המקנה קצב

לחולין צריך לפרש הפדיון בפירוש ועיין בכ"מ שמפרש כן הא דאמר בסוגיא שם דלר' יהודא אסור בהנאת דמיו והיינו כמ"ש דאיסורין להמחליף ונראה דס"ל להראב"ד דבהודיעו ללוקח שהוא פטר חמור ויפדנו בשה אין בזה איסור כלל כמ"ש רמ"א בי"ד ס' שכ"א ס"ח ועיין בט"ז שם וע"כ מיירי בלא הודיעו ובזה קנסינן למוכר כמו שמצינו במעשר שני לעיל דף נ"ו ואם לקח יאכל כנגדן דהיינו אם א"א להחזיר המקח סאין הלוקח בפנינו וע"ז כתב שראוי שיתנו לכהן ומתני' דמכרן וקידש בדמיהן מקודשת היינו בהודיעו. אך נראה דהרמב"ם לשיטתו אזיל כמו שיבואר לקמן דף נ"ז ע"ב דס"ל דלא שייך מכירה בפטר חמור בהך דביני וביני ואפי' בהודיעו דמיו אסורים למחליף והלוקח צריך להפריש שוה וא"כ אין מקום ליתן דמיו לכהן ודוק

בגמרא ממשמע שנאמר סקל יסקל השור כו' לכאורה קשה דלמא קרא לעבור בשני לאוין. מיהא בהא י"ל דכל היכא דאיכא למידרש לא מוקמינן בלאו יתיר' אך אכתי קשה דהא דלא מוקמינן ללאו יתירא הני מילי כדי להלקות שמונים א"כ לריה"ג דס"ל דלא לקי על לאו דנבילה כדאי' ביומא דף ל"ו משום דהוי ניתק לעשה קשה דילמא איצרך קרא למלקות כדאית' בפסחי' דף כ"ד ואימא ליחודי לאו וכו' וכדאי' בריש תמרה גבי חמורה דאם המיר סופג ארבעים משום דלא אתי חד עשה ועקר תרי לאוין ותו כיון דאין עשה דנבילה סמוך ללאו דלא יאכל את בשרו לוקי' עליו כמ"ש התו' בכתובות דף ל"ב ע"ב בד"ה לא מן השם וכו' ותו דהכא לא שייך לגר אשר בשעריך תתננה כיון דאסור בהנאה ומנ"ל דשור הנסקל אסור אם שחטו. מיהו לפמ"ש התו' ביומא שם ד"ה לאו דנבילה וכו' דמודה ריה"ג בלאו דטרפה דלוקה א"כ י"ל דהכא איכא לאו דטריפה שהרי נפולה הי' משמונה טריפות וכל סקילה יש בה תחלה טריפה דנפולה כדאי' בסנהדרין דף מ"ה ע"א מניין שבדחיי' ת"ל ירה ע"ש. ולכאורה הי' נראה דאף לפמ"ש תוס' שם ביומא דאית דגרסי לאו דנבילה וטריפה א"ב אפ"ה ליכא למימר דאתא קרא למלקות דכיון דטריפה חייל מחיים לא אתי איסור דלא יאכל וחייל אאיסור טריפה ובהא מתרצא כמי קושיא קמייתא דליכא למימר לחייב עליו בשני לאוין דלא אתי לאו דשור הנסקל וחייל על לאו דטריפה שהוא קודם וכיון דלא חייל אינו לוקה אלא ארבעים והתו' כתבו בריש פ' איזהו נשך דכל היכא דליכא מלקות לא אמרינן לעבור עליו בשני לאוין. אך קשה לפירש"י ביבמות דף ל"ד דכל איסור הנאה הוי איסור מוסיף וחייל א"כ הכא כיון דלאו דשור הנסקל הוא איסור הנאה שפיר חייל אלאו דטריפה מיהו לרבנן י"ל דכל היכא דאיכא למדרש לא מוקמינן בלאו יתירה אבל לריה"ג קשה כנ"ל ונראה ליישב לפי מה דאיתא בפסחים דף כ"ג והרי שרצים וכו' שאני התם דכתיב לכם וכו' אמר לך חזקי' טעמא דידי נמי מהכא ולפ"ז לריה"ג דס"ל חמץ בפסח מותר בהנאה ע"כ הא דכתיב לכם גבי שרצים ללמד על לא יאכל דהוי איסור הנאה אינו אלא על שור הנסקל והיינו משום דריה"ג לשיטתו דס"ל דבעל השור נקי לרבות דמי וולדות ואי נימא דקרא אתי למלקות והיינו משים דהוי איסור מוסיף משום איסור הנאה א"כ מוכח בהדי' דאסור בהנאה ול"ל לכם גבי שרצי' וכן לר' אבוה דס"ל דלא תאכל איסור הנאה משמע מדפרט רחמנא היתר הכאה גבי נבילה כיון דמסקינן שם דף כ"ג ע"ב חזקי' ור' אבוה במאי פליגי חמץ בפסח ואליבא דרבנן שור הנסקל אליבא דכ"ע א"כ כל קרא דהיתר נבילה אינו אלא לאורי' על שור הנסקל וממילא מוכח דליכא למימר הכי מטעם איסור מוסיף מיהא נראה דלר' אבוה אליבא דריה"ג ליכא למילף מהיתר נבילה משום דאיצטרך לאינתוקי לאו דנבילה דלא לקי עלה משום דהוי ניתק לעשה כנ"ל וצ"ל דנפקא לי' מאותו דכתיב גבי טריפה וס"ל דחולין שנשחטו בעזרה לאו דאורייתא ודו"ק

אבל אין לתרץ דלפי שינוי בתרא דמשני את בשרו ל"ל ליכא למימר דקרא אתיא למלקות דאכתי את בשרו ליל דנראה להאי שנויא צריך להבין לישנא דברייתא דקתני אינו יודע שהיא נבילה דמהאי סברא לא מוכח מידי דאיכא למימר דאיצטרך לא יאכל להנאה ולא הל"ל אלא את בשרו למה לי ונראה בפשיטות דאי קרא מיירי באכילה אין לדקדק מלשון את בשרו דאורחיה דקרא הכי כמו שמצינו גבי שרצי' דכתיב מבשרם לא תאכלו דהוי סגי בלא תאכלו לחוד וכן מצינו בפרשת ראה בכל אות נפשך תזבח ואכלת בשר וכיוצא בזה הרבה תדע דלשינויא קמא דליכתוב לא יהנה קשה באמת ל"ל את בשרו ע"כ צ"ל דאורחא דקרא הוא אלא הדיוק הוא אי נימא דקרא לא מיירי אלא בהנאה לא שייך ביה למיכתב את בשרו והדר ובעל השור נקי לרבות עורו כיון דבהנאה עור ובשר שוין הוי ליה למיכתב סתם לא יהנה או לא יאכל דהיינו הנאה והיינו דאמר איני יודע שהוא נבילה ע"כ קרא אתי להנאה א"כ את בשרו ל"ל אע"כ דקרא מיירי בשחטו ולענין אכילה דשייך ביה את בשרו כיון דעבדיה כעין בשר לאכילה א"כ אי נימא דקרא מיירי למלקות אין לדייק מאת בשרו כיון דקרא מיירי באכילה ממש. ונראה דלפמ"ש לריה"ג ליכא לפרושי קרא לענין הנאה דא"כ ל"ל אותו גבי טריפה ולכם גבי שרצים לחזקי' לאורוי' על שור הנסקל דאסור בהנאה וממילא מתורץ קושיות התוס' בב"ק דף מ"א ע"ב ד"ה נפקא להו מאת בשרו משמע דריה"ג וכו' תימא וכו' ולפמ"ש י"ל דאמר סד"א לא יאכל את בשרו כתיב בשרו אסור ועורו מותר היינו דה"א דקרא לא אתיא אלא לאיסור הנאה היכא דסקליה מסקל כסיד דמקשה וה"א דאת בשרו דלא שייך גבי הנאה כנ"ל אתי למעט עורו להכי איצטרך בעל השור נקי להנאת עורו וע"כ דאת בשרו מיירי להיכא דשחטו כנ"ל אבל לריה"ג דליכא למימר כלל דקרא מיירי לענין איסור הנאה כנ"ל ע"כ דקרא מיירי בשחטו ולענין אכילה ליכא למידק מאת בשרו למעט עורו דאורחא דקרא למיכתב לענין אכילה לשון בשרו אבל עור ממילא הוא בכלל איסור הנאת השור ועמ"ש לקמן בזה ועפ"ז נראה לענ"ד לתרץ קושית מהרש"א בפסחים דף כ"ג בתוס' ד"ה שאני התם הקשה המהרש"א דע"כ לא אתיא דחזקיה אליבא דריה"ג כדאמר שם מדאיצטריך יעשה לכל מלאכת להיתר הנאה לריה"ג. ולכאורה י"ל קושיתם בפשטות כיון דכתיב בהאי קרא דחלב נבילה וגו' ואכול לא תאכלוה ואמרינן בחולין דף ק"ג התורה אמרה יבוא איסור נבילה ויחול על איסור חלב ואי לאו דכתיב היתר הנאה ה"א דאכול לא תאכלוה היינו לאיסור הנאה כדמשמע הכא בתוס' ד"ה כדרבי אבוהו דלרווחא דמלתא נקיט וכו' הרי דפשיטא להו דיותר איכא לאוקמי לאיסור מלעבור עליו בב' לאוין א"כ ה"נ יותר יש לאוקמא קרא דאכול לא תאכלוהו באיסור נבילה מלומר דאמרה תורה יבוא איסור נבילה וכו' דהיינו לעבור עליו בב' לאוין. אך ז"א לפי שינוי' קמא הכא דליכתב רחמנא לא יהנה א"כ אין הוכחא מזה אך נראה דאפי' נימא דקרא מיירי לעבור בשני לאוין מ"מ כיון דמצינו לריה"ג דס"ל דאין איסור חל על איסור אפי' באיסור כולל אלא בחמור על קל כדאיתא בחולין דף ק"א מאן האי תנא דאיסור חל על איסור בכולל לית ליה וכו' ריה"ג ור"ע פליג וכיון דנבילה הוי איסור קל לגבי חלב דאית ביה כרת א"כ לריה"ג ה"א מדחיילי ע"כ דחלב נבילה אסור בהנאה וה"ל איסור מוסיף להכי איצטרך היתר גבי נבילה והיינו טעמא דר"ע דס"ל דא"צ קרא להיתר הנאה לטעמיה אזיל דס"ל איסור כולל חל אפי' באיסור קל על חמור ושפיר אתיא דחזקיה אליבא דריה"ג ודוק:

ועיין בחידושי פסחים מ"ש ליישב קושית התוס' בשני אופנים ע"ש

שם בגמרא אינו יודע שהיא נבילה בב"ק דף מ"א הקשה תוס' דלמא קרא מיירי בבן פקועה ותירצו דבלא"ה פריך שפיר ולמסקנא דנפקא מאת בשרו ניחא ע"ש. והנה לפמ"ש פי' הברייתא להאי שינוי' דנפקא מאת בשרו היינו משום דאין לדייק מאת בשרו אלא היכא דלא אתי קרא אלא להנאה אבל היכא דאתי לאכילה אורחיה דקרא למיכתב בשר א"כ אי מיירי קרא בבן פקועה אין לדייק מאת בשרו וצ"ל דהתוספו' לא ס"ל הכי מפרש לשון הברייתא כמו שיבואר לקמן אך בש"מ בשם תוס' שאנץ כתבו לתרץ דכי נימא דכולי קרא כי כתבת אבן פקועה כתבו אלא דאכתי לפי מאי דמשני דליכתוב לא יהנה לא מתרצי דנימא דעיקר קרא בהנאה והא דכתבו בלשון לא יאכל היינו משום דאיכא נמי איסור אכילה בבן פקועה וי"ל קצת דכבר כתבנו בין לרבי אבוהו דנפקא ליה בהיתר הנאה בנבילה ובין לחזקיה דנפקא ליה מהיתר הנאה דכתיב לכם גבי שרצים ע"כ קרא לחמץ בפסח ושור הנסקל ואי נימא דקרא מיירי בסקליה מסקל דבשור הנסקל ע"כ לא יאכל בשרו בהנאה קא מיירי. דבאכילה בל"ז אסורה כדאמר בברייתא איני יודע שהיא נבילה ובחמץ בפסח איכא למילף בק"ו משור הנסקל שאינו בכרת ולא בבל יראה וע"כ צ"ל כדאמר בכה"ג בפסחים מה לשור הנסקל שכן לא חי' לו שעת הכושר משא"כ חמץ בפסח אבל אי נימא דהא דכתב בלשון אכיל' היינו משום בן פקועה ועיקר קרא לענין הנאה קשה דנילף חמץ בפסח מק"ו מבן פקועה שהי' לו נמי שעת הכושר והיינו דאמר בברייתא כיון שאינו יודע שהיא נבילה ע"כ עיקר קרא לאיסור הנאה וה"ל למיכתב לא יהנה א"נ את בשרו למה לי ואין לומר לרבות בן פקועה דא"כ התירא דנבילה לרבי אבוהו ולכם דכתיב גבי שרצים מייתרא. ודוק

שם להיכא דסקלי' מיסקל וכדר' אבוה וכו' והקשו המפרשים הא אפי' לחזקי' דפליג אדר"א מודה היכא דכתיב לא יאכל בצירי דאיסור הנאה משמע ונראה משום דהתוס' כתבו בפסחים דף כ"ב בד"ה ור"ש דחזקי' לכאורה דלא כר"מ נראה מ"ש לכאורה משום דבאמת יש לומר דס"ל כר"מ והא דאיצטרך היתר בנבילה היינו משום דאי לאו דפרט רחמנא היתר בנבילה ה"א דלכלב תשליכן אותו ממעט כל איסורין שבתורה להכי פרט רחמנ' בנבילה וממילא מוקמינין אותו למעט חולין שנשחטו בעזרה ואף על גב דמצינו היתר בשרצים והוי ילפינן מיניה שאר איסורין מ"מ אכתי לא הוי ידעינן דלא יאכל בצירי הוי איסור הנאה כיון דהוו איצטרך היתר לגופי' להכי איצטרך קרא בנבילה לחלק בין לא יאכל בצירי לשאר לשון אכילה ומיני' נליף בכל מקום