המקנה רמח

שלא נתגיירו תדע דהא עמוני ולא עמונית אלא שהי' נכריות והבדילו אותם ובניהן שנולדו מהן כפי' רש"י בסוף עזרא והא דכתיב (בנחמיה י"ג) ויבדילו כל ערב ומשמע דקאי על עמון ומואב דכתיב בקרא שם היינו שנתערבו אח"כ בהיותם בא"י א"נ כדס"ל לר' יהושע במס' עדיות דכבר עלה סנחרב ובלבל כל האומות ולא הי' ידוע בבירור וק"ל

שם וכולן מותרין זה בזה. הא דלא נקט סתם מותרין לבוא זה בזה כמו ברישא דקמ"ל בשתוקי בין שהם במקום רוב כשירים ובין שהם במקום רוב פסולים אפ"ה מותרין לבוא זה בזה כמו שיבואר לקמן בס"ד דף ע"ג ע"א דהטעם הוא משום דכל קבוע כמחצה על מחצה דמי ואפשר לומר דהא דאבא שאול קרא לשתוקי בדוקי משום דלפמ"ש לקמן הא דלא אמרינן דשתוקי מרובא פריש כדקי"ל ט' חניות דבנמצא הלך אחר הרוב היינו משום דכיון דאמו נאמנת עליו ה"ל כנמצא ביד פקח דה"ל כמקום הקבוע כמו שיבואר בס"ד שם והיינו דקרי לשתוקי בדוקי דלהכי לא אזלינן ביה בתר רובא משום דיכולין לבדוק את אמו ויש לומר עוד לפמ"ש לעיל דגם בממזרים נכלל בין שבאו מישראל ובין שבאו מגרים וכן בגרים נכלל גם בני גרים להכי נקיט וכולם מותרים לכלול כל ענינים שנמצא בהן ודוק

שם כדקתני וקמת ועלית וכו'. שבהמ"ק גבוה משל א"י וכו' וא"י גבוה מכל הארצות וכו' לכאורה קשה לישנא דברייתא דהא מהאי קרא לא נשמע שא"י גבוה מכל הארצות כדמקשי הש"ס בתר הכי והנה המהרש"א ז"ל כתב וז"ל שהעולם הוא כתפוח ומקו' בהמק"ד הוא מרכז העולם וכן בא"י ולכך אמרו בא"י כיון דהוא מקום הממוצע אוירו מזוג ומחכים ויותר מקום המקדש עכ"ל וכוונתו בזה דלהכי אמר הכתוב כי יפלא ממך דבר וקמת ועלית מפני שמקום המקדש הוא במרכז העולם מבוררת החכמה לאמיתה של תורה וגם כי יש בזה מעלה לא"י שהוא קרובה לשער השמים שמשם השפ' יורד כמש"ה ארץ אשר ה' אלקיך דורש אותה משא"כ בהר גבוה ממש אין בו מעלה ותועלת יותר ממקום עמוק אמנם לפי' זה דעליות א"י היינו מפני שהי' קרובה למרכז הארץ אין בזה עלי' דרך הטבע כמו שעולין על הר גבוה כי אף שהארץ דומה לתפוח מ"מ אותן מדינות העומדים בצידי התפוח הם הולכין כמו אותן העומדין על התפוח והשמים שער ראשיהם הם שווין זה לזה ולא שייך בזה עלי' וירידה כי לכל א' מדומ' שהוא על התפוח כי מה שאנו אומרים שא"י הוא על התפוח ושאר ארצות הם בצד התפוח ושייך בו עלי' וירידה היינו משום שבהמ"ק נקרא שער השמים שמשם בא השפע מקו היושר מן השמים וכן א"י שסביב לה ובעבור זה נקרא זה ראש התפוח אבל אינו נרגש בטבע ההליכה שהוא עלי' או ירידה כי בכל מקום שאדם הולך נר' לו שהוא על גבי תפוח ובזה מיושב מה שדיקדקו המפרשים מה דנקיט מתני' שעלו מבבל דמה זה חידוש הא בבל עמוקה מכל הארצות ולפמ"ש אתי שפיר דאין עלי' זה כשאר עליות דמה שבבל עמוקה היינו שמדינה זו עומדת במקום בקעה כדכתיב וימצאו בקעה והוא מקום נמוך ועמוקה בדרך הטבע מכל הארצות כמ"ש חז"ל שמתי מבול ננערו לשם מפני שהיא עמוקה בדרך הטבע אבל באמת הי' סמוכה לא"י וקרובה למרכז העולם יותר משאר ארצות נמצא לענין עלי' שפיר נקיט רבותא דאפילו לגבי בבל נקרא עלי' לא"י מפני ששם הוא מרכז ארץ האמיתי כנ"ל ויכול להיות שבדרך הטבע ימצא בשאר ארצות מקומות גבוהות יותר מא"י אך לכאורה משמע מהא דר' יוחנן בזבחים דף קי"ג דלא ירד מבול לארץ ישראל שנאמר ארץ אשר לא גושמה ביום זעם ומשמע דאפי' שגברו המים בשאר ארצות ויכוסו ההרים אפ"ה לא ירדו המים משאר ארצות לא"י דהא מקשה שם מכל אשר בחרבה מתו ומשני דמתו מהבלא ולפ"ז משמע שהם גבוהים בטבע כמ' שאר הרים והם גבוהים יותר מהרי אררט. אך י"ל דוודאי גם זה אמת שא"י גבוה בדרך הטבע כפירוש רש"י בפרשת מסעי שעל ירושלים נאמר ועלה הגבול ואח"כ כתיב וירד מ"מ אין זה כוונת התנא כאן שאין זה מעלה כנ"ל גם רחוק הדבר שא"י גבוה בטבע מהרי אררט שכיסה המים עליהם ט"ו אמות. וצ"ל דס"ל לר"י כיון דאמר קרא לא גושמה ביום זעם ע"כ הי' בדרך נס שלא ירד המים משאר ארצות לא"י דאל"ה מה היה תועלת בזה שלא ירד בה הגשם אך לפ"ז קשה מאי מקשה מנ"ל דא"י גבוה מכל הארצות ת"ל כיון דא"י סביב לבהמ"ק וכיון דבהמ"ק הוא באמצע העולם ועולין לה מערי ישראל מכל צד סביב ממילא שאר ארצות רחוקים ממרכז העולם וממילא דא"י גבוה מכל ארצות וצ"ל דקושיא הש"ס הוא דמנ"ל באמת הא דאמר קרא ועלית אל המקום וגו' היינו עליית מרכז הארץ וממילא דא"י גבוה מכל ארצות דלמא היינו עליה בדרך הטבע שבהמ"ק גבוה כמשמעות קרא בפ' מסעי כנ"ל וא"כ אין ראיה לשאר ארצות וע"ז משני מקרא דאשר העלה ואשר הביא דלכאורה הוא לשון כפל וגם הוא לשון מתנגד דהבאה אינה עלי' במשמע ונר' דהא גופא רמז קרא דבטבע ימצא באמת מקומות בארבע כנפות הארץ שיהיה שווים או גבוהים יותר מא"י ושייך בהן לשין הבאה ואפ"ה שייך נמי עליה מפני מעלות מרכז הארץ ובזה אתי שפיר הא דהתחיל הברייתא שא"י גבוה וזה לא נשמע מקרא דועליתם אל המקום ולפמ"ש א"ש דלפי האמת דקאי על עליות מרכז הארץ ממילא נשמע דא"י גבוה מכל ארצות כנ"ל אלא דהש"ס מקשה על הברייתא מנ"ל דקאי על עליות המרכז כנ"ל ודוק

שם אביי אמר עלו מאליהם תנן ורבא אמר העלים כו' משמע דפליגי בלישנא דתנן במתניתין דעשרה יוחסין עלו וכיון דלרבא היינו שהעלה עזרא בע"כ כדמשמע מהא דקאמר דפליגי בדר' אליעזר דלא עלה עזרא וכו' קשה לפי הס"ד מה דקאמר לקמן דלפני הני דחשיב במתניתין מקראי וישבו הכהנים והלוים וגו' ומקרא ומבני הכהנים בני חבי' ובני הקיץ וגומר ומקרא ואלה העולים מתל מלח תל חרשו וכו' וכל הני קראי כתיבי באותן שעלו בימי כורש הראשון שמלך קודם אחשורש ועזרא לא עלה עד שנת שבע למלכות דריוש שהי' אחר אחשוורוש. ותו קשה הא דמקשה על רבא מהא דאית' עיסה לבבל הא מידע ידעינן ומאי קשה הא אכתי איכא למיחוש משום שהיה מעורבין עם אותן ישראל שעלו בימי כורש הראשון שנים הרבה קודם שעלה עזרא. ול"ל דגם באותו פעם אעפ"י שלא עלה עזרא מ"מ העלו' אותם בע"כ כיון שידע שסופו לעלות עם חכמי הדור ולא ישאר ב"ד בבל אלא דלפ"ז קשה על מה שנדחקו רש"י ותוספ' בד"ה ומבני לוי לא מצאתי וכו' דמה דחשיב לוי במתני' היינו קצוצי בהונת הא קרא דמבני לוי לא מצאתי כתוב באותן שעלו עם עזרא עצמו בשנת שבע לדריוש וכבר עלו לוים באותן שעלו תחילה בימי כורש הראשון. וכן מה שהקשה המהרש"א ז"ל מהאי דישובו ירושלים דהי' שם משוררין אינו מובן דהא האי קרא דישובו ירושלים הוא בעזרא סי' ב' שעלו כמה שנים קודם עזרא ואפשר דס"ל דאילו ידע עזרא שיש באותן שעלה בראשונה לוים כשרים לדוכן לא היה מהדר לשלוח לכספים אחר בני לוי וע"כ צ"ל שידע שגם הראשונים אינם ראוין לעבודה ועדיין צ"ע וק"ל

דף ע' גירי וחרורי מנ"ל וכו' דכתיב כל הנבדל וגו' לכאורה אין במשמעות כל הנבדל מעם הארץ עבדים משוחררים ויש ליישב עפ"י מ"ש בחידושינו כתובות דף כ"ד בתוס' ד"ה שאני הכי וכו' דעיקר הרעותא שכתבו התוס' שם במה שנקראו ע"ש בני ברזילי שהי' ישראל היינו משום שהי' להן חשש עבדות שלכך נקראו ע"ש אמם שהולד הולך אחר האם א"כ כיון דמסתמא שחררו זה את זה כדין כהנת שנתערב ולדה בוולד שפחתה או מדין הפקר. א"כ הי' בהן חשש עבדים משוחררים ומ"מ הי' בו ג"כ חשש חללה שאותן כהנים שנשאו השפחות אחר שנשתחררו הולד חלל וכן משמעות קצת מדמציין הש"ס חללי גירי וחרורי מנ"ל דלא הוי ליה למימר אלא חללי מנ"ל כדקאמר לקמן ממזרי מנ"ל ולפמ"ש אתי שפיר דחרורי נמי נפקא מהאי קרא דלעיל ולפי שאינו על סדר המתני' נקט הכי ג"כ בתרי גירי וחרורי מנ"ל כסדר לשון המתני' וק"ל

שם אני אמרתי יהי' ישראל חשובים לפני ככרוב וכו': הנה עפ"י פשוטה יש לפרש מה דקאמר והם שמו עצמם כנמר מפני שהנמר הוא מנומר בחברבורות וכמו שאמר הכתוב היהפוך כושי עורו ונמר חברברותיו וגו' וכן ישראל כשהם מיוחסין הן מהודרין ושכינה שרה עליהם כמו שהי' השכינה שורה בין הכרובים בבהמק"ד כמש"ה ודברתי אתך מבין שני הכרובים אבל כשהן מעורבין בפסולים אינו מהודרין והם כנמר שהוא מנומר וכמ"ש חז"ל פי' לולב הגזול מנומר פסול מפני שאינו מהודר ויש עוד לפרש ע"ד שאמרו לעיל דף מ"ט ע"ב דעשרה קבין עזות ירדו לעולם תשעה נטלו מישון וכו' שהעזות הוא סי' ממזרות וכן כתבו התוס' בסוף פ"ק דיבמות וכן פי' רש"י בברכות דף י"ו ע"ב ומעזות פנים שלא יוציאו עלי לעז ממזרות ע"ש והם שמו עצמם כנמר שהוא עז כמו שמצינו לענין קדושה הוי עז כנמר לעשות רצון אביך וכו' ועיין במהרש"א ז"ל שדקדק דנמר אינו אימר דכתיב בקרא שהוא בנין ולולי פי' רש"י ז"ל הי' נראה ושמו א"ע כנמר אין הכוונה על החי' ששמה נמר אלא כמו שדרשו חז"ל במסכת שבת דף ק"ו ע"ב בקרא דיהפוך כושי עורו ונמר וגומר דנמר אינו לשון חי' אלא לשון תמורה והנון אינו משורש התיבה וכמו שפי' רש"י שם בד"ה אלא ככושי וכו' והאי נמר לשון תמורה וכו' ולפ"ז יש לפרש א"ש חז"ל בחגיגה דף י"ב ע"ב בחיות הקודש בתחלה אמר פני שור ואח"כ אמר פני כרוב שהתפלל יחזקאל ואמר אין קטיגור כעשה סניגור ונהפך לכרוב וזהו שאמר אני אמרתי שיהי' חשובין לפני ככרוב והם שמו א"ע כדבר שנתחלף כלומר כשור שהיה בתחלה קודם שנהפוך והוא קטיגור שמזכיר עון העגל שהיה בגילוי עריות כמ"ש חז"ל ויקומו לצחק שאין צחוק אלא גילוי עריות ולפ"ז א"ש דגם אימר דקרא היינו לשון חילוף

שם מעלה עליו הכתוב כאילו חרשו וזרעו מלח וכו' יש לפרש ע"ד שפירש"י ז"ל בפ' נח והנני משחיתם את הארץ שגם הארץ נשחת ג' טפחים כשיעור עומק המחרישה בשביל שהשחיתו את דרכם והיינו דקאמר כאילו חרשו וזרעו מלח הוא קלקל שיעור המחרישה ג' טפחים כדאי במסכ' ב"ב: