המקנה רלב

מעיזה לפי דעת הפוסקי' באה"ע סי' י"ז דהיכא דאיכ' ע"א דמסייע לה מעיזה וכר' דהא דלא קאמר הש"ס דקמ"ל הכי היינו משום דנהי דנימא דאית לה מיגו דגרשתני מ"מ כיון דלפי המסקנא משמע דליכא שום עדים כדברי כ"א מהם א"כ אפילו תאמר גרשתני לא מצי לגבות כתובתה דאדרבה דהבעל יהיה נאמן שלא גרשה במיגו דאין את אשתי וכן לדעת הרמב"ם ז"ל אע"ג דס"ל חזקה דאין אשה מעיזה מהני נגד חזקת ממון מ"מ הכא דאיכא מיגו דאין את אשתי בודאי אינה נאמנת אע"ג דהוי מינו במקום חזקה מ"מ הוא איבעיא דלא איפשטא בריש ב"ב ולפ"ז י"ל דלפי הס"ד הוי סבר דברייתא קמ"ל דאינה נאמנת משום חזקה דאין אשה מעיזה דכיון דהוי ס"ד דאיכא עדים על הקדושין לכ"א שהיה אשתו תו לא מהימנא במיגו דאין את אשתי וממילא דיש לה חזקה דאין אשה מעיזה ונאמנת לדעת הרמב"ם ז"ל או במיגו דגרשתני וע"ז קאמר דכיון דאיכא עדים לכ"א שהיא אשתו האיך מצי אמרה ופשיטה דאינה נאמנת אף על הממון כיון דחזינן דמעיזה בשקר וממילא מתורץ קושייתם דלמא מיירי שגם לה יש עדים ז"א חדא כיון דאיכא עדים דמסייע לה שפיר מעיזה ותו דנגד העדים לא שייך לומר דמהימנא משום חזקה כיון דלדברי העדים חזינן דהיא מעיזה אפילו איכא כמי עדים כדבריה וכ"ז קאמר אלא לאו בע"א היינו שיש ע"א לכל א' שהיא אשתו דתו לא מהימן במיגו דאין את אשתי דא"כ יתחייב שבועה נגד העד כדקיי"ל בח"מ סי' ע"ה בנסכא דר"א דכל שהוא טוען טענה שאינה נאמן אלא במיגו דלטענה אחרת שהיה לו לישבע נגד העד לא הוי מיגו וממילא דה"א דהי' נאמנת משום חזקה דאין אשה מעיזה ובזה מתורץ מה שהקשינו על הרמב"ם ז"ל דהכי מקשה ותסברא ע"א בהכחשה מי מהימן דכיון דאיכא ע"א שמכחיש זה העד לא היה צריך שבועה כפירש"י בד"ה ע"א בהכחשה מי מהימן וכו' א"כ הבעל נאמן במיגו דאין את אשתי ומאי קמ"ל והיינו דקאמר דברי תא לאו באיסורה דידה קא מיירי וכפשטא דברייתא בליכא עדים וקמ"ל דמטלטלי משתעבדי לכתובה ודו"ק

עוד נראה לענ"ד ליישב הסוגי' באופן אחר דהנה לפי מה שפירש"י ז"ל בד"ה וגובה כתובתה וכו'. והמותר מוטל בספק עד שיביא אליהו כבר דקדקו המפרשים דאיכא למימר דהמותר חולקי' כמ"ש הרשב"א ז"ל והריטב"א ונראה לענ"ד דהוכחת רש"י אי נימא דחולקי' ע"כ הי' נוטלת כתובה וגם חלק השליש מן החבילה אבל מנ"ל דר"מ הא אפי' לרבנן דס"ל דמטלטלי לא משתעבדי לכתובה מ"מ היינו אם לא תפסי אבל אם תפסה מודה רבנן כמבואר בחידושינו בק"א ריש סימן ק' דבתפיסה מחיים כ"ע מודו דמהני וכן כתב הריטב"א ז"ל בשמעתין וא"כ נימא כיון שע"כ צריך ליתן לה חלק שליש יכולה לומר דהיא תפסה זה בשביל חלק הכתובה שהם מודים וממילא שצריכין ליתן לה מותר שהוא מוטל בספק חלק שליש אע"כ דהדין הוא שיהי' מונח עד שיבוא אליהו א"כ אין לה אלא כדי כתובתה שפיר מוכח דמטלטלי משתעבדי לכתובה מיהו אין מזה קושיא על הריטב"א ז"ל דס"ל דכיון דבתחילה לא נשתעבד לו המטלטלים אלא לאחר שניתן לו חלקה כבר זכו הם בחלקם ומ"מ י"ל דרש"י לא ס"ל הכי ותו נראה דהוכחת רש"י ז"ל דאי נימא שנוטלת הכתובה וגם שליש החלוקה למה לא יאמנו שלא תיטול אלא חלק השליש במיגו דאי בעי אמר דאין את אשתי שלא היתה נוטלה אלא חלק השליש אע"כ דבאמת אין ניטלת אלא כדי כתובתה והשאר מונח עד שיבוא אליהו כפי' רש"י. ולפ"ז י"ל דהמקשה הוי סבר דהברייתא כרבנן דמטלטלי לא משתעבדי לכתובה והטעם הוא גבי מטלטלי משים דהדין הוא בחלוקה וכיון דתפסה יכול לומר שתפסי בעד הכתובה ומזה הוכיח דע"כ מיירי דאיכא ע"א דאין להם מיגו דאין את אשתי שהי' צריכן לישבע נגד העד. ע"ז מקשה דע"א בהכחשה לא מהני וכיון דעדות מכחישין דאז אין צריך שבועה וה"ה דהוי מצי להקשות דכיון שהי' אומרת בעצמה שאינה אשתו לא הי' צריך שבועה אלא דעדיפא מקשי והיינו דפירש"י ואפי' לא מכחשי לי איהו וכו' ומשני דליכא עדים ובאמת יהא מונח עד שיבוא אליהו ואתי' כר"מ דמטלטלי משתעבדי לכתובה ודו"ק

ובהא מתורץ גם קושי' קמייתא שהקשינו על תי' הריטב"א כנ"ל כיון דלפי הס"ד אתי' כרבנן דר"ע דס"ל דכל משפחות בחזקת כשרות א"כ שפיר קשה דה"ל למיתני דגם הם צריכן גט שיחרור. אך לפ"ז קשה לפמ"ש בק"א סי' ק' דהיכא דהמטלטלי ביד אחרים מודים רבנן לר"מ דמשתעבד לכתובה א"כ הכא דמונח עד שיבוא אליהו לפי' רש"י אפי' רבנן מודה. עוד י"ל ע"ד זה דהא לכאורה קשה טובא דלמה נותנים לה כתובה דהא קיי"ל באה"ע סי' ע"ז דכל אשה שמורדת בבעלה ומפקעת את עצמה ממנו ואפי' אומרת מאס עלי' אבדה כתובה וא"כ כיון שלדברי הבעל היא מפקעת את עצמה ממנו ואומרת שאינה אשתו והוא עבדה הרי מפקעת א"ע ממנו ואין לה כתובה בשלמא לדברי המקשה דמיירי דאיכא עדים והוי סבר דע"א נאמן לומר שחבירו קדשה שפיר י"ל דהיא לא גרמה איסור דבל"ז אסורה אבל לפי מה דמשני דליכא עדים כלל קשה טובא למה אית לה כתובה. ולא ראיתי א' מן המפרשים שהרגיש בזה וצ"ל כיון דלפי דברי' כל החבילה שלה ואפי' לדבריהם שמשתעבדו לה המטלטלי' לכתובה אלא שאתה בא להוציאה מחזקת החבילה דשמא אבדה כתובתה אינה יכולה להוציא מחזקה. ובזה מתורץ הא דמוקי כר"מ הא אפי' לרבנן מודים היכא דהוא ביד אחרים לפי' רש"י שיהא מונח עד שיבוא אליהו לדעת הריטב"א כשנותנים לה חלקה תוכל לתפוס בעד כתובתה ולפמ"ש אתי שפיר דלרבנן דלא משתעבדי לה המטלטלי' עד השתא אינה יכולה לגבות כתובתה דשמא מורדת הי' ולפ"ז י"ל דהמקשה דהוי סבר דאתי' כרבנן ומטעם שהמטלטלי' הם ביד אחרים והוי קשה ליה דהוי מורדת ע"כ צריך לאוקמי דאיכא ע"א דבל"ז אסורה עליו וכיון דאיכא ע"א שאומר שמקודשת לחבירו ועי"ז מקשי דע"א בהכחשה מי מהימן אע"כ דר"מ הוא וממילא דבא קשה כלל ממורדת ודו"ק

ובזה נר' לענ"ד דלכאורה יש לדקדק הא דקתני בברייתא דוקא לאחר גירושין גובה כתובתה ולא תני נמי קודם גירושין דגובה נמי שאר וכסות מן החבילות והי' נראה בזה דלפמ"ש תוס' בכתובות דף פ"ט ע"ב ד"ה יכול לומר גרשתני וכו' פטור נמי משאר וכסות דדמי לטענו חטים וכו'. וה"נ כיון שאומרת עבדי אתה ה"ל כטענו חטים והודה לו בשעורים ופטור משאר וכסות אלא כיון דקיי"ל כר"י בכתובות דף נ"ו דמחילה מהני בשאר וכסות דהוא מדאורייתא ולא בכתובה שהיא מדרבנן ועשו חיזוק לדבריהם א"כ כיון דהודה לו בשעורים פטור הוא מטעם מחילה א"כ בשאר וכסות הם פטורים ולא מכתובה אך לפי עה דמסיק דר"מ הי' ור"מ ס"ל בכתובות שם דלא מהני מחילה בשאר וכסות קשה דליתני נמי שאר וכסות ולפמ"ש אתי שפיר דכיון דהיא מורדת הפסידה שאר וכסות ולא שייך לומר דאין ספק מוציא מידי חזקה שנשתעבד החבילה על שאר וכסות דחיוב שאר וכסות היה באה בכל יום כדאיתא בכה"ג בח"מ סימן צ"ז סעיף כ"ד וח"כ לא מצי לתני שאר וכסות אלא כתובתה שנשתעבדו המטלטלים כנ"ל ודו"ק

בגמרא ותסברא ע"א בהכחשה מי מהימן וכו'. נראה דהא דלא אמרינן כיון דתרווייהו בא"א קמסהדי ת"ל כתרי סהדי לגבי איסורא לעלמא וכדאמר בכתובות דף כ"ב תרווייהו בא"א קמסהדי דאף שמכחישים זא"ז כשירי' לענין זה להעיד שהיא א"א וכמו שכתב הש"ך בח"מ ריש סי' ל"א בשני עדים המכחישים זה א"ז כשירי' להצטרף לעדות אחרות ע"ש היינו כמו שכתבנו לעיל דף ס"ג דהכא שאני דכיון שמכחישים א"ע בגוף העדות ה"ל כעדים שמכחישים א"ע בחקירות דלא מצטרף לעדות זו אפי' שמצטרפים לעדות אחרות אך הא קשי' לי טובא מה דפי' רש"י ד"ה ע"א בהכחשה וכו' דאיכא חד סהדי דמכחיש ליה אפי' לא מכחיש ליה איהו וכו' וקשה כיון דס"ד דסגי בע"א אם אינה מכחשת אין מזה רעותא מה שהעד השני מכחישו נהי דליכא שני עדים מ"מ איכא ע"א כיון דלגבי כ"א מן העדי' הי' מקודשת ומה בכך שמכחישין זא"ז עכ"פ איבא ע"א ממ"נ על הקדושי' וכמ"ש לעיל דף ס"ג ע"ב במתני' זה אומר אני קדשתי' וזה אומר אני קדשתי' דמותרת לעלמא כשנותנים גט אע"פ שמכחישי' זא"ז ודמי לא' אומר מת וא' אומר נהרג ע"ש ולכאורה הי' נראה לי דהא דכתב רש"י ז"ל דבהכחשה עדותן בטילה לגמרי היינו דקשה לי' דלמה צריכה ב' גיטין דהא דכיון דיהב א' גט אין צריכה גט משני אם שיש לו ע"א הא עד השני מכחיש אותו ואין כאן אפי' ע"א סיון שגירשה אחד אותה אך זה דוחק והעיקר נראה דס"ל לרש"י ז"ל כדעת הש"ג שהבי' הח"מ וב"ש באה"ע סי' י"ז ס"ק י"ט וס"ק כ"ב בע"א אומר מת וע"א אומר נהרג דבטול עדותן ונראה דיש להביא ראי' כדבריהם מדאיתא בח"מ סי' למ"ד בשני עדים המכחישי' זא"ז בחקירות או שאחד אומר חביות של יין וא' אומר חביות של שמן דעדותן בטילה ואפי' שבועה אינה צריכה כמ"ש הסמ"ע שם בס"ק י"ז והב"ח בטור שם דין ד' הרי דאע"ג דממ"נ איכא ע"א אפ"ה א"צ שבועה ובזה זכינו לפרש דברי רש"י ז"ל בא"ד דע"א איכו בא אלא לשבועה והכא לא שייך שבועה עכ"ל ר"ל כיון דילפינן דבר דבר מממון בע"כ אי נימא מהני ע"א בקדושי היינו משום דמהני בממון לענין שבועה והיכי שמכחישין זא"ז כיון דאמרינן לענין ממון עדותן בטל' וא"צ שבועה וה"נ אין חוששין לקדושין אך לפ"ז קשה טובא דהא במתני' לעיל דף ס"ג בבאו שנים ואמרו זה אומר אני קדשתי וזה אומר אני קדשתי נאמנים ליתן גט ולא אמרינן דעדותן בטלה כיון שמכחישין זא"ז ונראה לענ"ד דיש לחלק דוודאי משמע היכי דשני כיתי עדים מכחישים אלו את אלו כגון שנים אומרים מת ושנים אומרים נהרג או בממון כת א' אומרת חביות של יין וכת א' אומרת חביות של שמן דוודאי צריך לשלם כדברי כת הפוחת שבשנים ולא אמרינן כיון דמכחישים זא"ז בטלים לגמרי תדע דהא אמרינן בסנהדרין דף ל"א אמר רשב"ג לא נחלקו ב"ש וב"ה על שני כיתי עדים אחת אומרת מנה וא' אומרת מאתיים שמשלם מנה שיש בכלל מאתיים מנה ע"מ נחלקו אלא כת א' אומרת מנה וא' אומר מאתיים שב"ש ס"ל בטלה עדותן הרי דאף דב"ש ס"ל דבכת א' ה"ל מנה ומאתיים כמו שמן ודבש אפ"ה בב' כיתות עדים מו דים דמשלם מנה וכן נראה לענ"ד מוכח להדיא מסוגיא דהאשה רבה דף פ"ז ע"ב דקאמר שם אלא לאו בניסת לא' מעדי'