המקנה ריד

דמוכח משתוי יין ופרוע ראש ע"ש וא"כ ע"כ הא דכתיב תנאי לאו משום ת"כ אלא כדמשני רחב"ג הכא וא"כ אין ללמוד מכאן דמהני בלאו קודם להן וממילא דילפינן מתנאי ב"ג וב"ר דהוי הן קודם ללאו והיינו דמקשה התם רבא על שמואל דאתקין בגיטא לאו קודם להן מכדי כל תנאי מב"ג וב"ר ילפינין דהא שמואל ס"ל בכתובות דף יו"ד ע"א דהם אמרו והם אמרו אלמא ס"ל דכתובה דרבנן כמ"ש תוס' שם א"כ לדידי' ליכא למילף מסוטה ושפיר ניליף מב"ג וב"ר אבל לר"מ עצמו י"ל דבאמת מהני אפי' לאו קודם להן ואפשר דס"ל לתוס' מדקאמר התם במתני' תנאי שאינו כתנאי ב"ג וב"ר משמע אפי' לאו קודם להן לא והני דבעינן ממש כתנאי ב"ג וב"ר ובזה הוכרחו לתרץ דכיון דלר"מ דס"ל דכתובה דאורייתא ה"ל בסוטה איסורא דאית בי' ממונא ואפ"ה אמר אם לא שטית תחלה ע"כ צ"ל דזה מיקרי הן מה שאנו רוצים כמ"ש התוס' ולפ"ז נראה לתרץ קושי' הט"ז בהקדמתו לי"ד דמאי מקשה לשמואל גבי אם לא מת לא יהא גט דהתם נמי נימא הכי דכיו' שהוא רוצה שלא למות הוי לי' הן די"ל דאין חילוק זה מוכרח אלא אליבא דר"מ דס"ל כתובה דאורייתא אבל למאי דקיי"ל כתובה דרבנן הוי לי' סוטה איסורא דלית בי' ממונא ליכא למילף מהתם דהך סברא דמאי שאנו רוצים חשיב הן וא"ל דאפ"ה כיון שמצינו דלר"מ מוכרח הך סברא א"כ מנ"ל באמת למיעבד איפכא הא לסברת ר"מ גרע טפי כיון דאנו רוצים שלא ימות הוי לאו קודם להן לסברת ר"מ ז"א די"ל דהיינו טעמא באמת דרבא שתיקן לכפול אם לא מתי ואם מתי ואם לא מתי א"כ ממ"נ הוי הן קודם ללאו אפי' לסברת ר"מ ובזה אתי שפיר טפי דאצ"ל דכל מה דתיקן לומר בתחלה אם לא מתי והוא מיותר לגמרי לרבא דאינו אלא משום דאקדומי פורענותא ולא אמר הכי התם לשמואל אלא בטעם מה שהקדים אם לא מתי אבל לרבא צ"ל דהוסיף הכפל בתחלה אם לא מתי משום שלא יתחיל הפורענות והוא דחוק ולפמ"ש אתי שפיר טפי דבאמת אף דרבא ס"ל דאין סברא זו דמה שאדם רוצה מיקרי הן מוכרחת לדידן כיון דקי"ל כתובה דרבנן מ"מ כיון דלר"מ מוכרח לומר הך סברא איכא לספוקי שמא באמת הדין כן אף שאינו מוכרח וא"כ איכא ריעותא אם לא יאמר אלא אם מתי ואם לא מתי הוי זה לאו קודם להן כסברת ר"מ לכך תיקון שניהם שאמר ואם לא מתי ואם מתי ואם לא מתי דממ"נ הוי הן קודם ללאו אלא דהא דלא תיקון ואם מתי ואם לא מתי ואם מתי דהוי ג"כ ממ"נ הן קודם ללאו מיהא בזה שפיר שייך דלא מקדים איניש פורענותא ודו"ק

עוד י"ל לדעת הרמב"ם דבמעכשיו לא בעינן דיני תנאי הא דמקשה מסוטה אע"ג דהוו עונש ממעכשיו היינו משום ר"מ דס"ל דהשבועה הי' אפי' לעתיד אם תטמא א"כ י"ל דרבא ס"ל דסברא זו מ"ש תוס' דמה שאנו רוצים הוי הן אינו מוכרח אלא לר"מ אבל חכמים דפליגי על ר"מ בלא אטמא אינו מוכרח סברא זו ודו"ק

והנה לכאורה קשה על מ"ש הב"י בח"מ סימן למד בהא דאמרינן אין בודקין עדי נשים בדרישה וחקירה משום דאיכא למישקל כתובתה כדיני ממונות דמי דבעידי קידושין כיון דקי"ל דארוסה לית לה כתובה לא הוי כדיני ממונות וצריך דרישה וחקירה וא"כ גם הכא דאמרינן גבי סוטה דהוי איסורא דאית ביה ממונא משום דאית לה למשקל כתובה נהי דבתנאי גירושין שייך נמי סברא זו כיון דאיכא למישקל כתובה הוי איסורא דאית ביה ממונא ולכך בעי ר"מ ת"כ גבי גירושין כדאיתא בגיטין דף ע"ו מ"מ גבי קידושין כיון דל"ל כתובה הוי לכאורה כאיסורא דלית בי' ממונא משמע הכי דעיקר מלתא דר' מאיר הוא בתנאי קידושין דקבע רבי פלוגתא גבי קידושין כמ"ש בספ"י. ונראה דלק"מ דדוקא התם דהעדים מעידים שקידשה אף בקידושי כסף לא הוי כדיני ממונות שהרי אין מקדש יכול לתבוע את הכסף כיון שאומר שקידשה אבל הכא שקידשה על תנאי ואם לא נתקיים התנאי צריכה להחזיר כסף קידושין א"כ הוה איסורא דאית ביה ממונא ואף דקדושי שטר לית ביה ממונא מ"מ הא איתא בכתובות דף ע"ד דהא דיש תנאי בביא' אף דאינו יכול לקיים ע"י שליח משום דאתקיש הווית להדדי א"כ כיון דבקדושין כסף אית ביה ממונא כנ"ל וגם בקדושי ביאה אית ביה ממונא משום כתובה לא מיבעיא אי ביאה נישואין עושה דפשיטא דיש לה כתובה ואפי' למ"ד דביאה אירוסין עוש' מ"מ כיון דעיקר כתובה הוא מוהר הבתולות יש לה כתובה וא"כ אפי' בקידושי שטר מקשינן הווית להדדי ושפיר בעינן בהו דיני תנאי. ודוק

בתוס' ד"ה הנקי כתיב וכו' וקשה דא"כ הוי מעשה קודם לתנאי וכו'. כבר כתבתי לעיל דיש ליישב קושייתם דלא בעינן תנאי קודם למעשה אלא בתחלת הדברים כי היכא דליהוי כפל שהיא עיקר התנאי תוך כ"ד של המעשה ואפשר דהתוס' לא ניחא להו בהא משום הא דאיתא בגיטין דף ע"ה ולימא לא יהא גט אם לא מתי ומשני משום דהוי מעשה קודם לתנאי ואמאי הא התם כל לשון תנאי אינו אלא אם לא מתי וקי"ל דתוך כדי דיבור הוא כדי שאילת תלמיד לרב כדאי' במכות דף ויו א"ל ר"פ לרבינא והיינו שלש תיבות כמ"ש הש"כ בח"מ סי' רנ"ה א"כ כיון דאם מתי אינו אלא שתי תיבות אפי' אם יקדים המעשה יהא כפל תוך כ"ד. מיהא בלא"ה קשה לי דמנ"ל להתוס' דבלאו בעינן תנאי קודם למעשה דהא לפירש"י במתניתן דאם מעשה קדים לא אתי תנאי ומטל מעשה ולא שייך למימר בלאו דאם אמר המעשה קדים כגון אם תתן לי מאתיים זוז תהיה מקודשת ולא תהא מקודשת אם לא תתן שבשביל שהקדים לא תהיה מקודשת יתבטל כל התנאי ותהיה מקודשת הא אדרבה הרי הקדים שלא תהיה מקודשת ואם נאמר דמ"ש תוס' דהוה מעשה קדים לתנאי היינו דלא אתי תנאי ואת כי שטית ומבטל מעשה דחנקי ואפי' אם לא זינתה תחול האלה גם ע"ז קשה דמנ"ל דלמא כיון שהקדים ואם לא שטית הלקי הוי כתנאי קודם למעשה שאחריו ותו דאפי' אי ס"ל להתוס' דגזירת הכתוב הוא דבעי' תנאי קודם למעשה אפי' בלאו כמו שמצינו בתנאי ב"ג וב"ר שהקדים התנאי למעשה בין בהן בין בלאו מ"מ נראה דאין ראיה משם משום דמה שאמר ואם לא יעברו ונאחזו בתוככם בארץ כנען והיילו שיתן מהם חלק בארץ כנען כדאמר לעיל והוא דוקא בתנאי שאם לא יעברו ולא יטלו בארץ גלעד אבל אם יעברו ויטלו בארץ גלעד שוב אין להם חלק בארץ כנען ואם היה אומר המעשה קודם לתנאי דהיינו ונאחזו בתוככם אם לא יעברו ה"א כיון דהמעשה של ונאחזו בתוככם בארץ כנען הוא קודם לתנאי אם לא יעברו אפי' אמר יעברו ויטלו בארץ גלעד אפ"ה להם חלק בארץ כנען כיון דהוי מעשה קודם לתנאי וכיון שהי' בכאן בלאו תנאי אחר הוצרך להקדם גם בלאו תנאי קודם למעשה אבל גבי סוטה דאינו אלא תנאי א' שא"א להיות הנקי וחנקי ביחד א"צ בלאו תנאי קודם למעשה ולפ"ז י"ל דממילא מוכרח מ"ש תוס' דמה שאדם רוצה ליקרא הן דהא בתנאי הזה שאם לא יעברו יטול בארץ כנען ואם יעברו לא יטלו בארץ כנען האי לאו קודם להן ע"כ צ"ל כיון דרצונו הי' שיעברו מיקרי זה הן קודם ללאו גם בתנאי השני ונר' לענ"ד ליישב דבריהם דהוכיחו סברת' זו דאפי' בכפל התנאי בעינן תנאי קודם למעשה מסוגי' דגיטין דף ע"ה ע"ב דאתקין שמואל בגיטא אם לא מתי וכו' ופריך ולימא לא יהא אם לא מתי ומשני משום דבעינן תנאי קודם מעשה וכבר כתבנו לעיל דמוכח מסוגי' דלעיל גביה אז תינקי מאלתי דכל מעשה בשב ואל תעשה לא מיקרי מעשה וע"כ צ"ל משום דלא שייך לשנות הלאו מן ההן יאמר יהא גט אם מתי הוי מעשה קודם לתנאי ואי נימא דבכפל התנאי אין צריך להקדים המעשה לתנאי הדר' קושיא ללוכתי' על שמואל דס"ל דסגי בתרי זימנא ולא בעי הן קודם ללאו דנימא לא יהא גט אם לא מתי ויהא גט אם מתי אלא ע"כ דבכפל התנאי נמי בעינן התנאי קודם למעשה ומזה ראיה לדברינו לעיל ומיהא דוקא ביהא גט אם מתי וכן בחנקי אם זינתה דהוא בקום ועשה דלא אתי תנאי ומבטל מעשה כנ"ל ודו"ק

במתני' לאחר שיחלוץ לך ובירושלמי א"ר ינאי נמנו מנין שאין קידושין תופסין ביבמה וכו' שמואל אמר בעניותינו צריכי ממנו גט אמר ר יוסי בר בון מתני' לאחר שיחלוץ לך יבמיך אבל לאחר שימות יבמיך ה"ז מקודשת ואינו מובן דאם בידו לקדש' עכשיו מאי חילוק יש בין מיתה לחליצה ונראה לפרש עפ"י מה דאיתא בריש פרק המגרש אמר אביי קידשה ראובן חוץ משמעון וכו' קידושי דשמעין לא אהני כלום פירש רש"י כיון שאין קידושי שמעון מועיל לאסור על שום אדם לא הוי קדושין א"כ י"ל כיון דקיי"ל דאין אסור חל על איסור והכי ס"ל לשמואל גופא בפרק כל הבשר א"כ כיון דיבמה אסורה בלאו כל אדם הא דתפסי בה קידושין היינו משום דמועילם לאסור על היבם עצמו ותו כיון דמועילם לגבי יבם מועילם נמי לכל אדם דה"ל איסור מוסיף לפ"ז נראה דיבמה שהיא אסורה ליבם באיסור עשה או עשה ולא תעשה דמדאורייתא חולצת ולא מתייבמות כדילפינן מקרא פרק כיצד דף כ' א"כ בכה"ג שהיא אסורה לכל אדם ואין קידושין מועילים כלום לאסור דלא מהני קדושין כלום ולפ"ז י"ל מדנקט מתניתן לאחר שיחלוץ יבמך ולא נקט לאחר שימות היינו משום דמיירי דוקא ביבמה שאסורה ליבם ועומדת לחליצה דאז אין קדושין תופסין משום דלא מהני מידי. ואין זה דחוק דבלא"ה כתבו התוס' בכתובות דף נ"ח ע"ב דמיירי ששמעה מן היבם דדעתו לחלוץ דאניה לא הוי עבידי דאתי לפמ"ש אין צריך לזה דמיירי ביבמה שאסורה ליבם ממילא עומדת לחליצה ושפיר מייתי רבי יוסי בר בון ראיה לדברי שמואל דקידושין תופסין ביבמה מדקתני דוקא בכה"ג שעומדת לחליצה ולא נקט שימות יבמך כמו בלאחר שימות בעליך דמיירי בגוסס כמ"ש תוס' בכתובות שם. ונראה דר"י דיליף ביבמות דף כ"ב מהך מתני' דאין קידושין תופסין ביבמה לשוק לשיטתי' אזיל דס"ל בפ' גיד הנשה דף ק"ג דאיסור חמור חל על איסור קל כמ"ש תוס' ביבמות דף ל"ב ע"ב בד"ה אמר ר' יוסי וכו' א"כ כיון דא"א חמור מיבמה לשוק שפיר חייל על איסור יבמה לשוק וע"כ דאין קדושין תופסין בכל יבמה לשוק ונראה די"ל דר"י נמי מפרש לאחר שיחלוץ ביבמה שאסורה ליבם מדאורייתא ועומדת לחליצה וקמ"ל דאפי' ביבמה כזו אין קדושין תופסין בהם ולא אמרינן כיון דבהך קרא דלא תהי' אשת המת וכו' כתיב יבמה יבוא עלי' דוקא בעומדת לכם אין קדושי' תופסין קמ"ל דאפי' בעומדת לחליצה אין קדושין תופסין וכעין זו כתבו תוס' ביבמות דף מ"ט בד"ה הכל מודים דכיון דעומדת לחלוץ פשיטא