המקנה ריח

דלשיטה זו צ"ל בההוא עובדא דנכסי להאי דמעברתא בדף קמ"א ע"ב דמיירי בברי דלפמ"ש התוס' שם דמיירי בשכ"מ דדבריו ככתובין ומסורין דמי א"כ עיקר הקנין בדיבור ובשעה זו לא היה בעולם מיהא י"ל דאלמוה רבנן לצוואת שכיב מרע דכל מה דאיתא בברי איתא בשכיב מרע מיהא בעיקר מה שהוציא הג"א ורמ"א לכל דבר שלא ב"ל דמהני כשאומר שיקנה לכשיבוא לעולם והוציאו כן מפי' רשב"ם דף קל"א גבי ירתון קשה לכאורה דלא אמר הרשב"ם כן אלא לגבי בנין דכרין דכיון דדעתו של אדם קרובה אצל בנו כדמפרש ר"י במתניתין וקיי"ל כוותיה כדאיתא בדברי כל הפוסקים בסימן ר"ט ה"נ ס"ל להרשב"ם דמהני כשאומר לכשתלד אפי' קודם זמן שהיתה מעוברת אבל באדם אחר אין הוכחה משם כלל ונראה לענ"ד דז"א דכיון דגבי נכסי בנין דכרין מקני אפי' הנכסים שהקנה אח"כ והוה כמקנה דבר שלא בא לעולם והך מלתא דר"י דדעתו של אדם קרובה אצל בנו לא שייך אלא לענין להקנות לדבר שלא בא לעולם אבל מקנה בדבר שלא בא לעולם אין חילוק בין בנו לאחר תדע דהא לא כתבו כל הפוסקים בסימן ר"ט גבי מקנה דבר שלא בא לעולם לחלק בין מקנה לבנו או לאדם אחר וכן מוכח מהא דאיתא בב"ב דף קל"ט גבי מתניתן דאב תולש ומאכיל אמר עולא ל"ק כאן בבנו כאן באדם אחר ודעתו של אדם קרובה אצל בנו שפירשו כל הפוסקים דדוקא בבנו מקנה הפירות מחוברים ולא לאחר ולא פירשו כפשוטו דבבנו מהני מה שמקנה לו הפירות מחוברים אע"ג דהוה דבר שלא בא לעולם משום דדעתו קרובה כדאמר ר"י במתני' אם תלד אשתך זכר משא"כ באחר כיון שכבר גדלו הפירות ברשותו אינו מועיל מה שמקנה דבר שלא בא לעולם ולפמ"ש א"ש לענין להקנות דבר שלא בא לעולם אין חילוק בין בנו לאחר וע"כ צ"ל כיון דדעתו של אדם קרובה אצל בנו דעתו שיקנה בנו הפירות מתחלת גידולם. וכ"ש דא"ש לפי שיטה זו כיון שהשטר ביד בנו ופירות מחוברי' דינם כמו קרקע קונה אותה בשעת מיתה אבל באחר אין דעתו להקנות פירות האילן. ועוד ראיה מהא דלקמן דף ע"ח ע"ב דמשני בנכסים שנפלו לו לאחר מכאן ולר"מ וכו' והרי התם מיירי בבנו ולא אמרינן דכיון דדעתו של אדם קרובה אצל בנו ומה שהקשה במרדכי על שיטה זו מהך דיכיר לאכתי לרבנן יוכל להקנות הנכסים שנפלו לאחר מכאן דהיינו שיכתוב דו לכשיבוא לעולם נראה לענ"ד לפמ"ש דלק"מ דהא בעינן שיהיה שטר קיים כשיבוא הנכסים בידו וא"כ אין זה מיגו דשמא לא יהיה השטר קיים משא"כ לר"מ דאם אמר מעכשיו מהני אפי' בנכסים שנפלו לאחר מכאן כמ"ש תוס' ד"ה לכשאקחנה מ"מ משמע משיטה זו דלר"מ דס"ל אדם מקנה דשלב"ל וכן ר"ה בפירות דקל היינו שהקנין הוא מעכשיו וכן נראה לאינך שיטת שכתבנו לעיל דלא פליגי בהא אליבא דר"מ דמהני אפי' לא אמר לכשיבוא לעולם וכמ"ש תוס' בכתובות דף נ"ט דאין נראה להש"ס לחלוק בזה וכמ"ש לעיל בזה דף ס' ע"ב בתוס' ד"ה א"ב שנתקרע וכו' ויבואר בסמוך עוד בד"ה לכשאקחך ודוק

דף ס"ג בתוס' ד"ה כגון שכתב לה לכשאקחך וכו' הכא משמע דלמ"ד אדם מקנה דבר שלא בא לעולם וכו' הנה לכאורה הי' אפשר לומר דלהכי נקיט מעכשיו משום דאם שיחרר עבדו לאחר זמן לא מהני כיון דבעינן ונתן בידה כמו בגט אשה ואמרינן לעיל דף ך"ג דאף דיד עבד כיד רבו אמרינן דגיטו וידו באים כא' א"כ י"ל היינו דוקא כשמשחררו מיד אבל אם משחררו לאחר זמן נמצא דבשעת נתינה עדיין הוי ידו כיד רבו וכיון דליכא נתינה מיד רבו לאחר זמן ה"ל כטלי גיטך מע"ג קרקע לכך צריך לומר מעכשיו ולא דמי לגט אשה דאין ידה כיד בעלה כדאיתא בגיטן ריש פ' הזורק אך נר' דז"א דזה דמי למה דאמרינן בגיטין דף ך"א דאם נתן גט בחצירו או ביד עבדו וכתב לה שטר מתנה עלי' קנאתהו ומתגרשות בו ע"ש והיינו דזה מיקרי נתינה מידו לידה כיון שהגט הי' תחילה בחצירו ונעשה חצירה או ביד עבדו ונעשה עבדה וא"כ ה"נ אפי' אם משחרר אותו לאחר זמן כיון דעד אותו זמן הי' עבד וידו כיד רבו א"כ כשמגיע אותו זמן הוי כנתינה מיד רבו לידו וכן צ"ל לפמ"ש תוס' בגיטן דף ע"ו ע"ב בד"ה ידו גופא מי קני' לי' וכו' ומש"ה לא אמרינן באשה דידה כיד בעלה וגיטה וידה באים כא' משום דיכולה לומר איני עושה ואיני ניזונית א"כ לר"ל דס"ל דאין אשה יכולה לומר איני ניזונית ואיני עושה קשה באשה נמי האיך יכול לגרשה לאחר זמן כיון דלא שייך גיטה וידה באים כא' בשעת נתינה ותקשה מכמה משניות דאם לא באתי מכאן ועד י"ב חודש וכיוצא בו אע"כ דזהו מיקרי גיטו וידו באים כא' בשעת גירושין ואף שגט כבר הוא בידה מ"מ כיון דהוי ידה כידו כא' בשעה שמתגרשת הוי כנותן מידו לידה יעיין לעיל דף וי"ו ע"ב בתוס' ד"ה כשתברח. עוד הי' נר' לכאורה לתרץ דלהכי בעי מעכשיו משום דס"ל לרבי כרשב"א לעיל דף ד"ג דס"ל אין עבד משתחרר בשטר ע"י עצמו ול"ל דגיטו וידו באים כא' ואפ"ה בכה"ג שמשחררו קודם שלקחו מהני אפי' ע"י עצמו כיון דמתחלת קניותו הוא משחררו ובשעה שהי' עבדו של אחר הא קי"ל בגיטין דף כ"ג דעבד מקבל גט מיד רבו של חבירו וא"כ אצ"ל דגיטו וידו באים כא' דמעולם לא הי' ידו כיד רבו אך ז"א דמשמע בגיטין שם ע"ב דס"ל לרבי דאם היתה מעוברת זכתה לו דמשתחרר עבד ע"י עצמו מטעם דגיטו ויד באים כא' ועיין בתוס' שם ודו"ק

בא"ד וקשה דהא מילתא דר"מ וכו' וביבמות דף צ"ג ע"א הקשו תו' מהא דקאמר לעיל ערוגה זו מחוברת וכו' ונראה דלא פסיקא הכא להקשות משום דאיכא למימר כיון דאמר פירות ערוגה זו מחוברת הוי כאילו אמר שיהי' תרומה מעכשיו כשהן מחוברת לאחר שיגיע שליש ועמ"ש לקמן בזה וק"ל

בא"ד להכי נקיט גבי שדה ועבד וכו'. צריך להבין כיון דלא בעי רבי אלא לפרש קרא דלא תסגיר עבד אל אדוניו וגומר דמהני אע"ג דהוי דבר שלא בא לעולם למה הוצרך לומר שמיירי שנקרע השטר ונראה דמזה ראי' למ"ש הרמ"א בהג"ה בח"מ סי' ר"ט סעיף ט' בשם הגא"ה דאפי' כתב לו שטר ומסר לו השטר כמאן דתפוס דמי ע"ש ובט"ז שם שכתב אפי' כתב לו שטר בשעת מכירה כיון שהשטר בידו בשעה שבא לעולם כתפיס דמי: א"כ ע"כ צ"ל שנקרע השטר דאל"ה מאי רבותא דקרא דמהני אפי' בדבר שלא בא לעולם דהא בתפס השטר פשיטא דמהני אפי' בדבר שלא בא לעולם וע"כ צ"ל מעכשיו ומיירי בנקרע השטר והנה לכאורה קשה על שיטה זו מאי מקשה בב"ב בין למ"ד ירתון תנן ובין למ"ד יסבון תנן ה"ל לדבר שלא בא לעולם הא התם איכא שטרא דכתובה דה"ל כתפס לאחר מיתה שהבנים בעולם מיהו י"ל דהיינו דפריך ממתני' דלא כתב לה בנין דכרין וכו' הרי דאפי' לא כתב מהני אף דאין השטר בידו ע"כ צ"ל משום דתנאי ב"ד שאני ודו"ק

בא"ד והר"ם פי' ולהכי נקיט מעכשיו וכו': וצריך לעשות הקנין אחר השחרור וכו' משמע מדבריו שכופין את רבו לעשות שטר שחרור אחר ולפ"ז גם בשדה נמי צ"ל שצריך לעשות קנין אחר ואין זה במשמעות לשון רב דאמר קנה: ותו דהתוס' לא הזכירו אח"כ בקושיתם וא"ת דכיון שלא חל הקנין אמאי הזהיר הכתוב וכו' ולא הזכירו הא דרב. ונראה לענ"ד דשיטת הר"ם הוא כשיטת המרדכי שהביא הרמ"א בסי' ר"ט דכשאומר לכשיבוא לעולם מהני אפי' למאי דקי"ל אין אדם מקנה דבר שלא בא לעולם וכמו שביארנו לעיל שיטתו באריכות דכשמכר לו בשטר ואמר לכשיבוא לעולם והשטר אז בידו זוכה בו לפ"ז י"ל דגבי שטר שחרור דוקא צריכים התוס' לומר דכופין שיכתוב ש"ש אחר משום דבש"ש איתקוש לגט אשה כמ"ש התוס' ביבמות דף נ"ב ע"ב בד"ה ולאשה בעלמא וכו' ע"ש א"כ כי היכא דאמרי' התם גבי גט אשה דאם אמר ללבלר כתוב גט לארוסתו וכו' ולאשה בעלמא אינו גט א"כ ה"נ גבי גט שחרור אינו מועיל הכתיבה ראשונה אבל גבי שדה ס"ל כשיטת המרדכי כיון דמסתמא ניחא לה דתיקום בהימנותי' קנה אח"כ בשטר הראשון אך לכאורה קשה דהא כתבו תוספות ביבמות בא"ד שם כיון דאין בידו לגרשה בשעה שעשאה שליח משמע דהטעם הוא משום דקיי"ל בנזיר דף י"ב דכל מידי דלא מצי למיעבד השתא לא משוי שליח א"כ כיון דכתיבת הסופר הוא מטעם שליחות כמ"ש התוס' בגיטין דף כ"ב ע"ב לכך אינו גט והיינו שכתבו תוס' שם אח"כ ונרא' לר"י דהיינו דוקא למ"ד אין אדם מקנה דבר שלא בא לעולם אבל למ"ד וכו' הוי גט דבידו לגרשה כמו בשחרור וכו' דהיינו דכיון דיכול ליתן לה מיד ולומר לכשאקחנ' תהי' מגורשת מעכשיו והרי דעצי למעבד השתא מצי למיעבד נמי שליח לכתוב גט שיתן לה כאחר נישואין א"כ משמע מדבריהם דדוקא קאמר לסופר שיכתוב דהוא מטעם שליחות דעיקר וכתב היינו כתיבת בעל בעצמו אבל אם כותב הוא בעצמו יכול לגרשה לאחר הנישואין בזה הגט א"כ ה"נ לא הוי צריך לכתוב ש"ש אחר אם ש"ש ראשון הי' כתב יד עצמו אך נראה דז"א דכבר כתבנו בשיטת המרדכי דלהכי לא מהני גבי קידושין והקדש ותרומה אפי' אמר לכשיבוא לעולם משום דבכל הני בעינן אמירה ובלא אמירה אינו כלום אף דניחא לי' וכיון דהאמירה היה בשעה שאינו בעולם אינו כלום א"כ ה"נ כיון שהאמירה הראשונה שאמר לכשאקחך הי' קודם שבאו לעולם ותו דבגט ושחרור בעינן ונתן ולא מהני טלי גיטך מע"ג קרקע א"כ כיון דבאמירה ובנתינה לא היה בעולם לאו כלום הוא ובאמת אם לקח ממנו ש"ש הראשון וחוזר לנותן לאחר שחרור דמהני אלא דכיון שצריך ליטול הימנו ולחזור וליתנו היינו קנין אחר שכתבו התוספות ולא הוצרכו תוס' ביבמות שם ליכתוב הטעם משום שליחות אלא משום דהתם אינו נותן הגט עד אחר הנשואין ושפיר הוי הנתינה והאמירה משעה שראוי להתגרש ולפ"ז גבי שדה דלא בעינן אמירה ממילא סגי בשטר הראשון ושפיר שייך לשון קנה. ודוק

בא"ד דה"א דאתיא אפי' כרבנן וכו'. לכאורה משמע בכאן דלר"מ אם לא אמר מעכשיו וגם לא אמר לכשיבוא לעולם אלא שאמר לו סתם לא מהני דאל"כ ל"ל לרנב"י לפרש שאמר מעכשיו לכשאקחך ה"ל לפרש שכתב לו סתם הרי את קנויה לך. וכבר כתבנו בשמעתין לעיל דף ס' בתוס' ד"ה א"ב שנתקרע דלא בעינן שיאמר כאחר שיבוא לעולם וכמ"ש רמ"א סי' ר"ט בדעת י"א דכל זה מיירי במקנה לו סתם וכו'. ולפמ"ש הוא דעת הר"ם וכן משמע לפי תירץ ר"י דלא פליג בהא אלא דס"ל דאם מקנה לו לכשאקחך מעכשיו עדיפא טפי לר"מ והיה כשמקנה לו בסתם. אך כבר כתבנו לעיל דף ס' ע"ב בתוס' ד"ה א"ב שנתקרע הגט וכו' דיש לחלק דדוקא היכא דעבידו דאתי מהני בסתם