המקנה קע

דקרא ונ"מ בכמה דוכתא בהמקדש ספק ערוה או ספק א"א דקי"ל צריכה ממנו גט ואמאי נימא דהוי קדושין שאין מסורין לביאה כמו במקדש א' מב' אחיות וע"כ צ"ל כמ"ש התוס' דבעינן דוקא שהקידושין גרמו איסור הביאה וס"ל דבאמת הא דנפקא לי' חילוק זה אליבא דרבא היינו מדמצינו בקרא דכי תהיינה דקידושין תופסין בחייבי לאוין ע"כ קרא דכי יקח אשה ובעלה היינו דווקא שאיסור הביאה בא על ידי קידושין ועוד נרא' די"ל דקשיא להו מחייבי לאוין עצמו לפי מה שפירש רש"י בד"ה כי יקח וכו' היינו קדושי כסף דגמרינן לעיל קיחה קיחה לכתוב ובעלה דבעי' ראוי וכו' משמ' דלא שייך קידו' שאין מסורין לביאה אלא בקידושי כסף ושטר שלפני הביאה אבל המקדש בביאה עצמו אף שהיא ביאה אסורה אינו בכלל הזה דנפקא מובעלה א"כ אין ראיה מקרא דוכי תהיינה דקידושין תופסין בחייבי לאוין דאיכא לאוקמא קרא בקידושי ביאה עצמה וכן קרא דאלמנה לא יקח ולא יחלל דנפקא ליה לרבא בתמורה דקידושין תופסין דאיכא לאוקמי בקדושי ביאה אך הא קשיא לי לשיטת רבא עצמו לקמן דף ע"ח דבכה"ג באלמנה בעל לוקה לא בעל אינו לוקה וכו' והיינו דאינו לוקה על לא יקח אא"כ קידשה ובעל א"כ ה"ל קדושין שאין מסורין לביאה שהרי לא הוזהרו על ביאה אלא ע"י קידושין. וכבר עמדנו בזה בחידושי כתובות דף כ"ט ע"ב בתוס' ד"ה חלולין הוא עושה וכו' ותרצנו שם משום דכבר הוזהר על ביאה לבד משום לא יחלל כדקאמר רבא לקמן דף ע"ח ומודה רבא וכו'. אך אין זה מספיק לשיטת הרמב"ם ז"ל דס"ל דבכל חייבי לאוין אינו לוקה אא"כ קידש בתחלה וכתבו המפרשים דיליף מהא דרבא לקמן באלמנה לכה"ג והתם לא שייך תירוץ זה. ותו קשה דאמר לקמן ושניהם מודים במחזיר גרושתו שאם בעל ולא קידש אינו לוקה ונימא דהוי קדושין שאין מסורין לביאה. ודוחק גדול לומר דבאמת לרבא במחזיר גרושתו לא תפסי בה קדושין אלא במקדש בביאה דלא שייך קדושין שאין מסורין לביאה כנ"ל דהא ברייתא מפורשת ביבמות דף ס"ד ע"ב במחזיר גרושתו יש לו בה קדושין משמע אפי' בקידושי כסף מדתני סתמא וצ"ל דס"ל להתוספות אע"ג דאזהרת לאו ליכא אלא ע"י קדושין מ"מ איסורא דאורייתא איכא בלא קידושין. אמנם לולי דבריהם נראה דס"ל לרש"י ז"ל דכיון דבקדושי ביאה עצמו מהני אפי' בחייבי לאוין כמו שכתבנו לעיל דמוכח מקרא דוכי תהיינה ממילא אפי' קדושי כסף מועיל דהא קי"ל בכל מקום דאיתקוש הויות להדדי וכ"ש הכא בקרא דוכי יקח איש אשה ובעלה דנפקא מיניה קדושי ביאה א"כ כל היכא דאיתא בקידושי ביאה איתא נמי בקידושי כסף וה"ה בספק ערוה וממילא לא ממעטינן אלא במקדש אחת מב' אחיות דלא שייך כלל בקידושי ביאה ובזה נראה לענ"ד להבין הא דמקשה בריש תמורה על רבא דאמר כל מילי דאמר רחמנא לא תעביד אי עביד לא מהני והרי אלמנה לכה"ג דאמר רחמנא לא יקח ותנן כל מקום שיש קדושין וכו' ומאי מקשה הא רבא עצמו ס"ל אם קידש אינו לוקה וא"כ בשעת קידושין אכתי לא עבר על יקח ולפמ"ש דהא לרבא בל"ז הו"ל קידושין שאין מסורין לביאה וע"כ בקידושי ביאה וכיון דבקידושי ביאה עבר על לא יקח נימא דלא מהני וממילא אפי' בקידושי כסף אין קידושין כיון דהוי קידושין שאין מסורין לביאה ועמ"ש לקמן בזה דף ע"ח ודוק

שם ע"ב אלא לאו דאמר אחת מכם וכו'. ורבא מתרץ לטעמי' דאמר כולכם ואחת וכו'. עיין פיר' רש"י שהוצרך לדחוק דבהכי לא הוי קני את וחמור ולא מפרש דאמר אחת מכם דלא הוי קני את וחמור כלל. ולפמ"ש לעיל מיושב קצת דבאמת לרבא דס"ל דטעמא דרישא דמתני' משום דהוי קידושין שאין מסורין לביאה וגם אינו בזה אחר זה שפיר י"ל דקני את וחמור קנה לכך מפרש כולכם וא' מכם כמשמעות בלשון המשנה משא"כ לאביי דמוכרח לומר דקני את וחמור לא קנה שפיר קאמר לעיל דע"כ צריך לפרש דאמר אחד מכם ומוכח דקידושין שאין מסורין לביאה לא הוי קידושין ובאמת לבתר דמוכח דלא הוי קידושין תו אין הכרח לומר דקני את וחמור לא קנה איכא לפרושי סיפא בכולכם והא דלא מפרש בכולכם לבד היינו משום דצריך להיות מעשה דה' נשים דומיא דרישא דמתני' דמיירי ע"כ בא' מכם לרבא כיון דמייתי מתני' ראי' מההיא מעשה. ועוד נראה לפענ"ד ליישב די"ל דבאמת לפי מאי דקאמר לקמן גבי מקדש בתו סתם אין הבוגרת בכלל אפי' שויתי' שליח אפי' אמרה להאב שהקידושין יהי' שלו משום דלא שבי' אינש מצוה דרמי עלי' ועביד מצוה דלא רמי' עלי' א"כ לכאורה יש ללמוד בק"ו היכא דאמר א' מכם מסתמא כוונתה על עצמה דוודאי רמי' מצוה על עצמה יותר מן אבי' וכ"ש לפמ"ש התוספ' בגיטין דאשה מצווה על עשה דלשבת יצרה א"כ קשה למאי דאוקי באחת מכם למה כולן מקודשת מספק נימא דמסתמא כוונתה על עצמה. אך נראה דהכרח הזה הוא דוקא לרבא דמשני אליבי' הב"ע דשוי' שליח אבל לאביי אין הכרח לסברא זו א"כ הכא דמפרש למסקנא אליבא דרבא הוצרך לפרש באומר כולכם וא' מאחיות דאי נימא דמיירי באמר א' מכם קשה דמסתמא כוונתה על עצמה משא"כ לעיל אליבא דאביי שפיר מוקי בא' מכם ונראה דאפי' לפמ"ש הרמ"ה במסקנתו והביאו הטור ש"ע באה"ע סי' ל"ד דבשוויתי' שליח לאיש פלוני שתיהן ספק מקודשת וה"נ כאיש פלוני דמי מ"מ י"ל דהתם בשתי אחיות דאם יקדש את בתו הקטנה א"א לקיים השליחות דאינו יכול ליקח שתי אחיות משא"כ הכא בנכריות דאף שתתקדש את עצמה יכולה לקיים שליחותייהו אח"כ דהרי יכול לקדש את כולן א"כ מסתמא כוונתה על עצמה ועיין מ"ש לקמן בזה בדברי רש"י ודו"ק

ברש"י ד"ה א"ה מאי למימרא וכו' מאי איצטרך למיתני משום דיוקא וכו'. לולי דבריו ז"ל הי' נראה די"ל דאיצטרך לגופא דהא מקשה הש"ס לעיל דף מ"ה ע"ב ודלמא שליח שווי' ומשני דלא חציף אינש א"כ י"ל דהא גופא קמ"ל מתני' דאין הבוגרות בכלל דלא חיישינן דלמא שוויתי' שליח משום דלא חציף אבל לרבא ליכא למיחוש שמא עשאה אותו שליח דא"כ פשיטא דאינו צריכה גט דה"ל קידושין שאין מסורין לביאה מיהא לפ"ז קשה לי על שיטת ר"ת שהביאו התו' לקמן דף נ"ב בד"ה והלכתא וכו' ועוד דאפי' לאבי' וכו' ובטור סי' ל"ז מפורש יותר שכתב דאם אמר לו המשודך בתך מקודשת לי ועשתה אותו שליח לקבל קידושין אין דעתו על האחרות והוי מקודשת קידושי וודאי ע"ש ומשמע שם בתר הכי דאפי' בלא שידוכין דינא הכי כל שלא אמר א' מבנותיך ולפמ"ש הוי מצי לשנוי' אליבא דרבא דמתני' מיירי היכא שאמר בתך מקודשת וקמ"ל דלא חיישינן דלמא שוויתי' שליח ואז הוי קידושין וודאי וכ"ש בשידך את הבוגרת וצריכה גט אפי' לרבא וקמ"ל דלא חיישינן משום דלא חציף אינש ומי דחקו לאוקמי מתני' שאמר א' מבנותיך ומזה קשה לי נמי אמה שכתב הטור בשם הרמ"ה בתחלת דבריו דדוקא היכא דשוויתי' שליח לקבל קידושין סתם ולא אמרה לפלוני אבל אמרה לפלוני מסתמא כי קיבל מיני' אדעתא דידה בלחוד קיבל וא"כ מאי מקשה לרבא דלמא הא קמ"ל דלא חיישינן דלמא שוויתי' הבוגרת שליח לאיש פלוני דאז הוי קידושין וודאי אפי' לרבא ונר' לענ"ד ליישב והוא דצריך להבין דהא פסקו הרי"ף והרמב"ם והטוש"ע האי דינא דאפי' כשעשה הבוגרת שליח אפ"ה מצוה דרמי' עלי' עדיפא ולפי מאי דקיי"ל כאביי אין זה דין מוכרח ומ"ש הר"ן דמדרבא נלמד לאביי הוא דוחק ותו קשה הא לרבא עצמו דלא מצינו דפסיקא לי' האי סברא דמצוה דרמי' עלי' עדיפא משליחות אלא לחומרא דהא אי לא נימא דעדיפא אלא דשווין לא הוי קידושין כלל דהא ה"ל קשמ"ל וס"ל לרבא דלא מהני אבל לאביי דס"ל דקשמ"ל הוי קידושין דאיכא למימר דשוין הם לחומרא וצריכין שניהם גט ומנא להו להקל אליבא דאביי דאין הגדולה צריכה גט כיון דלא מצינו אפי' אליבא דרבא אלא לחומרא ועוד הי' נראה דבזה הוי א"ש טפי הא דקאמר לעיל קני את וחמור לא קני אלא לאו דאמר להו א' מכם וכבר כתבתי לעיל דבכה"ג נימא שהי' כוונתה על עצמה ולא למעבד שליחותייהו דאחרינא כדקאמר גבי אב ולפמ"ש דלחומרא דוקא אמרינן האי סברא אבל לקולא לא אמרינן א"כ שפיר כולן צריכות גט ונראה דנפקא להו משום דסבירא להו בפשטות דהא דמקשה לעיל ודלמא דשווי' שליח ומשני דלא חציף היינו דוקא בשליח להולכה שאין הבן חציף לעשות לאבוה שליח במידי דלית לי' הנאה לאב אבל הבת כשנעשה לאב שליח קבלה וכסף קידושין יהא שלו שפיר חיישינן דהא זה זכות הוא לאב שזכתה תורה לאבי' בקטנותה ומהיכא תיתי נימא דבזה יהא חציפות כשמכנסת עצמה תחת רשותו כבתחלה ובאמת איתא בש"ע במקדש את בוגרת צריכה גט דאמרינן שמא נתרצ' הבת וה"ה חיישינן שמא עשאו שליח ע"ש דמדמה לי' הש"ס לעיל דף מ"ה א"כ ס"ל דע"כ אליבא דאביי נמי צ"ל הך סברא דמצוה דרמי' עלי' עדיפא דאל"ה ניחוש דלמא עשאתו אותו שליח ומזה מוכח דאמרינן לא שביק אינש מצוה דרמי' עלי' אפי' לקולא ולפ"ז י"ל דהא דלא משני לרבא באמת דהכי מיירי שאומר בתך מקודשת לי וקמ"ל דלא חיישינן דשמא עשה אותו שליח דלא בעי לשנוי' הכי משום דס"ל להש"ס דבזה באמת צריכה גם הבוגרת גט דחיישינן שמא עשאה אותו שליח ולפ"ז אתי שפיר טפי שיטת הפוסקים הנ"ל דאדרבה הוכיחו מזה מדלא משני הכא ע"כ דפשיטא לי' להש"ס דבכה"ג חיישינן שמא עשאה אותו שליח וע"כ צ"ל דמיירי בא' מבנותיך וממילא דה"ה לאביי הא דלא חיישינן שמא עשאה אותו שליח אפי' בא' מבנותיך ע"כ צ"ל משום דא' מבנותיך מצוה דרמי' עלי' עדיפא ונראה דס"ל דנהי דלפי הס"ד דאמר אליבא דאביי דבאומר בא' מכם דלא אמרינן מצוה דרמי' עלי' אבל למאי דמסיק באומר כל הראוי לביאה תתקדש לי יש לומר אף לאביי כן והוכיחו סברא זו מדברי רב דאמר אשה נעשה שליח לחברתה אפי' במקום שנעשה לה צרה וכמו שיבואר בס"ד וכן יש לפרש לשיטת הרמ"ה דהא דלא משני לרבא דס"ד שניחוש שמא עשאה אותו שליח לקדש לפלוני משום דס"ל להש"ס דבאמת יש לחוש להכי ולא שייך בזה חציפות כנ"ל וע"כ צ"ל בידוע בעדים שלא עשאה אותו שליח לקדשה לפלוני וכן י"ל למאי דמשני דשווי' שליח כדפי' רש"י לקדשה לכל הבא והיינו בעדים וליכא למיחוש דעשאה אותו שליח לקדשה לפלוני דוקא א"כ ליכא לשנוי' הכי אליבא דרבא משא"כ לאביי י"ל בידוע שלא עשאה אותו שליח ולפ"ז צ"ל לאביי קמ"ל דיוקא דקטנות כפי' רש"י כנ"ל ועיין בסמוך ודו"ק

שם בד"ה דשוי' שליח לקדשה לכל הבא וכו'. ומשמע דס"ל כשיטת הרמ"ה שכ' הטור וז"ל אבל אמרה לי' לפלוני מסתמא כי קיבל מפלוני אדעת' דידה קיבל ואפ"ה לא מכריע מילתא