המקנה קעה

דכתיב ביה רעהו קק"ל בכלל ויש להבין יותר דוודאי מקרבן שבועת הפקדון לא נשמע דה"ל דין ממונא אפילו אי משולחן גבוה זכו אפ"ה פשיטא דאסור לגזול חלק חבירו וכדאיתא לקמן בההוא דקרא ליה בן חמצן דאפילו לרבנן דריה"ג אסור לגזול ק"ק של חבירו דכיון דזכה משלחן גבוה אית ביה לאו דלא תגזול אבל מדנשבעין עלי' שפיר הוכיח דהא מקשה בב"מ דף ה' ע"ב ובשבועות הפקדון דנימא מיגו דחשיד אממונא חשיד אשבועת' ומשני אשתמוטי משתמיט סבר משכחנא לגנב וכו' ופי' רש"י בד"ה חשיד אשבועתא וכו' שמא פשע בו וחייב לשלם ע"ש ומזה למד הרא"ש הובא בח"מ סימן ל"ד סעיף ה' ובסימן ע"ה סעיף י"ד דכל דלא שייך בפקדון אשתמוטי דגניבה לא שייך ביה שבועה וכיון דחיוב השומרים לשלם הוא מדין אדם המזיק כדאיתא בב"ק דף ד' ע"ב דחשיבי ארבעה שומרים בתוך אבות נזיקין וגם הא דהקדש פטור מנזקין כתבו תוספות שם דף ה' ע"ב בד"ה שוד רעהו וכו' דילפינן מאדם המזיק ע"ש א"כ מדנשבעין עליהם שבועת הפקדון מוכח שפיר דחייב בניזקין דאל"ה לא שייך אשתמוטי שהרי אם פשע בהן פטור ומיניה יליף לכל מילי אפי' למ"ד בב"מ שם דלא אמרינן חשיד אממונא חשיד אשבועתא הא ס"ל לרש"י ז"ל שם דהיינו מדרבנן אבל מדאוריית' אמרי' מיגו דחשיד אממונא כמ"ש שם דף ג' ע"ב בד"ה בכולי בעי דלודי וכו' ע"ש ונראה עוד דאפי' לאביי שם דחייש לספק מלוה ישינה י"ל דיליף מיניה דממונא הוא דאל"ה דלאו בר מכירה הוא אין ב"ח נפרע ממנו כדאיתא פ"ג דביכורים משנה י"ב למה אמרו ביכורים וכו'. בעל חוב נטלן בחובו וכו' ולא שייך למימר דתפיס לה בשביל חובו. ודוק

ברש"י ד"ה כי קא זכי וכו' ובין בעלים בבשר כו' והתוס' כתבו בב"ק שם דלפי המסקנא דהתם אין חילוק בין מחיים ובין לאחר שחיטה אלא דחלק כהנים לעולם משלחן גבוה זכו משא"כ בחלק בעלים ע"ש ונראה לענ"ד לפי שיטתו הא דקאמר שם מתנות כהונה שאני לא מסברא קאמר אלא דנפקא ליה מקרא דמייתי לקמן בברייתא דאפי' ק"ק לית בהו דין חלוקה ומיניה יליף דאפילו מחיים לאו ממון בעלים הוא וממילא מוכח דחלק הבעלים דס"ל לר"י הגלילי דהוי ממון מחיים ה"ה לאחר שחיטה דאי נימא דלאחר שחיטה הוי טפי משלחן גבוה מנא לי' במתנות כהונה מחיים ולפי' רש"י דס"ל גבי בעלים דלאחר שחיטה הוי יותר חלק גבוה מבחיים. וע"כ צ"ל דמתנות כהונה שאני מצד הסברא כמו שיבואר לקמן משום דלגבי חלק הבעלים הוי יותר סברא להיות ממון בעלים בחיים מלאחר שחיטה אבל גבי חלק הכהנים הוי איפכא דיש להם זכי' לאחר שחיטה יותר מבחיים. והנה מדברי לישנא אחרינא שהביא רש"י ז"ל בב"ק דף ע"ו ע"א בד"ה דריה"ג וכו' דבשעת טביחה דהקדש נינהו דאמר בפ"ק כי קאמר ריה"ג וכו' ע"ש משמע מסוגי' דהתם כשיטת רש"י אלא דרש"י ז"ל ס"ל שם דדוקא לאחר זריקה והקטרה. מיהא לולי דברי רש"י ז"ל הי' נראה כיון דחלק הכהנים הי' ממון גבוה אפילו מחיים ממילא לא מחייב על הטביח' דבעינן וטבחו כולה באיסורא ותו נראה דא"צ לזה דהאימורים ודאי ממון גבוה אפילו מחיים כיון דעומד להקרבה וא"כ ליכא וטבחו כולה באיסורא ובזה נראה דא"ש טפי דלפי הלישנא אחרינא לכאורה לא מתרצי הא דנקט שם במתני' הקדיש ואחר כך טבח ומכר דלמה פטור על המכירה כיון דלריה"ג הוא ממון בעלים מחיים ואין לומר משו' דליתא בטביחה ליתא במכירה דהא כ' תו' שם בד"ה אלא אהקדש וכו' כולה הך סוגיא כר' יוחנן והוא ס"ל שם דף ע"ז ע"ב דאע"ג דליתא בטביחה איתא במכירה ולפמ"ש אתי שפיר דהא קי"ל דמכרו חוץ ממאה שבו פטור על המכירה כדאי' שם דף ע"ח ע"ב וכיון דחלק הכהנים והאימורים אינו נמכר הו"ל כמוכר חוץ מחלק גבוה ולא מחייב ואין להקשות דאכתי לחייב על המכירה דבשעה שהקדיש הו"ל כמוכר חלק הכהנים והאימורין ואח"כ כשמוכר חלק הבעלים הו"ל כמוכר כולה ז"א דהא אפי' אם מכרו חוץ משלשים יום מיבעי' לי' התם בדף ע"ח ע"ב א"כ י"ל דבעינן שימכור כולן בפעם אחת אבל הכא כיון דלא הוי מכירה כולה בפעם אחת י"ל דלא מחייב ודוק:

שם לא כך אמרתי לכם וכו' כבר כתבנו בזה בריש מכילתין מה שהי' דברים אלו קנטורין לר"י ונראה לפרש עוד יותר בפשיטות משום דלפי מאי שכתבו התוס' בב"ק דף י"ב ע"ב דלפי המסקנא הא דנקיט המקדש בחלקו בק"ק אינה מקודשת היינו אפילו מחיים שאם קידש הכהן בחלקו שיהיה לי בו אינה מקודשת משום דלא הוה ממונא וההיא דיקא נמי לא קאי לפי המסקנא דאפילו מחיים מיירי א"כ לכאורה גם בקדשי קדשים יש לפרש כן שאם נתנו הבעלים לכהן חטאת או אשם להקריבו וקידש הכהן מיד אשה בחלקו שיהיה לו בו אינה מקודשת א"כ משכחת אפילו בגבולין שמקדש את האשה כשהקרבן חי ואף דבקדשי קדשים כיון שיש בהן מעילה בחיי הקרבן הוא מלתא דפשיטא טובא שאינה יכולה לקדש בדבר שהוא של גבוה ולא דמי להקדש בסיפא דמתני' דמיירי בקדשי בדק הבית דאף שהן של גבוה ומועלין בו מ"מ כשמועלין הם מתחללין ויוצאין לחולין משא"כ בבהמה דקי"ל אין מועל אחר מועל אלא בבהמה משום דאף כשמועל בהן אינו מתחלל ועומד בקדושתו אם כן פשיטא דאינו יכול לקדש בו ואפילו לרבי אושעיא דסבירא ליה לקמן לרבי מאיר דבמזיד מתחלל אפי' בבהמה היינו כשמתכווין להוציא לשם חולין אבל כשמקדש בחלקו פשיטא דבקדושתו קיימי וכ"ש לפמ"ש לקמן דף נ"ד בתוספות ד"ה בכתנות וכו' דבמסרו ליד כהן או ליד גזבר מודה ר"מ דאינו מתחלל אפי' אליבא דר' אושעי'. מ"מ י"ל כשמקדש אותה מחיים שתהיה מקודשת בחלקו שמגיע לו לאחר שחיטה והוי כמקדש לאחר למ"ד יום דמהני כדאיתא לקמן דף ס"ג ע"א בלוקח עבד ע"מ לשחררו היכא דמי ארנב"י כגון שאמר לכשאקחך תהיה עצמך קנויה לך מעכשיו ופי' התוס' שם בד"ה כגון וכו' דלהכי בעינן מעכשיו דאפי' נקרע השטר מהני משום דאמר ליה מעכשיו וה"ה דמהני במטלטלין משיכה מיד אם אמר לו מעכשיו א"כ שפיר משכחת שמקדש בחייו ואמר לה שתתקדש מעכשיו מה שיגיע לידו לאחר שחיטה ושפיר קמ"ל דאפ"ה אינה מקודשת דאפי' לאחר שחיטה אינו ממון משום דמשולחן גבוה קא זכי אלא דזהו דוקא לר"מ דס"ל אדם מקנה דבר שלא בא לעולם כדאמר שם רבי ורב כר"מ ס"ל דאדם מקנה דבר שלא בא לעולם אבל לר"י דס"ל לקמן דף ס"ג דאינו יכול לקדש בדבר שלא בא לעולם לא משכחת מחיים אינו שלו וה"ל כאומר לה לכשאקחנו דלא קנה לר"י דהוי דבר שלב"ל ואין לומר דלרבי יוחנן דס"ל לקמן דף ס"ג דכל שבידו לאו כמחוסר מעשה דמי א"כ ה"נ הא ביד כהן לאקרובי ז"א חדא דאינו יכול להקריב אלא מדעת בעלים וכ"ש בקרבן דבעי סמיכה בבעלים ותו דהא אמר שם לקמן נהי דבידו לגרשה בידו לקדשה אלמא דבדבר מחוסר מעשה לא מהני ביה קידושין אף דהוא בידו והיינו דקאמר לקנטרינו בהלכות הם באים דר"מ לא אמר אלא לשיטתו אבל לדידי לא משכחת כלל מחיים. ודוק:

בתו' ישינים ד"ה וזה יהי' לך וכו' קשה דלישתוק מלך דמשמע כל צורכך ולא איצטריך אש וכו' ע"ש נראה לפרש דבריהם דמדאיצטרך לר' יהודא לך לכל צורכך ע"כ צ"ל דאי לאו קרא ה"א דלא הוי ממון אי משום צד הסברא כדאמר בב"ק שאני מתנות כהונה דמשולחן גבוה קא זכו כמ"ש לעיל בשיטת רש"י ז"ל או מקרא דלקמן דאין להם דין חלוקה כמ"ש לעיל בשיטת התוס' א"כ ע"כ צ"ל דהא דאיצטרך לר"י מן האש היינו דאתי לאפוקי מדרש' דיהי' לך והיינו דמק' לשתוק מלא יהי' לך ולא בעי מן האש ובזה מיושב מה שהק' המהרש"א ז"ל על מה דמשמע מדברי רש"י ז"ל בד"ה נמנו וגמרו דר' יוסי כר"מ ס"ל דאפי' בקק"ל אינה מקודשת דהא קרא דמן האש גבי קדשי קדשים כתיב ע"ש ולפמ"ש תתי שפיר כיון דמקרא דלקמן דאין להם דין חלוקה אפי' בקדשים קלים ממילא הוי אמרינן דאין בו דין מכירה ג"כ ומסבר' דמתנו' כהונ' שאני הוי ידעינן אפי' בקדשים קלים אלא דאיצטרך קרא מן האש כי היכא דלא נדרוש ולכל צורכך וכיון דבהאי קר' דלך כתיב קדשי קדשים וכתב רחמנא מן האש דלא נדרוש לך ממילא הדרינן לסברא קמייתא דבין קדשי קדשים ובין קדשים קלים משלחן גבוה קא זכו:

אך הנראה לענ"ד דיש ליישב קושי' התו' ע"פ מה דאי' בזבחים דף מ"ד ע"ב בברייתא דדריש לכל האי קרא כל קרבנם לרבות וכו' אשר ישיבו זה גזל הגר לך הוא שלך יהיה אפי לקדש בו אשה ופירש"י בד"ה לך הוא וכו' דאגזל הגר לחוד' קאי וכו' ע"ש ונר' דהאי דרש' דלך הוא אפי' לקדש בו אשה נפקא לי' מיתורא דקרא מדכתיב תרי פעמים לך תדע דהא בכל מתנות כהונה דכתיבא בהאי פרשה כתיב לך בכולה ולא דרשינן מינייהו מידי דלגופא אתי' אע"כ דמי תורא נפקא ולפ"ז מתורץ קושי' התוס' דאיצטרך מן האש דלא נטעי דיתורא דלך קאי לכולהו קראי דהא גם גזל הגר אשם קרי' רחמנא ואין בו דין חלוקה כדאמר רבא בבבא קמא דף ק"י להכי איצטרך קרא דמן האש כי היכא דנדע דיתורא דלך לא קאי אלא אסיפא דקרא בגזל הגר לחוד ושפיר איצטרך לך ליתורא וסיפא דקרא לגזל הגר ואיצטרך קרא מן האש למעט שאר קדשים ועיין מ"ש לקמן בזה ודו"ק

דף נ"ג שם בגמרא אבל יחלוקו קק"ל וכו'. לכאורה נראה הא דנפקא לי' מהאי קרא דאין חולקין בק"ק קרבן נגד חבירו כפי' רש"י ולא מוקמינן לי' שלא יחלקו קדשי קדשים נגד קדשים קלים משום דכיון דחדא מינייהו לאו בני מכירה נינהו לא צריך קרא על זה וע"כ קרוי לשני קרבנות של קדשי' קלים והא דצריך כל הני קראי דלעיל היינו דלא נימא דמחבת נגד מחבת כיון דשניה' מין א' לא חשיב מכירה כלל וכן משמע מפי' רש"י לעיל בד"ה שאין חולקין וכו'. ושאני חזה ושוק וכו' הרי דבקרא קמא נמי הוי ידעינן שלא יחלקו קדשי קדשים נגד קדשים קלים והיינו כיון דקדשי קדשים לאו בר מכירה הוא ממיל' לא מהני אפי' נגד קדשים קלים אך קשה לי למה לי כל הנך ריבוי' שאין חולקים זבחים נגד זבחים נילוף מק"ו מקדשים קלים שאין חולקי' בהן קרבן נגד חבירו אע"ג דשניהם הן מין זבחים ונראה משום דקק"ל איכא נמי בהו קרבן תודה בלחם וה"א דבקדשים קלים גופי' דוקא בבשר נגד הלחם הוא דאין חולקי' אבל בבשר נגד בשר ה"א חולקין אבל לבתר דנפקא לן קרא בקדשי קדשים דאין חולקים זבחים נגד זבחים ממילא ילפי' מסמיכות דאף בקדשים קלים אין חולקים נגד זבחים. ובזה מובן הא דקאמר בלשון הברייתא וסמיך לי' אם על תודה ולא קאמר וסמיך לי' זאת תורת זבח השלמים כו' וכ"ש לפמ"ש התוס' דלאו מסמוכין קא יליף אלא מוי"ו מוסיף על ענין ראשון קשה דהל"ל וסמיך לי' וזאת ולפמ"ש י"ל דהברייתא בא