המקנה קסז

ומותבינן אשמעתי' דהא לא קאמר אלא דחוששין לסבלונו' ולא קידושי וודאי אע"כ דלשון אינה מקודשת משמע דאינה מקודשת כלל מיהא לכאורה קשה לר' יוסף דס"ל כשמואל לעיל דף י"ב ע"ב דאמר ר' יוסף אצרכוה גיטא כשמואל ולדידי' ליכא לאוקמא בטעות דלא קים להם בין פרוטה לפחות מפרוטה דא"כ אפי' אי שוה פרוטה נמי אינה מקודשת דהא שמעינן לר' יוסף לעיל דף ח' דצריכה שומא ונהי דמתני' איכא לאוקמא שקידשה בפחות מש"פ ע"י שליח א"נ שקידשה בכסף ממש בפחות מש"פ דמשה וכמ"ש לעיל דף מ"ז ע"ב וכמבואר בק"א בס"ס כ"ז בכה"ג ליכא חששא דשמואל מ"מ הך ברייתא דכתובת שקידשה בטעות פחות מש"פ קשי' לר' יוסף ונראה דמזה ראי' למ"ש לעיל שם דבפחות מש"פ עדיפא טפי דסמכה דעתה דאם לא יהא ש"פ לא תתקדש ע"ש ודו"ק

ע"ב שם אינה יודע שאין קידושין בפחות מש"פ הקשה הרשב"א דמשמע דקמ"ל דאין הכל יודעים ובכתובות דף ע"ד קאמר דהמקדש בפחות מש"פ ובעל צריכה גט משום דאדם יודע שאין קידושין בפחות מש"פ וגמר ובעל לשם קידושין ויותר קשה על הא דאמר שם בברייתא דף ע"ג ע"ב אע"פ ששלח סבלונות לאחר מכאן אינה מקודשת שמחמת קידושין הראשונים שלח ואם בעלו קנה ויהיב טעמא בהדי' דסבלונות אמרינן משום קידושין הראשונים ובבעל אמרינן אדם יודע והרשב"א נדחק לפרש בהא דקאמר אדם יודע ואינו יודע ולכאורה נראה דהא דקאמ' אדם יודע שאין קידושין תופסין היינו רוב בני אדם וכן בקטן קאמר הכא דקמ"ל שאין הכל יודעים אלא רוב יודעים אלא משום דהא דקאמר חוששין לסבלונות היינו כדמפרש לקמן משום דרוב בני אדם מקדשי והדר מסבלי א"כ כיון דהסבלונות אין חשש אא"כ יצטרך לומר תרי רובא י"ל דאדרבה דנצטרף מיעוטא דמסבלי והדר מקדשי למעוטא דאינם יודעים שאינם מתקדשת בפחות מש"פ ה"ל רובא דמחמת קידושין הראשונים שלח משא"כ בבעל דליכא אלא מיעוטא דאינם יודעים שפיר קאמר דאזלינן בתר רובא דלשם קידושין בעל וכעין סברא זו כתבו תוס' בכתובות דף ע"ו ד"ה וחדא במקום תרתי ובזה מתורץ מה שהקשה בספ"י אהא דקאמר רבה בסמוך מנא אמינא לה כדקתני טעמא וכו' דמאי ראי' מייתי ממתני' דלמא מתני' אתי' לאשמועינן אפי' באתרא דכ"ע מקדשי והדר מסבלי דבהא קאמר לקמן דהוא מלתא דפשיטא דחיישינן אפ"ה לא חיישינן משום דמחמת קידושין הראשונים שלח ולפמ"ש י"ל דמייתי ראי' מברייתא דכתובות דנקטו שם כהאי לישנא דמתני' דידן דאין לפרש דמיירי באתרא דכ"ע מקדשי והדר מסבלי דא"כ למה באמת בסבלונות אמרינן דמחמת קידושין הראשונים שלח ולא בבעל ועיין מ"ש בסמוך עוד מזה

בגמרא שם ואי אשמועינן הני תרתי וכו'. עיין בריטב"א ק שנדחק למעבד צריכותא איפכא דהוי סגי בקטן לבד ונהי דבפחות מש"פ י"ל דה"א דבשתי נשים כיון דהוי חצי פרוטה לכל אחת לא טעי כנ"ל אבל בקטן לבד סגי ולענ"ד נר' די"ל דכיון דהכל יודעים שאין קידושי קטן כלום ממילא המעות פקדון הוי ואפי' לשמואל דס"ל גבי מקדש אחותו דמעות מתנה י"ל דמודה בקטן דהא עד זמן הפעוטות אין מתנתו מתנה ואחר זמן הפעוטות פליגי בה אמוראי בגיטין בפ' הניזקין ואפי' למאן דס"ל דמתנתו מתנה י"ל דבכה"ג מודה דכשהי' קטן לא ידע ולא נתכווין לשם מתנה ואמרינן בכתובות דף ע"ד דאף למ"ד בפחות מש"פ לא טעי מ"מ המקדש במלוה טעי דאמר שם המקדש בפחות מש"פ ובעל צריכה גט בהא הוא דלא טעי אבל בהני טעי א"כ י"ל דבקטן שקידש נהי דאדם יודע שאין קידושי קטן כלום מ"מ י"ל כששלח סבלונות לא הי' דעתו שתתקדש בסבלונות כיון ששלח אותם לשם סבלונות אלא שהי' בדעתו שתתקדש במעות הראשונות שבידה משעת הקידושין הראשונים ובאמת הוי לי' מלוה אלא שהוא טועה וסובר דיכול לקדשה במלוה וכ"ש לשיטת ר"ח דחיישינן שמא כבר קידשה וכן לפי מה שיבואר לקמן בשיטת רש"י דהא דחיישינן בקידושין היינו דחיישינן דלמא אמר לה בתחלה שתתקדש לו ע"י סבלונו' א"כ למה נימא דמחל לה קידושין הראשונים וקידשה בקידושין אחרים יותר י"ל שקידשה במחילת מלוה עצמה דבהא טעי וכיון דבאמת ה"ל מלוה אינה מקודשת. משא"כ במקדש בפחות מש"פ דליכא למימר דמקדש השתא בקידושין הראשונים דהא ה"ל בפחות מש"פ ואפי' אי נימא דדעתה על שניהם כיון דמוחל לה גם הקידושין הראשונים מ"מ הא קי"ל מלוה ופרוטה דעתה אפרוטה לכך הוצרך לאשמועינן דאפ"ה אינה מקודשת ודוק

ולפ"ז הי' נראה ליישב קושי' הרשב"א הנ"ל על ברייתא דכתובות דף ע"ד דבסבלונות אמרי' מחמת קידושי' הראשונים שלח ובבעל אמרי' אדם יודע וכו' די"ל דדוקא בבעל דליכא למימר דמקדש בכסף דהיינו בקידושין הראשוני' ובביאה דהא הם שני מיני קידושין אמרינן דקידשה בביאה לבדה אבל בסבלונות כיון דמוחל לה גם את המלוה של קדושין הראשונים אמרינן דמסתמא קידשה בשניהם והוי לי' מלוה ופרוטה דאף בפחות מש"פ אמרי' לעיל גבי מקדש בתמר' דהו"ל מלוה ופרוטה א"כ י"ל דס"ל להאי תנא דמו"פ דעתו אמלוה וממילא אינה מקודשת והיינו דקאמר שמחמת קידושין הראשונים שלח ר"ל שדעתו להתקדש לו גם בראשונים ובזה י"ל הא דנקיט שם בברייתא קידשה בטעות דהיינו פחות מש"פ וכבר כתבנו לעיל דהיינו בענין דלא הוי קים לי' בין פרוטה לפחות מש"פ והוי טועה בשעת קידושין שהוא ש"פ ולא נקט סתם קידשה בפחות מש"פ ועמ"ש לעיל בזה ולפמ"ש א"ש טפי דלא נימא כיון דאדם יודע שאין קידושין בפחות מש"פ נתן לה לשם מתנה כדקי"ל במקדש אחותו ואין כאן מלוה משא"כ כשידוע שקידשה בטעות אף דאח"כ נודע שהוא פחות מש"פ תו לא הוי מתנה וצריכה להחזיר לו כדין כל קידושי טעות ושפיר י"ל אדעתא דמלוה ודוק

ברש"י ד"ה חוששין לסבלונות וכו' ושלח בעדים כו' משמע דבלא עדים אין חשש וכ"כ בש"ע אה"ע סי' מ"ה דנ"מ בזה בין שיטת רש"י לשיטת ר"ח שכתבו תוס' דלר"ח אפי' נתן בלא עדים חיישינן שמא קידש כבר ולפענ"ד צ"ע טובא דהא ע"כ לשיטת ר"ח הא דאינו נאמן בלא עדים במיגו דאי בעי אמר שלא נתן כלל היינו דוקא באתרא דמקדשי והדר מסבלי דהוי מיגו. במקום מנהג מדינה כמ"ש הב"ש ולפ"ז נראה דאם אמר שקידש בתחלה בלא עדים נאמן דלא גרע משניהם מודים שקידש' בלא עדים דנאמנין ואין חוששין לקידושין ולא אמרינן דמסתמא קידש בעדים משום דמהימן במיגו דאי בעי אמר לא קידשתי וכ"ש בסבלונות שאינו אלא חשש שקידש בתחלה אם אמר שקידש בתחלה בלא עדים נאמן במיגו שהי' מכחיש הסבלונות מ"מ כשאומר שלא קידש כלל אינו נאמן במיגו משום דהוי מיגו במקום מנהג חיישי' דמשקר אף שיש לו מיגו א"כ אף לפי' רש"י יש לומר כן דנהי דאם אמר שנתכוון לקידושין אלא שהי' בלא עדים הי' נאמן במיגו שהי' מכחיש הסבלונות מ"מ כיון שאומר שלא קידש כלל אף דאין עדים לפנינו אמרי' מסתמא קידש בעדים כיון דבע"כ משקר במה שאמר שלא קידש כלל דה"ל מיגו במקום מנהג א"כ אין נ"מ בין פי' רש"י לפי' ר"ח ודוחק לומר דאם אומר ששלח סבלונות בלא עדים פלגי' דיבורי' דמה שאמר ששלח לסבלונות הוא שקר אלא דאמרי' לקידושין שלח ומה שאמר ששלח בלח עדים הוא נאמן חדא דבב"ב דף קל"ג פליגי בזה אי אמרי' פלגינן דיבורי' ותו נראה דבכה"ג כ"ע מודו דלא פלגינן דיבורי' כיון דמוחזק לנו שאמר שקר ולא דמי להאי דב"ב דאמר גרשתי אשתי דאינו מוחזק בשקר אלא דאינו נאמן למפרע. ועוד נראה דע"כ צ"ל דר' הונא סבר דלא פלגינן דיבורי' דאל"ה קשה באתרא דרובא מסבלי והדר מקדשי דחיישי' לשיטת ר"ח כשיש עדי' למה לא יהא נאמן שלא קידשה במיגו דאי בעי אמר קדשתיה וגירשתיה כדאמרי' בב"ב שם דבעל שאמר גירשתיה היום נאמן ואמרינן נמי שם דנאמן לומר יש לי בנים במיגו דאי בעי אמר גרשתיה וצ"ל דס"ל כמ"ד שם דאינו נאמן לומר גרשתיה למפרע דלא פלגינן דיבורי' ואפי' להבא אינו נאמן וה"נ אין זה מיגו לאחר זמן להאמינו שלא קידשה בסבלונות דלא פלגינן דיבורי' א"כ כ"ש דלא נימא באומר ששלח בלא עדים פלגינן דבוריה ונראה דהיינו טעמא דרבינו שמחה הובא בתה"ד וב"ח דס"ל דאפי' בלא עדים יש לחוש לפי' רש"י משום דהך חזקה שאינה פוסקת שהוא באה מכח הרוב ונדחקו בפירושו ע"ש ולפמ"ש טעמו הוא בפשטות דכיון דאיכא חזקה שקידשה לא מהימן לומר שהי' בלא עדים כיון שאמר שלא קידש כלל והוא נגד חזקה דמקדשי והמ"ס. ועוד נראה דהיכא דאין עדים לפנינו עדיפא טפי לשיטת רש"י כיון דהוא אתרא דמקדשי והמ"ס וחיישינן שאמר בפי' שתהא מקודשת לו בסבלונות אלו משא"כ כשהעדים לפנינו ומעידים שלא אמר בפי' שלשם קידושין וצריך לדחוקי כמ"ש תוס' דהוי כאמירה ולולי דברי הפוסקי' הי' נראה דרש"י ז"ל לרבותא קאמר דבלא עדים איכא חששא טפי דאיכא למיחש לאמירה לשם קידושין אלא מדאמ' ר"ה סתמ' משמע אפי' איכא עדים שלא אמר לשם קידושין ודוק

עוד נראה דיש לפרש דס"ל לרש"י ז"ל, דמדאמר בתר הכי מאי הוי עלה אמר ר' פפא באתרא דמסבלי והדר מקדשי לא חיישינן מכלל דר' הונא מיירי אפי' באתרא דמסבלי והדר מקדשו וכיון דליכא מנהג ע"כ צ"ל דאיכא עדים דאל"ה להימן במיגו דאי בעי הי' אומר שלא שלח סבלונות כלל ובזה הי' נראה הא דלא פי' רש"י כפי' ר"ח דחיישינן שמא קידשה כבר משום דקשי' ליה למה לא יהא הבעל נאמן באתרא דמסבלי והדר מקדשי במיגו דאי בעי הי' אומר קידשתיה וגרשתיה וס"ל לדוחק לאוקמי דמיירי דוקא לאחר זמן וכמ"ד דלא פלגינן דיבורי' כנ"ל אע"כ מיירי שהבעל אומר ששלח לשם קידושין אלא שהיא אומרת שלא קיבלה לשם קידושין ואי נימא כפיר' ר"ח דחיישינן שמא קידשה כבר ע"כ צ"ל שהיא מכחשת אותו ואומרת לא קידשתני א"כ בזה הי' נאמנת דאי בעי אומרת גרשתני כדס"ל לר' הונא ס"פ המגרש דא"א שפשט' ידה וקיבלה קידושין מאחר צריכה גט דחזקה אין אשה מעיזה וה"ה בארוסה כדאי' שם בגיטין ואין זה מיגו דהעזה דגם מה שאמר' לא קידשתני ג"כ הוי העזה כמו שיבואר דף ס"ה ותו דאף בלא מיגו תאומן נגדו מטעם דאין אשה מעיזה וזה מכוון בפי' רש"י ואם נתקדשה