המקנה קפז

וכמו לפי' ר"י ועיין בסמוך ודוק: בא"ד מיהא ללישנא וכו' דיותר טוב וכו' אין לשונם ז"ל מכוון דהתם אין הטעם משום שאין המעות יוצאים בירושלים אלא משום שהמלכות מקפידות ואינו יכול להוליכם וז"ל התוס' בב"ק שם כיון דא"א בענין אחר שאינו יכול להעלות המעות בירושלים וכ"כ התו' בסוכה שם. ויש ליישב לשונם ז"ל הכא משום דבאמת לאחר שכבר נתחלל על המעות מותר לקנותו בהם בהמה כיון דא"א בענין אחר אבל מה שהתירו שם לכתחילה לחלל על מעות בבל בבבל ולא חששו כיון דע"כ יצטרך לקנות בהמה ולטעמא דרש"י ז"ל שמא תכחוש בדרך י"ל דאין חשש כלל דאין המעשר נפסד בזה דוודאי כשהוא מתחלל על מעות בבל צריך ליתן יותר מדמי שוויו בבבל וצריך ליתן כפי מה ששוה מעות בבל בירושלים כיון דאפי' אם הי' יכול להוליך שם לירושלים מעות בבל לא יהא שווין כפי דמי הפירות בירושלים נמצא אם לוקח בהמה בבבל במעות אילו שחילל בהן ומוליכו לירושלים דמסתמא הבהמה שוה שם מעות לירושלים כמו שהיתה שוה בבבל מעות בבל נמצא הוא משתכר מה שנתן יותר מדמי בבל על דמי ירושלים אין חשש בזה משום כחש הדרך דאפ"ה אין בזה הפסיד דהא יותר מזה איכא ריווח בירושלים והיינו שכתבו התו' הכא ויותר טוב וכו' ר"ל דהפחת של מעות בבל הוא יותר בירושלים וממילא משתכר זה הפחת. אך לפמ"ש בלשון רש"י ז"ל דלאו משום הפסד המעשר אלא כיון דמיירי הכא בלקח תחלה לשם שלמים כדתני בסיפא חיישינן לחשש כחש בהמות קדשים אפי' אם לא יהא הפסד המעשר ע"כ צ"ל כמ"ש תוס' לפי' ר"י כיון דא"א בענין אחר לא גזרו אמנם בעיקר קושי' התוס' מההיא דגוזל הי' נראה לענ"ד ליישב לפי מ"ש רש"י ז"ל לעיל דף נ"ג ע"ב דאין הקידושין חלין אלא בירושלים ה"כ יכול לקנות במעות אלו בהמה בענין שלא יחול המקח אלא כשיגיע עם הבהמה לירושלים ובאופן זה נראה דמותר לעשות כן לכל הטעמים דלא שייך שמא יגדל עדרים כיון שאין המקח חל אלא בירושלים לא שייך שמא יגדל לעדרים שהרי הוא צריך להביאו לירושלים דעד שיבוא לירושלים לא חל המקח ובירושלים אין חשש שמא יגדל עדרים כמ"ש התוס' בסוכה ויבואר לקמן וכן לטעמא שכתב רש"י ז"ל דבעינן כסף צורה דכיון דאין המקח חל אלא בירושלים לא בעי' כסף צורה כמ"ש דף נ"ג בד"ה איהי לא ניחא וכו' וכן לטעמא דכחש בדרך כיון שאין המקח חל אלא בירושלים הכחש הוא על המוכר והיינו דקאמר דזבין בהו בהמה דהיינו שלא יחול המקח אלא כשיביאה לירושלים והא דלא משני שיקח בהמה בירושלים במעות אלו שהם בבבל ז"א דבמאי יקנה המוכר אותם המעות שהם בבבל וכיון שלא קנה אותם אינו מתחלל לכך צריך לומר דזבין בהו בהמה בבבל ע"ד שלא יחול המקח אלא בירושלים. ודוק

ואין להקשות דלפ"ז מאי מקשה שם של בבל בבבל למאי חזי והיינו כיון דהמלכות מקפידות ואינו יכול להוליך שם ואמאי הי' יכול להניח את המעות של בבל בבבל וכשיבוא לירושלים יחלל אותו במקום שהם על מעות ירושלים כדאי' במשנה פ"ג דדמאי דאפי' הפירות במדינה והמעות בירושלים יכול לחלל דאפי' למ"ד בפ' הזהב דאין מחללין כסף על כסף יכול לחלל על פירות שיקנה בירושלים עצמה ונראה לענ"ד דהעיקר בזה דהא דבעינן שיחלל על מטבע היוצא היינו שיכול להוציא אותם בדרך מקח שיקח בהם אבל אם הוא צריך לחללו על מעות או על פירות אין זה מעות היוצא בהוצאה מ"מ לפמ"ש דהמקח אינו חל אלא בירושלים שפיר הוי מטבע היוצא כיון דעכ"פ יכול לקנות באותו מעות בתנאי שיכול המקח בירושלים ודו"ק

בא"ד וי"ל כיון דהאי דלולב הגזול יש תקנה וכו'. הקשה בס' עצמות יוסף דא"כ בהך דהזהב דמחללין כסף על דיכרין נמי נימא דיש תקכה לבטל החילול ולהעלות הכסף ולכאורה הי' נר' ליישב עפ"י מ"ש מהרש"א ז"ל בתוס' ד"ה במזיד תעלה ליישב קושית מהרש"ל דהא דאמר שם בסוכה דאין מתחלל אפי' בדיעבד היינו דיש כח ביד חכמים לבטל המקח כמ"ש הת"י בשמעתין א"כ בההיא דהזהב דמיירי רק חילול אין תקנה דאין כח ביד חכמים לבטל החילול אך אין דברי מהרש"א ז"ל מובנים דהתם בוודאי הך ברייתא דסוכה מיירי דרך חילול דהא מדייק שם בהך ברייתא דשביעית מתחלל דרך חילול ע"ש והיה הכרח מזה לפרש כפי' מהרש"ל דהא דאמר שם אינו מתחלל היינו דצריך להעלות שם הפירות והמעות אך נראה דזה דוחק ותו דא"כ למה נדחקו הת"י לפרש בשמעתין משום דיש כח ביד חכמים דרך מקח לבטל המקח ה"ל לפרש דצריך להעלות גם הבהמה כההיא דפ' לולב הגזול ותו דא"כ לא שייך מה שכתב התוס' דהוי דיעבד כמו לכתחילה דכיון דצריך להעלות שניהם אין לך דיעבד גדול מזה אך נראה העיקר בזה דמ"ש תוס' לקמן בד"ה אבל במתכווין וכו' וליכא למימר שיחזור ויחלל לוקח קדושת הבהמה על מעותיו דהא אר' יהודה קיימא דסבר לקוח בכסף מעשר אינו נפדה א"כ אי נימא דהני חכמים פ' לולב הגזול לאו ר"י הי' שפיר י"ל דהא דאמר שם דאינו מתחלל היינו שיחזור ויחלל לוקח קדושת הבהמה על המעות א"כ שפיר כתבו התוס' דהכא במכר יש כח ביד חכמים כמ"ש תוס' ישינים

אך שינוי דחוקי לא משנינן דסתם חכמים דר"מ ר"י הוא אך העיקר בזה דאפי' ר"י דס"ל לקוח בכסף מעשר אינו מתחלל היינו דוקא בלקוח ממש דרך מקח אבל מודה ר"י דיכול לחלל אפילו כמה פעמים כדמשמע בכמה משניות והיינו דכל שהוא דרך חילול כך לי חילול השני כמו חילול הראשון א"כ אין קושיא בהך דסוכה דיחזרו הדמים למקומם דהיינו שחוזר ומחלל הבהמה על המעות ולפ"ז י"ל דהך דהזהב דאמור שם אפי' בדיעבד מחולל כסף על דיכרין משום שאין בזה משום תקנה לתקן שיחזור ויחלל הדינרין על הכסף משום שאמר שם דהדינרין הוי מטבע לגבי כסף ואין איסור החילול אלא מדרבנן שמא ישהה עליותיו א"כ אין לתקן שיחזור ויחלל הדינרין על הכסף משום דהוי טיבעא אפירי וטבעא אפירי לא מחללינין כדאמר שם משא"כ בהך דסוכה דמחלל הבהמה על המעות ה"ל פירי אטיבעא ושפיר כתבו תוס' דיש תקנ' לחזור ולחלל וה"ל דיעבד כמו לכתחילה ודו"ק

דף נ"ו בתוס' ד"ה ואם לקח וכו'. וא"ת מאי קנס הוא וכו' כתב מהר"ם וספ"י דקושיית' על מה שכת' רש"י דכופין את המוכ' דאדרבא המוכר יתבע ולענ"ד כר' דאי אפשר לפרש כן דא"כ לא הי' מתרצין התוס' כלום דממ"נ אי מיירי שאמר לו בשעת מכירה שימכור לו דוקא באילו המעות שנתן לו א"כ פשיטא דאין המוכר יכול לטעון שיחללו על מעות אחרים כיון שהתנה בפי' על אילו המעות ואי מיירי שהמקח הבהמה הי' בסתם והוא נתן כו בתשלומי המקח דמים הללו קשה למה האמת בשוגג יבטלו את המקח כיון דמדינא קיים וצריך ליתן לו מעות אפר וקנס אינו בשוגג אלא עיקר נראה כמ"ש מהרש"א ז"ל דעיקר קושיתם הוא לפי' ר"מ לקמן שאמר בפי' שהמעות יהיה בתורת מעשר א"כ מאי קנס הוא ומה שסמכו דבריהם כאן והביאו פי' רש"י יבואר בסמוך

בא"ד שהיינו מצריכים לחלל וכו' לכאורה יש לדקדק דחילול זה למה דהא קי"ל אין מחללין מעות כסף על כסף ואפילו כסף על נחושת אין מחללין אלא בדוחק כדאיתא במשנה פ"ב דמעשר שני יותר הו"ל למימר שיתן להמוכר דמים אחרים של חולין ויחזור ללוקח מעות מעשר ונראה דס"ל דאם היינו אומרים כן קשה דבאמת יש לפרש לשון הברייתא כן דהא אינו מפורש בברייתא שקנסו את המוכר שיתבטל המקח אלא שיחזור המעות מעשר ויתן לו מעות אחר בעדו ואם נאמר כן לא הי' מקשה מידי ממתני' במזיד קידש כיון דהקדושין קיימין וצריך ליתן לו מעות אחר שפיר מקודשת אע"כ דפשיטא ליה להש"ס דאם הי' המקח קיים לא הי מצריכו להחזיר את המעות וליתן לו מיד מעות אחרים אלא שהלוקח יחלל ויאכל כנגדן בירושלים וצ"ל דוקא באדם אחר אין מחללין כסף על כסף אבל בכה"ג כיון שקנה המוכר את המעות לא היה צריך להחזיר כלל אלא שהלוקח יחלל ויאכל כנגדן אמנם לולי דבריהם ז"ל נראה דא"צ למ"ש שהלוקח יחלל על מעות אחר אלא שיוליך את הבהמה שהיא חולין לירושלים ושם יחלל את המעות שביד המוכר עב הבהמה דבכה"ג שהחילול נעשה בירושלים ליכא שום חשש. כמו שכתבנו לעיל בתוס' ד"ה אין לוקחין וק"ל

שם בד"ה במזיד תעלה וכו' ואי כר"מ אפילו לכתחילה מחללין וכו'. וכתב בספר פ"י דתוס' לטעמייהו שכתבו בסוכה דבירושלים לא שייך שמא יגדל עדרים וע"כ מיירי בתוספתא חוץ לירושלים והפלא על תוס' שם בסוכה שהוכיחו זה מדמקשה התם אי ס"ד מעשר ממש הוא בעינן וצרת הכסף וכו' ומאי קושיא דילמא מיירי בירושלים. והקשו על זה דלפי הס"ד דמיירי בפירות עצמן וע"כ ליכא למימר דאיירי בירושלים דקלטוה מחיצות ואין פודין אותו. ולענ"ד נראה דדברי התוס' נכונים דמאי קושיא הא איכא לאוקמי בפירות שנטמאו דקי"ל פודין אפי' בירושלים: ותו דקי"ל אפי' הפירות הם חוץ לירושלים מחללין בירושלים וכן פירש רש"י בב"ק בההיא דאמר שם מעות של כאן וכן כאן דמיירי שהפירות חוץ לירושלים והיינו מטעם זה דאם הפירות בירושלים אינן נפדין א"כ מאי קושיא דילמא מיירי שהפירות חוץ לירושלים ותו דלפי מ"ש לעיל דמוקי בירושלמי הך ברייתא דסוכה בדמאי א"כ מאי קושיא דילמא מיירי בפירת עצמן ובירושלים ובדמאי דאינו נקלט במחיצות כדאיתא בפ"א דדמאי ונכנס לירושלים ויוצא והא דלא פירש רש"י שם בהגוזל דהפירות הן כאן ובדמאי משום דכבר כתבתי דליכא לאוקמי ברייתא דהגוזל בדמאי מדקתני של בבל בבבל ובבבל אינו נוהג דמאי ואפי' אי נימא כמ"ש לעיל די"ל דהפירות הם בא"י והבעלים בבבל מ"מ ממ"נ צ"ל דאין קפידא במקום הפירות אלא במקום הבעלים ושפיר פי' רש"י דיותר יש לומר שהפירות הם חוץ לירושלים. ודוק

בא"ד דמיירי בתמימים דחזי' לשלמים. לכאורה הוי ליה יותר לפרש הא דקתני במתכוון ולקח חלה לשם שלמים דהיינו שהקדיש אותן בשעת קנין לשם שלמים ובזה בוודאי לא שייך שמא יגדל עדרים דהא קי"ל וולד שלמים שלמים וכה"ג איתא בפ"ק דשבת דמה"ט גזרו שיהיה גדולי תרומה תרומה כדי שלא יזרע תרומה טמאה וכיון דגידולי תרומה תרומה לא גזרו אותם משום ריווח מועט כדאיתא נמי בתמורה בולד שלמים לא גזרינן שמא יגדל עדרים ודוקא גן מעשר