המקנה קצח

אלא כיון דאין דומין להדדי וליכא למילף חדא מחברתא. ויותר נראה די"ל כיון דאמרינן בזבחים שם דמולק עוף בחוץ פטור מכרת ויליף התם מקרא דאו אשר ישחט ואם כן י"ל דר"מ יליף בבהמה מקרא דוכי ירחק כנ"ל ועוף בפנים יליף מהיקשא דשלי בשלך ממולק עוף בחוץ דליכא כרת ואפ"ה אסורה בהנאה כפי' רש"י ז"ל דמי יתיר בהנאה שנאסר בה מחיים דאין ללמוד בהמה מעוף ועוף מבהמה כיון דלאו דמי להדדי בשחיטה. ולפ"ז כיון דע"כ צ"ל ללמוד בתחלה בהמה מקרא דוכי ירחק שפיר איצטרך אותו לאיסור הנאה כדאמר בפסחים שם מיהא נראה דאף לשיטת התוס' אתי שפיר די"ל דר"מ יליף כולה מלתא מסברא דשלי בשלך דכיון דעוף בפנים ליכ' למיפר' שכן ענוש כרת דהא במולק עוף בחוץ ליכ' כרת א"כ ממילא ילפינן מיני' בהמה כדאמר לקמן מרב ה אני חי' שהיא בשחיטה כמותה ה"כ י"ל דס"ל לר"מ ישנו בשחיטה בעוף מן התורה ויליף בבהמה מעוף משום דהיא בשחיטה כמותה ולכאורה הי' נראה דס"ל לר"מ דבהמה בעלת מום חולין ששחטו בפנים נמי ילפינן מהיקשא דשלי בשלך דליכא למיפרך שכן כרת דהא בבהמת קדשים בעלת מום קי"ל דאם שחטו בחוץ אין בה חיוב כרת כיון שאינו ראוי לפתח אהל מועד וכיון דיליף בעל מום ממילא נמי ילפינן בתמימים שהוא מין בהמה ובשחיטה כמותה: אך ז"א לפי התוס' ז"ל דס"ל דבשחוטי חוץ גופא ליכא איסורא דאורייתא אפי' באכילה אלא דיליף מם שלי בשלך אסור ואין להם תורת קדשים לעלות למזבח וכו' א"כ בבעלי מומין לא שייך זה דבל"ז לא הי' ראוי' למזבח (ואפי' לפירש רש"י ז"ל י"ל דאין זה בכלל שלי בשלך כיון דבעלי מומין אינם ראוי' לבוא בפנים) אבל בעופות שפיר י"ל כיון דראוי לבא בפנים במליקו ואם מלקו בחוץ אין להם תורת קדשים לעלות למזבח ושפיר ילפינין עיניה בהמה שהיא בשחיטה כמותה ונראה עוד דמוכח לר' מאיר דיש שחיטה לעוף מן התורה דהא לפי מה דיליף בזבחים שם מקרא דשוחט עוף בחוץ חייב ומולק עוף בחוץ פטור ממילא מוכח דיש שחיטה לעוף מן התורה דאל"ה אין חילוק בין שחיטה למליקה כדאית' בחולין דף ך"א ע"א גבי מולק בסכין מטמא בגדים בבית הבליעה דאי אמרינן דאין שחיטה לעוף מן התורה נהי נמי דכי תבר שדר' ומפרקת הוי לה טריפה תהני סכין וכו' הרי מוכח דיש שחיטה לעוף מן התורה דאל"ה אין חילוק בין שחיטת עוף בחוץ למולק עוף בחוץ וע"כ צ"ל למ"ד דאין שחיטה לעוף מן התורה דמש"ה פטור במליקת עוף בחוץ משום דכי תבר שדר' ומפרקת הוי לה טריפה והוי שחיטה שאינה ראוי' דז"א לר"מ דהא ס"ל לר"מ בכ"מ שחיטה שאינה ראוי' שמה שחיטה א"כ מוכח דלר"מ דיש שחיטה לעוף מן התורה וא"כ שפיר יליף בהמה מעוף שהיא בשחיטה כמותה ועיין מ"ש לקמן בזה ודו"ק

בתוס' ד"ה מה שלי בשלך וכו' והקשה הר"ם וכו' לכאורה משמע לפי' הר"ם דבאמת אין איסור מדאורייתא בשחוטי חוץ אפי' באכילה והיינו שכתבו להוציא מידי אבר מן החי דלא נימא דאף דאין בו איסור אכילה מ"מ כיון דלא מצינו בתורה זביחה אלא בחולין דכתיב כי ירחק ממך המקום וזבחת ואכלת א"כ בקדשים בחוץ דלא מצינו ביה היתר זביחה אינם מותרים בזביחה אלא כיון דאפילו בחיי בהמה לא מצינו ביה איסור אלא משום אבר מן החי א"כ כיון שנשחטו ונסתלק ממנו אסור אבר מן החי ממילא מותרין ואע"ג דכתבו התוס' בביצה דף כ"ה וחולין דף ל"ז דכל שלא נשחטו כראוי איכא בי' איסור שאינו זבוח מ"מ זו שנשחטה באמת א"א לומר כן שאין זביחתו מתירתו משום איסור שאינו זבוח וממילא מותרת באכילה ובזה מיושב מה שדיקדק מהרש"א ז"ל בזה אך נראה דזה דוקא אליבא דר"ע דס"ל בחולין דף י"ז דלא בא הכתוב אלא לאסור להם בשר נחירה אבל לר' ישמעאל דס"ל דלא בא הכתוב אלא להתיר להם בשר תאוה א"כ י"ל כיון דקדשים תמימים לאו בכלל היתר בשר זביחה ממילא נשאר באיסור בשר תאות ועמ"ש לקמן בזה ולכאורה היה נראה לפרש דאיכא איסור אכילה בקדשים מקרא דודם זבחיך ישפך והדר הבשר תאכל ואיכא ביה נמי לאו דלא תוכל לאכול בשעריך כדאי' במכות דף י"ז וכ"כ הרמב"ם ז"ל בפי"א מהל' מעשה קרבנות הלכה ד' דהאוכל מבשר קדשים לפני זריקה לוקה מלאו זה. א"כ י"ל דלאו זה חל מחיים משעה שהקדישה שלא יאכל הבשר עד שיזרק את הדם וא"כ אף שנשחט בחוץ לא פקע איסור זה דנהי דאין בו מעילה משום דלא מיקרי קדשי ה' מ"מ במאי יפקע איסור לאו דאכילה ואפשר דס"ל לתוס' כיון דס"ל לר"מ דאין איסור חל על איסור אלא היכא דאיכא איסור מוסיף או כולל כדאי' ביבמות דף ל"ד ע"א א"כ לא הי' חל בחיי בהמה לאו דאיסור קודש על איסור אבר מ"ה וכיון דלא הי' חייל בחיי בהמה אלא לאחר שחיטה א"כ כיון שנשחט בחוץ תו לא קרינן ביה ודם זבחיך ישפך ולפ"ז י"ל דרש"י ז"ל לשיטתו אזיל דס"ל בחולין דף ק"א דאיסור הנאה הוי איסור מוסיף א"כ הכא ממילא חל או זה דלא תוכל לאכול מחיים משעה שהקדישה דה"ל איסור מוסיף משום שנאסר בהנאה ובגיזה ועבודה ואפי' כשנשחט תו לא פקע ואפשר דס"ל לרש"י ז"ל כיון דאמרי' בפסחים דף כ"ב דס"ל לר"מ כל מקום שנאמר לא תאכל אחד איסור אכילה ואחד איסור הנאה משמע וכמ"ש התו' שם דאפי' חזקי' מודה אליבא דר"מ ע"ש. א"כ בההיא קרא נמי דלא תוכל לאכול משמע אפי' איסור הנאה וכיון דחל מחיים תו לא פקע. מיהא לפמ"ש לעיל דעיקר ילפותא דר"מ מה שלי בשלך הוא בעופות א"כ לא שייך לאסור מקרא דודם זבחיך ישפך ומלאו דלא תוכל לאכול וגו' דהא לא נאמר אלא בבהמה אבל בעוף לא מצינו איסור זה ולאו זה. אך הא קשה לשיטת התוס' דהא אמרי' בפ' כיסוי הדם דפליגי ר"מ ור"ש בשחיטה שאינה ראוי' דר"מ יליף משחוטי חוץ דשמה שחיטה משמע בפשיטות דלכ"ע איכא איסור באכילת שחוטי חוץ מדאורייתא מדהוי ששא"ר ואפשר דס"ל דבת' דילפי' איסורא בחשב"ע ילפי' מבנין אב איפכא דמה שלך בשלי אסור אף שלי בשלך אסור ואף דלר"מ הא גופא דחשב"ע מבנין אב משחוטי חוץ ילפינן אפ"ה הא קי"ל בזבחים בפי איזהו מקומן דדבר הלמד בבנין אב חוזר ומלמד בבנין אב וכ"ש דא"ש לפמ"ש בפי' רש"י דאף ר"מ ס"ל דבבהמה ילפי' איסור בחשב"ע מקר' דוכי ירחק ממך המקום וגו' א"כ שפיר ילפינן אליבא דר"מ בבנין אב דשלי בשלך דשחוטי חוץ אסורים באכילה ולפ"ז צ"ל דר"מ ור"ש דס"ל דשחיטי חוץ הוי שחיטה שאינה ראוי' לטעמייהו אזלי דס"ל חשב"ע דאורייתא. אבל למ"ד חשב"ע לאו דאורייתא באמת ליכא איסורא דאורייתא באכילת שחוטי חוץ ועמ"ש לקמן ותו קשה דהא אמרינן בחולין דף קט"ו דילפינן מקרא דלא תאכלו כל תועבה כל שתעבתי לך הרי היא בבל תאכל א"כ כיון דאסרה התורה לשחוט קדשים בחוץ ממילא אסירי באכילה דהא הוי בכלל כל שתעבתי כדאמר התם באותו ואת בנו דאי לאו דאסר רחמנא מחוסר זמן לגבוה הוי אסירי מקרא דכל שתעבתי אך קשה בברייתא דקאמר לא ישחוט ואם שחט יהא מותר ולא יליף מהאי קרא דכל שתעבתי וכו' וצ"ל ע"כ כיון דכתבו תוס' שם בחולין ד"ה חורש בשור וכו' דבבע"ח לא שייך איסור זה מקרא דלא תקריבו את אלה דאפי' לגבוה שרי א"כ ה"ה שחוטי חוץ וחולין שנשחטו בעזרה נמי בכלל זה כיון דהם ב"ח והא דמקשה מאותו ואת בנו ולא משני מקרא דלא תקריבו את אלה דאפי' לגבוה שרי משום דכיון דמחוסר זמן באמת אסור לגבוה וע"כ צ"ל כדמשני שם דמדאסר לגבוה מכלל דלהדיוט שרי אך לפמ"ש לעיל דעיקר ילפותא דר"מ בשלי בשלך היינו בעופות א"כ לפמ"ש התו' שם דבשילוח הקן דפריך התם דניתסר מכל תועבה משום דעופות אינו בכלל בע"ח ע"ש א"כ י"ל שפיר דשחוטי חוץ בעופות אסור משום כל שתעבתי. ודוק

בגמרא אין לי אלא תמימים וכו' לכאורה קשה לפי' רש"י ז"ל משום דבעל מום אינו בכלל היתר בשר תאוה א"כ קשה לר"ע דס"ל בחולין דף י"ז דלא בא הכתוב אלא לאשור בשר נחירה א"כ לא צריך קרא על בעל מום ואפשר דהיינו דדחיק רש"י ז"ל דבאמת למסקנא לא צריך קרא על בעל מום אלא חד קרא לאיסור אכילה ולא ניחא לי' לפרש כפי' התו' משום דע"כ צ"ל כן למ"ד דלא בא הכתוב אלא לאסור בשר נחיר' ועיין מ"ש לקמן בזה וק"ל

שם מניין לרבות את החי' מנין לרבות את העופות כו' כבר כתבנו לעיל דהא דלא נפקא שחיטה בעוף מן התורה מקרא דאו אשר ישחט דכתיב גבי שחוטי חוץ לחייב על השוחט עוף בחוץ ולא על המולק משום די"ל דטעמא דמולק פטור משום דהוי שחיטה שאינ' ראוי' שכבר נטרפה בשבירת המפרקת כדאי' בחולין דף כ"א. אלא דלכאורה קשה לפי מה דאמר בפ' כיסוי הדם דטעמא דר"מ דס"ל דששא"ר שמה שחיטה משום דיליף משחוטי חוץ א"כ איך אפשר לומר דבשחוטי חוץ גופייהו פטור במליקה משום שחיטה שאינו ראוי' דהא כל שחוטי חוץ שחיטה שאינה ראוי הי' אך לפמ"ש התוס' לעיל בר"ה מה שלי בשלך וכו'. דלא מצינו איסור בשחוטי חוץ אפי' באכילה וכתבנו לעיל דהא דהוי ליה שחיטה שאינה ראוי' בשחוטי חוץ היינו משום דילפינן מחולין שנשחטו בעזרה לר"מ מהקישא דשלך בשלי א"כ כיון דברייתא זו לית ליה היקשא דשלי בשלך א"כ באמת י"ל דשחוטי חוץ שחיטה ראוי' היא מן התורה א"כ לא מצינו שחיטה לעוף מן התורה אך לפמ"ש לעיל בתוס' ד"ה מה שלי בשלך די"ל דשחוטי חוץ אסורים משום איסור בשר תאוה שלא הותרו אלא בחולין מבחוץ וברייתא זו אתיא כמ"ד דלא בא הכתוב אלא להתיר להם בשר תאו' כמ"ש רש"י ז"ל בד"ה אלא תמימים וכו' א"כ הדר הוי ליה בשחוטי חוץ שחיטה שאינה ראוי' משום איסור בשר תאוה ולכאורה הי' כר' דע"כ לית לברייתא סברא זו מדאיצטרך קרא דואכלת לאסור באכיל' חשב"ע ולא אסור משום איסור בשר תאוה. אך היותר נראה דהא דקאמר וזבחת ואכלת מה שאתה זובח בריחוק מקים לאו מיתורא יליף דהא איצטרך לגופא להתיר בשר תאוה באכילה אלא דבאמת הפי' כן דכיון דלא הותרו בשר תאוה אלא בשחיטת חולין בחוץ ממילא חולין בפנים קאי באיסורא קמא באיסור בשר תאוה וכן