המקנה קפ

כפשטא וכמו שאמר בירושלמי דכיון שנעשו מצותן אף דאכתי אית בי' איסורא מ"מ כיון דקול וריח ומראה אין בו משום מעילה במקום איסורא בעלמא מותר לכתחילה כנ"ל ועמ"ש לקמן בלשון התוס' ואפשר לומר דר"מ ורבנן לשיטתם אזלי דלפמ"ש דטעמא דר"מ לאחר שבלו עדיין לא נעשו מצותן משום שהקדיש אותם בתחלה על דעת כן דכל שיהי' ראוי' לעבודה יהי' עליהם קדושת בגדי כהונה ולאחר שבלו יחול עליהם קדושה אחרת דהיינו לפתילות ויש לדמות להא דאיתא בנדרים דף כ"ט שור זה עולה כל שלשים יום ולאחר שלשים יום שלמים וכו' תפשוט דבעי ר' אושעי' נתן שתי פרוטות לאשה ובאחת תהי' מקודשת מהיום ובאחת לאחר שאגרשך וכו' והטעם משום דהוי קידושי שני דבר שלא בא לעולם דאין יכולין לחול שתיהן כא'. ועיין בר"ן שם א"כ ה"נ י"ל דלר"י לא חל עליהם קדוש' שני' בשעת הקידושין כיון דא"א לחול עד שיפקיע מהם קדושה ראשונה והוי כמקדיש דבר שלא בא לעולם כדאי' בכתובת דף נ"ח ע"ב ולר"מ דאמר אדם מקדיש דבר שלב"ל לאחר שבלו חל עלי' קדושה שני' ודוק: ואין להקשות מזה על הרמב"ם דפסק כר"מ דבגדי כהונה שבלו מועלין בהם אע"ג דחכמים פליגי עליו בשלמא לפמ"ש דפליגי בפלוגתא דר' דוסא ורבנן א"כ כיון דקי"ל התם כרבנן דטעונין גניזה מוהניחם שם כמ"ש הרמב"ם בהדי' ממילא דגם הכא מועלין בהם אבל לפמ"ש דפליגי בדבר שלא בא לעולם א"כ כיון דקי"ל בהא דלא כר"מ דאין אדם מקדיש דבר שלא בא לעולם קשה ונראה דאתי שפיר לפמ"ש דהך מילתא דמי' לאיבעי' דר' אושעי' והרמב"ם לטעמי' דפסק שם דמהני קידושין כמ"ש שם הה"מ דס"ל להרמב"ם דנפשוט האיבעי' מסוגי' דכתובות דף נ"ט א"כ ממילא דגם הכא מהני קדושתן לאחר שבלו ועוד י"ל לפמ"ש התוס' לקמן דף ס"ג בד"ה וידים דקדושת הגוף חל אפי' על דבר בא לעולם ולמדו מזה מסוגי' דכתובו' דף נ"ט כמבואר בחידושינו בכתובות שם דמסיק הש"ס הכ' אליבא דר"ע ור"י דקי"ל כותייהו א"כ ממילא שפיר פסק הרמב"ם הכ' כר"מ דהא הפתילות קדושת הגוף הם כמו שיבואר בלשון התוס' וחל אפי' על דבר שלא בא לעולם ודוק היטב

בתוס' ד"ה בכתנות כהונה וכו' וגם במזיד אליבא דר"מ וכו' לכאורה קשה דהא אמרינן לקמן דף נ"ה ע"א דלר"מ אפי' קדושת הגוף בבהמה במזיד מתחלל א"כ כ"ש דכלי שרת מתחלל לר"מ היכא דמכווין לאפקעינהו ואפשר דס"ל להתוס' דסברא זו אינו אלא לרבי אושעיא אבל לרבי יוחנן דמשני לקמן דממתין עד שיומם ל"ל הך סברא: אך זה דוחק דמנא להו הא ויותר נראה דס"ל להתוס' דכלי שרת לאחר חינוך עדיפא מבהמה דהא קאמר במעילה שם דף י"ב דטעמא דרבי נחמיה דס"ל יש מועל אחר מועל בכלי שרת משום דס"ל דהשתא אחרים מקדשין הן עצמן לא כ"ש והיינו דכל המנחות משהוקדשו בכלי שוב אין להם פדיון וס"ל דבמנחות לאחר שהוקדשו בכלי מודה ר"מ דאין יוצאין לחולין אפי' במזיד שנתכוון לגוזלם וא"כ איכא ק"ו לכלי שרת לאחר חינוך שאין יוצאין לחולין עוד אפי' לר"מ וי"ל דנפקא להו הא מלתא דלא מסתבר כלל שאם מתכוון לגזול בשר או האימורים לאחר זריקה יצאו לחולין לר"מ מדחייבה התורה מלקות בזר שאכל קודש בין לפני זריקה בין לאחר זריקה אע"ג דס"ל לר"מ דקדשי קדשי' וקדשים קלים מתחללין במזיד ולא אמרינן מדאגבהו קני' ויצאו לחולין כדאמרינן בכה"ג בכתוב' דף למ"ד ע"ב אע"כ דבכה"ג מודה ר"מ ומה שהקשה בספ"י דגבי בגדי כהונה לא שייך האי ק"ו דרבי נחמיה דאם אחרים מקדשין וכו' נראה דזה אינו דאטו כל כלי שרת הי' מקדשין אחרים הא מזרקות וצינורת הם בכלל כלי שרת אע"פ שאין מקדשין אחרים אפ"ה אמר ר"נ סתמא בכלי שרת יש מועל אחר מועל ע"כ צ"ל דכיון דאיכא ק"ו בחד כלי שרת ממילא דהדין כן בכל כלי שרת דכל כ"ש קדושתן שוה א"כ כיון דס"ל להתוספות דבגדי כהונה כלי שרת הם ממילא קדושתן שוה. ודו"ק

עוד נראה דאף למאי דקאמר דס"ל לר"מ דקדושת הגוף מתחלל במזיד כשמתכווין לגוזלה היינו דווקא בקרבן של עצמו או שהוא עושה לזכות של בעל הקרבן כי האי דלקמן אבל אם לקח בגזל קרבן חבירו אין שום סברא לומר דס"ל לר"מ שמתחלל שלא ברצון חבירו דמאי שנא משאר גזל דאינו קונה אלא ביאוש ושינוי רשות בשלמא בקדושת דמים כיון שאין הגוף ראוי להקדיש אלא דמיו א"כ שייך לומר שהוא מתחלל ונותן דמיו אבל בקדושת הגוף כיון שהגוף מיוחד לבעלים האיך יכול לקנות אותו ולהוציאו שלא ברשות בעלים וכן כל כלי שרת המיוחדין לציבור וכן בגדי כהונה שא"א לעבוד בהן עבודה עד שימסרנו לציבור א"כ לפי מאי דסברו התוס' דמיירי לאחר חינוך דהיינו לאחר שעבד בהן עבודה שפיר כתבו התוס' דאפי' ר"מ מודה דאינו יכול להוציא קדושת הגוף לחולין ולפ"ז לפי מאי שכתבו התוס' בתירוצם דמיירי קודם חינוך לא הי' צריכים לומר דאין קדושת כלי שרת עליהם אלא מיירי בבגדי כהונה שלו דיכול לחללן במזיד אליבא דר"מ אלא דכיון דע"כ צריכא לסברא זו אליבא דר"י ממילא אמרינן הכי אפי' לר"מ ותו דלפמ"ש לקמן בתירוצם מוכרח דאף לר"מ ס"ל דקדושת הגוף אינו מתחלל וע"כ מיירי שאינו משלו. אך הריטב"א חולק על התוס' וס"ל דבגדי כהונה אין בהם קדושת כלי שרת ויש להביא ראי' לדברי הריטב"א דבגדי כהונה לאו כלי שרת נינהו מהא דאמר בפ"ק דמגילה ואת יקר תפארת אמר ר' יוסי בר חנינא מלמד שלבש בגדי כהונה ולא נענש עליהם כמו שנענש כשנשתמש בכלי בית המקדש היינו משום דאמרינן בע"ז דף נ"ב דכל כספא ודהבא דירושלים נתחלל א"כ דוקא בכלי שרת נענש משום דאין יוצאין לחולין משא"כ בבגדי כהונה דאין עליהם תורת כלי שרת ולכך לא נענש עליהן ועיין מ"ש לקמן בשיטת הרמב"ם ודו"ק

בא"ד וי"ל דמיירי דאותן כתנות כהונה לה נתחנכו עדיין לעבודה הנה לכאורה לפמ"ש דלפי הס"ד הוי סבר דהא דאמר רב בכתנות כהונה שלא בלו משום דבבלו לא הוי פליג ר"י כיון דנעשה מצותו קשה לכאורה לפי שיטת התוס' דמיירי בלא נתחנכו לעבודה א"כ אין שייך לומר דנעשה מצותו כיון דלא בא לידי חינוך עבודה כלל ונר' לענ"ד דא"ש לפמ"ש דטעמא דר"מ דבבלו מועלין משום דהוקדשו מתחלה לכך דלאחר שיבלו יקדשו לפתילות למנורה א"כ אפי' לפי הס"ד דכיון דהותנו עליהם להיות בהן היתר הנאה ממילא מהני תנאי אפי' לאחר שיבלו מ"מ הוצרך לאוקמי מתני' בלא בלו דאי בבלו כיון דהם קדושים לפתילות שהם קדושת הגוף לא מהני בהו הוצאה מרשות הקדש כיון דס"ל לתוס' דמודה ר"מ בקדושת הגוף שאינו מתחלל במזיד ולא שייך בקדושת הגוף לפתילות לחלק בין קודם חינוך לאחר חינוך דלא שייך חילוק זה אלא בראוין לעבודה דבעינן חינוך משא"כ בקדושת הגוף לפתילות וע"כ הא דאמר ר"מ במזיד מקודש מיירי בלא בלו וקודם חינוך ודו"ק

בתוס' ד"ה מועלין בחדתין וכו' והשתא סבר כמ"ד יחזור ויתרום וכו' ור"מ לטעמי' דאמר התם שלמו כולן חוזר לשירים וכו' ונראה דרצונם בלשון והשתא שכתבו משום דלפי מאי דמהפך רב דר' יהודא ס"ל דמועלין בעתיקין ור"מ ס"ל אין מועלין הוא דוחק לומר דמהפך ג"כ דברי ר"מ דאמר חוזרין לשירים וכן לרבנן דס"ל התם דאין חוזרין לשירים ואפ"ה ס"ל מועלין בהם וע"כ דלא תלי' הא בהא וסוגי' דשקלים דלא כרב אלא כר' יוחנן דס"ל דטעמא דר"מ משום דבשוגג אינו מתחלל דלדידי' א"צ להפך הברייתות שפיר י"ל דטעמא דר"מ משום דלטעמי' אזיל דס"ל חוזרין לשירי הלישכה ורבנן לטעמייהו דס"ל אין חוזרין לשירי לישכה והנה הרמב"ם ז"ל פסק דבגדי כהונה אין מועלין משום דניתנה להנות בהם והקשה עליו בספ"י דהא סברא זו אינו אלא לרב ואפי' לרב אינו אלא אליבא דר"מ ואנן ק"ל כרבנן ונר' לענ"ד דס"ל להרמב"ם כיון דקיי"ל רב ור' יוחנן הלכה כר' יוחנן ולר"י אין מהפכים הברייתות וקי"ל נמי האומר כירושלים הוי נדר דירושלים קודש דאע"ג דמשמעתין אין הכרח לומר דתרי תנאי הם אליבא דר"י אלא אליבא דרב מ"מ הוא מוכרח בל"ז מן הסוגי' דנדרים דע"כ האומר כירושלים הרי זה נדר ר"י הוא ודוקא כשאומר ירושלים לא אמר כלום כדאית' התם בסוגי' דף יו"ד וכן פסק הרמב"ם ז"ל בהל' נדרים דהאומר כירושלים הרי זה נדר כר"י דמתני' שם א"כ קשה מאי טעמא דר"י דס"ל דאבני ירושלים שנשרו אין מועלין בהם כיון דס"ל דירושלים מקדשי למה לא מעלו באבניהם וכן קשה למה לא ימעלו בשירי הלישכה לר"י ע"כ צ"ל דטעמא דר"י משום דס"ל כיון שניתנה ליהנות בהן ומתני' לא מיירי בכתנות כהונה דכיון דניתנה ליהנות בהן באמת לא שייך בהו מעילה ולפ"ז צ"ל דל"ל להרמב"ם סברת התוס' דס"ל דאזלו לטעמיהו דאין מעילה אלא בראוי להביא קרבן מהן דאפי' אם אינם ראוין לקרבן מ"מ קדושת קרבן אית בהו ולמה לא ימעלו בהם ואפשר דס"ל להתוס' דכיון דעיקר קדושתן הי' בתחלה לצורך קרבן כל שאינו ראוי' לקרבן ה"ל כאילו נעשה מצותן כמ"ש לעיל בכתנות כהונה ועוד נראה דס"ל להרמב"ם ז"ל דליכא למימר דטעמא דר"מ משום דראוי' לקרבן משום קושי' הירושלמי דהא אבני מזבח והעזרות דאינם ראוין לקרבן מפני שאינם משקלים של שנה זו וכ"ש דקשה מאבני ירושלי' דשמעתין ועוד נר' להביא ראיי' לדברי הרמב"ם מהא דאמרי' בע"ז ד' נ"ב דבקשו לאסו' כל כסף וזהב מפני כספ' וזהבה של ירושלי' עד שמצאו מקרא כתוב וכו' וקשה טובא הא כבר נתחלל כשבאו בשוגג מרשות לרשות כשנותנים אותם זה לזה ודוחק לומ' דקאי דוק' על מעות הראשונות שנטלו מן הנכרים מה שגזלו מירושלים אע"כ משום דניתנה ליהנות בהם בשרי הלישכה ואין יוצאין לחולין מדאורייתא אבל אי נימא דהטעם הוא משום שנעשה מצותן א"כ אין קדושתן אלא מדרבנן א"כ לא שייך בקשו לאסור משום חשש איסורא דרבנן ודו"ק:

ויש לפרש עוד שיטת הרמב"ם ז"ל באופן אחר והוא דס"ל דאפי' אם לא נימא סברת רב אליבא דר"מ ונימא דיש מעילה אפי' בדבר שניתן ליהנות מ"מ היינו דוקא בדרך הוצאה מרשות הקדש אבל אם אינו מתכווין להוציא לחולין אלא שנהנה ממנו אין בו מעילה לכ"ע בדבר שניתנה ליהנות כמו שיבואר לקמן בלשון התוס' וא"כ ממילא בבגדי כהונה שלא בלו לא משכחת בהו מעילה והוא דס"ל כשיטת התוס' דבגדי כהונה בכלל כלי שרת הוא דאין יוצאין מרשות הקדש כל זמן שראוין למצותן ולא משכחת בכל כלי שרת מעיל' אלא בנהנה א"כ כיון דבגדי כהונה ניתנה ליהנות אין בהם צד מעילה לכך כתב הרמב"ם שאין מועלין בהם כשלא בלו דמסתמא מיירי הרמב"ם בבגדי כהונה שכבר נתחנכו מיהא הפי' הראשון נראה לי יותר עיקר וק"ל

בתוס' ד"ה אימא ר"י וכו'. מכאן משמע וכו' וכתב מהרש"א ז"ל