המקנה רטז

דמעיקרא בהמה וכו' ה"ל כאילו אין הגוף בעולם ובעי עבידי דאתי' היינו דהשיב לו הכי השתא כיון דאתה בעצמך עיקר קושייתך מחמת סברא זו. וממילא דמתורץ הא דלא משני הכי לעיל משום דבאמת אין סברא זו מוכרחת ולא השיב אלא לדבריו תדע דע"כ לר"ה דס"ל דמודה ר"מ דאין אדם מקנה לדבר שלא בא לעולם ע"כ צ"ל דלית ליה סברת דרב אבא בר ממל דהשתא בהמה וכו' וס"ל דשחרור הוי כדבר שבא לעולם כיון דהגוף בעולם דאל"כ קשה קושי' התו' בכתובות דף נ"ח ע"ב דלאחר שאשתחרור ה"ל לדבר שלא בא לעולם ותירצו כיון שהגוף בעולם מהני אפי' לדשלב"ל ע"ש וכן בירושלמי לא משני הכי משום דכבר כתבנו דהירושלמי מקשה מסתמא דמתניתן ולית ליה הך סברא כלל כאילו אינו בעולם כמו שיבואר בסמוך ולפ"ז צ"ל דבלאחר שאשתחרר ס"ל לראב"מ דמיירי ג"כ שאמר עבד לרבו בתך מקודשת לי דאל"כ כיון דס"ל דלא מיחשב גוף בעולם לא הוי עבידי דאתי והא דלא מקשה מלאחר שאשתחרר משום דבשפחתו הוי בידו טפי כמו בידו דרבי יוחנן או כמ"ש לעיל דהמ"ל דלדבר שלא בא לעולם גרע ולא מהני בידו. ודוק

בתוס' ד"ה נהי דבידו לגרשה וכו' וה"ה נמי דמצי לשנוי לעיל הכי ובאמת בירושלמי משני הכי על קושי' דה אומר לשפחתי ע"ש. ונראה משום דהתו' הקשו בכתובות דף נ"ח ע"ב לרב הונא דס"ל דמודה ר"מ בלדבר שבא לעולם דאינו יכול להקנות דאתגייר ואשתחרר ה"ל לדבר שלא בא לעולם ותירצו כיון דהגוף בעולם עדיף טפי ולכאורה אכתי קשה איפכא על ר' נחמן דס"ל במזכה לעובר כשתלד דמהני אפי' לרבנן וכמ"ש התוס' בגיטן דף י"ג ע"ב ובכמה דוכתא א"כ מ"ט פליגי באתגייר ואשתחרר דה"ל לדבר שלא בא לעולם ונראה דע"כ צ"ל לר"נ דהא דמהני במזכה לעובר לכשתלד היינו משום דאינו מחוסר מעשה אבל היכא דמחוסר מעשה מודה דלא מהני ועיין מ"ש לקמן בזה בשיט' הרשב"ם והמרדכי והנ' נר' לענ"ד דלמאי דמשני דנהי דבידו לגרש' וכו'. ר"ל דאע"ג דאינו מחוס' מעש' הגרושין דהא כל שבידו לאו כמחוסר מעש' מ"מ כיון שאינו ידוע אם תתרצה אז לאחר גירושין ה"ל דשלב"ל מ"מ אינו אלא כמחוסר זמן דהא ליכא שום חיסרון מעשה וא"כ תקשה לר"נ מאתגייר ואשתחרר דה"ל דבר שלא ב"ל ומה טעמא דרבנן ואף דאין בידו לקדשה מ"מ כיון דליכא חיסרון מעשה מודים רבנן דמהני וע"כ צריך לשנוי' משום דגר צריך שלשה ובשפחה משום דמעיקרא בהמה דפי' רש"י דאין לך חסרון מעשה גדול מזה דלא מהני כמ"ש מהרש"א ז"ל. יצא לנו דלר"נ ע"כ מוכרח לשנוי' דלעיל וכבר כתבנו דלר"ה לא אתי שפיר דמעיקרא בהמה דהא לדידי' דס"ל לדבר שבא לעולם מודה ר"מ ע"כ צ"ל באתגייר ואשתחרר דכיון דהגוף בעולם עדיף טפי דלר"ה באמת א"צ לשנוי' קמא די"ל משום דאין בידו לקדשה כשיטת הירושלמי דמשני אקושי' שפחתו משום דאין בידו לקדשה ה"ל דעת אחרת ועמ"ש לקמן בשיטת הירושלמי ובזה נר' לענ"ד לתרץ מה שהקשה תוס' בכתובות דף נ"ה ע"ב בד"ה לאחר שאתגייר וכו' וא"ת א"כ מאי פריך הכי וקאמר נמי מההיא אין וכו' וי"ל כיון דבמקצת סבר ר"מ כראב"י וכו' ולכאורה אין תירץ זה מספיק דהא ראב"י ס"ל דוקא באגם ושחת ומדמה ליה בשמעתין למעוברת ומנ"ל מעשה ידי' שאינו בעולם כלל וכ"ש לפי מה שיבואר לקמן בס"ד בשיטת הרשב"ם והרא"ש דר"נ ס"ל דעובר חשיב קצת כילוד א"כ מנ"ל לר"נ דס"ל לר"מ במעשה ידי' שאינו בעולם כלל ולפמ"ש אתי שפיר דלר"נ לשיטתו ס"ל הך סברא דמעיקרא בהמה וכו' ה"ל כאילו אינו בעולם כלל ושפיר יליף מזה דה"ה למעשה ידי' ולר"ה שכתבנו דלית ליה הך סברא דמעיקרא בהמה וכו' לשיטתו הוא ס"ל דעובר אינו כילוד כלל וא"כ שפיר כתבו תוס' דמוכח מראב"י דאפי' אינו בעולם כלל והא דמצריך ראב"י אגם ושחת היינו משום דאל"ה לא הוי עבידי דאתי משא"כ במעשה ידי' דעבידי דאתי כן נלע"ד הדברי' ברורים ודו"ק

עוד הי' נראה בישוב קושיא זו דלא משני בסוגי' דידן גבי שפחתו משום דאין בידו לקדשה כדמשני בירושלמי משום דלכאורה קשה בהא דקאמר אלא מעתה הנותן פרוטה לשפחתו וכו' הא קי"ל יד עבד כיד רבו והנותן מתנה לעבדו לא קנה כדאיתא לעיל דף ך"ג דבשטר ע"י עצמו אמרינן גיטו וידו באים כא' וזה לא שייך הכא וא"כ אין לה יד לקבל קידושין ואפי' אי נימא דמשכחת קידושין ע"י אחרים כדאיתא לעיל תן מנה לפלוני וכו'. מ"מ לפמ"ש בפשטות הא דפסיקא ליה דאפי' בשפחתו לא הוי קידושין היינו משום דמתניתין סתמא קתני משמע דאפי' בשפחתו ואמאי הא י"ל דקתני סתמא משום דלא שייך גבי שפחתו דהיא ל"ל יד כלל לקבל הקידושין מיד רבה והי' נראה דאתי שפיר לפמ"ש הראב"ד ז"ל דהא דמקשה גבי הא דר' אושעי' דהוי בידו לגרש אע"ג דצריך סופר ועדים לכתיבת הגט וניחא ליה דמיירי הכא שכבר גיטו בידו כתוב וחתום אפ"ה משמע מדר' אושעי' דלא מהני ולפ"ז צ"ל דהא דמקשה גבי שפחתו דבידו לשחררה אע"ג דצריך ג"כ גט בסופר ועדים כמו גט אשה וצ"ל שכבר שטר שחרור בידו ואמרינן בב"מ דף י"ט דלאביי דס"ל עבז"ל לרבנן דר"מ דס"ל זכות הוא לעבד שיצא מתחת יד רבו לחירות משתחרר למפרע היכא דמטא גיטא לידו משעת החתימה וכיון דמתני' הוא רבנן דר"מ שפיר הקשה דוודאי אף שפחתו בכלל דהא אית לה יד לקבל קידושין משום דעדים בחתומי זכין למפרע משעה שחתמו העדים וכבר הי' לה יד ובזה אתי שפיר דקושי' איתא אפילו לרשב"א דס"ל לעיל דף כ"ג דבשטר ע"י אחרים דוקא דלדידי' לא הוי בידו לשחררו דמי יימר דמזדקקי ליה אחרים ולפמ"ש דהקושי' הוא היכא דהגט כבר חתום עבז"ל לשחררו דכיון דמטא לידי משתחררת למפרע ע"י אחרים דהיינו העדים החתומים בו ולפ"ז י"ל דהוצרך לשנוי' משום דמעיקרא בהמה דאי לאו דמעיקרא בהמה היה בידו לקדש' מעכשיו ולכשתשתחררה דאז תהיה משוחררת משעת חתימ' ושוב לא יועיל אם תחזור בקידושין שהרי קידשה למפרע אלא דמשני מעיקרא בהמה ובאמת אינה מתקדשת למפרע אפילו יאמר מעכשיו כיון דעכ"פ בשעה שקידשה מחוסר מעשה גדול ה"ל דבר שלא בא לעולם ועמ"ש לקמן בזה ולפ"ז י"ל דהירושלמי דמתרץ בשפחתו משום דיש לה דעת אחרת דאין בידו לקדשה באמת דס"ל כרב אסי דפליג אדאביי ול"ל סברא דעבז"ל ועיין בב"מ דף י"ט ע"ב בד"ה ברייתא וכו' דמשמע דראב"מ לית ליה דאביי ובירושלמי מתרץ ראב"מ כשתשתחרר נתלה בדעת אחרת אלא דלפ"ז קשה על שיטת הירושלמי תיפוק ליה דאין לשפחה יד לקבל קידושין מיד רבה ונראה דס"ל דאף דלא קנתה מ"מ הוי כפיקדון בידה ומיירי שישנו בעין לאחר שחרור ומתקדשת בפיקדון שתחת ידה ולא בעינן הכא נתינה מידו כמו גט שחרור דילפינן מגט אשה דכתיב בה ונתן בידה אלא דצ"ע דמה מועיל אמיר' דהשתא בשעה שהיא שפחה שתתקדש לאחר שחרור בפיקדון שבידה אפי' אי לא הוי דבר שלא בא לעולם כיון דהאמירה לא הוי סמוך לנתינה כמ"ש הט"ז סי' כ"ח סט"ו בשם תוס' רי"ד ועיין מ"ש בזה דף מ"ח גבי עשה לי שיריים וכו' ודף נו"ן בד"ה חוששין ודו"ק

בפי' רש"י בד"ה כי היכא וכו' תפסו בה קידושין משמע דמיבעי' ליה אי נימא דבכה"ג כיון דאם יגרשה ייחולו הקידושין מעכשיו ועתה עדיין הי' פנוי' ולא הוי דבר שלא בא לעולם כלל או נימא דאפ"ה מחוסר מעשה כיון דכל זמן שאינה מגורשת אין מקום לחול קידושי שני' הוי דבר שלא בא לעולם ולכאורה קשה דלפי מה דמשני דנהי דבידו לגרשה בידו לקדשה והיינו משום דיכולה לחזור בה אי נימא דאיירי במעכשיו כיון דאינה יכולה לחזור ליכא למיבעי מידי דוודאי הוי קידושין כיון דהוי בידו וע"כ דלא איירי במעכשיו ונראה דמזה למד הרשב"א בתשובת והביאו הר"ן והמגיד אפי' אמר מעכשיו לאחר שאגרשך שניהם יכולים לחזור מקדושי שנים כיון שאינם יכולין לחול על קידושין הראשונים ושפיר שייך בי' דאין בידו לקדשה כיון דיכולין להחזיר בה. אך לפמ"ש בשם הראב"ד דהא דאמרינן דבידו לגרשה היינו דהי' בידו גט כתוב וחתום דאל"ה מי יימר דמזדקקו לי' סופר ועדים א"כ הכא באיבעי' דר"א ע"כ ליכא למימר שהי' כבר גט כתוב וחתום דהא איתא ביבמות דף נ"ב, אמר רמי בר חמא הרי אמר א' ללבלר כתוב גט לארוסתי לכשאכנסנה אגרשינה ה"ז גט וכו' ולאשה בעלמא אינו גט מפני שאין בידו לגרשה וע"כ צ"ל שאין בידו גט א"כ אין בידו לגרשה כיון שאין גט כתוב וחתום בידו ודו"ק

והנה הרמב"ם ז"ל פסק בפ"ז מה"ל אישות בהך איבעי' דר"א דמקודשת ותמהו עליו וה"ה כתב דנפקא לי' מסוגי' דכתובות דף נ"ט דבשדה זו שאני מוכר לך לכשאקחנה תקדש כיון דבידו לקדש מעכשיו חל הקדש ואכתי לא מיישב דסותר לסוגי' זו ונראה דתלי' בפלוגתא דרבה לעיל דף נ"א דס"ל דכל שאינו בזא"ז אפי' בבת א' אינו א"כ הכא ליכא למימר דקידושין מעכשיו דכיון שנותן לו שני פרוטות וא"א לשני קידושין שיחולו בבת א' א"כ ליכ' למימ' דבידו לקדש' מעכשיו כיון שאינו בזא"ז אפי' בב"א אינו ועיין לעיל שם גבי לחמי תודה דס"ל לר"י דלא קדשו ארבעים מתוך שמונים והיינו משום דס"ל כרבה א"כ שפיר קאמר הכא אליבא דר"י דה"ל דבר שלא בא לעולם דע"כ לא מיירי במעכשיו ואפ"ה משני הש"ס דלמא כי היכא דתפיס וכו' דאפ"ה איכא לספוקי כיון דהא יכול לקדש בפרוטה א' מעכשיו לא הוי דבר שבא לעולם אי נמי משום דה"ל כאילו קונה דבר שלא בא לעולם עם דבר שבא לעולם ביחד די"ל דקונה שניהם כדאית' בהגהת רמ"א בח"מ סי' ר"ג ועיין בסמ"ע שם וה"נ כיון דנתן שני פרוטות ביחד קונה קידושי שני' אגב זה והיינו דקאמר דלמא כי היכא דתפיס וכו' ולפי מאי דקי"ל בעירובין דף נ' ע"א כשמואל דפליג על רבה דס"ל דאף שאינו בזה אחר זה ישנו בבת א' א"כ לא שייך הך איבעי' דר"א כאן דיכול לקדשה מעכשיו ושפיר פסק הרמב"ם וכמ"ש ה"ה דנפקא לי' מסוגי' דכתובות ודו"ק

בתוס' בד"ה ואמר ר"ח וכו' וא"ת מנ"ל וכו' וי"ל משום וכו' דבריהם אינם מובנים דאם קושיתם הוא דמנ"ל דאתי' ברייתא כראב"י דלמא אתי' כרבנן דפליגי אפי' באגם ושחת דדמי להוכר עוברה ע"ז לא מתרצא תוס' מידי דנהי דר"מ מודה באינה מעוברת דלמא ברייתא כרבנן ובמעוברת וע"כ צריך לפרש דמשום הא לא קשי' להו דמוקי ברייתא כראב"י משום דמשנתו קב ונקי אלא דקשיא להו מנ"ל דראב"י מודה קודם שהגיע לאגם או שחת דלמא ראב"י אמר דברים קיימים אפי' לא הגיע לאגם ושחת וממילא ברייתא אתי כרבנן ואהא מתרצי דמוכח מדלא תני בהך דפליג ר"מ בברייתא לקמן