המקנה קסד

כמלוה ופרוטה. עוד נראה דאי נימא בהוסיף מעות הוי לי' כהלואה אין טעם בזה לומר דלמ"ד אין לשכירות אלא בסוף גם הלואה זו שהוסיף משלו אינו חל אלא בסוף ולמ"ד ישנו לשכירות מתחלה ועד סוף גם הלואה זו משעה שהוסיף משלו דמה ענין זמן השכירות לחוב הוספ' ולפ"ז הא דכתבו תוס' והרא"ש דאין להוכיח מכאן דהלכת' ישנו לשכירות מתחלה ועד סוף משום דלא מצי למימר אין לשכירות אלא בסוף דא"כ מ"ט דרבנן הא אכתי הוי מצי לאוקמא שהוסיף משלו דבר שאינו מסוים דהוי כהלואה משעה שהוסיף וכיון דס"ל לרבנן דמלוה ופרוטה דעתה נמי אמלוה א"כ כיון דאיכא הכא מלוה מחמת הוספה אינה מקודשת ור"מ ס"ל דדעתה אפרוטה ה"נ דעתה על כל השכירות הבא בסוף אע"כ אפי' דבר שאינו מסויים לא הוי הלואה והוא בכלל שהוסיף לה נופך כנ"ל ודו"ק: במתני' התקדשי לי בכוס זה של יין וכו' כתב הש"ע באה"ע סי' ל"ח דמיירי שהי' מכוסה והוא מתשובת הרשב"א ודייק הכי מלשון נמצא משמע שאם ידעה בשעה שנתן לה הכוס סברה וקיבלה אלא שכתב שם דאינו מוכרח דאיכא למימר דנקיט לשין נמצא לרבותא לרבי שמעון ולענ"ד נראה דאכתי מוכח מסיפא על מנת שאני כהן ונמצא לוי דלא פליג ר"ש משמע שאם ידעה בפירוש בשעת קידושין שהוא לוי הוי קידושין וכן נראה דהא וודאי אם מקדש עצמו נמי לא ידע למה שהוא בתוך הכוס לא הוי קידושין אלא במתני' נקט סתמא משום דבסתמא יודע מה שבתוכו וכיון דגבי המקדש אף שאמר בפירוש שהוא של כסף אפ"ה ס"ל לר' שמעון דאם הטעה לשבח מקודשת אע"ג דשבח דידה הוא גריעותא לגבי דידיה אפ"ה אמרינן כיון דידע שהוא של זהב ונתרצה ליתן אע"פ שאמר בפירוש שהוא של כסף מהני א"כ ממילא נשמע אם היה יודעת אפי' לגריעות' הוי קידושין דמאי עדיפא דעתה דידה מדעתא דידי'. מיהת לכאורה קשה מזה על רב יוסף דסבירא ליה דף ז' ע"ב דצריכה שומא אפי' אמר בכל דהוא משום דלא סמכה דעתה דהא משמע ממתניתין דוקא כשאמר בכוס זה של יין אבל אם אמר בכוס זה סתם אף שהי' מכוסה ולא ידעה מה בתוכו לא אמרינן דלא סמכה דעתה ואפי' לפי' ר"ת בתוס' ד"ה הא במיא וכו'. דבחמרא אם אמר בכוס זה סתם הוי בו ולא במה שבתוכו מ"מ הוי לי' למיתני במה שבתוך כוס זה. ולכאורה היה מזה ראיה לדעת הרמב"ם דס"ל דאפילו בדבר שדינו שצריך שומא אם נישום אח"כ מקודשת בשעה שנישום א"כ י"ל דהכא מיירי שכיון שבאה לידה פתחה וראתה שהוא דבש ת"כ אם אמר סתם היתה מקודשת משעה שפתחה משא"כ באמר בפירוש של יין לא מהני אפי' ראתה אח"כ. מיהת י"ל דבאמר כוס זה של יין הוי רבותא טפי אע"פ שנתרצה שתתקדש בשל יין ונמצא בו דבש שהוא משובח יותר אפ"ה אינה מקודשת ואגב זה נקט נמי איפכא דבל"ז צ"ל דנקט איפכא אגב רישא אע"ג דהוי כ"ש ויותר נרא' דלפמ"ש לעיל דף ז' ע"ב בתוס' ד"ה ורב יוסף וכו' דדוקא בדבר דצריך שומא סבירא ליה לרב יוסף אינה מקודשת אבל בכהאי גוונא שידוע שומא אלא שאינה ידעה כמה הוא הוי כמו מכור לי באלו א"כ י"ל דה"נ מהני כיון דהוא מתרצה להתקדש בכל מה שיש בתוכה ודו"ק

תוס' ד"ה הא במיא וכו' לכן פי' ר"ת וכו' עיין מ"ש בק"א סי' כ"ט סעיף טי"ת

בגמ' ה"נ איכא דניחא ליה בכספא ולא ניחא ליה בדהבא וכו' וכתב מהרש"א ז"ל אבל ברישא בכוס זה של יין ונמצא של דבש לא פריך הכי משום דפסיקא לתלמודא דכ"ע בחדא מינייהו ניחא לה ע"ש והב"ח כתב באה"ע סימן ל"ח בפשיטות דדבש חשוב הרבה יותר כדאיתא בב"ק שם פרק יוד משנה ד' ונראה דס"ל להמהרש"א דאיכא לפרושי במתניתין מי דבש כמ"ש התי"ט במשנה זו אבל בדבש עצמו ס"ל כהב"ח ולפ"ז נראה דאין לפרש דדינר זהב במתניתין הוא כמשמעו פשיטא דחשיבותא הרבה יותר שהרי יש בו כ"ה דינרין כסף אלא כמ"ש מהרש"א בשם תוס' ישנים דהאי דינר זהב דמתני' היינו מטבע של זהב שהוא שוה כדמי דינר כסף אלא דזהב חשיב טפי כדאית' בריש פרק הזהב וכן הוא המובן בלשון התוס' בד"ה איכא דניחא וכו' ומיהא היכא שהטעה את האשה במעון לא פליגי ר' שמעון ורבנן ר"ל דשבח דר"ש היינו חשיבות דהבא לגבי כספא אף שהוא שוה בסכום המעות וע"ז מקשה הש"ס דאיכא דניחא לי' וכו' דאי נימא דמתני' מיירי לענין שבח הריבוי ממון ודינר של זהב לאו דוקא אלא ר"ל שהוא סך מרובה של כסף כמו שיש בדינר זהב בהא לא פליגי רבנן ופשיטא דמקודשת דיש בכלל מאתים מנה וע"כ מיירי מתני' בשבח גוף הזהב ואהא מקשה דאיכא דניחא לי' בכספא כמ"ש תוס' בפי' כגון שצריכה כסף להשלים התכשיט ודו"ק

שם ומאי נמצא בצייר בבלייתא. לכאורה אינו מובן דלענין מאי נקטה מתני' שהי' צייר בבלייתא כיון דכל עיקר הדין הוא דהוי שינוי בשליחות שהקפידה בשל כסף דוקא ת"כ אפי נתן השליח מגולה אינה מקודשת ונראה משום דאמרינן בגיטין דף ס"ג ע"ב קטנה שאמרה התקבל לי גיטי אינו גט עד שיגיע לידה. משום דאדם יודע שאין שליחות לקטן וגמר ונתן לשם שליח להולכה א"כ ה"נ י"ל כיון שאדם יודע שאמר לה מטבע אחרת ואדעתא דהכי עשאה שליח לקבלה א"כ כשנתן לשליח מטבע זו אדעתא דשליח להולכה שווי' ותתקדש מיהא כשיגיע לידה. אבל עתה שהי' מכוסה לא עדיף מנתן לה הבעל בעצמו ותו דהשליח עצמו לא ידע ולא נתכווין להיות שליח להולכה ואינה מקודשת לר"ש אלא משום שליח קבלה דסברה מראה מקום הוא לו. מיהא לולי פי' רש"י כשנתנו לשליח וכו'. נר' לענ"ד דיש לפרש דע"ב הא דאמר צאי וקבלי קידושין מפלוני שאמר לי התקדשי לי' וכו' ולא אמר סתם שאמרה לשליח צאי וקבלי לי קידושי כסף היינו לפרש לישנא דמתני' התקדשי לי בדינר של כסף דמשמע לשון זה שמדבר לאשה עצמו ואין זה הלשון שאמר שליח בשעה שנתן לה להכי מפרש רבא שאמרה לשליח שאמר לה לשון זה. ונראה הא דנקט באמת במתני' הכי שאמרה לשליח אותו לשון שאמר לה בתי' היינו משום דאמרינן בשבועות דף ל"ח ע"ב שהכל מין מטבע אחד הוא וא"כ אף שאמרה בדינר של כסף אין חילוק בין של כסף או של זהב שאין הכוונה אלא לסכום המעות וטעמא דמתני' הכי הוא משום שאמר דינר זה של כסף משמע דוקא מטבע זו שהוא של כסף א"כ צ"ל שהמקדש הראה לה תחלה ותבע ממנה שתתקדש לו במטבע זה והיא אמרה כן לשליח שהוא אמר לה כן כלשון זה א"כ ע"כ צ"ל דכשהראה לה הבעל בתחלה הי' צייר בבלייתא דאל"כ הרי הי' ראתה שהוא של זהב וסברה וקיבלה כמ"ש לעיל בשם הרשב"א וע"כ צ"ל דבשעה שהראה לה הי' צייר בבלייתא וכיון שאמרה לשליח בלשון זה מה שאמר לה המקדש איכא למימר דהוי קפידא ועיין מ"ש לקמן דף נו"ן ע"ב בתוס' ד"ה חוששין וכו'

בגמרא אמר אביי כולהו ס"ל וכו'. והקשה הרשב"א הא דלא חשיב נמי רבי דס"ל בב"ב דף ע"ג ע"ב גבי משוך פרה וקני דמראה מקום הוא לו וכן הקשה התוס' שם ולולי דבריהם הי' נר' לי דלא חשיב הכא אלא מילי דשליח אי אמרינן בי' מראה מקום וגבי גט מקושר הסופר נמי שליח הבעל כמ"ש התוס' בגיטין דף כ"ב ע"ב דהא חזינן לעיל גבי כספא ודהבא דמקשה ולית לי' לר"ש וכו' ומוקי אביי בשליח הרי אף דבדידה איכא קפידא מ"מ בשליח אמרינן מראה מקום הוא לו כיון דלעיל מדמה הש"ס למכירה ביין ונמצא חומץ א"כ י"ל דאביי חשיב הני תנאי דס"ל גבי שליח דמראה מקום הוא לו מ"מ מודים במוכר ולוקח דהוי בגופייהו קפידא וקצת ראי' לזה דהא ס"ל לר"א בב"מ דף ח' באומר לי' קני כדרך שבני אדם קונין הוי קפידא ומשמע דהוי דומי' דלך משוך וקני אע"ג דר"א סבר הכא גבי שליח דמראה מקום הוא לו ע"כ צריך לחלק בין שליח למוכר ולוקח עצמו כדמחלק לעיל אליבא דר"ש מיהא כבר כתבתי לעיל דף כ"ה ע"ב בתוס' ד"ה בהמה איכא למימר דתרי ר"א הוי וק"ל

דף מ"ט שם אבל בשבח יוחסין דברי הכל אינה מקודשת נראה מדדייק רב אשי מדלא פליג ר"ש בסיפא א"כ כיון דלעיל אמרינן דפליגי ר"ש ורבנן בתרתי במלתא דאיכא שבחא טובא לכ"ע ס"ל לר"ש דאפי' הם קיבלו הקידושין בעצמה והטעה לשבח כגון עני ונמצא עשיר מקודשת ופליגי נמי במידי דאיכא דניחא לי' בהא ואיכא דניחא לי' בהא ס"ל לר"ש אע"ג דאם קידשה בעצמה אינה מקודשת אפי' אם הטעה לשבח מ"מ בקדשה ע"י שליח קבלה אמרינן מראה מקום הוא לו א"כ ה"נ בסיפא דלענין שבח יוחסין דמודה ר"ש דהוי קפידא אפילו בהטעה לשבח אפי' אמרה לשלוחה צאי וקבלי לי קידושין מפלוני שאמר לה התקבל לי ע"מ שהוא לוי ונמצא שהיא כהן אפ"ה הוי קפידא דאל"כ הוי לי' לר"ש לפלוגי נמי בסיפא ובזה נראה לי דהא דנקט במתניתין ממזר ונמצא נתין ולא קתני רבותא טפי ממזר ונמצא ישראל כשר דהא קיי"ל באה"ע סימן קט"ו דבכל חייבי לאוין שלא הכירו הוי קידושין מ"מ באומר ע"מ הוי קפידא כמו כל שבח יוחסין וצ"ל בדוחק דה"א כיון דאיכא איסורא איכא ביה קפידא טפי ולפמ"ש אתי שפיר טפי כיון דמיירי מתניתין אפי' ע"י שליח הוי קפידא דומיא דרישא כנ"ל וקי"ל אין שליח לד"ע וכתבו תוספ' בב"מ גבי כהן שאמר לישראל קדש לי גרושה דאם אין שליח לדבר עבירה לא הוי קידושין ע"כ צריך למתני בגוונא דליכא איסורא כגון שהיא בתולה ונתקדשה לנתין ולממזר מיהא י"ל עוד כיון דנקט במתניתן שאמר ע"מ שהוא לשון תנאי וקיי"ל דכל דבר שאינו יכול לקיים המעשה ע"י שליח לא מהני ביה תנאי והתנאי בטל והמעשה קיים כדאיתא בכתובות דף ע"ד א"כ י"ל דכל קידושי עבירה לא מהני ביה תנאי כיון דאינו יוכל לעשות המעשה ע"י שליח דהא אין שליח לד"ע א"כ צריך למתני בגוונ' דליכא איסורא דמהני ביה ל' תנאי וצ"ע בזה ודוק וע' מ"ש בק"א רס"י ל"ח

ברש"י ד"ה אבל לשבח יוחסין ע"מ שאני ממזר ונמצא נתין וכו' ונראה מדברי רש"י הא דנתין הוי לי' שבח טפי מממזר משום דאינו אלא מדרבנן כפי' רש"י בסמוך אך לפמ"ש בחידושינו בריש פרק אלו נערות דהא דאין אסור אלא מדרבנן היינו דרך זנות אבל דרך חתנות הוי פסול מדאורייתא מיהו לפמ"ש שם דלר"ל דס"ל דכי יסור לרבות כל המסירים ע"כ ס"ל דלא תתחתן היינו בגיותן נמצא לר"ש דקיימינן הכא אליבי' אין איסור הנתינה אלא מדרבנן והיינו דפי' רש"י דבנתין הוי שבח יוחסין לר"ש וכ"ש דא"ש לפמ"ש שם