המקנה קעא

לאפוקי שאר בלא גט וכן דיקדק הר"ן מדברי רש"י ז"ל ונראה דטעמייהו משום דאמרינן חזקה שע"ש והיינו הא דכתב הרמ"ה ואפ"ה לא מכרע מילתא וכו' דהא אמרינן בגיטין דף ס"ד דדווקא לחומרא אמרינן שע"ש ולא לקולא ונראה דהוכחתם הוא כמ"ש לעיל דקאמר לעיל קני את וחמור הוא אלא לאו דאמר א' מכם ולא אמרינן שהי' כוונה על עצמה דמצוה דידה רמי' עלי' יותר וצ"ל דהתם כיון דקאמר א' מכם שתתקדש לי הוי כמו שעשאה אותו שליח לפלוני דבכה"ג לא אמרינן מצוה עלי' דידי' רמי' כסברת הרמ"ה. ואין להקשות איפכא דלמה אותה שקיבלה הכלכלה צריכה גט נימא כיון דאמר א' מכם והם אמרו לה שתהי' שליח לקבלה והוי כמו לפלוני אין כוונתה על עצמה. ז"א דיש לחלק דהתם לא אלימא כ"כ חזקה דשע"ש כמ"ש לעיל דהא יכול אח"כ לקדש את כולן ותוכל לקיים שליחותייהו דידהו. משא"כ הכא בשתי בנות דכשמקדש א' אסורה לו השניי' נמצא בטל השליחות שלו. ולפ"ז נראה דאדרבא הוכחת הרמ"ה מזה מדאמר רב לקמן דשמעינן ממתני' דאשה נעשית שליח לחברתה אפי' במקום שנעשה לה צרה קש' לכאורה דמנא לי' לרב דלמא מיירי שקיבלה א' מן האחיות שאינן מקודשת ולא נעשה לה צרה לחברתה אע"כ צ"ל דבקיבל א' מן האחיות בין לאביי דמוקי מתני' באומר כל הראוי' לביאה תתקדש לי ובין לרבא דמוקי באומר כולכם וא' מאחיות נימא שקיבלה הקידושין לשם אחותה כסברת הרמ"ה דהא לא שייך בזה החלוקה שכתבנו דהא נאסרה אחותה עליו ושפיר אחותה ראוי' לביאה ולמה אמרו שאין האחיו' מקודשת והוכיח רב מזה דע"כ מיירי שקיבלה א' מן הנכריות אבל אין לומר להיפוך דהוכיח משום דבאחיות מסתמא דעתה על עצמה משום מצוה דידי' רמי' עלי' טפי דא"כ איך קאמר לעיל אלא לאו שאמר א' מכם נימא דאין דעתה אלא על עצמה אע"כ צ"ל דחזקה שע"ש עדיפא כנ"ל לפרש לפי שיטת הרמ"ה אך כבר כתבתי לעיל די"ל לאביי לית לי' הך סברא דמסתמא עביד אינש מצוה דרמי' עלי' טפי ובאמת היינו טעמא דקאמר אליבא דרבא באומד כולכם וא' מכם ולפ"ז י"ל איפכא דהא דפשיטא לי' לרב דמיירי שלא קיבל א' מן האחיות דא"כ בין לאביי בין לרבא אמרינן דכוונתה הית' על עצמה משום מצוה דרמי' עלי' ונהי דלפי הס"ד בתחלה הוי סבר דאביי לית לי' הך סברא דמצוה דרמי' עלי' אבל אליבא דאמת ס"ל לרב דפשיטא דאפי' אי נימא כאביי אמרינן מצוה דרמי' עלי' עדיפא ונראה לענ"ד דיש לפרש טעמא דרש"י ז"ל בענין אחר דרצונו לתרץ קושי' הריטב"א שהקשה דאף דהקטנה הוי מצוה דרמי' עלי' מ"מ איכא סברא להיפך דבקטנה איכא איסורא כדאמר בריש פרקין דאסור לאדם לקדש את בתו עד שתגדיל ותאמר בפלוני אני רוצה אבל בבוגרת ליכא הך איסורא ולכך פי' דמיירי שעשא' שליח לקדשה לכל הבא ולא אמרה בפלוני אני רוצה א"כ הך איסורא איבא נמי בגדולה דהא דאמרי' בריש פרקין דגבי אשה ליכא איסורא בשלוחה היינו דוקא כשאמרה בפי' שיקדש אותה לפלוני וכיון דאין חילוק בזה ממילא אמרינן דעביד אינש מצוה דרמי' עלי' ודוק

ברש"י ד"ה אינו ידוע משמע לעולם. מסידור לשון רש"י ז"ל משמע דמפרש הכי על מתני' דיבמות ולא מפרש הכי גבי דיקא נמי קמא במתני' דשתי כיתי בנות משום דברישא י"ל הא דקתני אינו יודע היינו דקמ"ל דהאב נאמן אחר זמן לפרש לאיזה מהן קידש אף שאמר בתחילה קידשתי א' מבנותי סתם וכי האי דאמרי' בכתובות דף כ"ב ע"א מנין הפה שאסר הוא הפה שהתיר שנאמר את בתי נתתי לאיש הזה לאיש אסרה הזה התירה וכמו שכתבו הטור והפוסקים באה"ע סי' קנ"ב דאפי' אחר כדי דיבור נאמן לפרש דבריו כיון שלא נאסר אלא על פי' והיינו דקמ"ל מתני' דאם הוא אמר לאחר זמן שיודע נאמן אך לפ"ז צ"ל ע"כ דמיירי בהוכרו ולבסוף נתערבו דבכה"ג י"ל שהמקדש יודע איזה קידש אלא שאינו נאמן לכנוס כדאי' לקמן דף ס"ג ע"ב דחיישינן שמא יצרו תקפו אפילו לרב דפליג התם מודה הכא דלא שייך סברא דלא חציף כמו התם אבל אי נימא שאמר סתם א' מבנותיך א"כ ע"כ המקדש אינו יודע איזה קידש א"כ למה יאומן האב לאחר זמן משום הפה שאסר וכו' דהא גבי בעל ליכא מיגו כיון שהוא יודע שקידש א' מהן מן האחיות א"כ האיך הוא מותר בא' מהן כיון דלא שייך הפה שאסר וכו' לגבי דידי' והיינו דקאמר דיקא נמי דאפי' לאביי צריך לפרש בהוכרו ולבסוף נתערבו אבל במתני' דיבמות א"א לפרש הכי דקמ"ל דיוקא דאם הוא מפרש לאיזה מהן קידש נאמן אפילו לאחר זמן משום הפה שאסר דכיון דתני נותן גט לזו וגט לזו א"א לומר דמיירי שהאחיות יודעות לאיזה מהן קידש א"כ אותה שאמרה לא קידשתני אין צריכה גט ואם שניהם אומרים קידשתני אפי' הוא מפרש לאיזה מהן קידש פשיטא דשתיהן צריכות גט דשווי' אנפשיה חתיכה דאיסורא כדאיתא לקמן דף ס"ה וע"כ צ"ל שאינה יודעת וא"כ למה יאומן אח"כ לגבי דידה נימא שמא יצרו תקפו וא"ל דהא דקתני ואינו יודע משום דאם אמר אחר זמן שיודע נאמן ליתן גט לאחת כדאמר לקמן נאמן ליתן גט וא"צ ליתן גט לשניה דא"כ אפי' נתערבה בתחילה נמי יהא נאמן ליתן גט לאחד מהן בכך ואי אפשר לפרש הכי אלא כפירש"י דידוע לעולם משמע וק"ל:

אך לפי מה שיבואר לקמן דף ס"ג ע"ב דבכה"ג עד אחד נאמן באיסורין ונאמן האב אפילו בלא מיגו כיון דלא איתחזק איסורא אי אפשר לפרש הכי אפי' במתניתין דשתי כיתי בנות מ"מ אין הכרח לזו כמו שיבואר שם עוד י"ל באופן אחר לפמ"ש בספר פ"י דאם אמר אחד מבנותיך הוי כתולה בדעת אחרים דקיי"ל דיש ברירה כיון דתלוי בדעת אב א"כ י"ל דמתני' דשתי כתי בנות מיירי שאמר אחת מבנותיך וע"כ צ"ל כן לדעת ר"ת כמו שיבואר לקמן בתוס' ד"ה והלכתא וכו' וע"כ צ"ל כמ"ש לקמן דלגבי האב הוי בשעת קידושין כתולה בדעת עצמו דקיי"ל אין ברירה ולפ"ז אם אמר האב לזה נתכוונתי בשעת קידושין נאמן כיון דבעל תלה בדעת האב וכ"ש לפי מה דמוקי הש"ס לקמן מתניתן דשתי כיתי בנות כרבי מאיר ורבי מאיר ס"ל בגיטין דף כ"ה דאפי' בתולה בדעת עצמו יש ברירה ע"כ צ"ל הא דבאמת כולן צריכות גט ולא אמרינן דאותה שירצה האב מקודשת מטעם ברירה היינו משום דמיירי שהאב אומר שבשעת קידושין היה כוונתו על אחד מהן ושכח והיינו דקתני ואינו יודע שהאב שכח על איזה היתה כוונתו אבל אם לא נתכווין בשעת קידושין על איזה מהם באמת אין כולם מקודשת אלא אותה שיברר האב א"כ לפ"ז אין קושיא על רבא דהוי קשמ"ל כיון דמיירי שהמקדש תלה אותו בדעת האב והאב היתה כוונתו על א' מהן אלא ששכח אח"כ היינו הוכרו ולבסוף נתערבו וזהו דקאמר דיקא נמי דקתני ואינו יודע ולא קתני אינו ידוע אלא משום דלשון אינו ידוע משמעותו שאינו ידוע לנו כגון שמת האב או הלך למדינת הים וקמ"ל מתני' דאפי' האב לפנינו כיון שאומר שאינו יודע על איזו מהן הי' כוונתו בשעת קידושין דלא שייך בזה ברירה אבל במתני' דיבמות א"א לפרש כן דאפי' אם אמר על שתי אחיות א' מכם מקודשת לי לא שייך לומר בהן יש ברירה דהא אינו תלוי אלא בדעת שתי אחיות ולא בדעתו ואין הדבר תלוי' בידיעתו א"א לפרש הכי ודוק

דף נ"ב בתוס' ד"ה והלכתא ועוד אפילו פי' נמי אפי' בפה וכו'. ולפ"ז צ"ל דמתני' דמקדש בתו סתם מיירי באומר לו א' מבנותיך וכ"כ הטור וז"ל ועוד אומר הי' ר"ת אפשר לומר דאפי' לא אמר לו בתך הגדולה אלא בתך סתם דעתו על הגדולה אפי' בלא שידוכין דלא חשיב קידושין שאין מסורין לביאה אלא כשאמר א' מבנותיך ע"ש ולפ"ז צ"ל נמי דהמתני' דשתי כיתי בנות מיירי נמי כשאומר א' מבנותיך וכ"כ הרי"ף והרא"ש ז"ל לעיל גבי קשאמ"ל שאמר א' מבנותיך ובספ"י כתב דהיכא דאמר א' מבנותיך הו"ל כתולה בדעת האב וקי"ל בתולה בדעת אחרים יש ברירה כמו בע"מ שירצה אבא ע"ש ולענ"ד נראה ליישב דזה הוי כתולה בדעת עצמו דהא באב עצמו צ"ל הוברר הדבר שגם בשעת קידושין הי' ג"כ דעתו ע"ז והוי כתולה בדעת עצמו ובאמת אם אמר האב לזו נתכוונתי בתחלה מהני כיון דלגבי הבעל הוי כתולה בדעת אחרים והאב באמת נתכוון בשעת קידושין ובזה נראה לענ"ד להבין מ"ש הטור בשם השאילתות ראובן שיש לו ד' בנות וכו' נאמן לומר לזו נתכוונתי וכו' וכתב הד"מ דהמקדש תלה הדבר בדעת האב שכל שיחפוץ בה האב לא' מבנותיו תהי' מקודשת וכו'. ובזה מסולק תמיהת ב"י וכו' ע"ש ונראה דכוונתו דכיון שאמר אותה שיחפוץ האב הוי לי' לגבי בעל כמו ע"מ שירצה האב כתולה בדעת אחרים ולגבי האב כתולה בדעת עצמו וצ"ל באמת שלזו נתכוין בשעת קידושין וא"צ לברירה גבי האב ועיין מ"ש בסמוך ודוק:

שם בגמרא ש"מ המקדש בפירות שביעית מקודשת וכו' לכאורה קשה לפמ"ש רש"י ותו' דאיכא איסור' דכתי' לאכל' ולא לסחורה אלא דבדיעבד הקידושין תופסין משום דהמקח קיים א"כ הא דקיי"ל אין שליח לדבר עבירה ופי' התוספות בבבא מציעא דף יו"ד דאפילו בדיעבד השליחות בטל דלמה מקודשת כולן מטעם שליחות הא כיון דאיכא איסורא על הלוקח כמו על המוכ' בטל השליחות דידהו וכן הקשה ב"ד הגאון מוה"ר יצחק הלוי ז"ל ונר' לענ"ד דא"ש לפמ"ש הטור בחה"מ גבי טביחה בשבת דאם עשאו שליח סתם לשחוט אפי' שחט בשבת חייב המשלח ולא ה"ל שליח לדבר עבירה ועמ"ש בריש פרקין בזה וכתובת דף ל"ג ע"ב א"כ ה"נ י"ל כיון דאינו מפורש במתני' הלשון שאמרו בשעה שעשאו שליח לקבלה י"ל שהן עשאו אותה שליח לקבל קידושין מפלוני סתם והוא נתן פירות שביעית וקיבלה בשביל כולן וא"כ אף שקיבלה פירות שביעית מועיל השליחות שהרי הי' יכולין להתקדש בדבר אחר אך לפ"ז קשה דהא אמרינן לקמן גבי גזל דידה דאינה יכול' לומ' דידי שקלי אלא בלא שידוך אבל בשידך אינה יכולה לומ' דידי שקלי ועיין בש"ע סי' ך"ח סי"ב שכתב הרמ"א דכל שהיא מתרצית להתקדש לו תו לא מצית אמר' דידי שקלי והיינו דלא שייך אין שקלי ודידי שקלי אלא היכא די"ל שלא הי' מתרצה להתקדש אלא דידה שקלה א"כ לפמ"ש דע"כ מיירי שעשאו אותה שליח לקבל קידושין סתם הרי נתרצ' להנש' לו ואיך דייקינן ממתני' דאם לא הי' פירות שביעי' לא הי' מקוד' משום גזל דידה ומיהא לפמ"ש לקמן דקושי' הש"ס מברייתא דקידשה בגזל וכו' ומשני בשדיך אין הקושי' לרב דס"ל יאוש קונה אלא לר"י א"כ י"ל דרב ל"ל הך סברא דשדיך ואפשר לומר עוד דנהי דאותן שעשאו שליח