המקנה רמג

דהקשה רשב"א לעיל אהא דקאמר תרווייהו לאחות אשה הוא דאתא הא לכתחילה הא דיעבד דהא לכתחלה לא צריך קרא דאיכא ק"ו מאלמנה לכ"ג ותירוץ משום דאיסור כהונה שאני א"כ אף אי נימא דביבמה אינו אלא איסור לכתחילה מ"מ אייתר לי' קרא דלאיש אחר דאין צריך לאחות אשה דע"כ קרא דלא תקח היינו בדיעבד דאי לכתחילה נשמע בק"ו דשומרת יבם וכיון דמייתר לי' לאחר ע"כ קאי על אשת אח ואין להקשות דהא כתבו בתוס' בד"ה ומה יבמה וכו' וא"ת ונימא נדה תוכיח ותירצו דאינו אלא גילוי מלתא דיש לנו להקיש לאחות אשה והיינו דר' אב"י ס"ל נמי דאחות אשה נפקא מקרא דאיש אחר כתירוצא קמא ואית לי' נמי היקשא דר' יונה אלא דר' אב"י קאמר דאין צריך לשנוי' דלקולא ולחומרא לחומרא מקשינן דאיכא גילוי מלתא מק"ו ביבמה וכמו שיבואר בדבריהם א"כ לפמ"ש למ"ד דקדושין תופסין ביבמה ילפינן אחות אשה לענין לכתחילה בק"ו מיבמה הא איכא למיפרך נדה תוכיח ואין לומר מה לנדה שכן יש לה היתר דהא אחות אשה נמי יש לה היתר. אך זה אינו דלענין לכתחילה לא שייך למפרע נדה תוכיח די"ל דנדה עצמה אסורה לכתחילה דהא לא נפקא מקרא דותהי' נדתה אלא דתפסי בה קידושין וכמו שיבואר לקמן בלשון התוס' דסברא זו מוכרחת ומה שהקשה תוספת נדה תוכיח היינו למ"ד דלא תפסי קידושין ביבמה ואיכא למיפרך נדה תוכיח שתפסי בה קידושין וממילא דאפי' לענין לכתחילה ליכא למילף מק"ו מיבמה דאיכא למיפרך מה ליבמה שכן לא תפסו קידושין לכך הוצרכו תוס' לתרץ דסמך אהיקשא דר' יונה דלעיל ואינו אלא גילוי מילתא בעלמא נמצא למ"ד דקדושין תופסין ביבמה אתי שפיר דאינו צריך כלל היקשא דר' יונה ואף לפמ"ש לעיל לתרץ קושי' הרשב"א דאף דאיכא למילף לכתחילה מק"ו מאלמנה מ"מ י"ל דאיצטרך קרא לכתחילה באחות אשה לענין מלקות דקיי"ל דאין עונשין מן הדין ז"א דכבר כתבנו לעיל דלאביי דס"ל כל מילי דאמר רחמנא לא תעביד אי עביד מהני דאל"ה אמאי לקי ממילא דא"א לומר דקרא דלא תקח דכתיב באחות אשה היינו למלקות וקרא דלאיש אחר היינו דלא תפסי קידושין דכיון דלא תפסי קידושין אמאי לקי ולרבא דס"ל דלקי משום דעבר אמימרא דרחמנא א"צ לכל זה כמו שיבואר ודו"ק

והנה התוס' ביבמות דף מ"ט ע"ב ד"ה אי כרב וכו' ומתוך פ' הקונטרס משמע דלרב ליכא לאו ביבמה וכו' ואין כר' דהא אמרינן בפ' האומר מה יבמה שהי' בלאו ולא תפסי קדושין אלמא דאיכא לאו אפי' למ"ד דלא תפסי קידושין ונר' לענ"ד ליישב פי' רש"י ז"ל והוא די"ל לפמ"ש לעיל דלרבא דס"ל דכל מילי דאמר רחמנא לא תעביד אי עביד לא מהני הא דאמרינן לעיל הא לכתחילה הא דעבד היינו לפי תירץ הרשב"א ז"ל דכבר למדנו מאלמנה לכה"ג דכל מקום דאמר רחמנא לא יקח אי עביד מהני א"כ שפיר קאמר ראב"י כיון דאמר רחמנא לא תהי' אשת המת החוצה אפי' אי עביד לא מהני דלא ילפינן מאלמנה לכה"ג אלא בלא תקח אבל בלא תהי' פי עביד לא מהני ושפיר יליף מיבמה לשוק דאפי' אם ללאו קאתי כיון דאמר רחמנא לא תעביד אי עביד לא ומהני ומה שפי' רש"י ז"ל דף מ"ט ע"ב אי ללאו קאתי קדושין תופסין בה היינו דהתם קאי אליבא דאביי דאמר הכל מודים ואביי לשיטתו דס"ל איעביד מהני וכן שמואל ס"ל שומרת יבם צריכה גט ע"כ ס"ל כאביי דאי עביד מהכי וסוגיא זו כרבא וכבר כתבנו דלאביי דס"ל דאי עביד מהני אתי שפיר טפי שינוי' דר' אב"י ודו"ק היטב

תוס' ד"ה מה יבמה וכו'. הנה בעיקר קושיא התוס' הי' נר' לענ"ד די"ל כיון דאמר לעיל דאיכא תרי קראי באחו' אשה לא תקח היינו לכתחילה ולאיש אחר דאפי' בדעבד לא תפסי בה קדושין וא"כ י"ל כיון דאיכא ק"ו מש"י ללא איצטרך קרא אלא משום דלא נימא נדה תוכיח א"כ הוי סגי בקראי דלא תקח דאיכא בה איסורין בקדושין לכתחילה ותו ליכא למימר נדה תוכיח דמה לנדה דמותרת לקדש לכתחילה וא"כ קרא דלאיש אחר מיותר וע"כ קאי על אשת אח וא"ל דהוי מוקמינן לא תקח ר אדיעבד ולא הוי ידעינן דאיכא איסורא לכתחילה כדס"ל לרב גבי יבמה לשוק דלא תהי' היינו בדיעבד ולא ללאו כפי' רש"י ביבמות דף מ"ט ע"ב ז"א חדא דתוספ' שם חלקו ותו דרש"י לא קאמר אלא משום דלשון לא תהי' משמע תפיס' קדושין כמ"ש תוס' שם אבל לא תקח מסתמא אינו אלא לשון לכתחיל' ותו דר"א ב"י קאמר בהדיא דיבמה שהיא בלאו וא"כ איכא למילוף באחות אשה מק"ו מיבמה דליכא למימר נדה תוכיח דמה לנדה שכן תפסי בה קדושין וצ"ל דס"ל להתוס' כמ"ש לעיל דמקרא דותהי' נדתה עליו אין הכרח דמותר לקדש לכתחילה וא"כ א"ש דל"ל דמה לנדה שכן מותרת לכתחילה דנדה גופא נלמד מאחות אשה דאסורה לקדש לכתחילה דבשלמא אליבא דאמת ליכא למילף איסור בנד' לקדש לכתחל' דמה לאחות אשה שכן לא תפסי בה קדושין אבל לפי הס"ד דאחות אשה אינה אסורה אלא לכתחילה באמת הוי ילפינן נדה ואחות אש' דאסורה לקדש לכתחילה ועיין בסמוך ודו"ק

בא"ד אף אני אביא כל העריות שבכרת וכו'. והלשון תמוה דהא בכל העריות שאין להם היתר ליכא למפרך נדה תוכיח דמ' לנדה שיש לה היתר ובאחות אשה אע"פ שיש לה היתר מ"מ הא מפורש בקרא וע"כ כוונתם לא"א ואשת אח דקאמר לעיל שיש לה היתר ובא"א ג"כ לא קשה מידי דאיכא למפרך מה לנדה שכן אינה בה מיתת ב"ד ואין הקושיא אלא על אשת אח בלבד ומה זה הלשון כל העריות ונ"ל עפ"י סוגיא דיבמות דף ח' שהבאנו לעיל שמקשה מכדי כל עריות איכ' לאקשינהו לאחות אשה או לאשת אח מאי חזית לאקשוי' לאחות אשה ניקש לאשת אח ומשני לקולא ולחומרא לחומרא מקשינן ואב"א תרי איסורי מתרי איסורי ילפינן לאפוקי אשת אח דחדא איסורא וכבר כתבנו לעיל דע"כ צ"ל בפשטות דסוגיא דידן ל"ל הך סברא דתרי איסורי דאל"ה ליכא עדיפות אחות אשה מאשת אח כלל ושפיר נילוף אשת אח מאחות אשה ואף שכתבנו בדרך אתר בסוגיא דלעיל מ"מ התוס' לא נחית להכי כמ"ש תוס' ד"ה מה"א וכו' ע"ש נמצא צ"ל בסוגיא דידן דאמר לעיל בשלמא כולהי אתי' וחשיב כל העריות שאין להם היתר ואיכא למילף אותם מאחות אשה היינו שאין להם היתר אף במקום מצוה מטעם שנויא קמא בסוגיא דיבמות דלקולא ולחומרא לחומרא מקשינן. והנה הנראה מדברי תוס' דהא דראב"י נאדי משינו' קמא דאתי מהיקשא דר' יונה משום דלא ניחא ליה בשינוי' דלקולא ולחומרא לחומרא מקשינן ולא ניחא ליה מ"ש תוס' דהוי חומר' משום דהוי ממזר או פגום לר' יהושע נמצא לפ"ז שפיר הקשו מכל העריות דאיכא למפרך נדה תוכיח ומנ"ל למילף משומרת יבם דתפסי בי' קדושין ואין לומר מה לנדה שכן יש לה היתר דאדרבא נימא בכל העריות ג"כ דיש לה היתר במקום מצוה מהיקישא דאשת אח כקושי' הש"ס ביבמות שם ואין לתרץ כדמשני שם לקולא ולחומרא לחומרא מקשינין דהא צריך להבין הא דקאמר שם קולא וחומרא וכו' דמה זה חומרא שאסורה ליבם ומותרת לכל העולם וע"כ צ"ל משום דהוי הולד ממזר מאשת אח כמ"ש תוס' כאן וכיון דר' אב"י לית ליה הך סברא א"כ אין כאן קולא וחומרא א"כ איכא למילף כולהו עריות מאשת אח דמותרת במקום מצוה וליכא ק"ו בש"י דאיכא למימר נדה תוכיח ואפי' אם נימא דס"ל לרב אחא ב"י כקושי' התוס' דאדרבה מה דתפסי קידושין הוי חומרא ושפיר שייך התם קולא וחומרא כיון דלפי הס"ד דבאשת אח תפסי קדושין וכיון דביבמה לא תפסי קדושין נמצא אי נימא דזקוקה ליבם לא תפסי בה קדושין לכ"ע מה שאין כן אי נימא דאינה זקוקה אפ"ה תפסי קידושין באחיו כיון דלפי הס"ד בכל העריות תפסי בה קידושין נמצא ספיר הוי קולא וחומרא אפי' לפי הס"ד ז"א דמ"ע כיון דע"י זה דנימא בכל העריות דאינו זקוקה ליבם וחשיבא אין להם היתר ילפינן ק"ו מיבמה דאין בהן תפיסת קידושין א"כ קשה דמאי חזית לילך בתר חומרא לאוסרה ליבם ולהקל דלא תפסי ביה קידושין אדרבה ניזל בתר חומרא דתפסי בה קידושין ויש להם היתר ביבם ושפיר הקשו מכל העריות. וע"ז תירצו דאינו אלא גילוי מלתא דלא תפסי קידושין באשת אח ובשאר עריות ממילא דהוי התם חמרא דתפסי בה קידושין לכ"ע כנ"ל ודו"ק

שם בא"ד וי"ל דק"ו זה אינו אלא גילוי מלתא וכו' לכאורה קשה לפ"ז מאי מקשה הש"ס א"ה חייבי לאוין נמי דהיינו כפי' רש"י ז"ל דאיתא בבנין אב מיבמה לשוק דהא אפי' בחייבי כריתות דאיכא ק"ו כתבו תוס' דליכא למילף אשת אח משום דאיכא למימר נדה תוכיח אלא משום דאיכא גילוי מילתא לאקושה לאחות אשה אבל בחייבי לאוין דלא הוקשו לאחות אשה ולא שייך בהו גילוי מלתא א"כ ממילא איכא למימר נדה תוכיח ואין לומר מה לנדה שכן יש לה היתר דהא כיון דס"ל דאשת אח יש לה היתר במקום מצוה כמ"ש בסמוך דעיקר קושייתם היינו מאשת אח דיש לה היתר במקום מצוה א"כ הא אמרינן ביבמות דף כ' דמדאורייתא חייבי לאוין בני יבום נינהו אלא מדרבנן גזירה ביאה ראשונה אטו ביאה שנוי' וא"כ כל חייבי לאוין נמי יש לה היתר במקום מצוה. ודוחק לומר דהקושי' על לאו דמחזיר גרושתו דלא שייך ביה היתר במקום יבום דהא אין קדושין תופסין באחיו מ"מ אין זה מחמת חומרא ותו דלא שייך להא דמשני מקרא כלי תהיינה דלא מיירי במחזיר גרושתו כמ"ש תוס' ביבמות דף ע"ט ע"ב ד"ה סוטה נמי וכו'. מיהו י"ל דבחייבי לאוין דכהונה ליכא למימר נדה תוכיח משום די"ל דמה לנדה שכן מותרת לקדש לכתחילה דכבר כתבנו דליכא למילף מאחות אשה כיון דכולהי עריות לא תפסי בהן קידושין משא"כ חייבי לאוין דכהונה דכתיב י"ל לא יקח דאיכא איסור בקדושין לא מיבעי' לאביי דס"ל לקמן דף ע"ח באלמנה לכה"ג דאפי' קידש לוקה ואפי' לרבא דס"ל דבעינן קידש ובעל מ"מ עיקר לאו על הקידושין כדפריך בריש תמורה על רבא והרי אלמנה לכה"ג דאמר רחמנא לא תקח ואי עביד מהני וא"כ שפיר איכא למימר דמה לנדה שכן אין בה איסור לכתחילה וליכא למילף מנדה מחייבי לאוין דכהונה כמ"ש לעיל בשם הרשב"א ז"ל דהא דקאמר לעיל ודילמא לכתחילה אע"ג דאיכא ק"ו מאלמנה משום דאסו' כהונה שאני ותו דאיכא למיפרך מה לחייבי לאוין דכהונה שכן הולד חלל משא"כ בנדה שאין הולד חלל כדאי' ביבמות דף ס' מאלה אתה עושה חלל ואי אתה עושה חלל מנדה אך לפ"ז אין הקושי' אלא מחייבי לאוין דכהונה דכתיב בהו לא יקח א"כ הוי מצי לשנויי מקרא דלא יחלל