המקנה רכד

בין איסורא לקטלא ועדיין לא נמלטנו מן הדוחק דאף דמחלקינן בין איסורא לקטלא לענין עדות שנים היינו משום דאין להאמין את האב בשנים אלא מדין ע"א נאמן באיסורין כשהוא בידו כמ"ש תוס' לקמן בד"ה נאמן לנדרים וכו' א"כ ממילא דע"א נאמן באסורין ולא למית' כדכתיב ולא יומת עפ"י ע"א משא"כ הכא דחידוש הוא שחידשה התורה שנאמן האב לענין הקידושין מאת בתי נתתי לאיש הזה מה שאין עד אחר נאמן שפיר אמרינן דלכולה מלתא קאי אפי' על וסקלו' דכתיב בקרא ונראה דבאמת צריך להבין הא דנאמן האב לענין שנים אף שתוס' נתנו טעם בד"ה נאמן לנדרים מטעם האב דייק טפי לדעת שני' וכו'. לכך עשאוהו כבידו ע"ש מ"מ צריך להבין מנא להו לומר כן ובספ"י נדחק בזה וכתב דהוא מדרבנן ואין המשמעות כן מדאמר בברייתא אבל לא למכות ולעונשים משמע דלאסור מהימן מדאורייתא ונראה דהתוס' ישינים הקשו בכתובות דף כ"ב ד"ה מנין להאב וכו'. אהא דקאמר בפ"ק וב"פ נערה ואימא ה"מ קטנה אבל נערה איהי תקדש נפשה והוא דנאמן לאסור אפי' בשעה שאין בידו לקדשה דקרא בנערה כתיב ואת בתי נתתי כשהיתה קטנה אף דאין האב נאמן לומר קדשתי את בתי כשהיתה קטנה והרי היא גדולה כמפורש במתני' דבסמוך משום דאין בידו עתה לקדשה וניחא להו לפי הס"ד דבאמת היה צ"ל דגזירות הכתוב הוא דנאמן אף שאין בידו אבל לפי המסקנא לא אמרינן כן והוא דחוק קצת והנראה די"ל כמ"ש בחידושי כתובות שם דמיירי שאינו ידוע לנו שהיא נערה אלא ע"פ אבי' כדאיתא בברייתא דהאב נאמן לומר בתי זו בת י"ב שנים ויום א' ואז שפיר נאמן האב לומר שקידשה כשהיא קטנה במיגו דהי' אומר דעדיין היא קטנה ובידו לקדשה ובזה יש לפרש לשון המתניתן דלקמן קדשתי וגרשתי כשהי' קטנ' והרי הי' גדולה דלכאור' לשון והרי הי' מיותר דהל"ל והיא גדולה ולפמ"ש י"ל כי היכא דלא נטעה דהם דברי האב עצמו שהוא מעיד עלי' שהו' גדולה ובאמת בזה נאמן במיגו כנ"ל להכי קאמר והרי הי' גדולה ר"ל והרי ידוע לנו שהיא גדולה שלא עפ"י האב ועמ"ש לקמן דף ס"ה ע"ב בזה ולפ"ז י"ל דמהכי נפקא לו דהאב נאמן לענין שני' וכו' דהא ב"פ נערה שם דף מ"ו ע"ב איצטרך קרא דאין כסף לענין קידושין כשהיא נערה דלא נימא דקרא דאת בתי מיירי שקידשה כשהיא קטנה וע"כ צ"ל שהוא עצמו מעיד על השנים כנ"ל והרי מוכח מזה דהאב נאמן לענין שנים דזה מיקרי בידו כמ"ש תוס' בד"ה נאמן לנדרים וכו' ומיירי שאין ידוע לנו שהיא נערה אלא עפ"י האב ונאמן במיגו. והנה זהו לשון התוס' בפ"ק דף ג' ע"ב ד"ה ואימא ה"מ קטנה וכו' אע"ג דקרא מיירי בנערה דכתיב וסקלוה ועוד דמוציא ש"ר על הקטנה פטור מ"מ י"ל דהכי קאמר את בתי נתתי לאיש הזה כשהיתה קטנה וכו' נראה הא דכתבו ועוד ולא סגי להו בהא דכתבי וסקלוה משום דז"א אלא לר"א דס"ל בשמעתין דאת בתי נתתי לאיש הזה אכולה מלתא קאי אבל לרב דס"ל דלא קאי אקטלא הוצרכו להקשות דכולה פרשתא דמש"ר בנערה איירי וא"ש טפי לפמ"ש לעיל דאף לרב קאי אכולה פרשה אלא דס"ל לרב דגבי וסקלוה דהעדים יאמרו אמת ולא הזמו הן בעצמן מעידים על הקידושין ולפ"ז מתורץ קושי' התוס' ישינים ברווחא דכיון דכתבנו דהאב נאמן לענין שנים היינו עקרא דאת בתי נתתי דמיירי דהעיד האב עלי' שהיא נערה כמ"ש לעיל א"כ לר"א דקאי נמי על וסקלוה ממילא מוכח נמי דהאב נאמן לענין שנים אף לעונשין וכיון דברייתא דתני' כוותי' דר"ח מפורש דאין האב נאמן למכות ולעונשין ע"כ מוכח דלא קאי את בתי אכולה מילתא דהא בהא תלי' ושפיר קאמר ר"ח לטעמיה ודו"ק היטב

אך היותר נראה לענ"ד די"ל דר"א לטעמיה עפ"י מ"ש בחידושי כתובות דף כ"ב שם והבאתי לעיל בדברי הרמב"ם והטור דלר"א דיליף מהאי קרא דפה שאסור הוא הפה שהתיר דהיינו שנאמן אפי' לאחר כ"ד דלא הוי מיגו מ"מ כיון דלא נאסר אלא על פי' נאמן להתיר ויליף מקרא דאת בתי נתתי וגומר משום דע"כ מיירי קרא דכבר הודיע לעדים שהיא מקודשת קודם שהתרו בה ממילא דאין מקום לקושי' התוס' בכתובות שם דפריך שפיר ואימא ה"מ קטנה דיכול להיות שהודיע לעדים שהיא מקודשת כשהיתה עדיין קטנ' והי' בידו לקדשה כשהודיע להם ואף דעתה כשאומר לפני ב"ד שקידשה לזה כבר היא נערה ואין בידו לקדשה מ"מ נאמן דהרי קי"ל דנאמן לומר לזה קדשתי אפי' בבוגרת כדאיתא בש"ע אה"ע סימן ל"ז נמצא לר"א א"צ לאוקמי קרא דמיירי שאין אנו יודעים שהיא נערה אלא ע"פ האב מכח קושי' תוס' הנ"ל ושפיר קאמר דאת בתי קאי על וסקלוה ולא קשה עלי' מברייתא דקתני אבל לא למכות ולא לעונשי' אבל באמת לפי מה דקיי"ל דלא כר"א שם בכתובות דף כ"ב כדפריך שם דהא ל"ל קרא סברא הוא אסרה וכו' וממילא דאין אנו צריכין לדוחק דר"א שהודיע כבר לעדים שהיא מקודשת ושפיר קאמר דר"ח לטעמי' ותני' כוותי' וק"ל

ונראה עוד הא דלא ניחא לתוס' להו לתרץ בכתובות הכא דמיירי שאין אנו יודעים שהי' נערה אלא עפ"י האב ונאמן במגו דעדיין היא קטנה משום דז"א אלא לתרץ הר"י קמא בתו' ד"ה בני זה וכו' דהיכא דליכא אלא שתי שערות צריך להאמין לאב שהיא גדולה בשנים אבל י"ל דתוס' אזלי לשיטה אחרת שכתבו תוס' בסמוך בשם ר"י דבמקום סימנים א"צ לעדות שני' ולא נ"מ בעדות האב אלא להחזיקה בגדולה למפרע משהגיע לכלל שני' בעדותו כיון שיש לה סימנים למפרע א"כ קשה ממ"נ אם אין לה עתה סימני' א"כ אינו מועיל עדות האב והרי קרא בנער' כתיב ואם יש לה סימני' תו ל"ל מיגו עתה לומר שהיא עדיין קטנה שיהיה בידו לקדשה דיש לה סימנין לפנינו ממילא מוחזקת בשני' אך לפמ"ש נכתב בסמוך בפי' דבריהם לא קשה מידי די"ל דאב מעיד שהיא גדולה בשנים והיה לו סימנים אלא שנשרו כבר ואין לה סימנים לפנינו ושפיר י"ל מיגו דהיא עדיין קטנה ובידו לקדשה ודו"ק

בתוס' ד"ה בני זה בן י"ג וכו' אינו נאמן פי' דלמכות היכא דלא התרו ולעונשים היכא דהתרו וכו'. נראה מדבריהם לענין נדרים ואינך לא קשי' להו דמה צריך לנאמנות האב הא אפשר למבדק בסימנין ואם לא ימצאו בוודאי קטן הוא ודוחק לומר דאפי' אם לא ימצאו חיישינין שמא נשרו דהאי חששא מדרבנן הוא ותו תקשה למ"ד בנדה דף מ"ו דאין חוששין שמא נשרו מהך ברייתא אלא די"ל דמיירי אחר שנדר והקדיש דאפי' אם נמצאו לו סימנים י"ל שבאו אחר הנדר ומהני נאמנות האב שהוא בן י"ג שנים דמסתמא כיון שהגיע לכלל שנותיו חזקה שהביא סימנים כדאמר רבא בנדה שם אלא דקשי' להו מהא דקאמר אבל לא למכות ולעונשים משמע דמיירי קודם העבירה דלא כשיטה האחרת שכתבו תוס' לקמן מדקאמר למכות ולעונשין דהיינו אם יתרו עדים עפ"י האב דאל"כ הוי להו התראת ספק ואהא קשי' להו דהא אפשר לבדוק ומה לכו לנאמנות וכעין זה כתב בספ"י אך אם נפרש כן קשי' טובא דמי לא עסקינן שלא בדקו העדים וסמכו על האב או שלא הי' בקיאים בבדיקה כדאיתא בש"ע בה"ל חליצה דאנן אין בקיאין בבדיקה ותו דהא כתבו תוס' ביבמות דף פ' דלא הוי התראת ספק בכה"ג דאינו אלא גילוי מלתא שגדול הי' כשעבר העבירה ותו י"ל דברייתא אתי' כמ"ד התראת ספק שמה התראה והי' נראה לענ"ד דמ"ש תוס' למכות בלא התראה היינו מה שאמרו בכתובות דף פ"ו במד"א במצות ל"ת אבל במצות עשה וכו' מכין אותו עד שתצא נפשו ונאמן האב להכותו אם אינו רוצה לקיים מצות עשה או לא תעשה ומזה הוכיח שפיר דמיירי קודם העבירה דלאחר העבירה אין מכין אותו בלא התראה עמ"ש לקמן בשיטה אחרת ועיין בתוס' ב"ב דף קנ"ד ד"ה סימנים וכו' והארכנו בזה בתשובה. עוד נראה די"ל דבשיטה זו ס"ל להתוס' דחזקה דרבא לאו חזקה דאורייתא הי' לסמוך עליו למכות ולעונשין וא"כ אם לא אמר האב שהי' לו סימנין אפי' אם הי' נאמן שכבר הוא בן י"ג שנים בשעת העבירה לא הוי חזקה לסימנים ואם אמר שהי' לו סימנים למה לא נסמוך על הסימנים לבד כמו שהקשה תוס' ולפ"ז י"ל הא דכתבו תוס' דלמכות היינו בלא התראה משום דהוי מצי לשנוי' כיון דקי"ל דאם הי' בן ד' ולא הביא סימנים נעשה גדול למפרע משהי' בן י"ג שנים ויום אחד נמצא שפיר י"ל דכבר עבר זמן רב אחר שאכל חלב ונודע שהוא סריס ומהני בעדות האב שהיה בן י"ג שנים כשאכל חלב ואפ"ה קמ"ל דלא מהימן למכות ולעונשין אלא דקשיא לה כיון דלמכות משמע בלא התראה והיינו דלפי מה דפירשנו דאם רצה לעבור על מצות עשה ולא תעשה א"כ א"א לשנוי הכי דאכתי בשנת י"ג א"א להכותו שמא יבוא ב' שערות אח"כ. ודוק

בא"ד שהרי שנים בלא שערות וכו' בספ"י הקשה דא"כ הא דאמרינן דבר ולא חצי דבר כגון שנים אומרים א' בגבה וב' אומרים א' בכריסה לא משכחת דהא אמר רבא בנדה דף מ"ו קטנה שהגיע לכלל שנים אין צריך בדיקה דחזק' הביא' סימנים דאם אין השני' ידועים לא מהני ב' שערות לתי' קמא ונר' דאפילו לשיטתו נמי לק"מ דמשכחת כשידוע שכבר הגיע לכלל שנים מכמה שנים ולא הביא שתי שערות נמצא דכבר יצא מחזקה דרבא שהרי ראינו שכבר הי' ראוי' להביא שתי שערות ולא הביאה וכ"כ תוס' בב"ב דף קנ"ד בד"ה ועוד וכו' וא"כ שפיר צריך עדות שראו שתי שערות ושפיר הוי חצי דבר מיהא בר מן דין לא ידעתי מהיכא פסיקא לי' דמדאורייתא מהני חזקה דרבא להיות גדולה בוודאי דהא קאמר שם בנדה דמודה רבא לענין חליצה דחוששין אלא דמהני חזקה זו נגד חזקה דקטנות וה"ל ספיקא דאורייתא לכך אינה ממאנת ואינה חולצת ואפשר דס"ל דהאי חוששין הוא מדרבנן אבל מדאורייתא מוקמינין אחזקה אך אין זה ראי' די"ל דחזקה זו אינו אלא לחומרא ומצינו כה"ג חזקה לחומרא כדאיתא בגיטין דף ס"ד ע"ב גבי חזקה שליח עושה שליחותו וה"נ י"ל דלענין מיאון