המקנה רמב

דאית בה וכו' ר"ל דאם מקדשה היבם אין קדושין תופסין בה להחשב א"א לעלמ' והיינו דמקש' דמנ"ל הך דינא דבמקום שהיא מותרת לייבם דהיינו במקום מצוה עצמה אפ"ה קיים איסור אשת אח דלא תפסו קידושין דכבר הי' מותרת לו והיינו פירכא מעליותא טובא ועיין בזה בתוס' ד"ה מנא הני מילי. ודוק

בתוס' ד"ה מכ"מ וקשה דמה בעי וכו'. לולי דברי התו' נראה לענ"ד לתרץ קושייתם משו' דהא דילפינן מלא יגלה דהוי ממזר מחייבי כריתות דהיינו שומרת יבם של אביו וממילא דאין קידושין תופסין דהא בהא תלי' ולא אמרי' דהטעם הוא משום ש"י למ"ד דאין קידושין תופסין ביבמה וצ"ל משום דאין ממזר מיבמה והטעם כמ"ש התוס' בשם ר"ת שאין לה קידושין לשום אדם וליבם נמי לאו בת קידושין היא וע"כ הא דהוי ממזר מלא יגלה היינו בשומרת יבם לאחר מיתה כדמשני הש"ס בריש פ' נושאין על האנוסה מהא דמקשה הש"ס התם ותיפוק לי' משום יבמה לשוק ומשני בחד שנוי' דקרא מיירי לאחר מיתת היבם ומטע' אשת אחי אביו שהיא בכרת א"כ לפמ"ש בפי' דברי ר"ת דאין קדושין תופסין ליבם עצמו מדאורייתא כשעושה בה מאמר משום איסור אשת אח וכ"ז לבתר דשמעינן דאם היבם מקדש ליבמתו אין קידושין תופסין בה אבל הכא דאכתי לא ידעי' דאין קידושין תופסין באשת אח איכא לאוקמי קרא דלא יגלה דהוי ממזר בחיי היבם מטעם דהיא שומרת יבם וליכא לאוכוחי מידי ודוק היטב

עוד אמרתי בלימוד הישיבה דיש ליישב אפי' לטעם הב' שכתבו התוס' ביבמות שם בשם ר"ת דאין ממזר מיבמה לשוק משום דאין בה תפיסת קידושין לכ"ע אפילו ליבם או משום דחשיבא בת תפיסת קידושין משום שעומדת לחלוץ והא משום דאמרינן ביבמות דף נ"ב אמר רב יבמה נשואין יש בה וקידושין אין בה ומפרש הש"ס נשואין יש בה כדרב המנונא דאמר רב המנונא שומרת יבם שזינתה אסור' ליבם נמצא לפ"ז מובנים היטב שני הטעמים שכתבו ר"ת דלא הו' ממזר מיבמה לשוק משום דבתחלת הזנות כבר נאסר' היבמה ועומדת לחליצה ואפ"ה אסורה לעלמא עד שתחלוץ נמצא לטעם הראשון שכתב ר"ת אין לה היתר לשום אדם בין ליבמה ובין לעלמא ולטעם השני שכתב ר"ת שהוא עומדת לחלוץ כיון שאסורה ליבם ע"כ עומדת לחלוץ חשובה בת תפיסת קידושין. ולפ"ז י"ל הא דנפקא לי' לרבנן דיש ממזר מחייבי כריתות מקרא דלא יגלה ולא מפרשי דטעמא משום שומרת יבם ובחיי היבם משום דשומרת יבם לא הוי ממזר כשני הטעמים הנ"ל אבל אכתי קשה דמנ"ל דמיירי קרא במפותה דילמא מיירי קרא באנוסה ולא שייך טעם שני דאנוסה בוודאי שרי ליבמה דלא גרע מא"א. אך נר' לי דא"א לומר כן דהא מקשה בריש נושאין על האנוסה למה לי לא יגלה תיפוק לי' מלאו דאשת אחי אביו ומשום יבמה לשוק ומשני לעבור עליו בשני לאוין ואיתא בסנהדרין דף ע"ג דמקשה הש"ס אהא דאמרי' שם דחייבי כריתות ניתן להצילם בנפשה ורמינהו אלו נערות שיש להן קנס ומשני ר"פ במפותה וכיון דקי"ל במיתה ומלקות נמי לא עבדינן דאפי' חייבי' מיתות שוגגים פטורים מן המלקות ע"כ צ"ל דקרא דלא יגלה מיירי במפותה דאי באנוסה הא ניתן להצילה בנפשו וליכא מלקות וא"כ קשה קושיות הש"ס דתיפוק לי' משום אשת אחי אבי' ומשום שומרת יבם וא"ל לעבור עלי' בב' וג' לאוין דהא כיון דאין לוקין עלי' כיון שניתן להצילה בנפשו אין נ"מ בלאו אחד או בג' לאוין כמ"ש תוס' בריש פ' איזהו נשך ולפ"ז הי' אפשר לתרץ בזה קושי' התוס' דאי' שם בסנהדרין דטעמא בחייבי כריתות ניתן להצילה בנפשה ולא בחייבי לאוין משום דאפגמה רבה קפיד רחמנא ופירש"י ז"ל דמחייבי כריתות נעשה זונה והול' ממזר והיינו משום דאין בהן תפיסת קידושין ומה"ט לא ניתן להצילה בנפשו בנדה פנוי' כיון דלא נעשה זונה משום דתופסין בה קידושין וכדאי' ביבמות דף ס"ז ע"ב א"כ ממילא מתורץ קושי' תוס' ושפיר פריך מנה"מ דאין בה תפיסת קידושין ולא נפקא מלא יגלה משום דאי הוי תפסי בה קידושין איכא לאוקמי קרא לאנוסה דלא ניתן להצילה בנפשו משום דליכא פגומה דלא נעשה זונה ואין הולד ממזר ואי משום דהוי יבמה לשוק הא בעינן חטא מות כדאי' שם בסנהדרין דממעט חייבי לאוין ואפי' לר"ע דלא תפסו בה קידושין אפ"ה לא ניתן להצילה בנפשו משום דאין בו חטא מות וא"כ י"ל דהוי ממזר מטעם יבמה לשוק כיון דאין עומדת לחלוץ מ"מ תירוץ הראשון נר' עיקר ודוק

בא"ד והכא בעי אליבא דרבי יהושע וכו' קצת קשה לי לשיטת התוס' דכל הסוגיא היינו לר' יהושע אבל לרבנן בל"ז מוכרח דקידושין תופסין א"כ הא דמשני ראב"י אתיא משומרת יבם משמע דס"ל לר"י דשומרת יבם אין קידושין תופסין ובפרק קמא דיבמות דף ט"ו ע"ב איתא דשאלו לר"י צרת הבת מהו ומפרש התם בני צרת לב"ש מהו למאי כ"ע למפשט וולד מחזיר גרושתו לב"ה וכו' ופשיט להו דבני צרות אני מעיד לכם משמע דס"ל דקידושין תופסין ביבמה דאל"ה לא שייך גבי יבמה פירכא שכן היא עצמה מתחללת כיון דאין קדושין תופסין עשתה זונה כדאי' באה"ע סימן וי"ו סעיף חי"ת כמו בחייבי כריתות דמודה רבי יהושע דהולד פגום מה"ו כדאיתא בהחולץ דף מ"ד ונראה די"ל דהא דפשט ליה התם דבני צרות כשירים לאו משום דפשוט להו דוולד יבמה לשוק מותרת אלא באמת הטעם הוא דלא נפסלה שני משפחות מן הכהונה משום דבאמ' קי"ל כב"ה צרת הבת אסורה דלא הוי כלל בני יבמה לשוק אלא דר"י לא רצה להורת להם כב"ה שהיא מתירא לעשות אותם פגומים לכך השיב להם סתם מן המעשה של שתי המשפחות דאין להם פגם להעושים כדברי ב"ה די"ל מן הטעם דקדושין תופסין ביבמה אבל באמת ס"ל לר"י דאין קדושין תופסין ביבמה והא דהוכשרו דטעם דהלכ' כב"ה ובזה מיושב מה שהקשה תוספת ביבמות שם בד"ה למאי כ"מ וכו' קצת קשה דה"ל למפשוט וולד יבמה לשוק ע"ש ולפמ"ש י"ל דלא רצה הש"ס למימר הכי דא"כ הוי משמע דפשוט להו דוולד יבמה לשוק כשירה לכהונה ובאמת לר' הושע אין הדבר כן כן נ"ל והיינו באמת דליכא למפשט משום די"ל הטעם דהלכה כב"ה אלא דעכ"פ פשט להו דוולד מחזיר גרושתו מותרת והיינו דקאמר' מתירא אני לעשות אותן העושין כדברי ב"ש פגומין ואפ"ה העיד להם מעובדא דשני המשפחות וע"כ משום דאיכא למימר דקידושין תופסין ביבמה כנ"ל וא"כ ממילא מוכח דולד מחזיר גרושתו כשר משום דאיכא למיפרך שכן היא עצמה מתחללת תדע לפמ"ש תוס' ביבמות דף מ"ט הטעם דאין ממזר מיבמה לשוק משום דאין לה קידושין לשום אדם וליבם נמי לאו בת קידושין היא וא"כ קשה דלב"ש דס"ל מאמר קנה מדאורייתא כדאיתא בפרק ר"ג א"כ יהא הולד ממזר מיבמה לשוק הרי היא בת קידושין ליבם ע"כ צ"ל דס"ל לב"ש דקדושין תופסין ביבמה וממילא דלא נעשה זונה ואין הוולד פגום דאיכא למיפרך שכן היא עצמה מתחללת. ודוק

דף ס"ח אלמא אמר אביי וכו' בבא על נדה וכו'. לכאורה קשה לי דמשמע דאי לא הוי תפס קידושין בנדה הוי הולד ממזר מנדה אמאי הא אמרי' ביבמות דף מ"ה דמנכרי ועבד לא הוי הולד ממזר משום דאין לו עליו קידושין ולא על אחרים א"כ קשה בנדה אפי' אי הוי אמרינן דאין קידושין תופסין בה מ"מ לא הוי ממזר דהא אין קידושין תופסין בה לכ"ע וה"ל כנכרי ועבד וא"ל בא"א שקידושי' הראשונים כמו שאר א"א ז"א דממ"נ אם זנתה מאחרי' בל"ז הוי ממזר משום איסור א"א ואי מבעלה פשיטא דלא דמי לאשה אב דאין לה קידושין לגבי בועל ויש לה קידושין לגבי אחרים והכא הוי אפכא וכפי' רש"י גבי סוטה דלא הוי ממזר משום שעדיין קידושין הראשונים עליה ולכאורה הי' נראה לפרש בדוחק לפי תירץ השני שהזכרתי לעיל בשם ר"ת דיבמה חשיבא בת תפיסת קידושין כיון שעומדת לחליצה ולזה י"ל דמה שמותרת ליבמה ה"ל כיש קדושין לגבי יבם א"כ י"ל לפמ"ש התוס' בריש יבמות דיבם שבא על יבמתו כשהיא נדה קנאה כדאיתא בפ' אלו דברים ע"ש נמצא משכחת בשומרת יבם כשהיא דנדה דיש לה קידושין לגבי יבם דאם בעלה קנאה ואם זנתה מאחרי' אי הוי אמרינן דאין קדושין תופסין בנדה היה ראוי' להיות הולד ממזר אבל לטעם הראשון שכתוב ר"ת דלא חשיב תפיסת קידושין לגבי יבם עצמה דגם ביבמה לא משכחת ותו דאף לתירוץ השני י"ל דהא דאמר בפ' אלו דברים דאם בא עליה יבם קנאה היינו משום דקי"ל דנדה תפס בה קידושין ולא דמי לאחות אשה דילפינן מינה דפטורה מן היבום אבל אי הוי אמרי' דנדה לא תפסי קידושין אפשר דאם בא עליה יבם בנדתו לא קנאו. והנראה בזה דס"ל להש"ס דכיון דהא דבכותי ועבד אין הולד ממזר פלוגתא דתנאי ואמוראי היא בהחולץ דף מ"ה א"כ אי נימא דבנדה הטעם משום דאין לה קידושי' ודמי' לנכרי ועבד לא הוי אמר אביי הכל מודים ובזה מיושב מה שהקשה בספ"י הא דמייתי הש"ס הכא דברי אביי ולא מייתי מברייתא דמייתי בהחולץ דף מ"ט דהכל מודים בסוטה ובנדה ובש"י דכיון דהך ברייתא נקט נמי הש"י ע"כ דס"ל נכרי ועבד לא הוי הולד ממזר כמו שפירש ר"ת וא"כ אין ראי' מנדה דתפסי קידושין. ודוק

בגמרא ר' אב"י אתי' מק"ו מיבמה וכו' ומה יבמה שהי' בלאו וכו' הקשו המפרשי' הא דמשני ראב"י בפשיטות דמיבמה לא תפסי קידושין אע"ג דשמואל ואביי מספקא להו כדאית' ביבמות דף מ"ט והנה לפמ"ש לעיל בתוס' ד"ה מהנ"מ וכו' דכל עיקר הקושי' לעיל הוא משום דאי אפשר למילף מלא יגלה משום די"ל התם טעמא משום שומרת יבם דלא תפסי קידושין וכמו שנתבאר לעיל א"כ למ"ד דקידושין תופסי' ביבמה ממילא איכא למילף מקרא דלא יגלה א"כ אתי שפיר כיון דכל עיקר הקושי' אינו אלא למ"ד דלא תפסי בשומרת יבם ע"ז אמר ראב"י דילפינן בק"ו מש"י אך יותר נר' לענ"ד בפשטות והוא