המקנה קסט

דקרא נפקא כמו שהקשו תוספות לקמן דף ס"ז ע"ב בד"ה מנא הני מילי וכו' דלמה לי קרא דלא יקח דיליף מיני' שאין קידושין תופסין דהלא הוא דבר פשוט בכל הגמרא דקידושין לא תפסי כיון דהוי ממזר בחייבי כריתות ע"ש ולכך ס"ל דקרא אתי' להיכא דקידש שתיהן בבת א' ואפ"ה לא תפסי קידושין ולפ"ז י"ל דאשה ובתה נמי נפקא מקרא דכתיב אשה ובתה את בת בנה ובת בתה לא תקח לגלות ערותה וגומר דלשון לא תקח משמע דלא תפסי קידושין ולא איצטרך אלא בכה"ג שקידש שתיהן בבת א' כנ"ל ולפ"ז יש ליישב קושי' התוס' בד"ה לא תקח וכו' תימא אם לא תקח דמשמע שאין ליקוחין תופסין בה א"כ אמאי תפסי קידושין בחייבי לאוין כגון אלמנה לכה"ג וגרושה וחלוצה לכהן הדיוט הא כתיב בהן לא תקח ע"ש די"ל דהא דיליף הכא דיעבד לאו ממשמעותא דלא תקח יליף אלא משום כיון דאיכא למילף בק"ו אשה ובת' מאחו' אשה כנ"ל הא דאיצטרך גבי אשה ובתה היינו דאפי' בדיעב' לא תפסי קידו' כדאמ' לקמן דס"ז כה"ג באשת אב דלכתחילה מאחות אשה נפקא וכיון דבאשה ובתה ע"כ אתי' לדיעבד הדר ילפינן אחות אשה מיני' בהקיש' דר' יונה כדאיתא שס לקמן ועיין לקמן בסמוך: שם בשעה שנעשית צרות זו לזו וכו'. נראה הא דנפקא לן דלא יהא ליקוחין אפילו באחת מהן ולא אמרי' דלא מיעט' התורה אלא דלא נימא דשתיהן מקודשת אלא הוי כמקדש א' משתי אחיות משום דודאי ע"ז לא צריך קרא כמו שיבואר לקמן דאפילו אי הוי אמרינן דלא כרבה דאמר כל שאינו בזה אחר זה אפילו בבת אחת אינו מ"מ א"א לומר דשתיהם מקודשת כדאמרי' גבי המרבה במעשרו' דטבל וחולין מעורבין זב"ז וכן צ"ל בהאי דיבמות שהביא התוס' דס"ל לר"ש דקרא מיירי בב' אחיות יבמות לא תהי' לך ליקוחין אפי' בא' מהן ולא אמרינן דלא פטרה התורה אלא אחת מהן משום דס"ל לא צריך קרא ובזה יש להבין מ"ש תוספות שם דף כ"ח ע"ב בד"ה בשעה שנעשו צרות זו לזו היינו דוקא ביבם א' אבל בשני יבמין וכו' הא דסמכו דבריהם אברייתא ולא אמתני' משום דבברייתא קתני פוטר בשתיהן ואי הוי אמרינן דאפילו בשני יבמין מיירי קרא קשה דמנא לן לר"ש לפטור שתיהן דלמא קמ"ל קרא דלא נימא בשני יבמין דהאי מייבם חדא והאי מייבם חדא. וקמ"ל קרא דא' מהן פטורה ובזה הוי אתי שפיר טפי סיפא דקרא ונכרתו דאצ"ל משום אשת אח כמ"ש תוספות בד"ה א"ה לכך כתבו דמשמע ליה לר"ש דקרא לא מיירי בשני יבמין דאז באמת לא הוי צרה זו לזו כיון דכל א' יכול לייבם א' מהם ודוק

בתו' ד"ה לא תקח וכו' תימא אם לא תקח משמע וכו' לכאורה נראה דאין קושייתם על אלמנה לכה"ג דלא יתפסו בהם קידושין דהא בריש תמורה מקשה הש"ס על רבא דאמר כל מילי דאמר רחמנא לא תעב יד אי עביד לא מהני והרי אלמנה לכה"ג ומשני משום דכתיב לא יחלל חילולין הוא עושה ואינו עושה ממזרים א"כ גם על רמי בר חמא י"ל כן אלא דקושייתם הוא להיפוך דיליף מהתם דלשון לא יקח לא משמע שאין ליקוחין תופסין אלא דלכאורה קשה מנא להו דלמא באמת לאו מלשון לא יקח נפקא אלא משום דס"ל לרמי בר חמא כרבא כל מילי דאמר רחמנא לא תעביד אי עביד לא מהני ונראה דאתי שפיר לפי מה שיבואר לקמן בשמעתין למאן דלית ליה דרבה כל שאינו בזה אח"ז אפי' בבת אחת אינו. מ"מ לא ס"ד שיתפסו הקידושין של שתי אחיות כדאמרינן גבי טבל וחולין מעורבין זה בזה וא"כ י"ל דס"ל להתוס' דלא שייך לומר דטעמא דמתני' שאפילו באחת מהן אינה מקודשת משום דאי עביד לא מהני דהא אפילו אם יתפסו הקידושין של א' מהן אכתי לא מהני דהא הוא קידש את שתיהן ומנא לן דלא מהני אפילו לקדושי א' מהן. ודוק: בתו' ד"ה אי הכי וכו' וקשה דאמרינן ביבמות ולולי דבריהם נלפענ"ד ליישב קושייתם משום דלכאורה קשה לרבא דס"ל כל מה דאמר רחמנא לא תעביד אי עביד לא מהני והא דלקי משום דעבר אמימרא דרחמנא א"כ מאי מקשה ואי קדושין לא תפסי כרת מי מחייב דלמא חייב כרת משום דעבר אמימרא דרחמנא ונראה לחלק דדוקא כשהמלקות על אותו מעשה עצמו אף דלא מהני מ"מ לקי אבל הכא כיון דל"ל שחייב על הקידושין דהא כתיב בקרא לגלות ערותה וע"כ א"א לפרש קרא דלא יקחו היינו ע"י קידושי ביאה דהא לא משכחת ביה שתיהן כאחד וע"כ צ"ל אם בא עלי' לאחר הקידושין וכיון דכבר בטלה הקידושין בשעה שקידש תו לא שייך לחייבו כרת על ביאה שאח"כ כיון שאין כאן קידושין כלל ולפ"ז י"ל דגבי יבמה דביאה גומרת בה ולא תקח היינו ע"י ביאה דהא אין כסף ושטר מועיל ביבמה א"כ שפיר י"ל דאם עבר אמימרא דרחמנא ויבם א' אע"ג דלא מועיל חייב כרת משום דעבר אמימרא דרחמנא. משא"כ הכא דא"א לפרש בקידושי ביאה וא"כ כיון שכבר נתבטלו הקידושין בשעה שקידש תו לא שייך חיוב כרת אח"כ אם בא עלי' ודוק

שם בא"ד דשאני התם דבלא קדושין נמי כרת וכו'. ונראה לפרש דבריהם דכיון דהאי דרשא דלצרור ר"ש קא דריש ליה ור"ש ס"ל ביבמות דף ל"ב בנשא מת ואח"כ נשא חי כיון דאיכא איסור אשת אח קדים לא חייל איסור אחות אשה כלל וא"כ בל"ז הך איסורא דלצרור כיון דאיסור אשת אח קדים ע"כ הא דחייבה התורה כרת לא קאי אלא על איסור אשת אח לבד ודו"ק

דף נא בגמרא שאני מעשרות דאיתא לחצאין וכו'. ובערובין דף נ' ע"א הקשה תוספות על פירש"י א"כ הא דקאמר והרי מעשר בהמה דליתא לחצאין הא אפילו אי הוי איתא לחצאין לא הוי אתי שפיר הא דעשירי ואחד עשר מעורבין ע"ש. ופי' ר"י דאי' לחצאין פי' בזה אחר זה ע"ש והקשה מהרש"ל דאכתי לא מתרצי קושייתם דלמה במעשר בהמה שניהם קודש ולענ"ד נראה דאי הוי אמרינן במעשר בהמה דאם אמר חצי יהיה מעשר דבריו קיימין הוי כעוקר שם עשירי כיון שלא הפריש כשיעור והוי ליה כאלו קרא לעשירי תשיעי וממילא כשאומר על השני שם עשירי והוי ליה כאלו אמר על אחד עשר עשירי נמצא דעשירי קודש בקדושת מעשר דלא גרע עקירות חצי מעקירות כולו כגון שקרא תשיעי וממילא דהשני קדוש בקדושת אחד עשר וכיון דבכה"ג איתא בזה אחר זה ה"נ כשקורא בבת א' ה"ל כאילו קרא לעשירי אחד עשר אבל כיון דמעשר בהמה ליכא לחצאין ואפי' אם אמר חצי' יהי' מעשר ה"ל כאלו אמר כולו מעשר כמו אם הקדיש חצי בהמה דקדשי כולו א"כ אין כאן עקירה משא"כ לפי' רש"י דפלגי דחיטתא קדשי א"כ ה"נ גבי מעשר אי הוי לחצאין ה"ל כשני חצאי בהמה ואין מקום לקדוש' אחד עשר וק"ל: שם והרי תודה וכו' וכתב הריטב"א ומאי קושי' דלמא תודה איתא לחצאין דומי' דמעשר וכו' פי' הראב"ד דפשיטא דס"ל דליתא לחצאין וכו' דכל חדא לא קידשה דהוי לי' פרוסה ותנן א' שלא יטול פרוסה וכו' והוא דוחק דמנ"ל דבכה"ג הוי פרוסה דלמא דוקא פרוסה ממש אך הנראה הא דקאמר לעיל אי אמר פלגא דחיטתא תקדוש מי לא קידשה לאו דוקא פלגא ממש דמה לי חצי סאה או חצי כל חטה אלא דמעשר איתא בשותפו' כמו שותפין שיש לכל א' חלק בכולה קודם חלוקה ואינו מבורר חלק של כל א' א"כ ה"נ א"ש דלא שייך שותפות בחלות תודה כיון דאין בו שום חלק מבורר להקדש והנה לפי מה שכתבו תוס' בערובין דר"י מפרש גבי מעשר דאי' לחצאין היינו בזה אחר זה א"כ י"ל לפי מה שפי' רש"י בד"ה ולתניהו וכו' ושחיטת הזבח וכו' משמע מפירושו דמהאי טעמא כל בזה אחר זה כיון דהחלות שניות לא נשחטו עליהם הזבח א"כ י"ל דמהאי טעמא נמי אינו לחצאין בזה אחר זה כפי' ר"י משום שלא נשחט הזבח על כולם וק"ל

בגמרא ורבא ל"ל לשנוי' כרבה תיפוק לי' וכו' ולכאורה קשה דמה זה לענין קדושין שאין מסורין לביאה לפמ"ש התוס' דהיינו שאוסר הביאה ע"י קידושין א"כ בקידש אחד משתי אחיות כיון דליכא כאן אלא חדא קידושין שפיר הוי לי' אותן קדושין קדושין שאין מסורין לביאה דע"י אותן קידושין עצמן נאסרה הביאה. משום ספק אחות אשה משא"כ בקידש שתיהן שהקידושין ידוע לכל א' בוודאי אלא שכל אחד נאסרה מחמת קידושי חברתה שקידש באותה שעה א"כ קידושין דידה מסורין לביאה והעיכוב הוא מחמת קידושי האחרות ואף שהם נעשים באותה שעה מ"מ מנ"ל להקשות ודוחק לומר דמיירי שלא פרט איזה קידושין לכל א' דאכתי מאי מקשה דלמה לא ניחא לרבא לאוקמי בהכי ונראה דאתי שפיר לפמ"ש לעיל דאף בלא סברא דרבה מ"מ א"א שיתפסו שתיהן אלא א' כמו במעשר דאמרינן מעשרותיו מקולקלין וכן בחלות תודה כנ"ל וא"כ עכ"פ אין כאן אלא קידושין אחד שנתפסו וכיון דלא איתברר איזה שנתפסה הו"ל אותן הקדושין עצמן כמו קידש אחת משתי אחיות דהוי ממש כמו בקידש א' מהן ושפיר מקשה. ובזה נר' לענ"ד לתרץ קושי' רשב"א שהקשה לאביי דס"ל קידושין שאין מסורין לביאה הוי קידושין ומשמע דפליג על רבה דאמר כל שאינו בזה אחר זה אפי' בבת א' אינו משום דהקשה לו לעיל וא"כ מ"ט דמתני' דשתי אחיות כ"א אינה מקודשת ולפמ"ש י"ל דבאמת כתב הה"מ והר"ן דאף דקיי"ל בב"ב דף קמ"ג כר"נ דקני את וחמור קני מחצה מ"מ הכא כיון שהוא קונה אותן אין דעתו לקנות אלא דוקא שיתקדשו שניהם ואינו קונה בא' זולת חברתה א"כ י"ל דס"ל לאביי דטעמא דמתני' הוא משום שהוא רוצה שיתקדשו שתיהן. וזה א"א הוי קני את וחמור דלא קנה משא"כ במקדש א' מהן קני שפיר והא דבמעשר וחלות תודה קדשי מחצ' משום דבעלמא קני את וחמור קנה מחצה משא"כ הכא דסברת המפרשים דרוצה דוקא בשתיהן יחד ובזה מתורץ שיטת הרי"ף ז"ל דלא הביא סוגי' דלקמן וכתבו המפורשים משום דלאו הלכתא היא דקי"ל קני את וחמור קנה והוא פלא שיהא הסוגי' דלא כהלכתא ונדחק הרשב"א שהקשה לאביי אליבא דר"ש בב"ב ולפמ"ש אתי שפיר דדוקא לטעמא דאביי הקשה כדאמר א"ל רבא ולטעמיך דלאביי דפליג על רבה ע"כ צ"ל דהכא קני את וחמור לא קנה וא"א לפרש כולכם כמשמעו משא"כ למאי דקיי"ל כרבה אינו מוכרח לחלק בקני את וחמור ומפרש מתני' כפשטא ועיין מ"ש לקמן ודו"ק

בתו' ד"ה קידושין שאין מסורין לביאה וקשה דהא חייבי לאוין וכו' לכאורה קשה דלמא שאני חייבי לאווין דרבי' קרא וכי תהיינה לאיש וגו' כדאיתא לקמן דף ס"ח ובספ"י נדחק בזה ותו דהא בל"ז מקשה בריש תמורה לרבא דאמר כל מילי דאמר רחמנא לא תעביד אי עביד לא מהני והרי אלמנ' לכ"ג וכו' ומשני שאני התם דאמר רחמנא לא יחלל חילולין הוא עושה ואינו עושה ממזרים א"כ ע"כ צ"ל אליבא דרבא דרבי' בהו קרא ולכאורה היה נראה דכוונת התוס' אינו אלא לפרש טעמא