המקנה ריא

למעשה אע"ג דלא מייתרי מ"מ ס"ל לר"מ כן מצד הסברא דלא אתי דיבור ומבטל מעשה דקדמי' כפי' רש"י ז"ל אבל בהן קודם ללאו כיון דליכא בי' שום סברא אין ללמוד מפשטא דקרא דהוי קפידא ורבא י"ל דס"ל כיון דקאמר ר"מ סתמא כל תנאי וכו' ומייתי קרא דב"ג וב"ר משמע דוקא דומי' דהתם דבעינן הן קודם ללאו וס"ל דנפק' לר"מ אע"ג דליכא טעמא היינו משום די"ל דהא דיליף ר"מ דבעינן ת"כ משום יתורא דבארץ כנען כדאמר לקמן בסוגי' דונאחזו בתוככם כל מה דאית לכו משמע היינו דבאמת מודה ר"מ כיון שאמר להם בתחילה ונתתם להם את ארץ הגלעד יש לטעות דונאחזו בתוככם קאי על ארץ הגלעד שהזכיר בתחלה כדאמר רחב"ג אבל קשה לו דהי' לו להקדים בתחלה אם לא יעברו ונאחזו בתוככם דכיון שלא הזכיר כלל ארץ גלעד מה"ת נימא דקאי על ארץ גלעד אלא וודאי דבעינן הן קודם ללאו וכיון שהזכיר כבר ונתתם להם ארץ הגלעד הוצרך לומר בארץ כנען דלא נימא בתוככם קאי על ארץ הגלעד דאיירי בי' מעיקרא וממילא שמעינן דבעינן ת"כ דאל"ה לא שייך הן קודם ללאו א"כ שפיר הוכיח ר"מ דבעינן הן קודם ללאו ואף לפי עה דפי' רש"י לקמן דמיתורא דארץ כנען נפקא ממשמועתי' דבעינן תנא כפול וכמו שיבואר לקמן ואפ"ה א"ל דאכתי מנ"ל הן קודם ללאו דילמא איצטרך ארץ כנען משום יתורא לאשמעינן ת"כ ולא משום צריך הי' הדבר לאמרו וא"כ אפי' אם הי' אומר בתחלה אם לא יעברו ג"כ צריך לומר ארץ כנען כי היכא דנילוף דבעינן ת"כ וכיון דלעולם הי' צריך לומר בארץ כנען א"כ אין לדקדק ממוקדם ומאוחר זה אינו די"ל דס"ל לרבא דלענין ת"כ א"צ יתורא דס"ל לר"מ כסד"ל לרשב"ג בגיטן דף ע"ו דאמר אין לך תנאי בכתבי' שאינו כפול ומפרש הש"ס דילפינן מינייהו משמע דאפי' בלא יתורא ילפינן מינייהו א"כ אם הי' מקדים אם לא יעברו וגומר ונאחזו בתוכם לבד הוי משמע כל מה דאית להו ואפ"ה הוי ילפינן ת"כ אע"ג דלא מייתרא אע"כ משום הן קודם ללאו ועיין מ"ש לקמן בטעם פלוגתת שמואל ורבא ודו"ק

בתוס' ד"ה כל תנאי שאינו כתנאי וכו'. וקשה דהא אמר בסוף פ' וכו' לכן נ"ל דפליג אכולה וכו' לכאור' הים נראה הא דפליגי בתנאי קודם למעשה ולא מפרש טעמייהו היינו דתלי' בפלוגתא זו דת"כ לפי מה דפי' רש"י ז"ל דלא אתי תנאי ומבטל מעשה דמתנה דקדמי' י"ל באמת קי"ל בכמה דוכתא דתוך כדי דיבור כדיבור דמי וא"כ הי' לתנאי כבטל הדיבור ומעשה שלפניו כיון שהתנו תוך כדי דיבור אבל כיון דס"ל לר"מ דאם לא כפל התנאי אין התנאי כלום דלא אמרינן מכלל הן אתה שומע לאו ועיקר התנאי אינו מתקיים אלא בכפילו שאמר אם לא יעברו וגומר לכך בעינן כפולות התנאי תוך כ"ד של המעשה ואם המעשה קודם לתנאי דהיינו אם הי' אמר ונתתם להם את ארץ הגלעד קודם אם יעברו נמצא עיקר התנאי דהיינו אם לא יעברו לא היה תוך כדי דיבור של ונתתם ולא אתא אם לא יעברו ועקר הדיבור של המעשה כיון שאינו תוך כ"ד והיינו לר"מ דוקא דס"ל עיקר התנאי הוא כפילו אבל לרחב"ג דס"ל מכלל הן נשמע לאו ומה שאמר אם יעברו הוי כאילו אמר נמי אם לא יעברו וגומר נמצא שהיה התנאי תוך כ"ד של המעשה ושפיר אתא תנאי ומבטל מעש' לפ"ז כר' הא דבעינן לר"מ תנאי קודם למעש' איכו אלא בתחלת התנאי אבל בכפילו כגון אם הי' אומר ונאחזו בתוככם אם לא יעברו כ"ש דהוי עדיף טפי כיון שהי' אומ' ונאחזו בתוככם תוך כ"ד של ונתתם להם את ארץ הגלעד הרי ביטל המעשה תכ"ד ונראה הא דבאמת לא אמר משה כן דא"כ הי' אפשר לטעות דקאי נמי אאם יעברו שיתן להם את ארץ הגלעד ונאחזו נמי בארץ כנען לכך הוצרך להקדים אם לא יעברו קודם ונאחזו ובזה מתורץ ממילא קושי' תוס' לקמן דף ס"ב בד"ה הנקי וכו' וקשה דא"כ ה"ל מעשה קודם לתנאי וכו' ולפמ"ש לק"מ דבכפילות התנאי א"צ תנאי קודם למעשה ויבואר עוד לקמן בס"ד ודו"ק

תוס' בד"ה שאלמלא כן וכו' ולא נראת לר"ת וכו' נראה דטעמי' משום דאי כפי' רש"י ז"ל דטעמא דהוי רבותא טפי בארץ כנען מארץ גלעד היינו משום דבארץ גלעד כיון שחמדו לו להחזיק בה בנחלה ראוי לקנוס יותר בארץ גלעד מבארץ כנען שקצו בה מפני רוב מקניהם א"כ לא אתי שפיר הא דר"ח לקמן בסוגי' ופלוני בני יתן מאתים זוז ואם לא יתן יירש עם אחיו בשאר נכסים משמע שאם לא אמר אלא אם לא יתן יירש אם אחיו ולא אמר בשאר נכסים ה"א דיירש עם אחיו קאי על שדה שלישית משום דאי לא הוי אמר כלל אם לא יתן יירש עם אחיו ה"א דאפי' בשדה שלישית ג"כ לא יטול דאל"כ קשה באמת כמה הוצרך לומר בשאר נכסים והא דקאמר בסוגי' הא לבתר דנימא לי' ר"מ ונאחזו היינו במה דאמר רחב"ג מי גרם לו שירש עם אחיו בשאר נכסים דמשמע דקאי רק על שאר נכסים וזהו אם הי' אומר יירש עם אחיו ולא הי' אומר בשאר נכסים והוא משל לבתר דנימא לי' ר"מ ונאחזו אבל מה שאמר שירש עם אחיו בוודאי הוא משל למה שאמר במתני' שאפי' בארץ כנען דמשמע כ"ש בארץ גלעד והיינו דמה שאמר ירש עם אחיו הינו דוגמת ונאחזו בתוככם ומה שאמר בשאר נכסים הוא דוגמת בארץ כנען לפ"ז א"א לפרש כפי' רש"י ז"ל דטעם דה"א שלא יטול יותר בארץ גלעד מבארץ כנען מפני שחמדו להם ראוי לקנוס יותר דהוי במשל לא שייך קנסא ולמה יגרע חלקו בשדה שלישית אם לא הי' אומר כלל יירש עם אחיו וממילא הוי ידעינן דכוונת ירש עם אחיו היינו בשאר נכסים ואכתי קשה למה הוצרך לומר באמת בשאר נכסים אבל לפי' ר"ת אתי שפיר דלאו בשביל קנסא הוא אלא בשביל יפוי כח וה"נ מיירי דהי' השדה השלישית טובה יותר מאלה שני שדות ולכך ציוה שיתן מאתיים זוז ויטול חלק יפה וא"כ ה"א הואיל ויפוי כח אם יתן לכך הורע כחו אם לא יתן ודו"ק

בגמרא שפיר קאמר וכו'. הקשה בספ"י מאי מקשה דלמא יליף ר"מ ת"כ אע"ג דלא מייתרא כי היכא דיליף נמי הן קודם ללאו כבר כתבנו במתני' בזה ועוד נראה דהא צריך להבין מה פשיטא לש"ס דס"ל לר"מ סברת רחב"ג דה"א שיפסידו משום קנסא ונראה משום שכתבו תוס' לקמן דף ס"ב בד"ה בשלמא לרחב"ג דמה שאדם רוצה מיקרי הן דומיא דאם יעברו שאנו רוצים שיעברו וכו'. וקשה מנ"ל לר"מ שרצונו של משה הי' בכך שיעברו דלמא הי' רצונו שיקחו חלקם כמו שאר שבטים ולא יעברו חלוצים אלא דמוכח מדהוצרך לומר שלא יקנסו אם לא יעברו ש"מ דניחא למשה בהכי והיינו דמקשה מנא לי' ת"כ דלמא משום קנס לחוד וממילא מתורץ קושי' קמייתא דליכא למימר דיליף ת"כ מדאשכחן הכי גבי משה דא"כ מנא ליה משום קנס דנילוף מזה דרצונו של משה הי' שיעברו והוי ליה הן קודם ללאו וע"ז משני מדאיצטרך בארץ כנען ת"כ דלא נימא ונאחזו בתוככם משום קנסא ע"כ דניחא ליה שיעברו חלוצים ודו"ק

ע"ב ברש"י ד"ה למה לי וכו' למעוטי שלא יטלו בארץ גלעד כנגד חלקם וכו' ועיין במהרש"א דאכתי דחוק קצת דהא כבר נשמע מונאחזו בתוככם שלא יטלו כל ארץ גלעד ולא נרמז מבארץ כנען להצריך ת"כ ולולי דבריהם ז"ל הי' נר' לפרש דבאמת מה דה"א שלא יטלו בארץ כנען היינו משום שסילקו עצמן ומחלו על חלקם כמ"ש תוס' בד"ה אי לא כתיב וכו' והיינו מה שאמרו לא נשיב אל בתינו עד התנחל וגו' כי לא ננחל אתם וגו' כי באה נחלתינו וגו' אלא דלכאורה אינו מובן דהא אמר בפי' כי באה נחלתנו הרי דלא מחלו על חלקם אלא אם יטלו ארץ גלעד ומה"ת נימא דאם לא יעברו ולא יטלו בארץ גלעד שיועיל מחילתם בארץ כנען כיון שהי' על תנאי כי באה נחלתינו וגו' וצ"ל כיון דלא הי' תנאי שלהם כפול שאם לא יתנו להם את כל ארץ גלעד אינן מסלקי' עצמם מארץ כנען שהיה התנאי בטל ואפי' אם לא נתקיים התנאי כבר הועיל מחילתן נמצא מוכח ממה שהוצרך לומר בארץ כנען דבעינן ת"כ וטעמא דרחב"ג יבואר לקמן ודו"ק

תוס' ד"ה אי לא כתיב וכו' וקשה וכי איזה סברא שישבו בבתיהם וכו' וריטב"א תירץ בזה דאם לא היו עוברים היו מניחים את חלקם בארץ כנען ביד כנעני ולא היו כובשים אותם עד שיבואו בעצמם ויכבשו: ולענ"ד נראה דמה שהקשה תוס' בתר הכי דמאי ס"ד שלא יטלו כלל וכו' דמשמע לפירש"י ז"ל אתי שפיר ובאמת נראה דאפי' לדברי רש"י ז"ל קשה קושית דמאי הו"א שלא יקח חלקם בארץ כנען אם לא יעברו כלל לא מיבעיא אם לא יכבשו חלקם דפשיטא כיון דירושה הוא להם מאבותיהם וממילא הוא בחזקתן אלא אפי' יכבשו אינו אלא כמבריח ארי מנכסי חבירו ובמה יזכו שאר שבטים בנחלתן. ואפשר דס"ל דלרבי יהונתן בב"ב דף קי"ז דלבאי ארץ נתחלקו ס"ל להתוס' דאם לא היו עוברין כלל לא היו נחשבים בכלל באי ארץ וממילא אין להם חלוקה בא"י אלא דאפ"ה אין כאן קושיא על רש"י דאדרבה משום הוא גופא היה צריך משה להודיע להם דאפי' אם לא יעברו מ"מ נחשבים מבאי הארץ כיון שהיו בכלל המנין שאמר הקב"ה אליהם לאלה תחלק ארץ. ובזה אתי שפיר דלא תקשה לפירוש רש"י דאם לא יעברו היינו שלא יעברו כלל את הירדן א"כ היה לסם להתנות גם עם חצי שבט מנשה שנטלו ג"כ חלקם בארץ גלעד בשלמא לפירו' ר"י דלא הי' התנאי אלא יעברו חלוצי' בראשי צבא אתי שפיר דחצי שבט מנשה לא התחייב א"ע בכך אלא לפירש"י נהי דתנאי אם יעברו חלוצים לא שייך לכלול עמהם שבט מנשה שלא התחייב א"ע לעבור חלוצים אבל תנאי שלא יעברו שלא הי' התנאי על חלוצים אלא אפי' אם לא יעברו כלל היה לו לכלול גם חצי שבט מנשה ודוחק לומר שלחצי שבט מנשה נתן להם בארץ גלעד אפי' אם לא יעברו כלל דהא מפורש ביהושע דגם חצי שבט מנשה היה מצווים לעבור ולפמ"ש י"ל דמה שהוצרך להתנות היינו משום דה"א דאינו מבאי הארץ וכיון דאמרינן שם בב"ב דלמ"ד לבאי ארץ נתחלקו עה אנו מקיים לשמות מטות אבותם ינחלו משונה נחלה זו מכל נחלות שבתורה שכל הנחלות חיים יורשים את המתים וכאן מתים יורשים את החיים נמצא שב"ג וב"ר שכל שבטיהם נטלו בארץ גלעד הוצרך לומר שאפי' אם לא יעברו כלל הם נחשבים מבאי הארץ אבל חצי שבט מנשה כיון שחצי שבט מנשה נטלו בארץ כנען נמצא כשהחזירו לאבותיהם ליוצאי מצרים דהא מכיר מיוצא מצרים היה ובניו נטלו מקצתן בארץ גלעד. כדכתיב בסוף פרשת מטות ומקצתן נטלו בארץ כנען כמפורש בפרשת בנות צלפחד בסוף