המקנה רא

ואמר התקדשי לי בו רצתה מקודשת וכן אמרינן בקידשה בגזל דידה אם אמרה הן מקודשת והיינו משום דאמרינן דמחלה לו הגזל והחוב כפי' רש"י ז"ל לעיל דף נ"ב בד"ה ואפי' בגזל דידה ולא אמרינן מדקיבלתי' אחילתי' א"כ כי היכא דאמרינן התם דכשאמר הן הוי כאילו מחלה לו וקידשה בשלו ה"כ כשהי' כהנת או כשאמר לכהן בתך מקודשת לי ואמר הן הוי כאילו נתן לו הכהן את התרומה במתנה וקידשה בשלו לכך הוצרך רש"י ז"ל לפרש דמיירי שהיא אינה כהנת דגם הי' אין לה בו אלא טובת הנאה א"כ אין בידה ליתן לו במתנה את התרומה אך נראה דס"ל להשאילתות דאפי' במקדש לכהנת לא דעי לחוב או לגזל משום דהתם בחוב כיון שהי' מחלתו מיד הוא שלו וכן בגזל כיון שנתנה לו במתנה קנה אותם והוי שלו אבל הכא אפי' כהן אינו יכול ליתן במתנה עד שיזכה בו תחלה וא"כ אפי' הי' דעתו שיזכה במתנה עדיין אינו שלו כדאיתא בגיטין דף למ"ד המלוה מעות את הכהן ואת הלוי ואת העני וכו' ומקשה שם הש"ס ואע"ג דלא אתי לידי' אמר רב במכירי כהונה וכו' עולא אמר הא מני ר' יוסי הי' דאמר עשו שאינו זוכה כזוכה וכו' אלמא דכל זמן שלא זכה בו הכהן אינו יכול ליתן במתנה לבעליו א"כ ה"נ לא שייך לומר דבשעת קידושין כיון שאמרה הן נתנה לו במתנה הא עדיין לא זכתה בו אך לפ"ז לרב דמשני התם במכירי כהונה באמת הוי מצי לאוקמי מתני' בכהנת ובמכירי כהונה כדמשני רב שם והא דלא מוקי לה עולא הכי משום דלטעמי' אזיל דפליג בגיטין שם על רב דאוקמי במכירי כהונה ומאי דמשני שם דעשו שאינו זוכה כזוכה היינו משום תקנות הכהן וזה לא שייך הכא ואפשר דמטעם זה לא הביא הרי"ף הך אוקימתא דעולא ועיין בכ"מ פ"ז דנדרים דלמאי דקי"ל התם כרב אין הכרח לשינוי' דעולא הכי ודוק

ברש"י ד"ה כמי שהורמו דמיין וכו' שלא הוטל עליו אלא להפרישה ולקיימה לעצמו לכאורה משמע שהטבל הי' של אבי אמו כהן עצמו וקי"ל דמפריש והן שלו אבל הא דקתני במתני' במתנות ומשמע דאפילו הוא של ישראל קאי אכולהי מילי דמתני' כמו שמוכח לקמן גבי אפר חטאת וכמו שכתבנו שם אי אפשר לומר כן דהא כהן פטור לגמרי ממתנות וא"צ הרמה כלל וכן הא דקתני במתניתין מעשרות לשון רבים לכלול גם מעשר עני כמ"ש הרמב"ם בהדי' בפי' המשנה ובחיבורו פ"ה מה' אישו' א"א לומ' שנפלה לו מאבי אמו עני דהא קי"ל בחולין דף קל"א ע"א דבמעשר עני אפי' עני שבישראל מוציאין מידו כדיליף התם מקראי להזהיר עני על שלו וצ"ל דמיירי שהתבואה היתה של אחר ואתי' בטיבלי' ליד אבי אמו עני וכן צ"ל במתנות שהיתה הבהמה של אחר מיהא במעשר עני ל"ל שנתנו לו הבעלים רשות להפריש ולזכות בו דאל"ה איני יכול להפריש דבעינן שליחות בהפרשת מעשרות כמו שפי' רש"י בחולין דף קל"א דאתיא לידיה בטיבליה ואמר לו ישראל זכה בתרומה שבו דכיון שבידו להרים הוי כמי שהורמו ונראה דהיינו משום דתרומה ומעשר בעינן הרמה מדעת בעלים ובשליחתו אבל במתנה דלא בעי הרמה כיון דאתי לידיה בטיבליה זכה בו הכהן ודו"ק

ע"ב בגמ' מאי לאו בהא קמיפלגי דמ"ס טובת הנאה ממון וכו'. הקשה המהרש"א ז"ל א"כ ליפלגי בגונב תרומה עצמה ובאמת קשה נמי למאי דמשני דפליגי בקנס ליפלגו בגונב תרומה מישראל אחר שהפרישה דלר' דקנסו לגנב קנסו נמי בהך. וכן משמע מלשון הרמב"ם פ"ב מהלכות גניבה הלכה ה' גנב תרומה מבעלים ישראלים שהפרישה אינו משלם תשלומי כפל משמע אבל קרן משלם והיינו ע"כ מטעם קנס (ולא הבינותי דברי הראב"ד שכתב בדין ד' שם הגונב טבל וכו' א"א משלם לו כפל והה"מ כתב שהוא פשוט. ולפמ"ש מוכח ממה שכתב בדין ה' דאינו משלם כפל על שיעור תרומה ומעשר שבו וכ"כ המגדל עוז שם והטעם דאינו משלם קנס על קנס ותו דלא קרינן ביה וגונב מבית האיש) ולענ"ד כראה די"ל כיון דאמרינן בנדרים דף פ"ה ע"א לא דכ"ע טובת הנאה אינה ממון אלא הכא במתנות שלא הורמו קא מיפלגי ופריך עליו ואי טובת הנאה אינה עמון מה לי הורמו ומה לי לא הורמו ע"ש נראה דהוי ס"ד דאפילו אי נימא טובת הנאה אינה ממון מ"מ כל שלא הורמו הוי ממון בעלים לרבי והיינו כדאיתא בחולין דף ק"ג ע"ב מנין לבעה"ב שאכל פירותיו טבלים וכו' שפטור מן התשלומין ת"ל וכו' אין לך בהם אלא משעת הרמה ואילך אלא דמקשה עליו אפ"ה כיון דטובת הנאה אינה ממון לא אפסידי' מידי כיון שסופ' ליתנו לכהן מ"מ אין קושיא דליפליגו בגוגב תרומה עצמה דטובא אשמועינן דאע"ג דלא הורמו דאכתי ממון בעלים הוא ואפ"ה ס"ל לרבי יוסי בר רבי יהודה כיון שסופו לתרום ולא מפסיד אינם משלמין אלא דמי חולין. ועוד נראה דמה שפירש רש"י ז"ל בד"ה אלא דמי חולין וכו' וכשיבוא כהן ידחיהו ויאמר לא לך אתננה וכו' אינו מובן דלא הוה צריך לזה דכיון שגנב הטבל קודם הרמה ואכלו או הזיקו אין לכהן בהם כלום. ואפי' לצאת ידי שמים פטור וא"כ י"ל דלהכי נקיט בגוגב טבל דלרבי יוסי בר יהודא פטור מלשלם לכהנים אפי' לצאת י"ש משא"כ בגונב תרומה ואפשר דכוונת רש"י ז"ל דאפי' אם הגנב הפריש מהם תרומה כדאיתא בב"ק דף ס"ז הגנב תרומתו תרומה אפ"ה אם אינו בעין הוה ממון שאין לו תובעים אבל מ"מ אין להקשות על הסוגיא ועוד אני מסתפק בהא דס"ל לרבי דמשלם לו דמי טבלו אם צריכין הבעלים ליתן דמי תרומה לכהן כיון דאין לכהן אלא משעת הרמה משא"כ בגונב את התרומה וודאי דצריך ליתן כיון דכבר הוי ממונא דכהן אלא שהיה לו בהן טובת הנאה א"כ י"ל דלהכי נקיט טבל דלר' הוי כל הדמים לבעלים מיהא לפמ"ש הר"ן בנדרים דאפי' אי טובת הנאה ממון אין צריך לשלם אלא כפי דמי טובת הנאה בהא נראה ודאי דאין צריך ליתן דכהן דמי טובת הנאה שלו דמה שייכות לכהן ובזה אבל מדברי הרמב"ם משמע שמשלם כל הדמים של שוי' התרומה והיינו משום דפסק כשינויא דקנסא לגנב דאין לומר דסבירא לי' כהאי שנוי דטעמא דר' משום דשמואל שיכול לפטור חטה אחת דז"א אלא בתרומה ולא במעשר וא"כ היה להרמב"ם לפרש דבתרומה צריך לשלם הכל דקיי"ל כשמואל ובמעשר אין צריך לשלם רק כפי טובת הנאה אע"כ דסבירא ליה דהקנס הוא בכל שווי התרומה והמעשר ואפ"ה אין הבעלים צריכין ליתן לכהן כנ"ל אך יש לומר דדמי להא דאמר בחולין דף קל"א באנס המלך גורנו בחובו חייב לעשר משום דקא משתרשי ליה אלמא אע"ג דאכתי הוי ממונא אפ"ה כיון דקא משתרשי ליה צריך ליתן לכהן יש לומר דה"נ כשמשלם הגנב כיון דקא משתרשי לי' התרומה צריך ליתן לכהן אך יש לדחות דהתם שאני דכיון דפרע בחובו ה"ל כמכר לו כפירוש רש"י ז"ל שם משא"כ בתשלומי הגנב דאתי ממילא וצ"ע ודו"ק

ברש"י ד"ה לא דכ"ע טובת הנאה אינה ממון וכו' שאף מעשר ראשון לכהן מדקנסינהו עזרא וכו' משמע לכאורה דאפי' כהן צריך ליתן מעשר ללוי מקמי דקסינהו עזרא. והוא תמוה דהא בהדיא מפורש בספרא פרשת קרח ואל הלוים תדבר ואמרת אליהם ישראל וכו' אבל הכהנים אינם נותנים מעשר ללוי ע"ש והביאוה רמב"ם ז"נ בהלכות מעשר דאין הכהנים ניתנין מעשר ללוי אלא מפרשינן והן שלו. ונר' ליישב ע"פ מ"ש לעיל דמעשר עני א"א לומר שהטבל של אבי אמו עני דאפי' אם היה אבי אמו עני קי"ל דעני מוזהר על שלו ליתן לעניים אחרים א"כ י"ל דקשה לרש"י ז"ל הא דקאמר רבי דמשלם לו כל דמי טבלו ואינו מנכה לו מעשר עני ודוחק לומר דמיירי דוקא בשנים שאין בו מעשר עני אלא מעשר שני ותו דא"כ לא שייך הא דקאמר ר"י בר יהודה דאינו משלם לו אלא דמי חילין שבו הל"ל דמשלם לו דמי חולין ומעשר שני שבו וע"כ צ"ל כמ"ש לעיל דמשכחת גם במעשר כגון שאחרים נתנו לאבי אמו עני וזכה גם במעשר עני ופליגא אי אמרינן כהורמו דמי' וזכה בהן ולפ"ז שפיר הוצרך רש"י ז"ל לפרש דהא דמעשר ראשון צריך לשלם אף שהתבוא' אינה של כהן היינו מדקנסינהו עזרא ודוק

בגמרא דאמר שמואל חטה אחת פוטרת את הכרי וכו' הקשה במהרש"א ז"ל דה"ל לאוקמי מתניתן בהכי ע"ש ותמה בספ"י דהא מתניתן מיירי במקדש בתרומה משמע שכבר הורמו. ולענ"ד נראה דאפשר דס"ל למהרש"א ז"ל דכיון דמן התורה חטה אחת פוטרת את כל הכרי. וכתב הריטב"א ז"ל דאע"ג דפוטרת את הכרי מדין נובל מ"מ לענין נתינה לכהן בעינן דבר חשוב כמו בראשית הגז ע"ש אלא דהכרי מתוקן מדין טבל ואינו עליו אלא למצות נתינה לכהן לפ"ז י"ל איפכא נמי דאע"ג דיכול לעשות כל גורנו תרומה רק שיריה נכרים כדאיתא בתרומת פ"ד משנה ה' אבל לענין נתינה לכהן א"צ ליתן אלא שיעור נתינה מן התורה ויתר התרומה הוא שלו למכור לכהנים ושפיר יכול לקדש במותר התרומה וכ"ש אם אמר לכהן בתחלת הפרשה אני מפריש תרומה יותר ליתן לך כדי שתתקדש בתך לי מקודשת אף בתרומה עצמה. ובזה נראה דא"ש מה שהקשה רש"י ז"ל דלמה משלם לו דמי טבלו ואינו מנכה לו שיעור המעשרות. דלכאורה קשה טובא דלמה מדקדק מתרומה שהוא אחד מחמשים ואינו מדקדק ממעשר שהוא אחד מעשרה ולפמ"ש י"ל דלא מייתי הא דשמואל אלא דתרומה אין לה שיעור ויכול לפטור הכרי בחטה אחד ואין לכהן אלא אותה חטה אם לא ירצה לקיים מצות נתינה וממילא דאמרינן איפכא דאי בעי יעשה כל גרנו תרומה ולא ישייר אלא שיריים ניכרים ולא יתן לכהן אלא כדי נתינ' וממילא פטור ממעשרות ג"כ ועדיין צ"ע בדין זה: