המקנה רנג

עלה עזרא מבבל עד שעשאה כסולת נקי' לא לענין פסולי קהל לבד קאמר אלא אף לענין שלא יהי' פסולין אף לכהונה מחשש דשמא ישא הכהנים מהם דאל"ה מאי מקשה הכא אהא דאמר הרי היה כגולה ליוחסים אע"כ דטיהרו אותם שהיה מיוחסים אפי' לכהונה וכן משמע קצת מהא דאמר לקמן ע"ב מישן לא חשו לא משום עבדות וכו' אלא שהכהנים שבהם לא הקפידו על הגרושת משמע דמושכני דקאמר בתחיל' דהרי הי' כגולה ליוחסים היינו אפי' לענין כהונה וק"ל

והנה לכאורה משמע לפי מה שפי' רש"י ז"ל ביבמות דף ט"ו ע"ב אהא דמקשה הש"ס והא כל דפריש מרובה פריש ומשני בדוכתא דקבועי דכל קבוע כמחצה על מחצה משמע דלא חיישינן שיהי' התערובות רוב וכמו שכתב התוספת שם אלא משום איסור קבוע אבל הפורש משם למדינה אחרת לא חיישינן דשמא הם מאותן שנתערבו ולפ"ז הא דאמר ר"י יכולין לפסול היינו לישא אשה שם ולדור שם במקום קביעותא אבל לישא אשה שבא משם לכאן אין בו איסור משום כל דפריש מרובה פריש וצ"ל דאפ"ה פליג אדרב משום דרב אמר הרי הי' כגולה ליוחסין דטהרו אותם עזרא ואפילו לישא שם אשה ולדור שם בעקום קבועה אך הא דקאמר לעיל לא תציתו לי' אף על גב דוודאי לא רצה רב איקא ליבמה ולדור שם הא אמרינן בסוף כתובות דף קי"א דאסור לצאת מבבל לשאר ארצות רבה ור' יוסף דאמרי תרווייהו אפילו מפומבדיתא לבי כובו וכו' כדאיתא שם דאפילו כדי לקיים מצות יבום אסור לצאת ואם כן אפי' אי נימא דשוט משוט הוי כגולה ליוחסים היינו לענין יוחסין אבל לצאת לשם וודאי אסור כדקאמר לעיל מחלוקת לענין יוחסי' אבל לענין גיטין וכו' אע"כ שתבא יבמתו לכאן אם כן נימא כל דפריש מרובא פריש ומותרת לו אפילו לרבי יוחנן וא"ל דהא דאמר שם כל דפריש מרובא פריש היינו בשעה שקידשה אבל לדור עמה לא אמרינן כל דפריש משום דאשה הדרא לניחותי' ז"א אפילו בכה"ג אמרינן כל דפריש כמ"ש התוס' בפ"ק דכתובות דף ט"ו ע"ש וצ"ל דאפ"ה קאמר לא תציתו ליה משום דניחא לי' טפי מיחוסא דבבל ויותר נראה לענין יוחסין החמירו ולא אמרינן כל דפריש אפילו במקום רוב ובעינן תרי רובא כדאיתא בכתובות שם ולקמן דף ע"ג גבי שתוקי משום דמעלה עשו ביוחסין וק"ל

שם ע"ב עד שלא כבתו שמשו של עלי וכו' ר"ל שמה שהקדי' הכתוב וזרח השמש קודם ובא השמש שזריחת שמשו של צדיק שני הוא קודם ששקע שמשו של ראשון ויש לפרש עוד עפ"י מ"ש פני משה כפני חמה ופני יהושע כפני לבנה אוי לאותו בושה וכו' הרי דאף דכבר זרחה שמשו של יהושע מ"מ הי' נחשב כשקיעות החמה לגבי שמשו של משה והיינו דקאמר אף על פי שזרח השמש לצדיק שני מ"מ נקרא ובא השמש לגבי שמשו של ראשון ויש לפרש עוד מה שהמשיל אותו לביאת השמש מפני שמה שנחשך לעת ערב אין בו מצד השמש עצמו שבכל מקום שהשמש הוא שם הוא זורח אלא כשהי' נעלמת מבני אדם ממילא נחשך לבני אדם וכן הוא בהסתלק הצדיק אמרו חכמינו ז"ל צדיק אבד לדורו אבד משל למרגליות והיינו דהמשיל אותו לביאת השמש כסיפא דקרא ואל מקומו שואף זורח הוא שם שאין החושך אלא לדורו אבל הוא במקומו זורח הוא שם וק"ל

שם תסתיים דשמואל הא דאמר לרעה וכו' לכאורה הוי מצי למימר הא כיון דשמואל סבירא לי' בפ' החולץ דנכרי ועבד הבא על בת ישראל הולד כשר אם כן נהי דבאותו הדור הי' חשש עבדות מ"מ אין בזרעו משום חשש עבדות ונראה דעיקר הדיוק הוא מדקאמר אלא שהכהנים שבהם לא הקפידו על הגרושת וע"כ דלאו לענין פסול קהל קאמר דהא בני חייבי לאוין כשרים נינהו לקהל וע"כ צ"ל לענין כהונה אם כן למה ליה למימר משום דלא הקפידו על הגרושת ת"ל משום דעבד הבא על בת ישראל הולד פגום לכ"ע וכדאיתא בפ' החולץ ולפ"ז הא דאמר שמואל לטעמי' אף על גב דלא עדיף משוחרר מגר כיון דמסתמא לא הלך לשם אלא עבדים זכרי' ואף שנתערבו בהם לא קיי"ל כרבי יהודא דאמר בת גר זכר כבת חלל זכר אלא כר' אב"י דגר שנשא בת ישראל בתו כשירה לכהונה והוצרך לומר הטעם משום שלא הקפידה על הגרושה משא"כ אי הוי בחשש עבדות דהולדת פגומי' בין זכרים בין נקיבות ותאם כן לעולם הולדות הם פגומי' לכהונה ולכאורה היה נראה דרב דאמר לעיל מישן מיתה והיינו משום ממזרות כפירש"י לעיל היינו דלטעמי' אזיל דסבירא ליה בגיטן דף ל"ח ע"ב דהמפקיר עבדו צריך ג"ש ואם כן הוי ליה כנכרי ועבד הבא על בת ישראל דהולד ממזר אך הא קשה לי דהא אמרינן בהחולץ דף מ"ה דאף רב מורה בה להתירא מיהו בהא הוי אפשר לומר דהא דאמר מישן מיתה משום ממזרות לא הוי טעמא משום עבדות אלא משום חשש שאר ממזרות אך בספ"ק דיבמות מפורש שם דפסולי דמישון היינו משום פסולי דתרמוד ופסולי דתרמוד משום עבדי שלמה ורש"י ז"ל פי' שם בד"ה משום פסולי וכו' והתם מפורש פסולייהו ע"ש נראה כוונתו להא דאמר הכא ששלחו עבדים לשם מ"מ איך שיהיה קשה כיון דכל הפסולים אינו אלא משום עבדות שניתערב בהן הא' רב ס"ל דהולד כשר ולמה יפסלו משום ממזרות בדורות אלו משום עבדות שהיה בדורות הראשונים ויש ליישב עפ"י מה דאיתא בגיטין דף מ"ב המפקיר עבדו ומת אותו העבד אין לו תקנה ופירש"י אותו העבד אין לו תקנה לא בשפחה ולא בבת חורין ולפ"ז י"ל דהא דאמר משועבדי' או משום ששלח עבדים למישון לאו שאלו עבדים נשאו בנות ישראל באיסור מפני עשרם ותקפם כפירש"י ז"ל ספ"ק דיבמות אלא אדרבה נשאו בהיתר וכיון שהי' אסורין בשפחה ובבת חורין ובגיורת ובכל הפסולי' דכולן מצווין על איסור עבדות וכמ"ש התוספות ביבמות דף ע"ט דכולן מצווין על לאו דלא יהי' קדש חוץ מממזר שבא מאיסור קדישות נמצא דלא הי' יכולין לישא אשה בהיתר אלא ממזרות וכן הקשו התוס' בגיטין דף מ"א אהא דקאמר את עצמם לא תקנתם וא"ת וישא ממזרת ע"ש ואם כן ממילא זרעם פסול משום ממזרות והיינו שכתבו התוספות ביבמות סוף פ"ק בד"ה משאול לתרמד וכו' ובבל הלכו כל הפסולין לתרמוד והיינו טעמא גופא משום עבדי שלמה דאותם עבדים נשאו ממזרות ובזה מתורץ קושי' התוספות שם ביבמות בד"ה הלכת כסתם משנה וכו' וסתם מתני' דהאומר סברי דהולד כשר וכו' ולפמ"ש למ"ד משום עבדי שלמה אין הכרח לומר דהולד ממזר דאפילו הולד כשר איכא חשש משום דמסתמא נשאו ממזרות ולפ"ז אתי שפיר הכי דרב לטעמי' דסבירא ליה בגיטין דהמפקיר עבדו יצא לחירות וצריך גט שיחרור וסבירא ליה דנשאו בהיתר ממזרת ושפיר קאמר מישן מיתה ודו"ק

שם ת"ר ממזרים ונתיני' טהורי' לעתיד לבוא וכו' כבר כ' דסביר' לי' לר"י דעתיד לטהור אפי' ממזר וודאי מדלא מוקי קרא דוישב ממזר באשדוד בממזר וודאי והא דיליף ר"י מקרא דואטהר אתכם וגו' ולא מוקי לה בתערובת ספק ממזר משום דספק ממזר מותר מן התורה אלא דאכתי הוי מצי לאוקמי קרא לענין היתר הכהנים לעבודה כמ"ש לעיל דף ע"א בדברי רבי יהושע בן לוי והי' לה' מגישי מנחה ע"ש י"ל דכיון דאמר קרא ומכל גילוליכם אטהר אתכם והיינו שעבדו ע"ז אם כן ממילא דליכא לאוקמי קרא בכהנים לענין עבודה דהא קי"ל בסוף מנחות דכהן שעבד ע"ז פסול לעבודה כמפורש ביחזקאל וע"כ מיירי לענין ממזר וודאי בישראל והא דאמר רב יוסף דאי לאו דהלכה כרבי יוסי וכו' דמשמע דלר"מ אפילו ספיקא לא יתטהרו אלא כמ"ש לעיל דבנתערב במשפחה אפי' בממזר אחד מ"מ כיון דקיי"ל דהלך אחר פסולו בין זכרים בין נקיבות לאחר כמה דורות ימצא במשפחה הרוב פסול והיינו דקאמר רב יוסף אפיק מינן צוורני צוורני פי' כשנתרבו הפסולים משפחה יותר מן הכשרי' וק"ל

שם אחד גר ואחד עבד משוחרר וכו'. נר' הא דסמכה ברייתא הך מלתא לפלוגתא דר"י ורבי יהודא משום די"ל דמלתא דלא הוזהרו כשירות לנשא לפסולים נפקא מדאמר בסמוך ה' קהלי כתיבי וחד לכהונה וכו' והיינו דאי לא הוי כתיב אלא חד קהל הוי אמרינן דכל הפסולין אינם אלא לכהנים ואי בימא דהוזהרו כשירות לינשא לפסולים קשה בגר עמוני ומואבי ומצרי ת"ל דבלא"ה אסורין לכהונה ודוחק לאוקמא קרא משום תרי לאוין כדקיי"ל דכל היכא דאיכא למדרש דרשינן ותו דמצרי ליכא לאו אלא איסור עשה אע"כ ילפינן מזה דכהנת מותרת בגר ועוד נראה דמממזר נמי מוכח דהא אמרינן בפ' החולץ דף מ"ד דאפי' לרבי יהושע דסבירא ליה דאין ממזר מחייבי כריתות הולד פגום מקל וחומר דאלמנה לכהן גדול שאין איסורו שוה בכל וכו' וכ"ת מה לאלמנה שהי' עצמה מחללת ה"נ כיון שבעלה עשאה זונה אם כן למאי דקיי"ל דיש ממזר מחייבי כריתות א"צ קרא שלא יבוא בקהל כהונה הא בל"ז הולד פגום מק"ו דהא ליכא למפרך שכן הי' עצמם מתחללת הא עשאה זונה ודוחק לומר דקרא אתי למלקות ומשום דאין עונשין מן הדין וע"כ צ"ל דכהנות לא הוזהרו לינשא לפסולת ואיצטרך קרא לממזר שלא ישא כהנות ונראה הא דנקיט בברייתא גר לא הוי ליה למימר אלא חלל לחוד דהוי חידושי טפי מגר דגר בביאתו אינו מחלל אותו מכהונה אלא לר"י דסבירא ליה דבת גר זכר כבת חלל זכר וכיון דנקיט דאפילו חלל שהוא מחלל אותה אפ"ה מותרת להינשא לו כ"ש גר ונראה דסבירא ליה לר"י כר"ע דיש ממזר מחייבי לאוין כדאית' בפרק ד' מיתות דף צ"ד אם כן הוי ממזר בוולד מחזיר גרושתו דלא שייך קל וחומר הנ"ל משום דאיכא למפרך שכן היא עצמם מתחללת משא"כ במחזיר גרושתו דאינה מתחללת כדאית' ביבמות דף ס"ח משום דלאו זר אצלה מעיקרא אף על גב דלפי האמת כיון דהוי ממזר לר' יהודא ע"כ דהי' נפסלת כדאית' לקמן דף ע"ה השתא ממזר הוי מפסל בביאתו מיבעי' היינו לבתר דכתיב לא יבוא ממזר אבל אי לאו קרא דלא יבוא ממזר לא הוי ידעינן שאסורה לכהונה אם כן ליכא למילף מקרא דלא יבא ממזר אלא מקרא דלא יבוא עמוני כנ"ל דמוכח דגר מותר בכהנות לכך צריך לאתוי' דא"ש אפילו לרבי יהודא ואפ"ה מוכח נמי חלל דלרבי יהודא גר הוי כמו חלל כנ"ל תרי דנקיט בברייתא חלל לרבנן דלדידהו מוכח מקרא דלא יבוא ממזר שבנה פגום והוי כמו חלל ונקיט גר אליבא דרבי יהודא ודו"ק

ועוד נראה דלר' יוסי אין להוכיח מקרא דלא יבא עמוני דגר מותר בכהנת דנהי דבגר עמוני שנתגייר עצמו הוי ידעינן דפסול לכהונה מ"מ דלמא קרא מיירי בזרעו דהיינו גר עמוני שנשא ישראלית או אפי' גיורת לר"י לסמן דף ע"ז דבת גר וגיורת