המקנה כא

ואין דבריו מובנים די"ל דלא חשיב' פירכא מיציאה לקנין אלא במה שיוצאת מאותו קנין משא"כ בחליצה דאין היציאה מן הקנין אלא מן היזקה דעוד לא קנה אותה וק"ל: בא"ד אלא דניחא ליה למיפרך פירכ' דשייכא אף בשפחה כנענית וכו' כתב בספ"י דהמ"ל חליפין יוכיח אך זה אינו לפי מה שיבואר לקמן דף חי"ת בתוס' ד"ה ומאי ניהו חליפין וכו' דלדעת הפוסקים דפליגי על ר"ת וס"ל דאין חליפין לנכרי ע"כ דאין עבד כנעני נקנה בחליפין כמו שיבואר שם והא דאמרינן בדף כ"ב ע"ב דנקנה בחליפין היינו דווקא בישראל שקונה עבד כנעני מישראל וא"כ שפיר מצי למילף מתחילת קנין ש"כ בהיותה נכריות דאין נקנית בחליפין. אך י"ל דאיכ' למיפרך מה לש"כ שכן נקנית בחזקה משא"כ באשה. ועיין לעיל דף ג' בתוס' ד"ה ואשה בפחות מש"פ וכו' א"כ אשה נמי תקנה בחזקה וכו' ותו דאיכא למיפרך מה לקונה שפחה כשהיא נכריות שכן נקנית במשיכ' כדאיתא לקמן דף כ"ב ע"ב וכ"ש דתחילת קנין ש"כ דלר' יוחנן דס"ל בפ' הזהב דמעות קונה מן התורה בישראל וממילא בנכרי משיכה קונה כדאיתא בבכורות דף י"ז: מיהו אין כל זה קושיא משום דהוי מצי למילף במה הצד דאמה עבריה תוכיח שאינה נקנית בחזקה ובחליפין ובמשיכה וכן נראה דע"כ כוונת התוס' דנילף במה הצד ולהתחיל הק"ו מאמה עברי' דאי נימא דכוונתם כמשמעות לשונם ולהתחיל הק"ו משפחה כנענית שאינה נקנית בביאה קשה דאיך שייך לקנות בביאה בשפחה כנענית והא אית ביה איסור לאו דלא יהא קדש ואי' בי"ד סי' ר"ל דמקח שנעשה באיסור אינו קונה משום דכל מילי דאמר רחמנא לא תעבוד אפי' עביד לא מהני וכן כתבו תוס' בריש תמורה ועיין מ"ש לקמן דף כ"ב ע"ב בזה. ולפמ"ש דנתחיל הק"ו מאמה עברי' אתי שפיר אע"ג דלהרמב"ם ז"ל לאו דלא תהא קדשה הוא על פנויי' דישראלית היינו דוקא במופקר' לזנות וכמ"ש בק"א סי' כ"ו כמ"ש הרמב"ם ז"ל אך הא קשה לי דאפי' למאי דקאמר הש"ס שכן יוצאת בכסף אכתי קשה אליבא דר"ש דס"ל בגיטין דף ל"ט ע"ב דאין ש"כ יוצאת אלא בשטר דאמר שם יכול יהא כסף גומר בה וכו' א"כ קשה לדידי' ל"ל קרא על כסף דהא לדידי' איכ' למימר שפחה כנענית תוכיח. ועיין מה שכתבתי לעיל בריש מכלתין מיהו יש לומר דהא דקאמר דיוצאת בכסף היינו שיוצאת מאדון זה בכסף שיכול למכור אותה לישראל חברו א"כ הרי יוצאת ממנו בכסף אף שאינה יוצאת לחירות מ"מ יוצאת מאדון זה בכסף משא"כ באשה ודו"ק: בא"ד עד שיהא ב' פרוטות כדבעינן באמה עברי כדמוכח לקמן וכו' משמע דס"ל להתוס' דהדין הוא כן באמת אף דלקמן דף י"ח ע"ב אית' הכי אליבא דב"ש א"כ אליבא דב"ה דס"ל בפרוטה י"ל דאדרבה ילפינן איפכא אמה מאחרות דסגי בפרוט' ואפ"ה ל"ק הכי דאי לאו דכתיב באשה הוי אמרינן דבעינן ב' פרוטו' באמה ובאשה מ"מ ס"ל להתוס' כיון דמשמע לב"ש דבעי שיעור גירעון בפדיונה ומסתמא גם ב"ה לא פליגי בהא וכן פסק הרמב"ם בהל' עבדים פ"ד דבאמה בעינן ב' פרוטות. ועיין מ"ש לקמן בזה דף ח' ע"א ובדף י"ד ע"ב ודו"ק

גמרא ה"א היכא דיהבא לי' איהי לדידי' וכו' ופירש"י דכיון דאשמועינן דכסף עביד אישות מה לי כסף דידי' מה לי כסף דידה ר"ל דאע"ג דלא הוי דומי' דאין כסף לאדון זה דמשמע שהכסף הוא לאדון דהיינו דיהב קונה למקנ' וה"נ י"ל ביציא' דכוותי' דיהיב הבעל שהוא הקונ' להאב שהוא המקנה לכך פי' רש"י בד"ה היכא דיהבא איהי וכו' דאמרה לי' התקדש לי ר"ל דה"א דאין כאן קונה ומקנה דכשם שהיא מקודשת לו כך הוא מקודש לה. ומיהו יש לומר כפשט' דה"א דהיינו דכוותי' דגירעון כסף דאם הי' שם כסף הי' האב הנותן או היא נותנת ה"נ ביציאה אחרת תהא היא הנותנת וכעין זה מצינו לקמן דף טי"ת בתוס' ד"ה והא דלא דמי וכו' ועוד יש לפרש לפמ"ש התוס' לקמן דף ה' ע"א בד"ה ומנין שאף בשטר וכו' ועוד דכיון דלר' חסדא אב כותבו ליכא למילף באשה שאינה נקנית בזה הענין שהבעל כותבו. וצריך להבין באמת דלמה לא נילוף מהקיש' דאחרת לאמה עברי' שתתקדש בשטר שהיא כותבת לו כמו באמה עברי' לר' חסדא שהאב כותבו וצ"ל דילפינן מהיקש' דאיתקוש הוויית להדדי כיון דכתיב בכסף כי יקח ולא כי תקח ילפינן נמי בשטר כדאית' לקמן בהדי' דף טי"ת ע"א א"כ י"ל דהיינו דקאמר הכא דאי לא הוי כתיב כי יקח ה"א איפכ' דילפינן בשטר מהיקש' דאחרת דמהני אפי' אם היא כותבת לו. וממיל' הוי ילפינן מדאיתקוש הוויית להדדי דאף בכסף אי יהבי' איהי לדידי' הוי קדושין וק"ל ועין מה שכתבנו לקמן דף ט' בזה בד"ה הילכת' וכו'. אך הא קשה לענ"ד לפירש"י לפי מה שיבואר לקמן דף ה' ע"א דלאביי דס"ל דאין אשה יוצאה בכסף הוא משום דאין סניגור יעשה קטיגור הא דאיצטריך לדידי' קרא דוכתב היינו שאינה יוצאה בכסף שהיא תתן לו כמו בגירעון כסף דאמה עברי' דבזה לא שייך דאין סניגור יעשה קטיגור כמ"ש תוס' שם בד"ה סניגור וכו' אבל איש שמקדש אשה הכל בא על ידו בין הקידושין בין הגירושין וכו' משא"כ אם היא נותנת לו. ולפ"ז איך ס"ד למימר דאין חילוק בכסף קדושין בין נתינתו לנתינתה כנ"ל. אם כן גם ביזה שהיא נותנת לו שייך סברא דאין סניגור וכו' ול"ל קרא דוכתב שאינה יוצאה בכסף וצ"ל דכיון דמקשה הש"ס לקמן ואימ' בכתיבה מתגרשת ואין מתקדשת בכתיבה ומשני הא כתיב ויצאה והיתה וכו' וכיון דהך היקיש' דויצאה והית' לא מייתר' דאיצטרך לכמה מילי א"כ אי לאו דכתיב כי יקח ה"א דאין לחלק בכסף קידושין בין נתינתו לנתינתה כנ"ל וקרא דוכתב הוי מוקמינן למעוטי דאינה מתקדשת בשטר. ולפ"ז צ"ל כפי' הראשון שכתבנו בפי' רש"י. דלפי פירוש שכתבנו הא דס"ד היכא דיהבי לי' איהי לדידי' וכו' היינו לבתר דידעינן קידושי שטר כנ"ל ובלימוד הישיבה אמרתי דיש ליישב בזה הא דקאמר לעיל אמר רב אשי משום דאיכא למימר מעיקר' דדינ' פירכ' וכו' דאינו מובן דאכתי' לא מתרצ' לשון הבריית' אלא שהוסיף ר' אשי להקשות עליו דהו"ל להבריית' למנקט פרכא זו ולא הוי צריך לכילה שקלא וטרי'. ותו קשה קושי' מהרש"א בתוס' בד"ה כתב רחמנ' וכו' דמאי מקשה הבריית' לעיל והלא דין הוא וכו' הא איצטריך למעט כי יקח ולא כי תקח ונר' הא דלא מקשה המהרש"א לפי פי' רש"י משום דס"ל דאיכא לשנויי דכיון דלא הוי ילפינן קידושי כסף אלא מאמה עברי' ממילא הוי אמרינן דוקא היכא דיהיב איהו דומי' דאמה עברי' שהאדון נותן לה אבל באמת הוא דוחק דכיון דס"ל לרש"י ז"ל דגבי אישות כיון דאין כאן שיעבוד לזה יותר מלזה אין שייך לחלק בין נתינתו לנתינתה א"כ אפי' אי לא הוי ילפינן רק מאמה עברי' אפ"ה אי לאו דכתיב מיעוט' דכי יקח לא הוי ידעינן לחלק בין נתינתו לנתינתה. ונראה דבאמת יש לפרש קושי' הברייתא הכי דלמה לי כי יקח למעט ולא כי תקח. תיפוק לי' מדאיצטרך אין כסף על קידושי כסף ולא ילפינן בק"ו מאמה עברי' וממילא הוי ידעינן נמי דכספ' דאבוה כמו באמה עברי' כמ"ש בספ"י ע"ש וע"כ צ"ל דמה לאמה עברי' שכן יוצאת בכסף והיינו דוקא בנתינתה הכסף לו כמ"ש התוס' לקמן דף ה' ע"א בד"ה סניגור וכו' דלא שייך מעלה דיציאה בכסף אלא באמה עברי' כיון שמתחלה נותן האדון ואח"כ מקבל פדיונה אבל אי נימא דאף בקידושין אין חילוק בין נתינתו לנתינת' א"כ לא שייך למחשב גריעות' במה שאינה יוצאת בכסף דהא אין סניגור וכו' אך לפי מה שכתבנו דאי הוי אמרינן דאין חילוק בין נתינתו לנתינתה ע"כ הוי מוקמינן קרא דוכתב למעט קידושי שטר א"כ אין כאן קושי' דהא לא הוי מצי למילף בק"ו מאמה עברי' משום דאיכא למימר ובמה תוכיח דהא ליכא למיפרך מה ליבמה שכן אינה נקנית בשטר דהא לפי הס"ד גם אשה אינ' נקנית בשטר. והיינו דקאמר הברייתא דאיצטרך כי יקח למעט ולא כי תקח משום דליכא למילף מאמה עברי' אלא לבתר דכתיב כי יקח משא"כ אי לא הוי כתיב כי יקח דה"א דאין אשה מתקדשת בשטר מקרא דוכתב ואיכא למימר יבמה תוכיח. וכ"ז כתבנו אליבא דאביי לקמן. אבל אליבא דרבא לקמן יש לפרש בענין אחר פירוש הברייתא לעיל דלמה לי קרא דכי יקח למעט ולא כי תקח הא ממיל' נדע מדאיצטרך וכתב למעט שאינה יוצאת בכסף. והיינו ע"כ למעט שלא תצא בכסף שיתן הבעל לה דליכא למימר למעט כסף שהיא תתן לו הא מוכח מדאיצטרך אין כסף ולא ילפינן בק"ו מאמה עברי' וע"כ משום פירכ' דשכן יוצאת בכסף שהיא נותנת לו בפדיונה וע"כ צ"ל דמיעוט' דוכתב שלא יועיל אפי' אם הבעל נותן לה דה"א דמהני מהיקיש' דויצא' והית' ואי הוי אמרינן דבנתינת כסף קדושין אין חילוק בין נתינתו לנתינתה מה"ת הייתי מחלק ביציאתה בין נתינתו לנתינתה כיון דהוקש יציאה להווי'. ול"ל וכתב. וע"כ צ"ל דאי לאו דכתיב כי יקח ה"א דגם ביציאתה אין חילוק בין נתינתו לנתינתה ויוצאת בו. והא דאיצטרך אין כסף ולא ילפינן מאיזה עברי' משום די"ל יבמה תוכיח וליכא למימר מה ליבמה שכן אינה נקנית בשטר. דהא שטר באשה לא ילפינן אלא מהיקש' דויצאה והיתה ומאי חזית דניליף מהיקשא דויצאה והיתה קנין שטר ולמעט יציאתה בכסף דלא נילוף מהיקש דויצאה והיתה מיתור' דאין כסף נימא איפכא דילפינן בהיקשא דויצאה והיתה דיוצאת בכסף. והא דאיצטרך אין כסף משו' דאין יוצאה בשטר וליכא ק"ו מאמה עברי' משום די"ל יבמה תוכיח ושפיר איצטרך וכתב דאין יוצאה בכסף כדקאמר לקמן דקאי בגירושין וממעט גירושין ואכתי לא הוי ידעינן דאינו מועיל כי יהבא איהי לדידי' ולכך איצטרך כי יקח ולא כי תקח וממילא מובן לשון הבריית' ודו"ק היטב כי קצרתי והמשכיל יבין:

שם אמה עברי תוכיח שנקנית בכסף וכו' ולכאורה קשה לפמ"ש התוס' לעיל בד"ה מעיקר דדינא פירכא וכו' דבאמה עבריה לא סגי בפרוטה עד שיהא ב' פרוטו' א"כ איכא למיפרך מה לאמה עברי' שכן אינה נקנית בפרוטה אחד. ולכאורה הי' נר' ליישב דהא דמקשה הברייתא דל"ל ובעלה והלא דין הוא וכו' הוי מצינו למימר דכיון דאיכא לפרש נמי כי יקח על ביאה לחוד והיינו דניליף קיחה קיחה מעריות כמו שהקשו תוס' בד"ה ובעלה וכו' אלא דיותר איכא לפרושי קרא דכי יקח על כסף כיון דקיחה דשדה עפרון משתעי בקנין כמ"ש התוס' א"כ קשה מאי מקשה נילוף ביאה מק"ו דאי לא הוי כתיב ובעלה רק דהוי ילפינן בק"ו מיבמה שאינה נקנית בכסף הוו מוקמינן יותר כי יקח אביאה לחוד דמה"ת נימ' לרבות ב' קנינים. וצ"ל לפמ"ש התוס' לעיל בד"ה מעיקר' וכו' דבשתי פרוטות בוודאי מתקדשות מהיקש' דאחרת א"כ