המקנה יח

דלא נילף מהיקשא דויצאה והיתה כדמקשה לקמן דף ה' מה הוי' בכסף וכו' ונר' דמזה ראי' למ"ש לעיל בריש מכלתין בתוס' ד"ה היבמה וכו' דלהכי לא תני מנינא גבי יבמה למעוטי שאינה יוצאת בגט משום דממילא מוכח מדלא תני לה א"כ י"ל גם הכא אין צריך למנינא למעוטי כסף משום דממילא מוכך מדלא תני לה. וצריך לשנויא למעוטי חליצה דלא מוכח מידי מדלא תני לה משום דהו"א דמלתא דאתי' בק"ו לא תני לה. אך לפמ"ש לעיל גבי מנינא דרישא דליכא למעוטי מדלא תני לה אלא היכא דנקט מנינא. אבל בלא"ה איכא למימר דתני ושייר. א"כ קשה דלא הוי לי' למימר אלא למעוטי כסף. ונר' דלאביי דאמר לקמן דאינה יוצאת בכסף מן הסברא דאין קטיגור נעשה סניגור מלתא דפשיטא היא וצ"ל אליבי' למעוטי חליצה. א"כ י"ל דלהכי נקט הש"ס למעוטי חליצה דא"ש בין לאביי ובין לרבא. וכבר כתבנו לעיל דאף דס"ל לאביי גבי חופה דליכא למעוטי חופה משום דמלתא דאתי' בק"ו לא חשיב אפ"ה ממעט הכא חליצה גבי מנינא דסיפא אע"ג דאתי' בק"ו משום דכיון דהאי מנינא יתירה הי' מש"ה ממעטינן כמ"ש לעיל משא"כ במנינא דרישא דלא מייתרא דאיצטריך למעוטי חליפין. וממילא דא"ש נמי לרבא דאע"ג דלדידי' לא מייתרא מנינא דסיפא דאיצטריך למעוטי כסף דל"ל סברא דאין קטיגור נעשה סניגור אפ"ה נשמע נמי למעוטי חליצה דהא ס"ל לרבא לקמן גבי חופה דממעט חופה במנינא אפי' מלתא דאתי' בק"ו. ואע"ג דלא מייתרא. א"כ ה"נ אע"ג דלא מייתרא ממעט נמי חליצה. נמצא הא דקאמר למעוטי חליצה א"ש בין לשיטת אביי ובין לשיטת רבא. אך לפמ"ש לקמן דף ה' דלאביי דאיצטריך נמי וכתב לה דלא נימא דאשה יוצאת בכסף שהיא נותנת לו מהיקשא דאמה עברי' ע"כ צ"ל דסוגי' זו אליבא דרבא ובאמת הוי מצי למימר נמי למעוטי כסף אבל לאביי ע"כ למעוטי כסף שהיא נותנת לו וליכא למעוטי חליצה דכיון דלא מייתרא ליכא למעוטי מלתא דאתי' בק"ו לאביי ודוק. ויותר נר' דאף לאביי אין צריך למעט שלא תצא בכסף שהיא נותנת לו דלא נילוף מאמה עברי' דכיון דבאמה צריך בקנייתו ב' פרוטות כדי לקיים בו והפדה א"כ אי נימא דילפינין מאמה עברי' שתצא בגירעון כסף. ע"כ דנימא נמי דבעינין בקידושין ב' פרוטות. וכיון דתני במתני' בכסף בה"א בפרוטה. ממילא נשמע דאינה יוצאת בגירעון כסף וע"כ דאייתר מנינא למעט חליצה. ודוק

תוס' ד"ה ואין דבר אחר וא"ת תהא א"ע וכו' עיין לקמן דף כ' ע"א גבי לא תצא כצאת העבדי'. עיין מ"ש בזה

ברש"י ד"ה לאמה קרא יתירה הוא וכו' דאי בקטנה לא איצטריך קרא וכו' וצריך להבין מאי בעי רש"י ז"ל בזה ונר' דלכאורה קשה דנהי דנפקא מבנעורי' בית אבי' דמעשה ידי' שעשתה כבר הוי דאבי' משום דהוי שבח נעורים אבל אכתי צריך קרא דלאמה שיכול לכוף את בתו שתעשה מלאכה כמו שכופה רבה למלאכתו וכן קשה לקמן דעביד הש"ס צריכותא בקידושין ובמעשה ידי' דאי כתב רחמנא דקידושין לאבי' ה"א משום דלא קא טרחא וכו' ולא קאמר דאיצטריך קרא במ"י דיכול לכיפה. ונר' משום דבקידושין כה"ג נמי זכי רחמנא לאב ולקדשה בע"כ ולכוף אותה להנשא לבעל ואפי' בע"כ למנוול ומוכה שאין כדפי' רש"י ז"ל בב"ק דף פ"ז בד"ה דאי בעי מסר לה וכו' דכתיב את בתי נתתי לאיש הזה אלמא בידו לתתה למי שירצה וכו' ע"ש וא"כ שפיר קאמר הכא דכי היכא דילפינן בקידושין שיכול לכופה ה"נ ניליף מעשה ידי' ואע"ג דהאי קרא דאת בתי נתתי כתיב גבי קטנה כדמקשה הש"ס הכא מ"מ נראה כיון דכבר נשמע מקרא דאין כסף לפי המסקנא ולפי הס"ד מקרא דבנעורי' בית ארי' דאפי' אם היא מקדשא נפשה בכספא. דאביה הוי תו אין לחלק בין קטנה לנערה לענין שיכול לכופה דהא לא פריך לעיל אלא משום דקטנה עדיפא משום דל"ל יד וזה לא שייך לענין כפי'. ולפ"ז א"ש דקשי' לי' לרש"י ז"ל דהא צריך קרא דלאמה לענין כפי' וע"ז פי' רש"י ז"ל דהא קטנה לא צריך קרא דהא מצי מזבן לה וממילא שיכול לכופה דהשתא שמצי מזבן לה שרבה יכול לכופה כ"ש שהוא עצמו יכול לכופה וכיון דמוכח מקידושין דאין סברא לחלק לענין קידושין בין קטנה לנערה ה"נ לענין מעשה ידי' ומייתרא קרא דלאמה ונר' דא"כ צ"ל סברא זו בהא דאמר לקמן בצריכותא ואי אשמועינן מ"י משום דקא מתזני' מיני' קשה דהאיך ניליף קידושין ממ"י כיון דמ"י אינו אלא עד שעת נערות אבל בכסף קידושין היא מתקדשת בו לעולם כמ"ש התוס' בכתובת דף מ"ו ע"ב בד"ה ואימא הנ"מ וכו'. ולפמ"ש א"ש דכיון דילפינן קידושי קטנה מאת בתי אע"פ שהיא מתקדשת בו לעולם ממילא נוכל ללמוד קידושין ממ"י אפילו בנערות דאית לה יד כספא דאביה הוי דלענין מה שהיא מקודשת לעולם אין לחלק בין קטנה לנערה וכיון דגלי רחמנא גבי קטנה שיכול האב לקדשה אף שהיא מקודשת לעולם ה"נ גבי נערה אין לחלק בזה כיון דלא שייך מזה פרכא דאימא הנ"מ קטנה דלית לה יד וכו' ובזה א"ש נמי דלכאור' יש לדקדק דלפי הס"ד דיליף מבנעורי' בית אבי' קשה דל"ל קרא דאת בתי גבי קטנה ולפמ"ש א"ש דמאת בתי ילפינן דיכול לקדשה בע"כ ודו"ק

תוס' ד"ה האב זכאי וכו' מפרש בירושלמי וכו' כבר כתבנו בחידושי כתובת דף מ"ז דאין לפרש כוונתם דלא שייך לשון זכאי אלא בממון ולא באיסור דהא קחשיב שם נמי הפרת נדרי' דהוי איסורא אלא כוונתם בהא דקאמר בסוגי' דליכא למילף קידושין מהפרת נדרי' משום דממונא מאיסורא לא ילפינן משמע אפי' קידושי ביאה ליכא למילף דאל"ה נילף שאר קידושין מביאה מדאתקיש הווית להדדי כדאמר שם בכתובת באמת דילפינן שטר וביאה מכסף מדאתקוש הווית להדדי אע"כ דגם קידושי ביאה חשיב ממונא וכדמפרש בירושלמי. ועיין מה שכתבתי לקמן בזה. אך בהא אכתי לא מיושב לשין הירושלמי. וז"ל ניחא בכסף ובשטר האב זכאי בביאה. תפתר וכו'. ע"כ דלשון זכאי משמע לי' שיש בו זכות ממון. א"כ תקשה לי' הפ"נ דהוי אסורא כדקאמר בשמעתין. ונר' די"ל לפי מה שכתבו תוס' בפ' החובל דף פ"ז ד"ה א"ל לא זיכתה וכו' א"נ הכא במה שהיא נפחתת לקידושין וכו' והיינו דכיון דאם יש בו מומין הוי פחיתות לענין קידושין מיקרי ממונא וזוכה בה האב לר' יוחנן שם. ורב ור"ל ס"ל דלא זכי' לי' אלא קידושין ממש וכיון דבמתני' לקמן דף נ' משוה מומין לנדרי' דקתני המקדש אשה סתם ונמצאו עליה מומין או נדרים תצא שלא בכתובה א"כ כי היכא דבמומין אפחתא מכספא לענין קידושין ה"נ איפחת' מכספא ע"י נדרי' ושפיר הוי גם בהפ"נ זכות לאב ועיין מה שכתבנו לקמן בזה בתוס' ד"ה וכ"ת ודו"ק

תוס' בד"ה ואימא לדידה וכו'. וי"ל דמ"מ מיתורא וכו' ונר' הטעם משום דכתבו התוספות בסמוך דא"ל בקטנה מסברא דכסף קידושין לאבי' דהשתא זבוני מזבין לה כסף קידושין מיבעי' א"כ י"ל דאף למאי שכתבו התוס' דליכא למילף מסברא זו מ"מ ליכא למילף מיתורא דאין כסף דהאי לאבי' דלא מיבעי' בקטנה י"ל דאתי' קרא להיפוך שיהי' הכסף קידושין שלה דלא נימא שיהא כסף הקידושין של אב משו' דהשת' זביני מזבין לה ומכ"ש דאתי שפיר לפמ"ש התוס' בכתובת דף מ"ו ע"ב ד"ה ואימא הני מילי דסברא מעלי' הוא אף לענין קידושין אלא דאת בתי לא מייתרא. ואפי' לבתר דמקשה ואימא ה"מ קטנה וכו' י"ל דאפ"ה ליכא למילף מיתורא דאין כסף כיון דאמרינן לקמן ויצאה חנם אלו ימי בגרות ואין כסף אלו ימי נערות ודרשא דכסף קידושין יליף מיו"ד דאין כסף א"כ ליכא למימר דהכסף לאבי' מיתורא דאין כסף דל"ל דאי לאו הוי כתיב יו"ד דאין כסף הוי מוקמינן ויצאה חנם לימי בגרות ואין כסף לכסף קידושין דמסתבר טפי לאוקמא בהכי כדאמר' לקמן דאי מוקמינין לימי נערות צריך לדחוקי דקרא מיירי באיילונית. וכיון דאמרינן בערכין דף כ"ט יכול ימכור אדם את בתו כשהיא נערה אמרת מכורה כבר יוצאה בסימני נערות אינו דין שלא תמכור א"כ אי הוי מוקמינין קרא לימי בגרות לחודא וודאי דהוי אמרינן דמוכר אדם את בתו כשהיא נערה. א"נ שפיר המ"ל דקרא אתי' לכסף קדושין שיהא שלה משום דלפי הס"ד דגם בנערה מצי מזבין לה אתי קרא לאפוקי מהאי ק"ו דהשתא זבוני מזבין לה כסף קידושין מיבעי' לכך איצטריך יו"ד יתירא לימי נערות. ואכתי מנ"ל דכסף לאבי'. ובזה יש ליישב מה שדקדקו המפורשים אהא דקאמר ואימא ה"מ קטנה דלית להו יד וכו' ולא קאמר ואימא ה"מ קטנה דיכול למוכרה ולפי מ"ש דקושי' הש"ס הוא דאי לאו הוי כתיב יו"ד דאין כסף הוי מוקמינן קרא דאין כסף דהכסף קידושין דידה דלא נימא השתא זבוני מזבין לה א"כ לפי הס"ד דיכול למוכרה הנערות ליכא לפליגי בין קטנה דהכסף לאבי' מקרא דאת בתי וגומר לנערה לענין כסף קידושין אלא משום דקטנה לית לה יד. ולפ"ז יש ליישב גירסת ר"ח שהביא התוס' בהא דקאמר יציאה דכוותה קממעט מה כאן נערה אף כאן נערה וכו' דר"ל דאי נימא דקרא אתי' שיהי' כסף קידושין שלה ע"כ נצטרך לומר דאי לאו דכתיב יו"ד ס"ד דויצאה חנם אתי לימי בגרות שאינה יוצאה מאדון עד שתבגר וקרא דאין כסף שיהא כסף קידושין שלה בנערות אע"ג דמצי מזבן לה א"כ לא הוי יציאה דכוותה דיציאה מאדון מיירי בבגרות דווקא וקרא דאין כסף היינו שיהא הכסף שלה בנערות וכה"ג כתבו תו' לקמן דף ד' ע"א בד"ה בא זה ולמד על זה וכו'. וא"ת למה לי ויצאה חנם ואומר הר"ם וכו'. וא"כ ממילא הוי מוקמינן אין כסף לימי נערות וע"כ יתורא דיו"ד דהכסף של אב ועיין מ"ש בזה בחידושי כתובת וד"ק היטב

תוס' בד"ה ואימא ה"מ קטנה וכו'. וא"ת הא לקטנ' לא איצטרך קרא וכו' לכאורה יש לדקדק דהא קאמר הש"ס לקמן ואיצטריך למכתב קידושי' לאבי' וכו' ואי אשמועינן מ"י דקא מתזנה מיני' וכו' א"כ מה"ט גופא ליכא למילף בק"ו דהשתא זבוני מזבין לה משום דקא מתזנה מיני' דרבה כדקיי"ל בע"ע דאינו יכול הרב לומר עשה עמי ואיני זנך. מיהו י"ל משום דודאי צ"ל דמהאי ק"ו דהשתא זבוני מזבן לה ילפינן דקטנה מעשה ידי' דאב אפי' באינה ניזונית לענין העדפה דאל"כ מאי קאמר בכתובות שם גבי מעשה ידי' דלקטנה לא צריך קרא דהשתא זבוני וכו' דילמא איצטרך קרא בלא מתזנא לענין העדפה ע"כ צ"ל דהאי ק"ו דהשתא זבוני מזבן אלים טובא ואפי' בלא מתזנה ויפה הקשו דגם קדושין נילף מהאי ק"ו ואהא תירצו דהתם שאני