המקנה רמ

גבי עמוני דהלך אחר פסולו אלא במצרית שני' היינו ממש מלתא דרבין מיהו אכתי בהא לא מתרצי שפיר דלא שייך לומר איזה זו למעוטי עמוני כיון דהפגום בעמוני הוא לעולם אחר הזכר ועיין ע"ש בסוף פירקין והעיקר נראה דס"ל לרש"י ז"ל דכל הפסולים ילפינן ממה הצד דאפי' במקום שאין עבירה הולד הולך אחר הפגם והיינו דדקדק רש"י ז"ל אבל במצרי ומצריות לא מגמר לן הא מידי וכו' משמע דוקא במצרי ומצרית ס"ל לרש"י ז"ל דבאין עבירה הולד הולך אחר הזכר כיון דלא שייך בהו דרשה שלהם לא אמרינן בהם הלך אחר פסולו והא דאמר רבה מצרי שני' דלא מצי למינקט מצרי שלישי שנשא מצרי' ראשונה משום דלר"י דס"ל דקהל גרים איקרי קהל מצרי שלישי בכלל קהל הוא א"כ כשנשא מצרי' ראשונה הוי ליה עבירה ובזה מודה רבה דאפי' במצרי ומצרי' הולך אחר פסולו והיינו דנקט רש"י ז"ל לחלק בין קדושין שיש בו עבירה היינו במצרי שלישי שנשא מצרי' ראשונה אליבא דר' יהודא והוכרח רש"י ז"ל לזה מדקאמר לקמן ולטעמיך איזה זו דסיפא למעוטי מאי והיינו לטעמא דמוקי מתני' כר"י ואי נימא דלרבה במצרי גר שנשא מצרית ראשונה אע"ג דיש בו עבירה אליבא דר"י אפ"ה הולד הולך אחר הזכר א"כ נימא דאיזה זו למעוטי מרי ג' שנשא מצרית ראשונה אע"כ דביש עבירה מודה רבה. כן נ"ל לענ"ד נכון לדעת רש"י ז"ל דלא פליג על מה שדקדק הר"מ ז"ל בתוס' ד"ה בנה שלישי וכו' ועיין בסמוך. ודוק

בתוס' ד"ה בנה שלישי הוי וכו' ודיקדק הר"ם ז"ל וכו'. והקשה בספ"י דדברי תוס' אלו סותרים דבריהם ביבמות דף ע"ח ד"ה מצרי שני וכו' וא"ת ישא נתינה והולד כשר לר"י וכו' משמע להדיא דס"ל דאפי' בשני עממים הולד הולך אחר הזכר ע"ש. וי"ל דבריהם דס"ל גבי נתינה דאסורה מלא תתחתן לא כתיב להם וע"כ דילפינן משאר פסולים ולפי סברת רבה בב"ח דמסתם אזלינן בתר הזכר (מקרא דלמשפחותם לבית אבותם) א"כ כיון דבנתינה לא כתיב להם הלך אחר פסילו וממזר ליכא למילף משום דיצירתו בעבירה כדאמר שם ביבמות דף ע"ז ע"א א"כ ליכא למילף אלא מלהם דכתיב גבי עמוני ומצרי וכיון דלפי הס"ד דמצרי ולא מצרית ליכא למילף בנתינה שיהי' הולד הולך אחר האם כיון דלא מצינו אלא במצרי ועמוני שהולד הולך אחר הזכר א"כ ליכא למילף גבי נתינה שיהי' הולד הולך אחר האם משא"כ לר"ד דל"ל סברא שיהי' הולד הולך אחר הזכר גבי פסולי' ממילא ילפינן שהולד הולך אחר הפגום אפי' בנתינה אבל לפי האמת דגם מצרי' נקיבות אסורות כיון דכתיב להם גבי מצרי דאזלינן בתר הפגום ממילא ילפינן גבי נתינה ג"כ דהולד הולך אחר הפגום בין בזכרי' בין בנקיבות כן נראה לענ"ד ליישב דברי תוס' והנה לכאורה הי' נראה דבלא זה מוכרחים דברי התו' שם דהא דאמר מצרי שני במה יטהר אתי' אליבא דר"ד שם דהא הקשו המפרשי' הא דקאמר מצרי שני במה יטהר ולא מקשי עדיפא דלא משכחת מצרי שני כלל ועוד הקש' שם מהרש"א ז"ל דל"ל תרי טעמא דבמתני' שם יליף הך בק"ו מעמוני ומואבי ובברייתא יליף מקרא דכתיב בנים ולא בנות וכתבנו בחידושנו שם דתרווייהו צריכא דמק"ו לחוד איכא למיפרך כדפריך שם דעריות יוכיח שאסורין עד ג' דורות אחד זכרי' ואחד נקיבות ובקרא דבני' ולא בנות נמי לא סני דליכא למיעוטא מקרא אלא מצרי שני' דהיינו בנות שיולדו להם בגירותן אבל מצרי ראשונה י"ל דאסורה לכך יליף בק"ו מעמוני דאפי' במצרי ראשונה שרי' ותו ליכא למימר עריות יוכיח דמה לעריות שכן אסור בהן נקיבות עד דור שלישי ולפ"ז י"ל דר"י דמרבה מאשר יולדו ופליג בברייתא על ר"ש דאמר בנים ולא בנות וע"ז קאמר ר"י אי לאו דאמר ר"י אשר יולדו וממילא הוי דרשינן בני' ולא בנות ואפי' אי הוי אמרינן דמצרית ראשונה אסורה ולא הוי ילפינן בק"ו מ"מ תקשי מצרי שני במה יטהר ונהי דמצרי ראשון יכול כישא מצרי' ראשונה מ"מ מצרי שני במה יטהר אם יקח מצרית ראשונ' יהיה הולד שני כדר"ד אמר ר"י ובהא ניחא הא דקשה לכאורה בהא דקאמר ר"י אי לאו דאמר ר"י הכתוב תלאן בלידה וכו' קשה לכאורה כיון דמוכיח דנקיבות אסורות א"כ ל"ל אשר יולדו ולפמ"ש אתי שפיר דהא רב דימי יהיב טעמו למלתא לקמן משום דכתב רחמנא אשר יולדו הכתוב תלאן בלידה א"כ אם לא כתב רחמנא אשר יולדו ה"א דמצרי שני שבא על מצרית ראשונה הולד שלישי א"כ שפיר מצרי שני יוכל לטהר ע"י מצרי ראשונה לכך איצטרך אשר יולדו אלא דס"ל לר"י דמשמעות דאשר יולדו משמע נמי דגם נקיבות אסורות והיינו דקאמר ר"י אי לאו דאמר ר"י וכו' ר"ל דאי לאו דמשמע ליה נמי ממשמעות הכתוב דתלאן בלידה דגם נקיבות אסורות אלא הוי אמר דהא דתלאן הכתוב בלידה היינו לענין שהולד הולך אחר האם לחוד הוי קשה מצרי שני במה יטהר ולפ"ז י"ל גם לרבה ב"ב חנא דלא משמע ליה מאשר יולדו אלא איסור נקיבות היינו לפי האמת דס"ל לר"י דהא דתלאן הכתוב בלידה היינו לאסור אפי' בנות דס"ל לרבה ב"ב חנא דלהא לחוד אחי קרא דתלאן בלידה והא דקאמר ר' יוחנן אי לא דאמר ר"י וכו' היינו אי לאו הוי דריש לאיסור נקיבות מאשר יולדו אלא הוי דריש מאשר יולדו דהולד הולך אחר לידת האם כדדרש ר"ד א"כ מצרי שני במה יטהר וממילא דלא קשה קושיא התוספ' דישא נתינה דהא בלידת האם תליא מילתא אבל לבתר דדריש ר"י מאשר יולדו דנקיבות אסורות ס"ל לרבה ב"ב חנא דלא אזלינן בתר לידת האם דאיצטרך להא מלתא דהנקיבות אסורות ודוק

עוד נראה לפמ"ש בחידושינו בריש פ' אלו נערות לשיטת רש"י דנתונים מן התור' אינם אסורים אלא עד דור שלישי והיינו הזכרים אבל הנקיבות אף דדור ראשון אסורה מן התורה משום דכתיב בתו לא תקח לבנך והיינו אף לאחר גירות מ"מ דור שני מותרת ע"ש א"כ יש לומר כפשטי' הא דאמר מצרי שני במה יטהר משום דמצרי שני עצמו משכחת כגון שנשא נתינה דהבן הוי מצרי שני אלא דקשה במה יטה' דאם ישא נתינה ראשונה ה"ל הבן נתן שני ודוק

שם ע"ב בגמרא וליטעמיך לר"י איזה זו למעוטי מאי וכו' נראה לפרש לשון לטעמיך דמשמע דקושי' הוא דוקא לטעמא דמוקי מתני' כר"י משום דכבר כתבנו לעיל במתני' לשיטת התוס' דס"ל דבת גר מישראלית לא איקרי קהל ומותרת להנשא לפסולי' הא דלא תנא במתני' בת גר מישראלי' הולד הולך אחר הזכר משום דאפי' מצרי שני שנשאת לישראל דקדושי' בעבירה הולד הולך אחר הזכר ומיקרי קהל וכ"ש לדעת הרמב"ם ז"ל נר' דאפי' מצרי שני שנשא בת ישראל הולד איקרי קהל כיון שאמו מישראל וא"כ י"ל היינו דקתני איזה זו למעוטי הא אע"ג דיש עבירה אפ"ה אין הולד הולך אחר הפגום אבל כ"ז אם מתני' כר' יוסי הי' אבל לר' יהודא דס"ל קהל גרים איקרי קהל א"כ פשיטא דהולד מצרי שני מיקרי קהל דהוי כגר דעלמא וא"כ שפיר קאמר ולטעמיך דמוקמת כר' יהודא קשה איזה זו דסיפא למעוטי מאי וצ"ל אגב ה"נ י"ל לר"י דנקט נמי אגב ולכאורה הי' נראה לפרש בדרך אחר והא דאיתא ביבמות דף ע"ז דפליגי ר' יוחנן ור"ל דבת גר עמוני ובת מצרי שני אי כשרה לכהונה ופי' רש"י שנשאו בת ישראל וביאתן בעבירה הרי דס"לי לר' יוחנן דאע"ג שיש קידושין ויש עבירה אין הולד הולך אחר הפגום נמצא י"ל דאיזו זו דסיפא למעוטי הא ושפיר פריך ולטעמך דמוקמית ליה ר' יהודא דס"ל בת גר זכר פסול לכהונה א"כ כ"ש בת גר עמוני ושפיר מקשה איזה זו למעוטי מאי מיהו נראה אף למאי דמוקי לה כר"י ע"כ ס"ל לתנא דמתני' בהא דבת גר זכר דלא כר"י דהא מקשה לעיל מחלל שנשא בת ישראל ומוקי מתני' כר"י בן דוסתאי וכמ"ש בתו' ד"ה הא מני וכו' ה"ל למיתני בהדי' ע"ש ומשמע מפשטות דבת גר זכר לא גרע מבת חלל זכר דהא ר"י דיליף לקמן דף ע"ח בת גר זכר מבת חלל זכר דקאמר שם והדין נותן וכו' א"כ ע"כ ס"ל למתני' דב"ג מישראל כשר ותו נראה דאף לר"י משכחת דישראל שנשא מצרי שני לר"י הולד כשר לכהונה ואינו הולך אחר הפגום אע"כ דהקושי' הוא אליבא דר"ל דס"ל דבת גר עמוני מישראל פסול לכהונה אלא דלפ"ז קשה לי א"כ מאי פריך כל מקום דסיפא לאתוי' מאי דהא י"ל לאתוי' הך דר"ל דבת ישראל שנשאת לגר עמוני ולמצרי שני' דבתו פסולה לכהונה ואפי' אי נימא דבזה לא שייך לומר הלך אחר הפגום משום שגם היא נפגמה כיון שנבעלה לפסול לה מ"מ הא משכחת איפכ' בישראל שנשא מצרי שני' לר"ל הולד פגום כיון דאיכא עבירה וצ"ל בדוחק דקושיא זו אליבא דר"י ומאי דמקשה ולטעמיך היינו לר"ל ודוק

שם בגמרא אימא אידי ואידי לבן הא לכתחילה והא דיעבד וכו' לכתחילה מאחות אשה נפקא ומה אחות אשה דבכרת וכו' הקשה הרשב"א דהל"ל לכתחילה מאלמנה לכהן גדול נפקא וכן הקשה באחות אשה עצמה דנילוף מק"ו מאלמנה ע"ש ועוד הביא הרשב"א גירסא ישינה ככל הספרים מה אחות אשה דבכרת לא תפסי קידושי' והאריך בקיום גירסא זו דהוא תמוה דאכתי לא שמעינן אלא לכתחילה ע"ש ונראה לענ"ד לכתחילה ליישב קושיא אלו והוא דיש להקשות טובא הא דקאמר לכתחילה מאחות אשה נפקא קשה דלמא קרא אתי למלקות דהא קיי"ל דאין מזהירין מן הדין ואין עונשין מן הדין בשלמא לאביי דס"ל בריש תמורה כל מילי דאמר רחמנא לא תעביד אי עביד מהני דאי לאו הכא אמאי לקי יש לומר כיון דכתבה התורה לאחר ולא לבן דאין קידושין תופסין אם כן ל"ל לא יקח באשת אב דא"ל למלקות כיון דלא מהני אמאי לקי אבל לרבא דס"ל אפ"ה לקי משום דעבר אמימרא דרחמנ' קשה ונר' לענ"ד ליישב הכל והא דמהרש"א כתב בסנהדרין דף נ"ד דהטעם הוא דאין עונשין מן הדין משום די"ל כיון דחמיר יותר אין לו כפרה בעונש זה א"ב שפיר קאמר לכתחילה מאחות אשה נפקא וא"ל דקרא דאתי' למלקות אם כן קשה למה לי באחות אשה עצמה יליף מק"ו מאלמנה לכהן גדול כמ"ש הרשב"א וא"ל משום דאין עונשין מן הדין ז"א דהא הכא לא שייך לומר דאין לו כפרה משום דחמיר דאית ביה כרת דהא חזינן דאשת אב דחמיר טפי שהי' במיתה אפ"ה כתב רחמנא לאו דלא יקח