המקנה ריג

לרפואת נגע הנפש ולהסיר ממנו חולאת זוהמת החטא והכל לטובה אלא שמשתנה הטובה לפי כח המקבל מה שהוא לטובתו ופרשנו בזה מה שאמר הנביא מפי עליון לא תצא הרעות והטוב מי זה אמר ותהי ה' לא צוה מה יתאונן אדם חי גבר על חטאיו ר"ל שלא יסובב לומר שיצא מפי הקב"ה בעונשים שבתורה הרעות כי השי"ת הוא אחדות אמיתי ולא יתכן לומר בו שיצא מפיו שני הפכים רע וטוב כמש"ה ראו עתה כי אני אני הוא ואין אלקים עמדי אני אמית ואחיה מחצתי ואני ארפא וגו' ר"ל אני אחדות האמיתי טוב בלא רע כלל ואין אלקים שהוא דין עמדי וכפי' רש"י דכל לשון אלקים הוא בא בלשון רבים כי הדין נתחלק לפי ענין המקבלים אבל הטוב האמיתי היא אחדות וזהו שאמר מפי עליון לא תצא רעות וטוב אמר הרעות בלשון רבים והטוב בלשון אחדות שאף הדין שיצא מפי הקב"ה הוא עצמו הטוב שיצא מפי הקב"ה אלא שנשתנה לפי המקבלים כמש"ה אני ה' לא שניתי. וע"ז אמר מי זה אמר ותהי ה' לא צוה ר"ל בוודאי הכל מהקב"ה וכיון שאצלו יתברך אין בו שינוי נאדם להתאונן אלא על חטאיו שלפי חטאו טובתו וראיתי בספר לוית חן דבזה טעם הגון שלא נכתב בתורה הטובה האמיתית שהיא תענוג הצדיקים בעה"ב ולהיפך עונש הרשעים בגיהנם מפני שאם הי' יוצא מפי הקב"ה הטובה האמיתות לא הי' חוזר משא"כ בטובת ורעות עוה"ז שהיא משתנה לפי המקבל כדי להטיבו באחריתו ובזה נראה לענ"ד דמובן יותר מה שאמר מפי עליון לא תצא רעות וטוב ר"ל שלא יצא מפי השי"ת הרע והטוב האמיתי ונצחיים מפני שכוונת הקב"ה הי' שנשתנה הטובות והרעות לפי מקבלים כנ"ל ודו"ק

שם בגמרא היינו דכתיב אז תינקי מאלתי וכו' והקשה מהרש"א ז"ל דלפי' רש"י דמה שאמר אברהם אשר לא תקח אשה לבני מבנות כנען והי' על תנאי אם לא אל משפחתי ואל בית אבי תלך א"כ הוי מעשה קודם לתנאי ותי' דמה שאמר בכפל תנאו ונקית הוי תנאי קודם למעשה וזה אינו מובן דהא כתבו תוס' לקמן ד"ה בשלמא לרחב"ג וכו' גבי חנקי דאפי' אם ההן הוא תנאי קודם למעשה אלא דבלאו המעשה קודם לתנאי בטל התנאי ולכאורה נראה דכ"ש אם ההן הוא מעשה קודם לתנאי דלא יועיל מה שבלאו התנאי קודם למעשה ואפשר דס"ל דהתם גרע טפי כיון שההן קודם ללאו א"כ אם הקדים בלאו מעשה קודם לתנאי ביטול המעשה של הלאו את תנאי ההן שקדמו אבל איפכא מהני כיון דבדבריו האחרונים אמר תנאי קודם למעשה ולפ"ז צ"ל הא דאמרינן בגיטין דף ע"ה ע"ב ולימא לא יהא גט אם לא מתי ומשני משום דבעינן תנאי קודם למעשה אע"ג דאכתי הי' יכול לומר לא יהא גט אם לא מתי ואם מתי יהא גט מ"מ תיקון שמואל הכי משום דאין שייך לשנות לשון ההן מן הלאו ותו קשה לי על מהרש"א ז"ל דא"כ מאי מקשה הש"ס על ר' חנינא דל"ל אז תינקי מאלתי וכו' הא אי לא כפלי' לתנאי לא הי' מהני מה שאמר בתחלת התנאי אשר לא תקח וגו' אם לא וגו' משום דהוי מעשה אשר לא תקח קודם לתנאי אם לא אל משפחתי וגו' דהא פי' רש"י ז"ל במתני' דמודה ר' חנינא דבעינן תנאי קודם למעשה ודוחק לומר דהקושי' הוא למה הוצרך לכפל ה"ל להקדים המעשה קודם התנאי ולומר אם לא אל משפחתי תלך לא תקח אשה מבנות כנען ותי ק' לפמ"ש הרמב"ם דכל תנאי שהוא מעכשיו א"צ לדיני תנאי א"כ כיון דלפמ"ש המהרש"א ז"ל דהמעשה הוא אשר לא תקח אשה וגומר הא שבועה זו שלא יקח אשה מבנות כנען חל מיד וא"צ לשום דיני תנאי ולולי דברי מהרש"א נר' לענ"ד מה שאמר לא תקח כיון שהוא שב ואל תעשה לא חשיב מעשה והא דאמרינן במעשה קודם לתנאי אין התנאי מבטל מעשה שלפניו היינו דוקא במעשה שהוא קום ועשה אבל בדבר שהוא בשב ואל תעשה לא שייך זה דע"ז יכול התנאי לבטל א"כ הכא כיון שהשבוע' הי' שלא יקח אשה מבנות הכנעני שהוא בשב ואל תעשה אתא שפיר התנאי דאם לא תלך ומבטל לי' ולא דמי למ"ש תוס' לקמן גבי תנקי ואת כי שטית דהוי מעשה קודם לתנאי דהתם אע"ג דחשיב לאו משום שאינו רוצה בהו כמ"ש תוס' מ"מ מעשה הוא כיון דאמר תנקי שפיר הקשה תוס' אבל מה שהוא בשב ואל תעשה שפיר חל התנאי ואין להקשות דא"כ בהך דלא יהא גט אם לא מתי כיון דלא הוי קום ועשה שפיר אתא תנאי ומבטל ז"א דאכתי במה שהוא אומר אח"כ יהא גט אם מתי לא אתא תנאי של אחריו ומבטל לי' וע"כ יצטרך לומר בתחלה אם מתי ואח"כ יהא גט וכבר כתבנו דאפי' לפי תי' מהרש"א ז"ל צ"ל דלא רצה שמואל לתקן שישנה הלשון בין הן ללאו כן נלענ"ד וראי' לדברינו דהא קי"ל באה"ע סי' ל"ח בענין זה דאם התנה תנאי על קידושין ואמר התנאי קודם להן דהיינו שאמר אם לא אתן לך לא תהי' מקודשת ואם אתן לך תהא מקודשת בטל התנאי ומקודשת אפי' לא נתן ואי נימא דמה שאמר לא תהי' מקודשת חשיב מעשה נימא איפכא דכיון דבטל התנאי לא תהי' מקודשת אפי' אם נתן ומאי חזית דאזלינין בתר מעשה בתרא טפי ממעשה קמא אע"כ דמה שהוא בשב ואל תעשה לא חשיב מעשה כן נר' לענ"ד נכון ואין לדחוק בזה ולומר דמש"ה אזלינין בתר מעשה בתרא משום שהוא רוצה בזה וכענין שכתבו תוס' דמש"ה ה"ל הן קודם ללאו דז"א דאין ענין בזה לקיום המעשה דאל"כ מאי מקשה תוס' בההיא דחנקי קודם לשטית דהוי מעשה קודם לתנאי ודו"ק

בגמרא סד"א היכא דניחא לה לדידה וכו' נראה משוה דהי' מסופק אם תהי' קטנה או נערה שהיא ברשות אבי' לקדשה בע"כ או אם תהי' בוגרת שהיא יכולה לקדש א"ע בע"כ דאבי' לכך קאמר לי' שלא יקח לא בע"כ דידה או בע"כ דאבי' וכן הי' באמת ברבקה שהי' מסופקים בה אם הי' נערה או בוגרת כמ"ש בכתובות דף נ"ז ע"ב לכך לא רלה ליקח בע"כ דידהו כמו שאמר ואם לא הגידו לי ואפנה על ימין וגו' וגם שאלו את פי' התלכי אם האיש וגו' וק"ל

בתוספות ד"ה בשלמא לר"מ וכו' ולמהר"ר יצחק נראה ששתי שבועות וכו' נראה שכוונתו לתרץ קושית מהרש"א דלשיטת התוס' ה"ל להביא מקרא קמא כשהשביע אותו אברהם ולפי שיטת הר"י ששתי שבועות וכו' ודייק מדכתיב ונקית משבועתי זאת א"כ אין להקשות על ר"ח מקרא קמא שהוצרך לכפול הדברים שאם לא תאבה לא ינקה רק משבועה זאת ויחול עליו השבועה שלא יקח מבנות הכנען לכך הוצרך להביא מסיפא דקרא דקאמר סתם אז תנקה מאלתי ולא אמר מאלתי זאת וה"ה דהוי מצי תוס' לפרש שהשבועה הי' אם לא תאבה ללכת לא תשיב את יצחק בני שמה כמשמעות הפ' ונקית משבועתי רק את בני לא תשוב שמה משמע שהשבועה הי' חל על זה שלא ישיב אותו שמה וק"ל

בגמרא בשלמא לר"מ היינו דכתיב אם בחוקותי תלכו וכו' לכאורה קשה דאי נימא דבעינן בזה דיני תנאי א"כ קשה דריש פ' ראה אנכי נותן לפניכם היום ברכה וקללה את הברכה אשר תשמעון והקללה אם לא תשמעון וגו' ואי בעינן דיני תנאי הא הוי מעשה קודם לתנאי שהרי אמר בתחלה את הברכה ואח"כ התנאי אשר תשמעון וכן בקללה אם לא תשמעו ונר' לענ"ד מזה ראי' להרמב"ם ז"ל דבתנאי מעכשיו לא צריך דיני תנאי והיינו דפי' רש"י ז"ל את הברכה אשר תשמעו ע"מ אשר תשמעו דקי"ל כל האומר ע"מ כאומר מעכשיו דמי והענין הוא שהקב"ה נותן הברכה קודם עשיית המצות כדכתיב מי הקדמני ואשלם אלא דלכאורה משמע מזה דלא כתוס' ד"ה חנקי כתיב וכו' קשה דא"כ ה"ל מעשה קודם לתנאי דס"ל דאפי' בכפל בעינן תנאי קודם למעשה והרי בקללה כתיב אם לא תשמעו שאינו נענש עד שעושה עבירה א"כ הוי לי' מעשה קודם לתנאי בכפילא וכבר כתבנו לעיל במתני' הטעם בזה וק"ל

דף ס"ב בגמרא אמר רבא מלתא וכו'. נראה כוונתו משום דבכל הני דלמעלה התנאי בהן ולאו הוא בדבר א' אבל הכא אי נימא דחרב תאכלו היינו חרב ממש אינו דבר והיפוכו כדפי' רש"י בריש בחוקותי בפסוק לחמכם לשובע ונתתי שלום בארץ שמא תאמר הרי מאכל והרי משתה אם אין שלום אין כלום ת"ל ונתתי שלום בארץ הרי דאפשר שיהי' שניהם ברכה בארץ וגם מלחמה וא"כ תקלי לר"מ דאינו תנאי כפול לכך אמר דחרב תאכלו אינו חרב ממש אלא שיהא רעבון א"כ הוי ת"כ בדבר א' ודו"ק

בתו' ד"ה בשלמא לרחב"ג וכו'. וקשה הא כל תנאי וכו'. כבר כתבנו לעיל דדבריהם אלו הם מדברי רבא בגיטין דף ע"ה שהקשה מלשון זה על שמואל דאיתקין בגיטא דשכיב מרע אם לא מתי לא יהא גט ואם מתי יהא גט ע"ש ולולי דבריהם הי' נראה דאין ראי' משום די"ל דר"מ בעצמו באמת ס"ל דלא בעינן הן קודם ללאו כדמוכח מתנאי דסוטה דהוי לאו קודם להן אלא כיון דאמרינן בס"פ שבועת העדות דמודה ר"מ באיסורא דלא בעינן ת"כ ופריך והרי סוטה דאיסורא הי' ואמר ר' תנחום חנקי כתיב ומשני שאני סוטה דאיסורא דאית בי' ממונא הוא ופי' רש"י ז"ל גביות כתובתה ונראה דהיינו דוקא לר"מ דס"ל בכתובות דף נ"ו ע"ב דכתובה דאורייתא והיינו טעמא דמקשה הכא מסוטה דאע"ג דר"מ מודה באיסורא מ"מ הכא דאית בי' ממונא שמפסדת כתובתה שהוא מדאורייתא הוי לי' ממונא אבל למאי דקיי"ל כתובה דרבנן א"כ סוטה הוי לי' איסורא דלית בי' ממונא ובכה"ג בוודאי לא בעינן ת"כ כדאיתא שם