המקנה רמו

עבדות כיון דכתבה רחמנא איסור הדורות גבי ממזר ועמוני ומואבי ומצרי ואדועי מכלל דאי לאו קרא לא הי' אסורים אלא בגרים בעצמם ולא הדורות וכן כתבו כמה פוסקים גבי נתינים אינם אסורים אלא הם בעצמם ולא הדורות א"כ גבי שפחה אי לא דכתיב האשה וילדיה מנא הוי ידעינן דהולדה אסורה ונראה משום דכתיב גבי תרומה מקנת כספו יליד ביתו המה יאכלו בלחמו אלמא דאף הולד הוי עבד אלא דה"א דוקא כשנולד מעבד ושפחה אבל מישראל ה"א דהלך אחר אב וכיון דגלי קרא וילדה לו שאין נמשך אחר אב ממילא ילפינן מיליד בית דגם הולד הוא בכלל עבד אך קשה הא משכחת יליד בית בדור הראשון כדאית' בר"א דמילה דיש יליד בית שנימול לח' ולקח שפחה מעוברת והטבילה ואח"כ ילדה. אך נרא' דזהו למ"ד בתמורה דף כ"ה דעובר לאו ירך אמו ומשיירה משויר לכך הו"ל כדור הראשון אבל למ"ד עיבר ירך אמו ומשיירה אינו משויר ה"ל כדור השני וכה"ג איתא ביבמות דף ע"ח דמצרי' מעוברת שנתגיירה הוי הולד מצרי שני א"כ ממילא מוכח דהולד שפחה הוי עבד ולפ"ז לפי מה דאיתא שם בתמורה דטעמו דריה"ג דס"ל באומר לשפחתו הרי את בת חורין הולד כמותה הוא משום דס"ל עובר ירך אמו אתי' שפיר דאי לרבנן דריה"ג פשיטא דלא קשה מידי דאיצטרך איסור הדורת וכיון דאינו קושי' אלא להריה"ג שפיר משני דטעמא דריה"ג נמי מהאי קרא הוא דמשמע ליה מהאי קרא דעובר ירך אמו ובזה אתי שפיר דברי הרמב"ם דלרבנן דריה"ג פשיטא דאיצטרך קרא דהאשה וילדיה תהי' לאדוני' וגומר עוד אמרתי בלימוד הישיבה דיש ליישב הרמב"ם ז"ל עפ"י מ"ש בספ"י דגריעותא דז' אומות הוא משום דאין להם תקנה בגירות כדאמר רבא אפי' בגירותן אסורין מדאורייתא וכבר כתבנו לעיל דלפ"ז מה דמקשה האי בז' אומות כתיב שאר אומות מנ"ל קשה נמי על שפחה לפי מה שכתבנו לעיל דשני נערים דאברהם הי' אליעזר וישמעאל כדאיתא באגדה נמצא כיון דאליעזר הי' מכנען דהוא וח' אומות אין נלמד ממנו עבדים משאר אומות ומישמעאל נמי אין נלמד משום דכיון דהוא הי' בן הגר המצרית ה"ל מצרי שני דאין לו תקנה בגירות. אך כבר כתבנו לעיל דאי נימא כריה"ג דאין לשחרר שפחה חוץ מולדותי' ע"כ א"א לומר דישמעאל הי' אחד משני נערים דהא שרה שיחררה להגר כדאיתא בתרגם יונתן נמצא לפ"ז הא דמקשה האשה וילדיה למה לי אע"ג דאיצטרך לשאר אומות (ודוחק לומר דהקושיא הוא לר"ש דס"ל ביבמות דף ע"ו ע"ב מצרי ולא מצרית וא"כ לא היה ישמעאל מצרי שני בשביל שהוא היה בן הגר המצרי דמצרית גופא שרי' דז"א דר"ש ל"ל האי ילפותא דכי תהיינה וילדה לו מדיליף נכרי מכי יסור) וצ"ל דקושי' הוא אליבא דר"י דס"ל דאין יכול לומר לשפחתו הרי את בת חורין ולדך עבד והולד כמותה א"כ א"א לומר דישמעאל הי' אחד מב' נערי' דא"כ ה"ל בן חורין כיון ששיחררה שרה להגר ואיך קרי לי' עם הדומה לחמור וע"כ עבד אחר היה כנ"ל ושפיר יליף מיניה אפי' לשפחה משאר אומות וע"ז משני שפיר דלריה"ג איצטרך קרא האשה וילדיה להא מילתא גופא דהולד כמותה נמצא למאי דלי"ק דקיי"ל כרבנן דר"י לק"מ דאיצטרך האשה וילדיה לשפחה משאר אומות אמנם הנראה לענ"ד עיקר בזה כמו שיבואר בסמוך סוף פירקן וק"ל

דף סט בגמרא ת"ש אמר לו טהרת את הזכרים וכו' לכאורה הי' נר' הא דנקט מתני' יכולים ממזרים לטהר ולא נקט שאר פסולי קהל כגון גר עמוני ומואבי ומצרי ראשון (ועיין מ"ש לקמן בזה) משום דהם אסורי' בשפחה כמ"ש תוס' ביבמות דף ע"ט ד"ה ונתינים דוד גזר עליהו וכו'. וא"ת מ"ש ממזר וכו' ואומר ר"ת דלא שייך לא יהי' קדש בממזר דעיקרו בא מקדישות מאיסור דלא תפסי בו קידושין והיינו דמתני' לכתחילה אבל אי נימא דיעבד א"כ קשה אמאי נקט ממזר טפי משאר פסולי קהל. ונראה משום דוודאי ר"ט בא לעשות תקנה לממזרי' שיטהרו ואי נימא דאסר ממזר בשפחה לכתחילה היינו ע"כ שיתן לו עצה שימכור א"ע לע"ע דמותר בשפחה כדאמר לקמן גבי אושפזיכא דר' שמלאי וקיי"ל בב"מ ד' ע"א דגר אינו נמכר בע"ע א"כ שאר פסולי קהל דהיינו עמוני ומואבי מצרי ראשון אין להם תקנה למכור א"ע בע"ע ולפ"ז יש לפרש כפשטא דהיינו דאמרו לו טהרת את הזכרי' ולא טהרת את הנקיבות דנקיבה אין יכולה למכור א"ע כמ"ש רמב"ם ז"ל ותו דאפי' אם הי' מוכרת א"ע אין רבה יכול למסור לה עבד אבל אם נימא דנושא לכתחילה קשה מנקיבות נמי כיון דהיא באה מקדישות מותרת בעבד כן הי' נר' לענ"ד לולי רש"י ז"ל ונר' דרש"י ז"ל אזיל לשיטתו דס"ל דבבית שני לא הי' נוהג יובל כדפרש"י בגיטין דף ל"ו ע"א ד"ה בשביעית בזמן הזה וכו' וא"כ לא שייך לומר דר"ט קאמר דיכולי' לטהר ע"י שימכור א"ע בע"ע דבשני דר"ט מי הוי ע"ע כדמקשה לקמן גבי ר' שמלאי אבל לשיטת ר"ת שם ד"ה בזמן שאינו וכו' דיובל הי' נוהג בבית שני ומייתי שם ראי' מהא דאמר בפ' מחוסרי כפרה דכולן שפחה חרופה בעלו אלמא דהוי עבד עברי בבית שני ור"ט הי' קודם החורבן כמ"ש תוס' בבכורות ריש פ' מעשר בהמה א"כ שפיר יש לפרש כמ"ש ודו"ק

ברש"י ד"ה מאי ניהו וכו'. הקשה מהרש"א ז"ל אכתי האיך יהיב לי' עצה זו שהאדון תשחרר לבני' באיסור לעולם בהם תעבודו ומי יימר שמשחררו ויעבור באיסור עשה ע"ש לכאורה קשה זו הקושיא נמי אליבא דאמת דנהי דממזר מותר לכתחילה בשפחה מ"מ מי יימר דיעבור רבו על איסור עשה וצ"ל דכוונת מהרש"א ז"ל שיכול בעצמו לקנות שפחה ולישא אותה ואח"כ ישחרור הוא עצמו את בני' משא"כ אי נימא דממזר אינו נושא שפחה אלא דנמכר בע"ע א"ל דיקנה שפחה וישא אותה דס"ל למהרש"א דאינו מותר הע"ע אלא בשפחה שמוסר לו רבו וכן כתב מהרש"א ז"ל בפי' בגיטן דף ע"א בתוס' ד"ה לא תוהו וכו' ע"ש אלא דצ"ע על מהרש"א ז"ל מסוגי' דתמורה ד' למ"ד דפריך על מתני' דאומר תלין שפחתך אצל עבדי והא שפחה לעבד משרי שרי משמע דמותר אפי' בשפחה אחרת ע"ש. אך אכתי לא מיישבי ודאפי' בשפחה של עצמו איך יהיב עצה שיעשה איסורא לשחרר את בני'. ונר' לענ"ד די"ל לפמ"ש תוס' בגיטין דף ל"ח ע"א ד"ה כל המשחרר כו' כיון דלא מצי להשתעבד בו לא קרינן בו לעולם בהם תעבודו א"כ י"ל דנושא שפחה המעוכבת ג"ש לא מיבעי לפמ"ש תוס' בגיטין דף מ' ע"א ד"ה אותו עבד אין לו תקנה וכו' דאין לו תקנה בבת חורין אבל מותר בשפחה א"כ היא שפחה גמורה וולדה כמותה אלא שאינן בני שיעבוד ומותר לשחררן אלא אפי' לפי' רש"י שם דאסור בשפחה ובבת חורין מ"מ אין הולד ממזר אף דאית בה צד חירות דהא טעמא דאין הולד ממזר בשפחה משום שאין בת קדושין לכ"ע וה"ה הכא כיון דצד ב"ח אין לו קידושין לכ"ע וממילא דהי' בכלל שפחה לענין זה דהולד אזיל בתרה ושפיר י"ל דנושא שפחה שאינה בת שיעבוד אלא שמעוכבת ג"ש וכיון דהי' אינה משועבדת לא גרע בנה ממנה וכיון דלאו בכי שיעבוד הם מותר לשחררם ולפ"ז נראה דאתי שפיר טפי לפירש רש"י ז"ל דאסור בין בשפחה ובין בבת חורין דלפי' התוס' אכתי יש לדקדק דנהי דליכא אסור' מ"מ מי יימר שירצה רבו לשחרר אותו אבל לפירש"י דאסורה בין בבת חורין ובין בשפחה בכה"ג וודאי כופין את רבו לשחרור את בני' דוודאי לא גרע בנו מאמו ועיין בגיטין דף מ"ג דפליגי אמוראי בחציו שפחה וחציו ב"ח אם קדושין תופסין בה מ"מ במעוכב גט שחרור י"ל דלכ"ע אין קדושין תופסין ולפ"ז היה נראה דיש לפרש הא דאמר לו טהרת את הזכרי' ולא טהרת את נקיבות דלא קאי על נקיבה ממזרת אלא קאי אנקיבות שילדו לו מן השפחה דמי יימר דמשחרר רבו וע"כ צ"ל דכופין את רבו לפי שאסור בשפחה ובבת חורין וזה אינו שייך אלא בזכרי' ולא בנקיבות כמ"ש תוס' בגיטן דף מ"א ע"ב ד"ה לא תוהו וכו' דדוקא בזכרים כופין אותו דלאחר שיחרור מצווה על פרי' ורבי' משא"כ באשה ע"ש א"כ שפיר אמרו לו לא טהרת את הנקיבות אלא דלפ"ז לא מקשה הש"ס מידי דאי לכתחילה ממזרת נמי תנשא לעבד ולפמ"ש דקאי על וולדות לא קשה מידי והי' נראה דס"ל להש"ס דלר"ט א"א לפרש כן משום דסתם מעוכב ג"ש היינו שיוציא בשן ועין אבל מפקיר עבדו לא שכוחי כולי האי דהא אסור להפקירו משום עשה דלעולם בהם תעבודו ור"ט ס"ל בגיטן דף מ"ב דיוצא בשן ועין א"צ ג"ש וא"כ לר"ט א"א לפרש הכי אבל למאי דקיי"ל דצריך ג"ש יש לפרש דברי ר' שמלאי הכי כן ומתורץ קושי' מהרש"א ז"ל. ודו"ק

בא"ד ה"ל מצי לשנוי' דאמר ליה מכור עצמך וכו' כבר כתבתי בזה דף ט"ו בתוספות ד"ה ואידך הוכיחו מזה דאין הלכה כר"א ועיין מ"ש בישוב קושי' זו

שם בגמרא ורבנן ההוא בישראל שנשא ממזרת וכו'. נראה הא דלא נקיט בממזר שנשא ישראלי' דומי' דמתניתין דמיירי בממזר שנשא בשפחה משום דבהא פשיטא דאזלינין בתר דידיה מקרא למשפחותם לבית אבותם וכדאיתא ביבמות דף ע"ח אמר רבב"ח אמר ר"י מצרי שני שנשא מצרית ראשונה בכה שלישי הוי אלמא בתר דידיה שדינין ליה אלמא אפילו היכא דלא מפורש קרא מסתמא אזלינין בתר הזכר ואפילו לר"ד דפליג על רבב"ח היינו דוקא במצרי שנשא מצרית כדקאמר מקרא דאשר יולדו וע"כ הא דצריך לו גבי ממזר היינו בישראל שנשא ממזרת אלא דלפ"ז קשה דאם כן לא יבא להם דכתיב גבי עמוני ומואבי דדרשינין מיני' נמי להם אחר פסולן דע"כ ליכא למימר בישראל שנשא עמונית דהא עמוני' כשירה לבא בקהל ואם כן פשיטא דהלך אחר הזכר ולכאורה היה נראה דצ"ל באמת דדוקא נקט מתניתין ממזר שנשא שפחה יכולין לטהר אבל גר עמוני ומואבי באמת אינם יכולי' לטהר אפילו אם ישא שפחה מיתורא דקרא דלהם אחר פסולין ובזה יש ליישב דעת הטור והב"ח בסימן ד' והובא בהגהת רמ"א סימן וי"ו דגר מצרי שבא על הכותית הוולד הו"ל כגר מצרי' ותמהו האחרונים דמנ"ל הוא ומאי שנא מממזר שנשא שפחה ולפמ"ש הוא מוכרח מקרא דעמוני והא דלא ילפינין ממזר מיניה היינו כדעבד הש"ס צריכותא משום דבא מטיפה כשירה אבל במצרי ילפינין מעמוני דהולד עבד ומצרי וכן משמע קצת לישנא במתני' דקתני יכולים ממזרי' ליטהר ולא עמוני ומואבי ומצרי ותו כיון דר"ש ס"ל מצרי ולא מצרי' ע"כ צ"ל גבי מצרי גופא דלהם דכתב גבי מצרי' דדרשינן מיניה ביבמות דהלך אחד הפסולין היינו אפילו בשפחה דאל"ה פשיטא דבתר דידיה שדינין ליה ומנ"ל למעבד פלוגת' בהא אך היותר נרא' דהטור והב"ח אינ' מחלקי' בין ממזר לעמוני ומואבי ומצרי אלא דסבירא ליה דוקא בכותי' דאף דבישראל הולד הולך אחרי' כדקאמר לעיל היכא דקרינן ביה כי תהיינה קרינן ביה וילדה לו אפ"ה בעמוני רבתה התורה דהלך אחר פסולן אבל גבי שפחה דמפורש האשם וילדיה אפילו בעמוני ומואבי הולד הולך