המקנה קצה

היכי דאיצטרך גזירה שוה למילי אחרינא אבל היכא דמופנה לגמרי הוי כאילו מפורש בהדיא ורבי יוחנן לית ליה הך גזירה שוה ממילא הא דיליף מכשיר ממכפר ע"כ לאחר שחיטה ועיין בסמוך מ"ש עוד בישוב קושי' זו ודו"ק

בגמרא איתיביה ר"י לר"ל כל צפור טהור וכו'. לכאור' קש' לפמ"ש לעיל דאף ר"י אית לי' הך דרשא דמכשיר ממכפר כמ"ש לעיל בשם הרשב"א ז"ל אלא דמוקי לה לאחר שחיטה א"כ קשה נימא ר"י לנפשי' ל"ל קרא דוזה אשר לא תאכלו הא בל"ז יליף בבנין אב מכשיר ממכפר לאחר שחיטה ונראה די"ל דהא דמקשה ר"י לר"ל ולא משני דאיצטרך קרא דוזה אשר לא תאכלו כי היכא דלא נרבה אף השחוטה מכל צפור טהור תאכלו היינו משום דלפי הס"ד דלא ידע מהא דתנא דבי ר"י דיליף מכשיר ממכפר אלא דס"ד דהא דיליף צפורי מצורע מעגלה בגז"ש לקיחה לקיחה כדאיתא בחולין דף פ"ב וכ"ש לפמ"ש לעיל דאפי' לפי המסקנא ס"ל לר"ל הך גז"ש דלקיחה כי היכא דלא תיהווי למד מן הלמד א"כ ממילא נוקי קרא דכל ציפור רק במשולחת ולא מקשינן שח ט' למשולח' משו' דקיי"ל דגז"ש עדיפ' מהיקש' וכ"ש היכא דגז"ש מופנה אבל לר"י כיון דכילה איסורא אינו אלא מהיקשא דמכשיר ממכפר א"כ אין שום סברא לומר דמשום היקישא מכשיר ממכפיר נוקי קרא דכל ציפור רק במשולחת דיותר איכא למילף שחוטה ממשולחת דהוי מכשיר ממכשיר מדנילוף מהיקשא מכשיר ממכפר כדפירש רש"י בכריתות דף ך"ה דכיון דילפינן מכשיר ממכפר כ"ש דאיכא למילף מכפר ממכפר וה"ה מכשיר ממכשיר וכעין זה כתב בספ"י ויותר נראה דבאמת י"ל דאיצטרך קרא דוזה אשר לא תאכלו לאוקמי בלאו ומלקות אלא דהקשה ר"י לר"ל כיון דכבר אסורה מחיים תו לא שייך לומר דלאחר שחיטה ניתוסיף עלי' איסור למלקות דכיון דכבר אסורה מחיים מבנין אב דמכשיר ממכפר תו לא מצי חייל עלי' איסור לאו למלקות דקי"ל דאין איסור חל על איסור אפי' איסור חמור על איסור קל אע"כ דמתחלה היתה מותרת א"כ אף דלאחר שחיטה אסורה בל"ז לר"י אפי' בהנאה בהיקשא דמכשיר ממכפר מ"מ לוקה על אכילת השחוטה על לאו דוזה אשר לא תאכלו משום דהוו איסור בת א'. אך לפ"ז צ"ל דהקושי' הוא דוקא למ"ד בהמה בחיי' לאו לאברים עומדת דאל"ה אף דילפינן מכשיר ממכפר דאסור מחיים אפי' בהנאה מ"מ לא הוי חייל איסור אכילה על איסור אבר מן החי וא"כ לאחר שחיטה דנסתלק איסור אבר מן החי שפיר חייל לאו דלא תאכלו כיון דבא בבת א' ושפיר י"ל דלאו דלא תאכלו אתא למלקות. והנה בחולין דף ק"ג בחד אוקימתא פליגי ר"י ור"ל דר"י ס"ל לאברים עומדת ור"ל ס"ל לאו לאברים עומדת ולפי אוקמיתא זו י"ל דר' יוחנן הקשה לר"ל דוקא לפי שיטתו דר"ל אבל לאידך אוקימתא שם דסבירא ליה לר"ל לאברים עומדת קשה מאי מקשה ר"י לר"ל מיהא לפי שיטת רש"י ביבמות דף ל"ז דאיסור הנאה הוי ליה איסור מוסיף נמצא שפיר חייל מחיים איסור דאכילה הואיל וניתוסיף איסור הכאה כדילפינן מבנין אב מכשיר ממכפר ועוד נראה דאיסור זה דמחיים הוי ליה איסור מוסיף לכולי עלמא כיון דלא כתיב ביה לשון אכילה אסור אפילו שלא כדרך אכילתו כדאיתא בריש פרק כל שעה גבי כלאי הכרם מה שאין כן באבר מן החי דכתיב לא תאכל הנפש עם הבשר ואם כן שפיר מקשה האיך חל איסור לאו דמלקות על האיסור דמחיים ולפי זה יש לתרץ מה שהקשינו לעיל דמהאי טעמא דר"י דיליף מכשיר ממכפר לאחר שחיטה לענין איסור הנאה ולא יליף מחיים דיש כומר דהיינו טעמא דר"י מחמת קושי' זו שהקשה ר"י לר"ל היא עצמה הוכחת ר' יוחנן דלא ילפינן מחיים דאל"ה למה לי קרא דזה אשר לא תאכלו ולית ליה סברת דר"ל דמהו דתימא מידי דהוי כקדשים וכו' דכיון דילפינן מעגלה ערופה כ"ש דנילוף מיניה לאחר שחיטה כמו בעגלה לאחר עריפה וע"כ צ"ל טעמא דר"ל כמו שיבואר לקמן כפי' רש"י בכריתות דהא דנילוף מכשיר ממכפר משעיר המשתלח וסבירא ליה כמאן דאמר ביומא דאיברי משעיר המשתלח מותרין ור"י סבירא ליה איבריו אסורין ושפיר הוכיח מקרא דוזה אשר לא תאכלו דלא ילפינן מחיים כמו שיבואר לקמן ודו"ק

וכיון שזכינו לזה נר' לענ"ד לתרץ מה שהקשו המפרשים ז"ל דסוגי' דידן משמע לכ"ע עגלה אסורה מחיים וכמ"ש מהרש"א בלשון התוס' בד"ה כפרה כתיב בה וכו' דע"כ קאמר הש"ס כן אליבא דר' יוחנן דמסתמא לא פליג אר' ינאי רבו ובחולין דף פ"ב אמר ר' חייא בר אבא אמר ר' יוחנן עגלה ערופה אינה משנה אלמא דס"ל לר' יוחנן דעגלה אינה אסורה מחיים ולפמ"ש נר' לענ"ד דמיושב היטב כיון דאף ר"י ע"כ ס"ל דילפינן מכשיר ממכפר לאחר שחיטה דאל"כ מנ"ל איסור הנאה כמ"ש הרשב"א כנ"ל ע"כ הא דלא יליף מחיים מכשיר ממכפר היינו דמוכח מדאיצטרך קרא דוזה אשר לא תאכלו דל"ל למלקות דלא חל על איסור הנאה מחיים וא"ל דלא חל איסור אכילה מחיים על איסור אמ"ה כנ"ל דהוי ליה איסור מוסיף א"כ לר"ש דס"ל לקמן דלא נאסרה מחיים ואם שחטה שלא באיזוב מותרת וכיון דר"ש ס"ל דאין איסור חל על איסור אפי' באיסור מוסיף ומודה באיסור בת א' כדאית' ביבמות דף ל"ב א"כ כיון דלא חייל איסור אכילה מחיים על איסור אבר מן החי ה"ל איסור בת א' א"כ לא מוכח מידי מקרא דוזה אשר לא תאכלי דאינו נאסר מחיים וא"ל דריש לא יליף כלל מכשיר ממכפר דא"כ מנ"ל איסור הנא' לאחר שחיטה והי' הכרח מזה דס"ל לר"ש דלא יאכל אפי' איסור הנאה משמע כמ"ש התוס' בחד תירוצא בפסחים דף ך"ב

אך העיקר נראה דר"ש נמי אית ליה מכשיר ממכפר והא דלא יליף איסור מחיים מעגלה ערופה משום דס"ל דעגלה ערופה גופא מותרת מחיים ול"ל הך דכפרה כתיב בה כקדשים ונראה דטעמא דר"ש בהא משום דס"ל לקמן לא מצינו ב"ח שאסורים א"כ מתניתן דחולין דמיירי בה ר"ש דאינה חייב על עגלה ערופה ע"כ אינו משנה דהא לר"ש מוכח דס"ל עגלה ערופה אינה אסורה מחיים והיינו דאמר ר"י אליבא דר"ש דעגלה ערופה אינו משנה והא דמקשה הש"ס על ר"ל דאמר אינו משנה ולא משני הכי משום דר"ש איירי במתניתן ז"א כיון דר"ל ס"ל הכי דמקרא לא תאכלו אין להוכיח כלום משום דסד"א מידי דהוי כקדשים א"כ ע"כ לדידיה צ"ל דר"ש ל"ל כלל מכשיר ממכפר וכדאמר הש"ס באמת הכא תנאי היא אליבא דר"ל והיינו דר"ש לית ליה כלל דרשא דמכשיר ממכפר וע"כ דס"ל לר"ש דלא תאכל איסור הנאה במשמע א"כ א"א לפרש דנ"ל אליבא דר"ש קאמר דהא אינו הכרח לר"ל אליבא דר"ש. ובזה מתורץ ממילא קושית התוספות שם בחולין דאמאי קאמר ר"י אינה משנה ולא קאמר תנאי היא ולפמ"ש א"ש דהא לר"ש דאיירי התם במתניתן ע"כ עגלה ערופה אינו משנה ודו"ק היטב

ברש"י ד"ה משעת שחיטה וכו'. ומושלחת מותרת וכו' משמע מדבריו דס"ל דמשולחת מותרת לגמרי והקשה הריטב"א ז"ל ממתני' דסוף נגעים דנשפך הדם תמות המשולח' ובאמת משמע מפי' רש"י בד"ה לא מצינו וכו' כמו שיבואר בלשון התוס' בד"ה וזה אשר לא תאכלו דס"ל דאסורים מחיי' ולכאורה הי' נראה דס"ל לרש"י ז"ל דתליא בפלוגתא דלר' ישמעאל דס"ל דלקמן ע"ב דהמשולחת מותרת מדכתיב השדה כשד' א"כ קשה ל"ל קרא דכל צפור טהור תאכלו לרבו' המשולח' כיון דכתיב בהדי' וע"כ צ"ל דקרא דכל צפור טהור אתא לרבו' דמותר' אפי' משעת שחיטה דמקרא דושלח לא משמע אלא משעת שילוח ואיצטרך נמי קרא דהשדה דלא נימא איפכא כדקאמר הש"ס אבל לקמן בד"ה לא מצינו פי' רש"י אליבא דר"ש דלית לי' קרא דהשדה כשדה לא מייתר קרא דכל ציפור וגו' שפיר י"ל דאסורה עד השלוח אלא דלפ"ז קשה על ר' ישמעאל עצמו דיליף מכשיר ממכפר משמע דס"ל דאסור מחיים וע"כ תרווייהו אסירי משעת לקיחה אלא שהמשלחת ניתרת בשילוח כפי' רש"י א"כ ל"ל כל צפור טהור תאכלו מיהו לפמ"ש לעיל דר' יוחנן נמי אית לי' הא דר' ישמעאל דיליף מכשיר ממכפר אלא דס"ל דרבי ישמעאל עצמו לא יליף אלא לאחר שחיטה א"כ שפיר י"ל דהמשולחת אינו נאסרת כלל אפי' משעת שחיטה מהאי קרא דכל צפור טהורה תאכלו דלא נילוף מזה אשר לא תאכלו דאסורים משעת שחיטה עד השילוח ולפ"ז י"ל עוד טעם למה שכתבנו לעיל בטעמא דרבי יוחנן דלא יליף מכשיר ממכפר מחיים דלפמ"ש יש לומר משום האי טעמא גופא דא"כ למה לי כל ציפור טהורה תאכלו דלאחר שילוח מהשדה נפקא וע"כ דאתי להתיר משולחת מחיים וממילא דילפינן שחוטה ממשולחת דהוי מכשיר שמכשיר טפי מדנילף מכשיר ממכפר כדפירוש רש"י בכריתות דמכשיר ממכשיר עדיף טפי. מיהו אכתי לר"ל קשיא ואפשר דס"ל דהך ברייתא דכל לא אתיא כרבי ישמעאל ואפשר לומר דר"י ור"ל לשיטתייהו אזלי דפליגי בפ' יום הכפורים גבי כל חלב לרבות חצי שיעור דר"י ס"ל דכל ריבוי הוא ואסור מדאורייתא ור"ל ס"ל דקרא אסמכתא בעלמא ולא דריש כל א"כ י"ל לר"ל דה"ל הא דאמר כל ציפור וגומר לרבות את המשולחת אסמכתא בעלמא הוא ולפ"ז היה נכון מה שדיקדקו התוספות מלשון ציפורי מצורע דלפמ"ש אינו הכרח דמותרת אלא לר' ישמעאל דיליף מהשדה אבל לרשב"י דלית לי' דרשא דהשד' כדקאמר ר"י לקמן משום דלא מצינו רוב ב"ח שאסורים אינו מועיל אלא דלא נימא איפכא אבל אי לא הוי כתיב כל ציפור ממילא הוי אסרי' מקרא דוזה אשר לא תאכלו אפילו לאחר שילוח וא"כ ממילא לר"ש בשעת שחיטה נאסרת שתיהן ושפיר נקיט ציפורי מצורע כר"ש ומתורץ נמי קושית הריטב"א דמתניתן דנגעים אתיא כר"ש עוד היה נראה די"ל דלפמ"ש לעיל דרבי יוחנן נמי סבירא ליה דרשא דמכשיר ממכפר אלא דס"ל דההיקש הוא לאחר שחיט' והא דאיצטרך היקישא אע"ג דנפקא מזה אשר לא תאכלו היינו לאיסור הנאה א"כ י"ל דכיון דהמשולחת הוי מחיים וגם מצינו בה שהיא מותרת בשעת שילוח תו ליכא למילף ממכפר לאסור בהנאה משעת שחיטה ובאמת אין זה אלא איסור