נראה לענ"ד אך מסוגי' דנזיר דף י"ב משמע לכאורה כדברי הרשב"א ז"ל דהא מקשה הש"ס התם על ר' יוחנן דאמר האומר לשלוחו צא וקדש לי אשה סתם דאסור בכל הנשים שבעולם וכו' ודילמא בשוקא אשכחי'