המקנה קסח

לאחר צריכה גט מן הראשון ולכאורה שפת יתר הוא ולפמ"ש י"ל כוונתו דהא דלא חיישינן הכא שמא קידשה קודם דא"כ אם קיבלה קידושין מאחר נאמנת כדס"ל לר' הונא עצמו וע"כ דאמרי' שכוונתו לקידושין וסבלונות עצמו דמה שאמר' שלא הי' כוונתה לקידושין אינו העזה דהא אין הבעל יודע כוונתה ועוד נראה דמ"ש רש"י ששלח בעדים אין כוונתו שהעדים לפנינו אלא דאנו חוששין דמסתמא היה לו קידושין מסתמא שלח בעדים תדע דלפי משמעות לשון רש"י ששלח בעדים ופירש הרשב"א דבריו ששלח בשני שלוחיו והן הן עדיו כיון דאין הכחשה בממון השלוחים הם העדים עצמם קשה דלמה לא יאמינו העדים שהם השלוחים שהם לא כיוונו להיות שלוחים לקדשה דפשיטא שהשליח צריך לידע שהוא שליח קידושין אפי' אי נימא דאין העדי קדושין צריכין לעדים שהן עדי קדושין כמ"ש בק"א סי' מ"ב מ"מ השלוחים צריכים לידע ואפי' בשליח אחד קשה אם השליח אומר שלא כיון לקידושין ואפי' באתרא דמקדשי והמ"ס וסבר שכבר קידש למה לא יהא נאמן אע"כ שאין השלוחים והעדים לפנינו. ועיין מ"ש בק"א

בתוס' ד"ה חוששין לסבלונות לכך נראה לפרש חוששין וכו'. הנה לכאורה כיון שלא הוכרחו לפירושם אלא מחמת קושייתם דבעינן אמירה דידיה היה אפשר לפרש כפירוש רש"י דהסבלונות עצמן הם הקידושין אלא דחיישינן שמא אמר בתחלה שתהא מקודשת לו בסבלונות ששלח לה אח"כ דהא לא בעינן אמירה סמוך לקידושין כמ"ש הט"ז בסי' כ"ח סעיף ט"ו דלא בעינן אמירה סמוך לנתינה וכ"כ סימן כ"ט ס"ק ב' וכן משמע לעיל דף מ"ח ע"ב בהא דמשני רבא הב"ע כגון שאמרה היא לשלוחה צא וקבל לי קידושין מפלוני שאמר לי התקדשי לי בדינר של כסף וכו' ולא הזכיר המתניתין אמירת הבעל בשעה שנתן לשליח משמע דסגי באמירה תחילה שתתקדש לו בדינר שישלח לה א"כ ה"נ ניחוש שאמר בתחלה שתתקדש לו בסבלונות שישלח

שוב מצאתי בריטב"א ז"ל שכתב וז"ל כיון דאיכא שדוכים שמא מילי מסר לה שישלח קידושין בעדים וכו'. ואפשר דס"ל להתוספות דהאמירה צריך להיות ג"כ בפני עדים וע"כ צ"ל דחיישינן שמא אמר לה בפני עדים והלכו להם למדינת הים א"כ ממילא דיותר יש לחוש דקידשה ממש בפני עדים והלכו למדינת הים. ואיכא נ"מ מזה לדינא דלמה שכתב הרמ"א בהג"ה ביש עדים שלא קידשה כבר ליתא לפי' התו' ולפמ"ש צריך להיות עדים שלא אמר בתחלה שתתקדש בסבלונות שישלח לה ואין לומר דאפי' אם אמר לה בפני עדים ואח"כ נתן לה בפני עדים הוי לי' כל אחד חצי דבר דכבר כתבנו בריש פרקין דכל שליח הולכה או שליח קבלה לא הוי לי' חצי דבר כיון דמהני עכ"פ עדות הנתינה לענין ממון שקיבל הסבלונות תו לא הוי חצי דבר וצ"ע אך י"ל דגם רש"י ס"ל חששא זו דשמא אמר לה בתחלה בפני עדים שישלח לה והלכו להם אלא דלא ניחא לי' לרש"י לחוש שקידשה כבר דאם איתא דקידשה קלא אית לה למילתא כמ"ש מהרי"ק והביאו הב"י א"נ כמו שיבואר לקמן דנפקא לי' לרש"י ז"ל לפי גירסתו דרובא מקדשי והמ"ס ע"כ לא מיירי בחששא דקידשה כבר דהו"ל רובא דתליא במעשה משא"כ באמירה בזה אזלינן שפיר בתר רובא דמקדשי והמ"ס ונתן הסבלונות לשם קידושין כיון דליכא מעשה ודוק. ועיין בק"א

בא"ד וכן משמע בסמוך וכו'. פשיטא דלא שלח הכתובה לשם קידושין נראה די"ל דס"ל לרש"י ז"ל דגם בכתובה שייך דקידשה בכתובה עצמה אי משום דדרך לכתוב בכתובה הוי לי לאינתו א"כ מתקדשת מדין שטר דהא ילפינן שטר קידושין מגט אשה וכזה הלשון כתב בגט ולדעת כמה פוסקי' אפי' לא אמר הרי את מגורשת מגורשת מן התורה כיון שנכתב זה הלשון בגט מכ"ש בשטר קידושין וכבר ביארנו מזה בריש מכילתין וא"כ עדיפא כתובה מסבלונות דהכא אין צריך אמירה וכ"ש אם שטר כתבה ש"פ וקיי"ל כחכמים לעיל דף מ"ח אם יש בנייר ש"פ מקודשת מדין כסף וכ"ש לדעת הפוסקי' דאם נתן לה שט"ח על עצמו מתקדשת בו כמ"ש הב"ש בסי' כ"ט ס"ק יו"ד א"כ למה לא נימא בכתובה דיכולה להתקדש לו אף דאם קידש בשאר קידושין אפ"ה צריך לתת לה כתובה מ"מ כיון שאם לא יקדש אותה לא יתחייב בכתובה איכא למימר דמתקדשת בו כמו בסבלונות דאף דהדרך הוא שהסבלונות הוא לבד מקידושין מ"מ חיישינן דקידשה בסבלונות עצמן ואפשר דא"צ אפי' אמירה כיון שכתב בו הוי לי לאינתו הוי כאמירה מתוך הכתב מהני אפי' בקידושי כסף וכבר ביארנו דבר זה לעיל בריש מכלתין ולא מיבעי' בשכבר הגיע הכתובה לידה אלא אפי' אם לא הגיע לידה והוא עדיין ביד עדים כמ"ש הב"ח והב"ש סי' מ"ה ממשמעות לשון הטור מ"מ כיון דע"כ צ"ל דמיירי הכא שהעדים מעידים דנכתב מדעת שניהם כמ"ש הריטב"א והב"ח א"כ הא לדעת כמה פוסקי' קי"ל כאביי עבז"ל תדע דאל"כ ה"ל כתובה מוקדמת ע"כ צ"ל משום דעבז"ל משעת חתימה וזכי' מטעם שליחות א"כ נעשה שליח קבלה ומתקדשת אפי' הוא ביד עדים כדאית' בב"מ דף י"ט גבי שיחרורי עבדים למ"ד עבז"ל ונשתחרר מיד ושיחרורי עבדים דינן כגיטי נשים ואפשר לומר משום דהא דאמר רבא וכי מפני שמחזיק וכו לטעמי' אזיל דל"ל עבז"ל כדאית' בב"מ דף ך' ודף ל"ה ע"ב אלא דצ"ל הא דלא הוי מוקדם משום דהי' דעתו לקדש באותו יום עצמו אי נמי דמיירי בשטר אקנייתא דהיינו שיש בה קנין ואפי' לפמ"ש דיכולה להתקדש בחוב הכתובה עצמה לדעת הפוסקי' שהביא הב"ש סי' ך"ט מ"מ אין קושי' שתתקדש בחוב זה שנתחייב לו ע"י קנין משום דדומה לחליפין כמ"ש הב"ש שם בסי' כ"ט ס"ק יו"ד ונראה דבזה אתי שפיר הא דכתב הטור בפשיטות גבי כתובה דחיישינן למיעוטא ותמה עליו הב"י דהו"ל למכתב דתלי' בפלוגתא בחילוף הגירסאות אי חיישינן למיעוטא ולפמ"ש י"ל דהכא חיישינן טפי דקידשה בכתובה עצמה דאין צריך אמירה כנ"ל ונפקא לי' להטור דין זה מדלא משני הכא הש"ס גבי כתובה לא צריכא דרובא וכו' דע"כ פשיטא לי' להש"ס דאפי' במיעוטא דמקדשי והדר כתבו איכא למיחוש לקידושין בכתובה עצמה כן נר' לענ"ד לשיטת רש"י ז"ל וצ"ל דס"ל לתוס' כדעת הפוסקי' דאין מתקדשת בשט"ח שלו משום דאגיד בי' כמ"ש הרמ"א בהגה"ה שם סעיף וי"ו וס"ל דגם אם יש בנייר ש"פ אינה מקודשת משום דהשטר אינה אלא כפקדון ביד המלוה ולכך אינה מתקדשת בו לא מדין כסף ולא מדין שטר אך כבר כתבנו לעיל דף מ"ח דע"כ השטר קנוי למלוה ואינו כפקדון ויותר נראה דס"ל להתו' כדעת הטור דמיירי בלא הגיע לידה וס"ל דליכא למימר מטעם עבז"ל כיון דאמרינן בב"מ דף י"ג דהני מילי במטי לידי' זכין למפרע א"כ ה"נ לענין קידושין כל כמה דלא מטי לידי' אין חשש בזה ודו"ק ועיין בק"א

בתוס' ד"ה מקדשי והדר מסבלי וכו' ור"ח גרס איפכא וכו'. הנה הטור כתב לדעת רש"י דהחשש הוא משום שהם עצמן קידושין דוקא באתרא דרובא מקדשי והמ"ס ודעת ר"ח דחיישינן שמא קידשו קודם לכן ואפי' באתרא דרובא מסבלי והדר מקדשי וכ"כ הריב"ש והב"ח והב"ש כתבו בסי' מ"ה ס"ק ד' דלאו דוקא הוא דלא תלי' הא בהא ונראה שיש לפרש דעת הטור דשפיר תלי' הא בהא דהא הרמב"ן כתב במלחמות דהא דקאמר דרובא מקדשי והמ"ס לפי' התוס' דחיישינן שמא קידש אותה מקודם קשה מסוגי' דבכורות דאמרינן שם דרובא דתלי' במעשה לא אמרינן וא"כ האיך ניחוש לרובא דמקדשי תחלה דתלי' במעשה ונראה דלפי' רש"י שפירש דהסבלונות עצמן הי' הכוונה לשם קידושין לא מיקרי רובא דתלי' במעשה כיון דאין אנו צריכין לומר שעשה מעשה אלא שכיון לשם קידושין לא מיקרי רובא דתלי' במעשה בהא שפיר אזלינן בתר רובא ולפ"ז י"ל דר"ח לשיטתו אזיל דגריס איפכא דרובא מסבלי והדר מקדשי ובזה אתי שפיר לילך אחר הרוב שלא קידשה תחלה דלא שייך לומר דתלי במעשה דהא אדרבא אמרינן דלא עשה מעשה ורש"י ז"ל לפי גירסתו הוכרח לפרש דחיישינן לקידושין בשעת סבלונות ושפיר תלי' הא בהא ובזה אתי שפיר לשיטת רש"י ז"ל הא דמקשה גבי כתובה מקדשי והדר כתבו פשיטא ולא משני דרובא מקדשי והדר כתבו כדמשני לעיל משום דלפי מ"ש התוס' לעיל דאף לשיטת רש"י ז"ל ע"כ הכא צ"ל שקידשה קודם וה"ל רובא דתלי במעשה מיהא סברת הרמב"ן ז"ל דלא אמרינן רובא דתלי' במעשה צ"ע דהא כתבו תוס' שם בבכורות דדוקא גבי בהמה אמרינן דתלי' במעשה ולא בדבר הרגיל באדם וכן מוכרח לענ"ד מכמה סוגי' בש"ס דאמרינן לקמן דף פ' דרוב תינוקות מטפחים באשפה ונשים נדות מגפפות אותן וכן משמע מהא דאמרינן גבי דמאי דרוב עם הארץ מעשרין הן וכן אמרינן בריש פסחים דבתים בי"ד בחזקת בדוקין הן היינו מחמת רובא דרוב בני אדם בודקין ובכמה דוכתא והט"ז כתב בי"ד סי' ס"ט גבי האשה ששכחה אם מלחה דאזלינן בתר רובא דרוב נשים מולחות תחלה אע"ג דתלי' במעשה ובנקודת הכסף השיג עליו ע"ש וצ"ע

מתני' המקדש אשה ובתה או אשה ואחותה כא' וכו' לכאורה הי' נראה דמיירי שקידש אשה ובתה ע"י שליח דאל"ה קימ"ל דא"א לצמצם כדאי' ביבמות דף ל"ד ע"א בשלמא כולהו משכחת בבת א' דשוי' אינהו שליח וכו' א"נ שא' היתה שליח לחברתה כדקתני בסיפא במעש' דה' נשים אבל באחיות י"ל שאמר לאביהם שתי בנותיך מקודשת לי כלשון הרי"ף והרא"ש גבי קידושין שאין מסורין לביאה ובזה הי' אפשר לומר דהא דמשני רמי בר חמא טעמא דב' אחיות ולא מפרש טעמא דאשה ובתה דכתיב בי' נמי לא תקח כמו שיבואר בסמוך היינו משום דעיקר דאשמועינן רמי בר חמא לפרש דלא תקח משמע דאפילו בדיעבד לא יהא בה ליקוחין דלא נימא דלא תקח משמע לכתחילה כמ"ש תוס' אבל אשה ובתה כיון דלא משכחת אלא ע"י שליח א"צ לזה דכיון דאיכא איסורא לכתחילה בטלה השליחות דאין שליח לדבר עבירה כמ"ש התו' בב"מ דף י"ב ע"ב דכהן שאמר לשליח קדש לי אשה גרושה וכו' ע"ש מיהא יש לדחות דמשכחת בלא שליח כגון שאמר לשתיהן תהא מקודשת לי לאחר שלשים יום הרי חלין שתי הקידושין בבת א' ובאמת הוי מצי לפרש הכי ביבמות ועמ"ש לקמן בסוגיא וק"ל: בגמרא מנא הני מילי אמר רמי בר חמא דאמר קרא ואשה אל אחותה כו' לכאורה קשה אכתי באשה ובתה מנא לי' דלא תפסי קידושין וצ"ל משום דאתי' בק"ו כדאי' לקמן דף ס"ד ע"ב גבי אשת אב דנפקא לי' בק"ו מאחות אשה מה אחות אשה בכרת לא תקדש חייבי מיתות ב"ד לכ"ש ע"ש וה"נ ילפינן באשה ובתה דהיא במיתה מק"ו ויותר נראה דרמי בר חמא לאו ממשמעות' דקרא יליף דאפי' בזה אחר זה שייך לישנא דלצרור אלא מגופא