המקנה קפד

המוקדשין הלכה י"ח דבנקיבה לא הוצרכו להמתין עד שיומם אלא מקריבה בעצמה. אלא דלכאורה קשה דהא כתבו תוספות בד"ה קק"ל מי שמעית ליה וכו' דא"א להקריבו בעצמה משום ספיקו דבכור ומעשר אם כן ה"נ בסיפא דנקיבה נהי דליכא לספוקי בבכור מ"מ איכא לספוקי שמא הוא מעשר ואין מתנותיהם שוות. ונלענ"ד ליישב די"ל דהא דמקשה לקמן דלמא בכור ומעשר היינו דווקא בתר דמשני דאשתכח בן שנה משום דהמ"ל דמיירי דאשתכח בן שתים ושלש שנים א"כ א"א לספוקי דלמא בכור הוא דהא בכור מצוה להקריב' תוך שנתו וכן מעשר אינו מתעשר משנה לחברתה ומצוה להקריבה בתוך גורן ראשון שקבעו חז"ל וא"כ כיון שהוא לאחר שנתו מסתמא לא בכור ומעשר הוא אבל לבתר דמשני דאישתכח בן שנתו שפיר מקשה ודילמא בכור ומעשר הוא. ולפ"ז בסיפא דמיירי דוקא בת שתים שפיר יוכל להקריבו בעצמו דליכא לספוקי במעשר מדלא הקריבן תוך שנתו אלא דאכתי קשה דהוה מצי לפרש דהקושיא הוא אסיפא דא"א להקריבה בעצמה דהא לפמ"ש לעיל איכא לספוקי נמי בבהמת חולין ולא נתיאשו הבעלים כנ"ל ואינו יכול להקדישו אפי' אם ירצה לגוזלו דבגזל חבירו אינו קונה לפני יאוש לכ"ע ואף דאיכא למימר דהרוב הוא קדשים וא"כ כיון דכל דפריש מרובא פריש אין להסתפק בחולין מ"מ לפמ"ש לעיל דכאן לא שייך דכל דפריש מרובא פריש דאל"ה ניזל בתר רובא דעלמא כנ"ל א"כ א"א להקריבו בעצמו דיש להסתפק בחולין בעזרה וכן קשה בדברי התו' דלמה ליה למימר משום בכור ומעשר הול"ל משום ספיקא דחולין. מיהא דברי התוס' יש ליישב דדבריהם קאי על רישא דמיירי דאשתכח בן שנתה דא"כ הוי אפשר להקריבו בעצמו דהיינו שימתין עד אחר שנתו דאז אפילו אם הוי חולין וקנה אותו בתורת גזילה כדאיתא בב"ק דף ס"ו ע"ב בגנב טלה ונעשה איל נעשה שינוי בידו וקנאו והכי קי"ל וא"כ ליכא לספוקי בחולין בעזרה דהא אם הקדישו הוא הקדש אך לפ"ז הוי מצי לפרש דהקושיא הוא על הסיפא דמיירי דאישתכח בן שתים ותו לא משכחת בי' שינוי ואיכא לספוקי שמא הוא חולין ועיין מ"ש לקמן בזה וגם בסיפא א"א להקריבה בעצמה. ודוק

שם קדשים קלים לא כ"ש וכו'. לכאורה הי' נראה דלפי מאי דאמרינן לעיל דמתניתן דהמקדש בחלקו אתיא כרבי יוסי הגלילי דס"ל קדשים קלים ממון בעלים הוא כדאמר לעיל דייקא נמי דקתני המקדש בחלקו משמע דמיירי לאחר שחיטה אבל מחיים ממון בעלים הוא והן דברי ר"מ כדאיתא נמי האי לישנא בסוגיא שם שאמר סומכוס משום ר"מ המקדש בחלקו וכו' אלמא כרבי יוסי הגלילי ס"ל א"כ בקדשים קלים נהי דמצד הקדש ס"ל לרבי מאיר דיכול לגוזלה מ"מ מצד שהוא ממון בעלים איכא ביה משום גזל ואינו קונה אותה וממילא דאינו יכול להתחייב בדמי שלמים כיון דאינו אלא משום שקנה אותו בתורת גזילות כמ"ש התוס' בד"ה אמר ר"א וכו' וכיון דעכ"פ אינה נגזלת מצד שהוא ממון בעלים ממילא לא עביד ולא מידי מיהא לשיטת התוס' בב"ק דף י"ג ע"ב דס"ל דהאי דיקא נמי לא קאי לפי המסקנא שם י"ל דר"מ לא סבירא ליה כרבי יוסי הגלילי. אך לפי' רש"י שם משמע דקאי אף לפי המסקנא כמ"ש לעיל קשה ונראה משום דרוב שלמים בירושלים הם הנלקחים בדמי מעשר שני כדאיתא בפסחים דף זי"ן גבי מעות שנמצא לפני סוחרי בהמה וכיון דס"ל לר"מ דמעשר שני ממון גבוה הוא א"כ ממילא דרוב שלמים אין בהם משום גזל דאיכא נמי גבי מעשר שני האי ק"ו קדשי קדשים מתחללין מעשר שני לא כ"ש. אך כבר כתבנו דהכא לא שייך למיזל בתר רובא ותו קשה דבכל קדשים שחייב באחריותן כיון דאמרינן בכתובות דף ל"ד דר"מ ס"ל כר"ש דבר הגורם לממון כממון דמי א"כ כל קדשים שחייב באחריותן אית בהו משום גזל בעלים ואינו קונה אותה אלא ביאוש ושינוי רשו' אלא העיקר בזה דכל שמתכווין לחללו לטוב' הבעלי' מסתמ' ניחא להו בהכי ושליחותייהו קא עבי'. וק"ל:

ע"ב תהי בה ר"י וכו' וכי אומרי' לאד' וכו'. נר' די"ל דודאי גם ר' אושעי' לא טעה בזה דכבר כתבנו בזה לעיל ליישב בזה לשון הרע"ב במסכת שקלים ועוד נראה די"ל דמוקי לה ר"א כגון שבשעה שמצאה נתכוון לקנותה ואף דשלא כדין היה דאיכא למיחוש שהוא אחד מן הקרבנות או של חולין לפני יאוש מ"מ מתכוין לקנותו דרך גזילה ועתה בא לחוב בדמיהם וחזר בו ורוצה לשלם הגזילה וא"כ לר"מ דס"ל קדשים מתחללין במזיד שפיר קנאו בשעת הגזילה וצריך לשלם כל ספיקא דקרבנות לקיים מצות השבה ואפשר לומר שרבי יוחנן ס"ל דדמי להא דאיתא ביבמות דף קי"ח ע"ב בגזל אחד מחמשה בני אדם דס"ל לר"ט דמניח גזילה בניהם ומסתלק ואף ר"ע דפליג התם היינו דוקא בחמשה תובעים אותו דכל אחד טוען ברי אבל בשמא ושמא מודה רבי עקיבא דמניח גזילה ביניהם ומסתלק וא"כ ה"נ הי' יכול להחזיר אותה בהמה עצמה ולומר שיהי' קדוש כמו שהי' מ"מ קשה דמאי תהי בה הא אמרי' בב"מ שם דבבא לצאת ידי שמים אפי' בשמא ושמא אינו יוצא עד שישלם לכל א' וא' א"כ ה"נ י"ל דהיינו דקאמר ד' אושעי' בבא לצאת י"ש א"כ צריך לשלם הספיקות. ואפשר דס"ל לר"י דלא שייך בזה לצאת י"ש כדאיתא במנחות דף פ"א ע"א אמר לי' רב דימי ברי' דר"ה לרבינא וליתי בהמה ולימא הרי עלי וליתי בהמה אחריתי וכו' ואידך תיהוי לאחריות א"ל התורה אמרה טוב אשר לא תדור משתדור ולא תשלם ואת אמרת ליקום ולידור בתחלה ע"ש א"כ י"ל דס"ל לר"י כהאי לישנא בנדרים דף יוד דר"מ ס"ל טוב מזה ומזה שאינו נודב כל עיקר א"כ כיון דהכא פטור מדינא כשיקדש אות' שנמצאת סתם שתחזור לקדושתה שהיתה בתחלה א"כ אין זה זכות שיאמרו לו חטא בשביל שתזכה כיון דעכ"פ ס"ל לר"מ דכל נודב חוטא והוא צריך להתנדב בכמה קרבנות בעולה ושלמים ובתודה אע"כ לאו ר"מ היא וכ"ש דאתי שפיר לפמ"ש לקמן דצריך להיות נודר ומשלם משום דאל"כ אסור למעט באכילת קדשים ובזה בודאי הוי חוטא לר"מ ובזה אתי שפיר טפי הלשון חטא בשביל שתזכה ר"ל בשביל שתזכה לצאת י"ש ועיין מ"ש לקמן בזה דר' אושעי' ס"ל כהאי לישנא דפליגי בנודר ומשלם אבל בנדבה ליכא איסור' וכמו שכתבו התו' לקמן דס"ל להאי תנא דמותר למעט באכילת קדשים. עוד י"ל דס"ל לר"א דהאי תנא סבר לה כר"מ בהקדש ופליג עליו בהאי דנודר ומשלם ובזה אתי שפיר דלא תקשה אליבא דר' אושעי' סתמא אסתמא דלעיל דלא כר"מ בהקדש ולפמ"ש אתי שפיר דהא כתבו התוס' בביצה דף ל"א ע"ב בד"ה ונפחת דבכה"ג דלא מצי למיתני דברי ר"מ דר"מ ס"ל אינו נודב ומשלם לא הוי סתמא ועי"ל דהא דתהי בה ר' יוחנן ולא מוקי לה בהכי היינו משום דכבר כתבנו דלפי מאי דמשמע דס"ל לר"מ דקדשי' קלים ממון בעלים הוא וס"ל כר"ש דקדשים שחייב באחריותן הם ממון בעלים ואינו יכול לקנותם ולחללו אלא משום דמסתמא ניחא לי' להבעלים לחללו כדי שיוכלו להקריב קרבנותיהם וכיון דזכות הוא להם זכין לאדם שלא בפניו והיינו דמקשה ר"י דבכה"ג לא זכה בה בתחלה כשמצאה ואף השתא ל"ל משום דניחא להו לבעלים דכיון דאיכא איסורא אין אומרים לאדם חטא כדי שתזכה ור' אושעי' ס"ל כאידך שינוי' בב"ק שם דל"ל לר"מ הא דר"ש וס"ל נמי דר"מ ס"ל בקק"ל לאו ממון בעלים הוא וק"ל

בתוס' ד"ה דמייתי נמי תודה וכו' וא"ת אמאי צריך וכו' דבריהם ז"ל אינם מובנים דמשמע בקושייתם דס"ד דלחם בא בנדבה וא"כ לא הוכיחו כלום דס"ל להאי תנא דמותר למעט באכילת שלמים מדמתנה במותר הפסח הא לפי הס"ד י"ל דמתנה בהך דמייתי לתודה דאם הוא מותר הפסח לא ליהוי תודה אלא שלמי' מותר הפסח דאכילתן שוה ליום ולילה והלחם יביא בנדבה והא דאמר בשאר ימות השנה שלמים הוי היינו כיון דהוי שלמים דשווין במתנות ובזמן אכילתן כתודה ממילא דיכול להתנות בה וצריך לומר דקושטא קאמר דלפי האמת צריך לומר דמותר למעט באכילת קדשים ועיקר הטעם הוא משום דאין הלחם בא בנדבה מיהא לולי דבריהם הי' נראה לפי מה שאמרו במנחות דף פ"א גבי תודה שנתערבו בתמורתו דליתי בהמה אחריתא ואידך תהוי לאחריות ומשני התורה אמרה טוב אשר לא תדור וכו' א"כ לא מיבעי' לר' אושעי' שכתבנו לעיל דס"ל דהאי תנא ס"ל כר"מ בהקדש וכר' יהודא דטוב מזה נודר ומשלם א"כ שפיר מצי לומר הרי עלי תודה אם זה אינו תודה ויפריש שתי בהמות אחת לתודה ואחת לאחריותו ויתנה אם זאת הנמצאת תודה יהא תודה זו להשבת גזילתו והשני לאחריותו ואם זו שנמצאת שלמים יהא תודה זו לנדבו ושני' לאחריותו ואם זו שנמצאת מותר הפסח יהא התודה לנדבה והשני' למותר הפסח וא"כ אין ראי' דמותר למעט באכילת קדשים ואפי' לר' יוחנן דלא מוקי בנתכווין לגוזלה מ"מ י"ל כיון דמוקי' מתני' דלא כר"מ י"ל דס"ל כהך לישנא בנדרים דף טי"ת דפליגי דוקא בנודר דס"ל לר' יהודא טוב מזה ומזה נודר ומשלם ושפיר יוכל להתנות בתודה ואחריותו וסוגי' דמנחות היינו דבעי שם לתרץ דברי ר' חייא שאמר שם בתודה שנתערב' בתמורתו שאין לה תקנה היינו משום דס"ל דטוב אשר לא תדור עוד נראה דיש ליישב קושי' התוס' בענין אחר דיכול להפריש מותר הפסח לכתחילה בתנאי ואע"ג דגבי תודה אמר שם דאין מפרישין לכתחלה על המותרות מ"מ גבי פסח שאני דהא אמרינן בפסחים דף צ"ח דיכול להפריש שני פסחים כא' לאחריות וכ"כ תוס' בסמוך בד"ה שלא בזמנו וכו' ומקריב א' והשני הוי מותר א"כ יכול להתנות בכה"ג שיפריש שני פסחים ויתנה אם זה מותר הפסח יהא זה מותר הפסח תחתיו ואם לאו יהא לאחריות פסחו ויכול להקריבו על תנאי זה ואינו צריך למעט באכילת קדשים ואין לומר דגם התם במנחות יכול להתנות כן ולימא אי הך דקיימי תודה היא הרי לחמה והך תהוי לאחריות פסחו ואי הך דקיימא תמורה הי' תהוי הך תודה ולא לאחריות ז"א דאין בזה תקנה דהא אי אפשר להקריב מותר הפסח שהפריש לאחריות פסחו אלא עד אחר שקרב פסחו א"כ א"א להקריבו בתוך המועד דהא הוי ספק תודה ואין מביאין תודה בחג המצות מפני חמץ שבה ואם ימתין עד אחר הפסח יעבור עליו בעשה כדאמרינן בריש ר"ה דמותר הפסח עובר עליו בבל תאחר ואמר שם כיון שעבר עליו רגל א' עובר בעשה וכיון דאמר שם דאין תקנה משום דטוב אשר וכו' כ"ש דאין בזה תקנה משום דצריך לעבור על עשה דאורייתא אבל הכא בל"ז צריך להמתין עד שיומם אפי' לר' אושעי' משום דשמא בכור הוא אלא שמקריב אותם שחילל בהן א"כ שפיר יכול לומר שמקריב אותה שהפריש לספק תודה לפני פסח ואותה שהפריש לאחריות משום ספק מותר הפסח בחמת יקריב אותה בתוך הפסח ואין כאן איסור כלל ואין לומר דא"כ ל"ל למימר דמותר הפסח