המקנה רלט

להרמב"ם ז"ל דין זה מדלא תני במתני' שנשאו לכהן וללוי וישראל ולגר וכו'. וכן כתב הח"מ באה"ע סי' ד' ס"ק כ"ג ולענ"ד נראה דיש לדחות זה כיון דבאמת קי"ל כראב"י לקמן דף ע"ח דבת גר מישראלית כשירה לכהונה וא"כ אי הוי תנא ולגר. הוי משמע דהולד פסול לכהונה. כר' יהודא דסבירא ליה דבת גר זכר כבת חלל זכר וכיון דבחדא מילתא אין הולד הולך אחר הזכר לא שייך תו למיתני ולגר. ותו דאמרינן ביבמות ד' מ"ה אע"ג דאמר מר וכו' כיון דאמו מישראל מקרב אחיך קרינין בי' הרי דאין הולד הולך אחר גר הזכר לכל מילי. ובזה יש לתרץ קושי' התוס' לקמן ד"ה ונתני' וכו' ולא פריך ונתני' בהדיא וכו' ר"ל דלתני' ממזרת ונתינה לישראל ולגר ולפמ"ש אתי שפיר דהא קיי"ל לענין דיני ממונת ממזר כשר לדין דקרינן בי' מקרב אחיך וגר פסול לדין אא"כ אמו מישראל כדאיתא בח"מ ריש סי' זי"ן א"כ לא מצי למיתנא ממזרת לגר דהא לענין לדון דיני ממונות אין הולד הולך אחר הפגום. ויותר הי' נראה להוכיח כדברי הרמב"ם ז"ל דהא וודאי לכ"ע ישראל שנשא גיורת הולד איקרי קהל א"כ נהי דלא מצי למיתני במתני' כהנת לוי' וישראלית וגיורת שנשאו משים גיורת אסורה לכהן מ"מ מוכח מדלא תני במתני' כהנת לוי' וישראלית ובת גר מישראלית שנשאת לכהן וללוי ולישראל ולאשמועינן דולד הולך אחר הזכר ונקרא קהל דהא בת גר שאמו מישראלית מותרת לכהן כראב"י והולד הולך אחר הזכר אלא וודאי דאפי' גר שאמו מישראלית נקרא קהל וא"כ לא שייך לומר בזה הולד הולך אחר הזכר דהא גם מצד אמו נקרא קהל

אך נראה לענ"ד דיש לדחות גם זה משום דנראה דאפי' ישראל שנשא מצרית שכי' שקדושין בעבירה אפ"ה הולד הולך אחר הזכר ונקרא קהל ואפי' לכהונה כשר כדאיתא באה"ע סי' ד' וסי' וי"ו א"כ לא שייך למיתנא ברישא דהולד הולך אחר הזכר כיון דאפי' קידש קידושין ויש עבירה הולד הולך אחר הזכר ויבואר עוד לקמן בסוגי'. אמנם העיקר נראה דהוציא הרמב"ם ז"ל דין זה מסוגיא דיבמות דף נ"ז ע"א דאיתא שם דבעי' מיני' ר"י מר' אושעי' פצוע דכא כהן שנשא בת גרים מהו שיאכלנה בתרומה כשירות איתוספא בה ואכלה א"ד קדושא מתוספא בה ולא אכלו ופי' רש"י בלשון שני וכשרות איתוספא בה היינו למיקרי קהל וע"ז פשט שם מברייתא דאחא בר חנינא מנין לפצוע דכה וכו' ש"מ כשרות אתוספא בה וכו' הרי דמפורש דאם אמה מישראל מיקרא קהל אבל תוס' נראה דס"ל כלשון ראשון דפי' רש"י ז"ל דפי' כשרות איתוספא בה היינו לענין כהונה ע"ש נמצא מוכח מברייתא דרב אדא בר חנינא דמיירי באמה מישראל ואפ"ה מותרת לפצוע דכא דלא מיקרי קהל וי"ל דהרמב"ם ז"ל לשיטתו בפ' י"ז מהל' איסורי ביאה דפצוע דכא כהן מותר בגיורת כדפשט שם רב ששת ביבמות דף ע"ו ע"א וא"כ מ כח כפי' השני של רש"י ז"ל דמיירי בבת גרים דאי כפי' הראשון של רש"י ז"ל מנ"ל למיפשט דלמא מיירי בבת גר וגיורת והא גופא קמ"ל דפצוע דכא כהן לאו בקדושתי' קאי ומותר בגיורת וא"ל דס"ל להתוס' דהא מילתא דפשיטא הוא דבת גר וגיורת לא מיקרי קהל כיון דאין צד ישראל ואי אתי' ברייתא לאשמעינן דפצוע דכא לאו בקדושתי' קאי הו"ל למיתני דמותר בגיורת ממש כיון דקרא בתרומה מיירי. וגיורת עצמה זונה היא. כדאיתא ביבמות דף ס"א ע"ב דאין זונה אלא גיורת ומשוחררת א"כ בוודאי אסורה בתרומה. מיהו לשיטת בעל המאור וסיעתו שהבי' הב"ש בסי' ה' דלאו הילכתא כרב ששת ופצוע דכא בקדושתו קאי ע"כ צ"ל דברייתא מיירי באמה מישראל א"כ ע"כ מוכח בהדי' כדברי התו' דאף שאמה מישראל לא מיקרי קהל והמ"מ כתב הטעם דלא גרע מעכו"ם הבא על בת ישראל ואינו מוכרח דהתם שאני דהולד הולך אחר האם והארכנו בזה בחידושי אה"ע סי' ד' ס"ק ג' ודוק

שם וכל מקום שיש קידושי' ויש עבירה וכו'. ממזרת ונתינה לישראל וכו'. נראה פשוט דאפי' במקום דאין עבירה מדאורייתא כגון מקום יבום דאמרי' ביבמות דף כ' דמדאורייתא מותר לישראל לייבם יבמה שהיא ממזרת אפ"ה הוי הולד ממזר כדאמרינן בסוגי' דגר שנשא ממזרת אפ"ה הולד ממזר והא דלא קאמר דאיזהו דרישא למעוטי הא משים דביבמה איכא עכ"פ עבירה דרבנן וכל מקום דאיכא עבירה דרבנן הולד הולך אחר הפגום דהא חלוצה איכה אסורה אלא מדרבנן וחשיב לה במתני' וכן ישראל שנשא שתוקות אע"ג דאינה אלא מדרבנן אפ"ה הילד שתוקי כדאיתא לקמן דף ע"ג ע"א וכן נראה דמוכח משתוקי שנשא ממזרת דאורייתא היא מותרת לו כדאמר לקמן בקהל וודאי הא דלא יבוא אבל בקהל ספק יבוא אפ"ה הוי הולד ממזר מדאורייתא והא דלא קאמר דאיזה דרישא למעוטי הוא דאיכא עבירה מדרבנן והא דלא קאמר בכל הני דמ"מ דסיפא מרבה אפי' עבירה מדרבנן משים דממילא נשמע מחלוצה דהוי ג"כ דרבנן כנ"ל. וכן נראה בגרושה שנפלה ליבום לפני כהן אע"ג דמדאורייתא מותרת לו מ"מ יתחללה היא וזרעה כיון דיש עבירה מדרבנן אבל מדאורייתא צ"ע אם הולד חלל כיון שהי' בהיתר הוי כמו ישראל שנשא חללה דאין הולד חלל תדע מדאמרינן ביבמות שם דאתי עשה דיבום ודחי לאו דגרושה לכהן והיא פלוגתא דתנאי בנזיר אי אמרינן אתי חד עשה ועקר תרי לאוים והרי אמרינן לקמן דף ע"ח דכהן בגרושה איכא תרי לאוין לא יקח ולא יחלל ואיך קאמר שם הש"ס בפשטות דאתי עשה ודחי ל"ת אע"כ דבאמת אין כאן חילול לא לה ולא לזרעה כיון דהוא בהיתר. מיהו לפמ"ש תוס' שם ביבמות דלא התירה תורה אלא העראה ולא גמר ביאה דלא בעינן ביאה להקמת זרע א"כ לא משכחת שיהא הולד כשר כיון דבגמר ביאה כבר היתה אסורה לו אך הר"ן והרשב"א חולקים על התוס' דס"ל דמותר מן התורה ביאה הראוי' לו להקמת זרע. ועיין במ"ל בהל' א"ב וצ"ע בכל זה ודו"ק

בגמרא והרי גר שנשא ממזרת וכו'. הקשה בספ"י כיון דעיקר ילפותא דהולד הולך אחר הפגם מדכתיב לו הלך אחר פסולו א"כ באמת מנ"ל לר"י היכא דנסיב בהיתר דלמא דוקא ביש עבירה כדקתני במתני' ועיין שם שנדחוק בזה ולכאורה הי' נראה דילפינן מעמוני ומואבי דכתיב גבי לא יבא להם ודרשינן ג"כ הלך אחר פסול וע"כ באין עבירה דאי דוקא ביש עבירה קשה ל"ל קרא בל"ז נודע דהלך אחר פסולו דאל"ה לא משכחת בי' דורות דכתב רחמנא גם דור עשירי וגומר בשלמא גבי ממזר י"ל דנסיב ממזרח ה"ל דור שני וכן ממזר שלישי דנסיב ממזרת שלישית וכיוצא בו אבל בעמוני' דשריה נקיבות קשה ל"ל קרא ע"כ צ"ל דקרא קמ"ל אפי' נסיב בהיתר כגון שנשא גיורית אפ"ה אזיל אחר פסולו ולר' יהודא דס"ל קהל גרים אקרי קהל צ"ל כגון שנשא מצרית שנית כמו שיבואר לקמן וכיון דשמעינן בעמוני ילפינן ממזר מיני' ואע"ג דביבמות דף ע"ח עביד צריכותא דאיצטרך להם גבי מצרי ואיצטרך גבי ממזר לו משום דאי כתב גבי מצרי לא הוי ילפינן ממזר מיני' משום דבא מטיפה כשירה ע"ש וה"נ צ"ל דמטעם זה לא ילפינן ממזר מעמוני דכתיב בי' לו וא"כ היכי ילפינן לענין היכא דנשא בהיתר י"ל דבתר דכתיב לו גבי ממזר דהיכי דיש עבירה כגון מישראלית הלך אחר פסולי ילפינן היכי דאין עבירה מיני' ומעמוני במה הצד דאי נימא מה לעמוני שבא מטפה פסולה י"ל ממזר בישראל יוכיח ואי נימא מה לממזר בישראל שכן יש עבירה אמרינן עמוני בממזרת יוכיח ועמ"ש לקמן בזה מיהו לכאורה קשה דר"ע דס"ל יש ממזר מחייבים לאוין א"כ ע"כ דורות דכתיב גבי עמוני כשנשא בהיתר דכשנשא באיסור הולד ממזר בחייבין לאוין א"כ להם דכתיב גבי עמוני למה לי וצ"ל דאכתי איצטרך קרא דלהם לעמוני שנשא מצרית שני' דה"א דדוקא כשנשא גיורית אבל במצרית כיון דכתיב גבי מצרית להם ה"א דלעולם הולך הולד אחר המצרי אפי' בעמוני שנשא מצרית לכך איצטרך להם גבי עמוני ג"כ דהולד הולך אחר הפגים שבשניהם כדאמר רבין לקמן ולפ"ז ממילא מתורץ מה שהקשה הרשב"א בשמעתי' הא דמוקי כר' יהודא ורבי יהוד' דס"ל בפ' ד' מיתות דף נ"ד בחד ברייתא כר"ע דאין קדושין תופסין בחייבי לאוין א"כ לא אתי מתניתין כוותי' ובספ"י כתב דאתי' כאידך ברייתא שם ולפמ"ש ע"כ ברייתא זו דס"ל לר"י כר"ע כיון שכתבנו דלמ"ד קהל גרים איקרי קהל לא משכחת דורות בהיתר אלא בנשא מצרית שני' א"כ להם למאי אתי וע"כ צ"ל דמשכחת דורת בנשא באיסור דלא כר"ע א"נ דמחלק בין חייבי לאוין דשאר כמ"ש תוס' בסנהדרין שה ודו"ק היטב

דף ס"ז שם בתוס' ד"ה והרי חלל שנשא בת ישראל וכו'. וא"ת מאי פריך וכו' אלא משום שהנקיבה וכו'. לכאורה י"ל דאכתי תקשה למ"ד דס"ל לקמן דף ע"ד ע"א לדברי המכשיר בה פוסל בבתה וכן באלמנת עיסה דאפי' מאן דמכשיר בה פוסל בבתה כמ"ש תוס' בכתובות דף י"ד ד"ה אלמנות עיסה וכו' וכ"ש לפמ"ש לעיל דף ס"ו דס"ל לרש"י ז"ל ד"ה סמוך אהני וכו' דאפי' מאן דמכשיר בבתה היינו דוקא כשהדין עלי' אבל אם הדין על הבת כ"ע מודים דפסולה דלא מהני לה חזקת האם א"כ כה"ג א"א לומר דפסול הוא מחמת האם כיון דהאם עצמה כשירה אפי' למאן דמוקי לה כר"י דס"ל לקמן דף ע"ה כל שזרעו פוסל וכו' ומפרש לה רב חסדא באלמנת עיסה מ"מ כיון דפסולה דידה אינו אלא משום בתה האיך נימא דבתו פסולה משום שנתחללה אמה ולקמן דף ע"ז יבואר יותר ודו"ק

ברש"י ד"ה בנה שלישי וכו' או מצרי שנשא ישראלית דיש עבירה וכו'. לכאורה משמע מדברי רש"י ז"ל דס"ל לרבה בב"ח דדוקא במקום שיש עבירה הלך אחר הפגים ופליג אדרבין. והקשה בספ"י דא"א לומר כן דהא אמרינן לקמן איזהו למעוטי דר"ד ורבין וכיון דרבה בב"ח פליג אדר"ד ע"כ צ"ל דאיזה זו למעוטי דרבין ולכאורה הי' נראה לפמ"ש לעיל גבי עמוני ומואבי דכתיב ביה לו הלך אחר פסול ע"כ דאפילו באין עבירה הלך אחר פסולו דביש עבירה לא צריך קרא כיון דעמונית מותרת לא משכחת ביה דורות כמ"ש לעיל וע"כ צ"ל דאי נימא דרבה ס"ל דאפי' בשני עממים כל שאין בו עבירה הולד הולך אחר הזכר היינו בשאר פסולים חוץ מעמוני ומואבי דס"ל דלא ילפינן מיניה במה הצד כנ"ל א"כ כיון דבעמוני מודה רבה דאפי' באין בו עבירה הולד הולך אחר הפגום תו אין קשה מאיזה זו דרישא דקאמר למעוטי דרבין דהא רבין בעמוני מיירי וכ"ש למאי דמוקי מתני' כר"י שכתבנו לעיל דלא איצטרך קרא