המקנה רכח

פטר לה בגיטא אם באו אח"כ עדים דאית ליה אחים אי מהימן די"ל דדוקא בלא נתחזק שיש לו אחים בשעת עדותו מהני כשבאו עדים אח"כ. ולענ"ד נראה דמוכח דמהימן מלשון התוס' מדהוצרכו התוס' ד"ה ר' סבר וא"ת א"כ וכו' א"נ וכו' דבשעת מיתה וכו' דבשעת מיתה לית ליה מיגו ה"ל למימר דלהכי אוקי אביי מתניתין בלא הוחזקו משום דס"ל דאיכא רבותא במתני' לאשמעינן אפי' אם באו עדים אח"כ ואי נימא דבמתחזק באחי אפי' יש לו מיגו אינו נאמן כשבאו עדים אח"כ א"כ לא מצי מוקי מתני' באתחזק ואין לומר דה"ל לאוקמי מתניתן באתחזק באחים ולא באו עדים אח"כ והא גופא קמ"ל מתני' דאפי' באתחזק נאמן במגו זה אינו דהא אביי ס"ל דאפי' באתחזק באחים ואמר אין לו אחי' נאמן במיגו כדמוקי ברייתא באתחזק באחים ואפ"ה נאמן בשעת קידושין שאין לו אחים א"כ הו"ל לאשמעינן רבותא טפי במתני' דאפי' אמר אין לי אחים נאמן אפי' באתחזק באחים אע"ג דהוא מכחיש החזקה אלא ע"כ צ"ל דמתניתין קמ"ל בבאו עדים אח"כ שיש לו אחים וכה"ג לא מצי למיתני שאמר אין לו אחים דפשיטא דעדים עדיפא אפי' במקום מיגו וממילא דהוצרך לאוקמא מתני' בלא אתחזק ומדלא תרצו תוס' הכי ע"כ דפשיטא להו לתוס' דאפי' בכה"ג מהני והטעם כיון דמיגו הוי כחזקה ממילא הוי כלא אתחזק ונאמן אפי' אם יבואו עדים אח"כ ונראה דנפקא להו לתוס' דהא קסה לאביי ממתני' דב"ב דנקיט זה בני לאשמעינן דנאמן אפי' באתחזק באחי' ולא נקיט רבותא טפי דאפי' אמר אין לי אחים נאמן במיגו לסתור החזקה אע"כ דקמ"ל דאפי' אתי סהדי בתר הכי דאית לי' אחים מהני מה שאמר בתחלה זה בני מיהא י"ל דספיקא של הב"ש לפמ"ש הרמב"ן לשיטת הרי"ף דלא קי"ל כאביי ומיגו במקום חזקה לא מהני א"כ אין הוכח' ממתני' דב"ב דדוקא זה בני נאמן שפיר י"ל דבמוחזק באחי ואתי סהדי בתר הכי לא מהימן וי"ל הטעם לפי מ"ש דאע"ג דאתחזק אסורא מ"מ כיון דמיגו סותרת לחזקה י"ל הוי כלא הוחזקה א"כ י"ל דהיינו דוקא אליבא דאביי דס"ל דמיגו עדיפא מחזקה דאפי' במקום חזקה דאית לי' אחים נאמן במיגו להכחיש החזקה דאין לו אחים אבל מ"ש הרמב"ן לשיטת הרי"ף והרוב פוסקים דלא קי"ל כאביי ולא אמרינן מיגו במקו' חזקה אלמא שחזקה עדיפא ממיגו שפיר י"ל דבאתחזק אינו נאמן שיש לו בנים כשבאו עדים אח"כ שיש לו אחים וצ"ע מיהא הא דהוציא הטור דין זה דהיכא שיש עדים שיש לו אחים אינו נאמן לומר זה בני אפי' במיגו מלשון הרשב"ם בב"ב שם שכתב בד"ה הכא אתי וכו' חזק' בלא עדים וכו' לא מצאנו טעם בזה ולולי דמסתפינא הי' נר' דס"ל לרשב"ם הא דקאמ' דמוחז' לו באחי' היינו שמוחזק הוא לנו שאין לו בני' ואפ"ה מהימן לומר שיש לו בנים אף דלא אמרינן מיגו במקום חזקה משום דכיון דאינו נאסרת אלא א"כ נצטרף בו החזקה שיש לו אחים ואין לו בנים א"כ חזקה דמה לי לשקר עדיפא כיון דהוי ס"ס כמ"ש הרשב"ם שם וכה"ג כתבו תוס' בכתובות דף ע"ו ע"א ד"ה וחדא במקום תרתי לאו כלום הי' וכו' בתירוצם שם ועוד יש לפרש וכו, ע"ש ועוד כתבו תוס' בכתובות דף ט' ע"א ד"ה ואב"א באשת ישראל וכו' דבמקום ספק ספיקא כל שאינו רוב גמור חיישינן לספיקא ע"ש והיינו כיון דהוי ס"ס ה"ל רוב א"כ ה"נ כיון דהוי ס"ס אם יש לו אחים כמ"ש הרשב"ם ז"ל שם בב"ב וס"ס ה"ל כרוב כמ"ש הרשב"א והארכנו בזה בסוף פ' קמא דכתובות א"כ כיון דליכא חזקת איסור אלא בצירוף שני החזקות לא הוי מיגו במקום חזקה אבל היכא דאיכ' עדים שיש לו אחים ואין צריך אלא לחזקה אחת שמוחזק שאין לו בנים בזה אינו באמן במיגו במקום חזקה וההיא דב"ב שיצא הקול שיש עדים מיירי נמי שהי' ידוע לכו בעדים שאין לו בנים אבל היכא דאין אלא מצד חזקה כיון דאיכא ס"ס נגד החזקה מהני מיגו כן הי' נראה לענ"ד לולי דברי אחרונים וצע"ג

ע"ב בתוס' ד"ה רבי סבר מה לי לשקר וכו' ובתוס' ישינים ואין נר' לר"י שנאמין אותו במה שאומר בשעת קידושין שהרי לקיימו וכו' הנה לפי משמעות דברי רש"י ז"ל שאינו מגרשה מיד אלא שיבטיח לה שיגרשה סמוך למיתתו אלא דס"ל לתו' דאין זה הבטחון דשמא יחזור בו ולא יגרשינה ולכך כתבו שיכתוב לה הגט דהיינו שיתן לה הגט ולהתנות שיחול הגט שעה אחת סמוך למיתתו אלא דאם נפרש הכי אכתי קשה דהא איכא למיחוש שמא יבטל הגט וכ"ש לר"י דס"ל בגיטין דף י"ח ע"ב דחוששין שמא פייס וכן מקשה הש"ס בפשיטות בגיטין דף כ"ט ע"ב ופירשו התוס' שם בדף י"ח ע"ב בד"ה שמא פייס וכו' דשמא פייס היינו דשמא פייס וביטל הגט וכ"ש הכא שדר עמה כל ימי חייו שיש לחוש שמא ביטל את הגט ודוחק לומר דאביי ס"ל כר"ל דס"ל בריש פ' האומר דכשנתן הגט בידו שוב אינו יכול לבטל דהוי כמעשה ועיין מ"ש שם די"ל דר"ל מודה בזה דיכול לבטל וצ"ל בדוחק דס"ל לתוס' דאף שיבטיח לה שיתן לה הגט סמוך למיתה אינה מתרצת דחוששת שמא יארע אונס שימות פתאום או כיוצא בו והעיקר נר' דהנה לכאורה נר' ליישב קושי' התוס' דיש בידו לומר שיש לו בנים ואם אין לו בנים תתגרש בגט זה ואז אין חשש משום זיקת יבום כלל אפ"ה תוכל לדור עמה דלענין זה נאמן במה שאמר שיש לו בנים ואין הגט כלום דכיון דאיכא חזקת היתר לבעלה קודם גירושין לא נאסרת עלי' מספק שמא נתגרשה דבכה"ג ע"א מהימן ובזה מתורץ נמי שהקשה התוס' בב"ב דף קל"ז ע"ב דמה זה מיגו דהא אם יגרשה תפסול לכהונה ולפמ"ש דנותן הגט על תנאי אם אין לו בנים א"ש דהא דאינו נאמן הוא משום חזקת איסור לשוק אבל לענין כהונה כיון דהי' בחזקת היתר לכהונה שפיר נאמן דיש לו בנים ואין הגט כלום ובזה נפשוט מה שנסתפק המשנה למלך בפ"ג מה"ל ייבום אם מותרת להנשא לכהן עפ"י דברי הבעל כיון דלגבי כהן ליכא מיגו ולפמ"ש גם גבי כהן איכא מיגו דמגרש לה על תנאי כנ"ל. ונר' הא דמיאנו הת"י בזה משום דע"כ אף לענין שתדור עמה בלא קידושין לא מהימן שיש לו בנים וחיישינן שעא אין לו בנים ואסורה לו בלא קידושין דאל"כ קשה כיון דהכא מיירי בשעת קידושין ה"ל למימר דיכול לקדשה על תנאי זה שיש לו בנים ואם אין לו בנים לא תתקדש כלל ולמה לו להקדש סתם וליתן גט על תנאי נהי דבב"ב שם יש לפרש כן דשם מיירי שלא בשעת קדושין סמוך למיתה ומתורץ קושי' תוס' הנ"ל דלא תפסול לכהונה אבל הכא מיירי בשעת קידושין קשי' להו. אך יש לדחות דלענין איסור שתדור עמו בלא קידושין אם מקדשה על תנאי הי' בחזקת שאינה מקודשת ואין ע"א נאמן אבל אם מקדשה כבר ואח"כ הוא נותן גט על תנאי כיון שהוא בחזקת מקודשת ע"א נאמן בזה. (אך אכתי לשון הש"ס הכא דאמרינן מה לי לשקר משמע דאי בעי אמר שאין לו בנים ואפ"ה מצי למיפטרה בגיטה ועיין מ"ש לקמן בזה) ולפ"ז י"ל שיטת התוס' שנותן לה הגט מיד שיחול סמוך למיתה היינו שמגרשה על תנאי אם אין לו בנים ויכולה לדור עמה כיון שעדיין לא חל הגט דבזה אתי שפיר מ"ש הת"י דלא הוי גט ישן משום דבדיעבד מהני דלפמ"ש במגרש לה על תנאי שאין לו בנים וכיון דבגט ישן ליכא אלא איסור לכתחילה לענין זה מהימן הוא שיש לו בנים. עוד נראה די"ל בענין אחר משום דאיסור גט ישן אמרי' בגיטין דף פ"ו ע"ב משום שלא יאמרו גיטה קודם לבנה א"כ י"ל דהכא מתנה נמי בשעת נתינת הגט שאם יהיה לו בנים ממנה לא יהיה גט כיון שאין רצונו בגט זה אלא לפוטרה מן היבום א"כ מה לי יש לו בנים או יהיה לו בנים וממילא דאין חשש שמא יאמרו גיטה קודם לבנה דהא אם יהיה לו בנים ממכה בטל הגט למפרע. אמנם נראה דיש ליישב דעת רש"י ז"ל שפי' שאינה מגרשה מיד אלא שמבטיח לה שיגרש אותה סמוך למיתתו ואי משום שלא תאמין לו י"ל באמת כיון דהכא מיירי בשעת קידושין נהי דאינו יכול לקדשה על תנאי שיש לו בנים משום שהיא אסורה לו שתדור עמו בלא קידושין מחמת דאתחזק שאין לו בנים מ"מ יכול לקדשה על תנאי שיתן לה גט סמוך למיתתו ובזה תהיה בטוח שתהיה פטורה מן היבום שאם לא ירצה ליתן לה גט או שימות פתאום שלא יוכל ליתן לה גט יתבטלו הקידושין ואפ"ה תוכל לדור עמו דמסתמא יקיים תנאי ויתן לה גט כשאר מקדש על תנאי דלא חיישינן שיעבור על תנאי ויעשה בעילתו בעילת זנות ולפתע פתאום לא חיישינן כמו בכל תנאי דלא חיישינן לאונס. ונראה דמיאנו התוס' בזה משום דס"ל דמה תועלת בתנאי זה בשעת קידושין דהא אמרינן בכתובות דף ע"ג קידש על תנאי ובעל אמרינן דאין אדם עושה בעילתו בעילת זנות ומבטל התנאי בשעת ביאה א"כ ה"נ אע"פ שקידשה על תנאי כשיתן גט מ"מ הא חיישינן בשעת ביאה ביטול התנאי ואכתי תהי' זקוקה ליבם ואף די"ל דאינו מבטל התנאי בשעת ביאה משום דסברה דמסתמא לא יחזור בו מליתן גט סמוך למיתה כי היכא דלא לשווי' בעילתו בעילת זכות למפרע מ"ע משום חששא דשמא ימות פתאום מבטל התנאי בשעת ביאה ואכתי איכא חשש זקוקה ליבם ובזה נסתר נמי מה שתירצנו לעיל שמגרשה על תנאי שאין לו בנים אפי' אי נימא שמותרת לדור עמה משום שנאמן לענין זה שיש לו בנים דאכתי איכא למיחש שמא אין לו בנים וקידשה בשעת ביאה משום שאין אדם עושה בעילתו בעילת זכות ואכתי זקוקה ליבם מיהא בההיא דב"ב י"ל שפיר שמגרשה על תנאי אם אין לו בנים שם הוא מימרא דשמואל ושמואל לטעמי' דס"ל בכתובות שם דקידשה ע"ת ובעל דאינה צריכה ממנו גט. ואפשר לומר לשיטת רש"י דאביי דהכא לשיטתו דס"ל שם בכתובות דאיכא בהא פלוגתא דרב ושמואל ואיתא נמי שם פלוגתא דתנאי בהא א"כ י"ל דרבי ור"נ ס"ל דאדם עושה בעילתו בעילת זנות ושפיר הוי מיגו. ובזה מתורץ מה שלא הביא הרי"ף ז"ל תרוצא דאביי הכא משום דלפ' מה שכתבנו דאביי לשיטתו. אבל לפי המסקנא שם דף ע"ד דאמר עולא אמר ר"א במקדש על תנאי ובעל לדברי הכל צריכה גט וליכא בזה שום פלוגתא דתנאי ואמורא וא"כ ממילא דליתא שנוי' דאביי דאין כאן מיגו כלל והך דב"ב מיירי שאמר זה בשעת מיתה דהוי מיגו מעלי' דיכול לגרשה מיד ובהא מתרצי מה שהקשה בספ"י דמאי מקשה בב"ב