המקנה רנד

כשירה לכהונה והוליד ממנה בן דמשום גיורת הי' מותר לכהונה כיון דאמו מישראל אך ז"א לר' יהודא דס"ל בת גר זכר כבת חלל זכר וכיון דקי"ל עמוני ולא עמונית א"כ הזכרים לעולם אסורין משום גרות וע"כ דגר מותר בכהנות הרי דלר' יוסי ליכא למילף אלא מממזר כנ"ל ואין לומר דמממזר נמי ליכא למילף דאיצטרך קרא לזרעו דאם ממזרת נשאת לישראל דמצד שהוא פגום הא קי"ל דישראל שנשא חללה הולד כשר ז"א דאכתי מוכח מדאיצטרך קרא יתירה גבי ממזר לו הלך אחר פסולו כדאי' ביבמות דף ע"ח ואי נימא דלא משכחת עיקר איסורא דקרא דממזר אלא ע"י ישראלית א"כ ל"ל קרא דהלך אחר פסולו דהא לא משכחת עיקר איסורא אלא בענין זה. ונראה דיש לפרש בזה כוונת רש"י ז"ל בד"ה גר נושא כו' והולד ממזר דכתיב לו וכו' דלכאורה אינו מובן מאי בעי בזה ודוחק לומר דגרס בברייתא והולד ממזר כמ"ש מהרש"א ז"ל לעיל דף ס"ז ולפמ"ש אתי שפיר דבהכי מתיישב הברייתא כנ"ל הרי דלר' יוסי אין הוכחה מגר עמוני ומצרי משום דאיכא למידחי דקרא אתא לזרעם דהא ס"ל לר"י דבת גר וגיורת כשירה לכהונה. ואפ"ה איצטרך להם גבי מצרי דהלך אחר פסולם דהיינו במצרי שנשא ישראלית. וע"כ ההוכחה מממזר כנ"ל מדאיצטרך לו הלך אחר פסולו דבממזר שנשא ממזרת פשיטא כיון דשניהם פגומים דהולד פגום אבל לרבי יהודא ליכא הוכחה מממזר כמ"ש לעיל אלא ההוכחה הוא מגר עמוני כנ"ל ושפיר תני בבריית' דבין לר' יהודא ובין לר"י לשיטתייהו מוכח דלא הוזהרו כהנ' וכו' או מגר או מממזר כנ"ל ובזה אתי שפיר הא דאמר לקמן דדריש רבא בתחילה דגר מותר בכהנת והדר דרש דגר מותר בממזר' ואמר דטבא לכו עבדי לכו ולפ"מש דהני תרי מילתא תלי' זה בזה דהא דגר מותר בכהנת מוכח מקהל יתירא דמוקמי' חד לכהנים משא"כ לר"י דאיצטרך חד קהל לאשמעינן דקהל גרים איקרי קהל לא מוכח מידי די"ל דכהנים ולוים נפקא מחד קרא כדאמר בסמוך לחד שינוי' א"כ אין הוכחה דגר מותר בכהנת והיינו דקאמר דטבא לבו ר"ל דעי"ז דגר מותר בממזרות מוכח דגר מותר בכהנות. ודוק היטב

בתוס' ד"ה חמשה קהלי כתיבי וכו'. עוד אומר ר"י משום דלא שייך בי' קהל עכ"ל. עיין במהרש"א ז"ל שפי' דלא שייך למיקרי קהל פסולין ונר' לפרש דבריו ז"ל דהא דכל פסולי קהל כשרים לבוא זה בזה היינו דממעטינין מקהל ה' ולא קהל פסולין ומדכתיב שלשה קהלי ה' על כהנים לוי' ישראלים אמעיטינין ממילא קהל פסולין אבל אין למעט מזה פצוע דכא דלא שייך למיקרי קהל פסולין כמ"ש מהרש"א ז"ל א"כ אי הוי כתיב גבי פ"ד לא יבוא בכם ה"א דלא יבוא אפי' בפסולין כיון דאינו בכלל מיעוט קהל ה' דכתיב גבי פסולין ולהכי הוצרך קהל ה' גבי פ"ד למעט שמותר לבוא בפסולין אך לפמ"ש רש"י ז"ל ד"ה חד לכהני' לכולהו בחדא אזהרה א"כ הוי מצי למיכתב גם פ"ד בחדא אזהרה כמו שיבואר לקמן בלשון רש"י ז"ל ותו דאיבעי' הי' ביבמות דף ע"ו אי פ"ד מותר בפסולין או לאו. והנה הראב"ד באמת כתב דחשיב הך דפ"ד ולא חשיב הך דמצרי נר' דלדעת הראב"ד יש לפרש הא דאמר דנפקא לי' לר"י ממזר בשתוקי ושתוקי בישראל מחד קהל דאינו מובן במאי פליגי ועמ"ש לקמן בזה ונר' דהא דילפי מקרא ממזר וודאי הוא דלא יבוא דלפירש ר"י צריך לדחוק דלא נפקא לי' אלא מיתורא ולא ממשמעות דקהל אבל לפי' הראב"ד דקאי אקרא דפ"ד י"ל שפיר דיליף ממשמעות כיון דקי"ל פ"ד בקדושתי' קאי כדמשמע מסוגי' דיבמות דף נ"ז ע"א דפשיט מברייתא דמייתי שם מנין וכו' דכשירת איתוסיף בה וכן משמע דס"ל לרבא דף ע"ו שם דדחי לי' לפשיטות דר' ששת וכן פסק הרמב"ם כדאית' באה"ע סי' ה' ע"ש וא"כ כיון דכתיב בפ"ד בקהל וודאי הוא דלא יבוא אבל בקהל ספק יבוא דהיינו שמותר לישא שתוקית ממילא מוכח נמי דשתוקית מותר בישראל דהא פ"ד ישראל גמור הוא ובקדושי' קאי נמצא דמהאי קרא דכתיב גבי פ"ד נשמע תרתי דפסול מותר בקהל ספק מדהי' מותרת בי ונשמע נמי דספק בישראל שרי מדהוא מותר בה והיינו דקאמר לר"י מחד קרא נפקא ועיין מ"ש לקמן בשיטת רש"י ז"ל דקרא קמא מוקמינין למעט קהל ספק ואינך תלתא קהלי לא כתבו אלא כדי שלא נטעי לומר דקהל כהונה דוקא וכן לשיטת הראב"ד קהל קמא דפ"ד מוקמינין לקהל ספק וממילא דנשמע תרתי כנ"ל וטעמא דרבנן משום דס"ל קהל גרי' לא אקרי קהל א"כ אינו ראי' משום דאיכא לאוקמי קרא לפ"ד שהוא גר ואין איסור עליו לישא שתוקית א"כ דקהל ספק דכתיב גבי פ"ד היינו ספק גיורית ספק ישראלית א"כ לא נשמע דממזר ספק מותר בישראל ור"י ס"ל דיותר איכא לאוקמי קהל בתרא לקהל גרים וממילא כשמע מקרא דפ"ד תרתי ואין לומר שגם לר"י דלמא קרא דפ"ד בגר עמוני או ממזר ולא כשמע מיניה דספק מותר בקהל דא"כ לא שייך פשטא דקרא דלא יבוא פ"ד בקהל ה' דהא בל"ז אסור לבוא בקהל ודוחק לומר לעבור בב' לאווין ותו דפ"ד אינו אלא כשנפלה אחר שנולד וקי"ל אין איסור חל על איסור ואין חל איסור פ"ד על איסור הפסול שהוא משנולד ונראה לפמ"ש בשיטת הראב"ד י"ל הא דמיבעי לי' ביבמות אי פ"ד בקדושתי' היינו משום דלהאי שינוי' דר"י נפקא ספיקן בוודאין וודאין בספיקן מחד קרא ע"כ צ"ל דס"ל לר"י דבקדושתי' קאי ולא מצינו דפליגי חכמים בהא משא"כ לאינך שינוי' איכא למימר דלאו בקדושתי' קאי. ודו"ק

דף ע"ג בגמרא חד לכהנים וכו' לכאורה נרא' דסוגי' זו היא נגד סוגי' הש"ס בהוריות דף וי"ו ע"ב דמקשה אהא דהוי ס"ד למימר דכהנים איקרי קהל מדכתיב על הכהנים ועל עם הקהל אלא מעתה מייתי פר בהוראה ומסיק שם דכהנים לא איקרי קהל ואין לחלק בין קהל סתמא לקהל ה' דהא בשנוי' בתר' קאמר דר"י נפקא ליה דקהל גרים איקרי קהל מקרא דהקהל חוקה א' לכם ורבנן ס"ל דחוקה א' הפסיק הענין אלמא דלא מחלק בין קהל סתמא לקהל ה' ואפשר לומר דהא דקאמר שם דכהני' לא איקרי קהל דא"כ נייתי פר בהוראה היינו דוקא אליבא דרבי יהודא דס"ל כל שבט ושבט מייתי פר כדדריש שם דף ה' מקהל הקהל לחייב על כל קהל וקהל אבל לר"מ דס"ל כל ישראל מביאין פר א' ולא מחייב כלל על כל קהל איכא למימר דכהנים נמי איקרי קהל דלא מחייב קרא פר אלא על כל ישראל ולפ"ז הוי אפשר לומר דהא דקאמר בסמוך דר' יהודא ס"ל דכהנים ולוים מחד קהל נפקא היינו לטעמי' אזיל דס"ל התם דדוקא כל שבט לוי איקרי קהל אבל כהנים לחוד לא איקרי קהל ור' יוסי כר"מ ס"ל אלא דקשה לפ"ז דהא קאמר שם דר"ש נמי ס"ל כר' יהודא לחייב על כל שבט ושבט ואפ"ה משמע דס"ל כר' יוסי דקהל גרים לא איקרי קהל כדמוכח מהא דאמר ר' יוחנן ביבמות דף ע"ח אי לאו דאמר ר' יהודא אשר יולדו וכו' מצרי שני במה יטהר וכו' א"כ ע"כ צ"ל לר"ש דס"ל באמת בנים ולא בנות ס"ל דקהל גרים לא מיקרי קהל וא"כ קשה דלר"ש מייתרא חד קהל דהא ס"ל קהל כהנים לא איקרי קהל וכן קשה אליבא דאמת לפי מה שפסק הרמב"ם ז"ל לענין בהוראה כר"י דכל שבט ושבט איקרי קהל וכהנים לחוד לא מייתי פר בהוראה והכא קי"ל כר' יוסי ועיין במ"א סי' רי"ח ס"ק ג' בשם צ"ח די"ל דקי"ל שם כר"מ ויש ליישב בדוחק דנהי דאי הוי כתיב חד קהל הוי מוקמי' לי' בכהנים לבד משום דמצינו בהו מצות יתירות וממילא היינו אומרים דקהל כהנים לחוד איקרי קהל מ"מ לבתר דגלי רחמנא הכא דפסולי קהל אסורים אפי' בלוים וישראלים ממילא אמרינן דכהנים לחוד לא מיקרי קהל כיון דלא הוי שבט שלם דילפינן שם מקרא גוים וקהל גוים יהי' ממך וכבר נולדו כל השבטים חוץ מבנימן ודוק

בגמרא חד לממזר בשתוקי וכו'. הנה הרמב"ם למד מכאן בפ"ט מה"ל טומאת מת דבכל התורה מדאורייתא ספיקו לקולא והקשו עליו דא"כ שפיר קאמר רב יהודא דתרווייהו מחד קרא נפקא דכיון דילפינין לכל התורה כולה כ"ש דניליף שתוקי בישראל מממזר בשתוקי ולפי דעת החולקי' על הרמב"ם ז"ל יש לומר דב אמת הא דכתבה התורה תרי קראי הוי כמו שני כתובי' למעט במקום א' דאין למידין מהם ואפשר דהיינו טעמא דר' יהודא דמוקי קרא לקהל גרים ולא למעוטי במק"א דלשיטתו אזיל דס"ל בסנהדרין פ"ד מיתות שני כתובי' הבאים כא' מלמדין מטעם שכתבנו לעיל בסוף פ' האיש מקדש גבי פירות שביעית דיותר מוקמינן דאיצטרך לדרשא אחריתי מדנימא דכתיב קרא יתירה למעט במקום אחר ומש"ה מוקי יותר יתורא דקרא לקהל גרים ולדעת הרמב"ם י"ל עפ"י מ"ש התוס' בביצה דף י"ד דאע"ג דקיי"ל דספיקא דרבנן לקולא מ"מ היכא דאיכא קולא וחומר' בכל צד וא"א לומר תרי קולא דסתרי אהדדי אזלינין בתרווייהו לחומרא נמצא הכא כיון דאיכא קולא וחומרא בכל צד להתיר שתוקי שישא ישראלית וממזרת דאם נימא לקולא שישא ישראלית הוי חומרא לגבי ממזרת נמצא לפ"ז אי הוי כתיב בממזר בשתוקי לחוד ה"א דכיון דהכריע התורה להקל בספק זה דמותר לבוא בקהל ספק ממילא דא"א להקל להכשיר שתוקי בישראל כיון דסתרי אהדדי להכי איצטרך קרא יתירא דמותר בשני צדדין וק"ל

שם ור' יהודא כהנים ולוים מחד קרא נפקא וכו'. יש לפרש טעמא דפלוגתייהו משום דאמרינן ביבמות דף ע"ז ע"ב אמר ר' יהודא הרי הוא אומר בנים אשר יולדו להם הכתוב תלאן בלידה ואמר ר' יוחנן אי לאו דאמר ר"י וכו' א"כ כיון דלר' יהודא מייתרא קרא דאשר יולדו דמצריות אסורות אפי' נקיבות א"א לפרש דקהל ה' היינו כהני' לחוד דפשיטא דכהן אסור לישא מצריות דהא בלא"ה הי' גיורת והי' זונה האמורה בתורה וע"כ כהני' ולוים מחד קרא נפקא ובזה אתי שפיר הא דאמר שם ר' יוחנן אי לאו דאמר ר"י הכתוב תל אן בלידה לא מצא ידיו ורגליו בבהמ"ד כיון דאמר קהל גרים איקרי קהל וקשה באמת ל"ל קרא דאשר יולדו הא מוכח ממילא דאל"כ מצרי שני במה יטהר. ולפמ"ש אתי שפיר דהא דקהל גרים איקרי קהל יליף ר' יהודה מיתורא דחד קהל ולפמ"ש דהא דס"ל לר' יהודה דכהנים ולוים מחד קרא נפקא הוא לבתר דכתיב אשר יולדו דמוכח מקרא לא מיירי בכהנים לחוד אבל אי לא הוי כתיב אשר יולדו הוי מוקמינן חד קהל לכהנים לחוד ולא הוי ידעינן כלל דקהל גרים איקרי קהל וכבר כתבנו דאין להקשות דאכתי איצטרך קרא אפי' לר' יהודה דלא נימא לכהנים לבד ואפ"ה איצטרך קרא דאשר יולדו דנהי דהוי