המקנה רמז

אחריה: ובזה מובן הסוגיא ביבמות דף ע"ח אהא דרבב"ח מתיב רב יוסף ר"ט אומר יכולים ממזרי' ליטהר וכו' ולכאורה תמוה דמאי ס"ד דרב יוסף הא פשיטא דנקיט שפחה דוקא דאל"ה היה יכולים ממזרי' ליטהר לישא מצרי שני או גיורית וע"כ בכה"ג כיון דהוי שני עממין אזלינן בתר הפגם כדאיתא לעיל דף ס"ז ע"ב ולפמ"ש א"ש דמוכח מלא יבא להם דכתיב גבי עמוני אע"ג דלרבב"ח פשיטא דהלך אחר הזכר וע"כ צ"ל דאפילו בכותית דבישראל אזלינן בתר דידה מכי תהיינה אפ"ה גבי עמוני הלך אחר פסולן וא"כ נימא דה"ה לממזר שנשא שפחה ולא ניחא ליה לחלק בממזר לעמוני דכיון דגלי רחמנא גבי ממזר דהלך אחר פסולין כשנשא ישראלית תו אין לחלק ואהא משני דשפחה שאני משום דכתיב האשה וילדה ובהא מתרצי מה שהקשה מפרשים לעיל דלמאי דקיי"ל באומר לאשה הרי את בת חורין וולדך עבד דבריו קיימין אם כן קרא דהאשה וילדיה מיתורא ולפמ"ש אתי שפיר איצטרך קרא לממזר שנשא שפחה כדקיי"ל כר"ט ונראה דאפילו לר"ד דפליג על רבה בר בר חנה במצרי שני שנשא מצרי' ראשונה וס"ל דבתר דידה שדינ' ליה מקרא דואשר יולדו הכתוב תלאן בלידה היינו דוקא במצרי שנשא מצרי' אבל בעלמא אזלינן בתר דידיה מקרא דלמשפחותם לבית אבותם כדקאמר הש"ס הכא כנ"ל ובהא מיישבי נמי מה שהקשה לעיל דל"ל קרא בעמוני דהלך אחר פסולו תיפוק ליה מדכתיב גם דור עשירי לא יבוא וכיון דנקיבות מותרת מוכח דהלך אחר פסולו. ותרצנו דה"א דוקא היכא דנשא באיסור ואיצטרך קרא היכא דנשא בהיתר אכתי קשה לר"מ דס"ל יש ממזר מחייבי לאוין א"כ ע"כ הא דקאמר גבי עמוני דור עשירי היינו ע"כ בנשא בהיתר דאי באיסור תיפוק ליה דהוי ליה ממזר ואם כן למה לי קרא דלו הלך אחר פסולו ולפמ"ש אתי שפיר דאיצטרך אפילו היכי דנשא כותית ודו"ק

ועוד נראה לענ"ד דמוכח הכי דהא קשה טובא הא דקאמר ביבמות דף ע"ח מצרי שני במה יטהר דלמא דאי עבר ונסיב ומשני דאי להיתרא לאו כתב קרא קשה דאפילו אי נימא דכתיב רחמנא דאי אכתי קשה הא דכתב רחמנא להם גבי מצרי שהלך אחר פסולו הא אי נימא דמצרי' מותרת אם כן לא משכחת כלל דורת אלא בהלך אחר פסולו וע"כ צ"ל כמ"ש לעיל גבי עמוני דאי משום דורות ה"א דוקא בנשא באיסור דיש עבירה אבל בנשא בהיתר ה"א דאינו הולך אחר פגום וכיון דסבירא ליה קהל גרים אקרי קהל לא משכחת נישואי היתר כלל בין במצרי בין בעמוני ונהי דבעמוני י"ל דמשכחת בהיתר ע"י ייבום וכמ"ש לעיל דמן התורה חייבי לאווין בני ייבום נינהו ואפ"ה עמוני שייבם ישראלית הוי הולד עמוני אבל במצרי ליכא למימר הכי דחייבי עשה מן התורה לאו בני ייבום נינהו כמ"ש התוס' ביבמות דף כ' אם כן קשה למה לי להם גבי מצרי ולכאורה היה נראה לתרץ לפמ"ש התוספות שם וישא שתוקית וכו' ותירצו משום דשתוקי חשיב דאי ע"ש א"כ משכחת נשא בהיתר כגון שמצרי ועמוני נשאו שתוקית אע"ג דכתבו התוספות דחשיב דאי מ"מ ה"ל דאי לאיסורא וקמ"ל קרא דהלך אחר פסולו ולא אחר אמו השתוקית דמותרת לבוא בקהל אך ז"א דהא טעמא דשתוקית מותרת לבוא בקהל וכן הא דעמוני ומצרי מותר בשתוקית היינו משום דספיקא דאורייתא מותר מן התורה כמ"ש הרשב"א והר"ן והמ"מ בהלכות טומאת המת פ"ט הל' י"ב דמזה הוציא הרמב"ם ז"ל דכל ספיקא דאורייתא מן התורה לקולא אם כן לא איצטרך קרא בעמוני שנשא שתוקית משום דממ"נ הולד פסול דאם השתוקית היא ממזרת הולד פסול מחמת האם ואם השתוקית היא כשירה הולד פסול מצד אבי' דהא ה"ל נשואין באיסור ולפמ"ש א"ש דאיצטרך להם אפילו היכא דנשא כותית. ודו"ק: נשלם ונגמר פרק האומר. כליל תפארת כפתור ופרח כתמר. בעזר יוצר כל צורה וחומר. החסד והברית לאוהביו שומר. והיה אמונת עתם ישועת חוסן. אבני נזר מתנוססין. אף שמיו יערפו טל והטיפו עסיסין. בפרק עשרה יוחסין. עשרה יוחסין פרק רביעי

במתניתין עשרה יוחסין עלו מבבל וכו' וכתב מהרש"א ז"ל אלו עשרה כיתות הם כלל ישראל המאמיני' בה' וקדושתן הם עשרה קדושת זו למעלה מזו עד כהן שהוא קודש הקדשים כמ"ש בסוף הוריות ושם חשיב ממזר ונתין קודם לגר וחרורי היינו לענין להחיותו וכו'. וכתב עוד ודע כי כמו כן יש בא"י שניתן להם לישראל עשר קדושת זו למעלה מזו עד ק"ק כמו שיש בצבא מעלה עשר קדושת זו למעלה מזו כדאיתא במדרשות כן יש בצבא שלמטה שהם כלל ישראל עכ"ל ולולי דבריו נראה מה דחשיב הכא גרי וחרורי קודם נתין. אין קושיא מהא דחשיב בהוריות נתין קודם לגר וחרורי דהתם ע"כ מיירי בגרים וחרורי שנתגיירו ושנשתחררו הם עצמם דהא נתין נמי בן גרים הוא מ"מ כיון שנולד בקדושה הוא קודם לגר שנתגייר הוא עצמו ולא נולד בקדושה כדאיתא התם. אבל הכא מיירי בבן גרים שנתגיירו אבותיו פשיטא דעדיפא מנתינים שהם מז' אומות אך הא דהקדים הכא גירי וחרורי קודם לממזר קשה קצת דמשמע התם דממזר עדיף אפילו מבני גרים כיון דאמר התם טעמא דממזר בא מטיפה כשירה וזה שייך אפילו בבני גרים כדאיתא ביבמות דף ע"ח דהא דגר שבא מטיפה פסולה שייך אפילו בדורות הבאים אחריהם ונלע"ד די"ל דאותם ממזרים שעלו מבבל אין הכרח שהיה מזרע ישראל דוקא כי כמו כן ימצאו ממזרים בקהל גרים אם נשאו זה את זה בעבירה וכן משמע מקרא דמייתי לקמן ויליף מיניה שעלו ממזרים שתוקי ואסופי שנאמר ואלה העולים מתל מלח וגו' ומסיים קרא אשר לא ידעו אם מזרע ישראל המה משמע שהי' בספ' גרים והיינו דנקיט הכא ממזר לבסוף משום דוודאי גרים כשרים קודמין לגרים ממזרים

מיהו הא דחשיב ממזר קודם לשתוקי ואסופי אע"ג דמן הסברא ממזר וודאי גרע טפי משתוקי ואסופי שהוא ספק ממזר כדאיתא בי"ד סי' רנ"א. ואפשר דשתוקי ואסופי שהוא ספק שנולד מעכו"ם שבא הוא עצמו מטיפה פסולה גרע טפי כמו גר שנתגייר בעצמו כדאית' שם ועמ"ש לקמן בזה וק"ל

ויש לפרש דזה הוא שהתפלל יעקב בפרשת ויצא והיה ה' לי לאלקי' ופרש"י ז"ל שיחול שמו עלי מתחלה ועד סוף שלא ימצא פסול בזרעי והיינו לפי שראה יעקב בחלומו מרכבה עליונה כמש"ה והנה סולם מוצב ארצה וראשו מגיע השמימה והנה מלאכי אלקי' עולים ויורדים בו וראה שהם עשר מדרגות זה למעלה מזה כמ"ש מהרש"א ז"ל כנ"ל והבטיחו השי"ת להשרות שכינתו במקום ההוא והבין כי כמו כן יש עשר קדושת בצבא מטה כמו בצבא מעלה וזהו שאמר לו הקב"ה והיה זרעך כעפר הארץ ופרצת וגו' ונברכו בך וכו' ואחז"ל שהוא מרומז על הגרים שיתדבקו בישראל ופירוש ונברכו מלשון הברכות אילן ונראה דהיינו דאמר והיה זרעך כעפר ופירש חז"ל שבגלותן נמשלו לעפר ואמר לו בלשון הזה לרמוז לו על הגלות מפני שאחז"ל שלא גלו ישראל אלא כדי שיתוספו עליהם גרים שנאמר וזרעתם זרע אדם וזרע בהמה והיינו דקאמר שע"י שיהיה זרעך כעפר הארץ. שיהיה בגלות נברכו בו כל משפחות האדמה היינו שיתוספו עליהם גרים וזה היה בחינות יעקב שהוצרך לצאת לחוץ לארץ כדי להוציא ניצוצות שבח"ל וכמ"ש בפ' לקח יעקב את אשר לאבינו וזהו דקאמר ונברכו בך ובזרעיך וענין הגרים הוא כדי להשלים המרכבה בעשר בחינות ע"י גירי וחרורי וכיון שראה יעקב שהשלימות המרכבה יהיה ע"י פסולי קהל שהם ממזרים שתוקי ואסופי התפלל שלא יהיה אלו מזרעו ולא ימצא בהם פסול ושיהיה הפסולים מן הגרים שיתוספו עליהם וכמ"ש דלהכי חשיב במתניתין ממזרים בתר גרים וז"ש והיה ה' לי לאלקי' שיחול שמו עלי מתחלה ועד סוף שאין השכינה שורה אלא על המיוחסת שבישראל מ"מ השלמת המרכבה בעשר קדושת כמו שאמרת התורה בפ' שלח הקהל חוקה אחת לכם ולגר וגו' שהקהל נשלם ע"י כולם וכן משמעות הפ' וזרעתם בית ישראל זרע אדם וזרע בהמה שדרשו חז"ל על הוספת הגרים זרע אדם היינו הגרים הכשירים וזרע בהמה היינו הפסולים וכמו שפירש"י לקמן דף ע"ה בד"ה כנמר וכו' שאינה מקפדת על זיווג חברתה והיינו וכל אשר תתן לי שהבטיחו השי"ת ליתן לו כל א"י כדכתיב הארץ אשר אתה שוכב עלי' ואחז"ל שקיפל כל א"י תחתיו וכיון שהם בחינות עשר קדושת עם אותו מקום ששוכב עלי' שהוא מקום קדשי קדשים לכך אמר האבן הזאת יהיה בית אלקי' וכל אשר תתן לי וגו' שכל א"י שתתן יקדש אותה בעשר קדושת ורמז בכפל עשר אעשרנו על עשר קדושת שיש בכל א"י בעשר מצות כפירש"י ז"ל בפ' מי מנה עפר יעקב ויש לרמז במה שאמר מי מנה עפר יעקב ומספר רובע ישראל על ע"ש כי עפר יעקב נקראים בזמן שהם בגלות שנזרעו בארבע כנפות הארץ כדי שיתוספו עליהם גרים וכשאחז"ל בפ' וזרעתי את בית ישראל והם השלמת עשר קדושת אבל ארבעה הראשונים שהם כהנים לוים וישראלים וחללי' שהם מזרע יעקב עצמו ובאמת דינה בתו נתחללה ע"י שכם והיינו כשאחז"ל בפ' ברך ה' חילו שאפילו חללים שבו ירצה והם כשרי' בכלל קדושת ישראל עצמן והיינו דקאמר ומספר רובע ישראל לרמז על מספר ארבעה הראשונים שהם מזרע ישראל עצמן. ועמ"ש בזה בחידושי תורה בפ' ויצא וק"ל

שם גירי וחרורי וכו'. בספ"י כתב דמנינא אתי למעוטי עבדים שלא היה יכולין לכוף לאדוניהם להעלות אותם בע"כ. אך נראה דזה אינו מספיק ואכתי איכא למיחשב אותן עבדים שעלו עם אדוניהם ותו דעבד לית ליה חייס כלל לא שייך למעוטי בעשרה יוחסין אותן שאין להם חייס כלל כמ"ש התוספות ביבמות דלא שייך למעוטי במנין דט"ו אלא נשים ולא עריות. ונראה דאתי למעוטי גר עמוני ומואבי ומצרי ואדומי והטעם דכיון שאינו מפורש בקרא אפשר דלא הי' שם ואף שמצינו שהי' בתוך הבאים מן הגולה כדכתיב (עזרא סי"ט) לכנעני וגו' העמוני המואבי' וגו' היינו נשים נכריות