המקנה קסה

דס"ל לרש"י דהנתיני' אינם אסורין מן התורה אלא עד דור שלישי א"כ י"ל דהכא מיירי בנתין אחר כמה דורות והא דאמרי' במתני' סוף הוריות דממזר קודם לנתין היינו לענין קדימה אבל גבי אשה ניחא לה טפי בשבח יוחסין דאין בו איסור מדאורייתא וכה"ג אמרי' ביבמות דף פ"ה ע"ב דאינה מרגילתו היכא דוולדה פוסל מפני שהיא מחזרת על הולד שיהא כשר ודוק

בתוס' ד"ה המתרגם וכו' ורבינו חננאל פי' וכו'. ונראה דיש לפרש כעין זה פסוק ראשון שבתורה בראשית ברא שפי' רש"י בראשית בריא' שמים וארץ והארץ היתה וגומר וא"ת להורות באו שאלו תחלה נבראו וכו'. ופירושו בראשית הכל וכו' ויש לך מקראות שמקצרים לשונם א"כ תמה על עצמך שהרי המים קדמו וכו' ולפ"ז פי' בראשית קודם בריאות שמים וארץ היתה תוהו הוא ע"ד שאמרו חז"ל בפסחים דף ה' דיש ראשון דמשמע מעיקרא כמו הראשון אדם תולד והוא פי' התרגום אונקלוס בקדמין ברא שהוא לשון קודם או כמ"ש הרא"ם שם שהוא לשון התחלת זמן בריית שמים וארץ אבל המתרגם כצורתו בראשית בתחילה שבא להורות סדר הבריאה הוא בדאי דמילת ראשית הוא סמוך ואינו מוכרח וכמו שכתב רש"י ז"ל שם שאין לך ראשית במקרא שאינו דבוק וכו' וכמו שהאריך הרא"ם בזה שכל הכתובים בלשון הזה הם מקראות קצרים והיינו דאמר והמוסיף עליו כפי' רש"י שאומר שמקרא חסר ומוסיף עליו תיבת הכל הוא מחרף ומגדף שנראה מזה שהמים שנבראו קודם שמים וארץ אינו מבריית השי"ת ח"ו שהרי אומר שתחלת כל בריאות השי"ת הוא שמים וארץ ואין לך חירוף גדול מזה וק"ל

ע"ב בגמרא מאי תורה מדרש תורה וברא"ש הגירסא מאי מדרש מדרש תורה וזהו כפי' הראב"ד שהבי' הריטב"א דאף לפי הס"ד ע"כ תורה דאמר ר' יוחנן היינו מדרש תורה מדקאמר ע"מ שאני שונה אלא דהוי ס"ד דמדרש דר' יהודא היינו מדרש תנ"ך אבל לפי הגירסא של רש"י מאי תורה ע"כ צ"ל דהוי ס"ד שאני שונה היינו משנה תורה וק"ל: שם על מנת שאני עשיר וכו' כל שחביריו מכבדין אותו מפני עשרו וכו' לכאורה משמע דאזלינן בתר חזקתו בעירו ואין חוששין לאמיתות הדבר שהרי יש מתעשר ואין כל ומתרושש והון רב: ולפ"ז מה שאמר במתני' על מנת שאני עשיר ונמצא עני היינו שהקידושין הי' בעיר אחרת ונודע שהוא מוחזק בעירו לעני אבל אם הי' מוחזק בשעת קידושין עושר בעירו ואח"כ נודע שבטעות הי' חזקתו שהי' עני מקדם הוי קידושין אך י"ל דלעולם אזלינן בתר אמיתות דברים אם הוא עושר או עני והא דקאמר בברייתא זו איזה עשיר וכו' כל שמכבדין וכו'. היינו דקמ"ל שיעור העושר דלא בעינן שיהי' דוקא עושר מופלג מאוד כר"א בן חרסום וגם יש חילוק בין המדינות שיש מדינה שאינה מוחזק בעושר הלא בסך עצום. ויש מדינה שבסך מועט נחשב לעושר ואומר דאזלינן בתר שיעור העושר שבעירו ואף בעירו א"צ שיהי' מוחזק ומופלג אלא שהוא נחשב לעושר באותו מקום ולפ"ז הא דקתני מתני' ונמצא עני היינו כפשטא שהי' מוחזק בעושר ואח"כ נודע שהי' עני אך לפ"ז קשה דהא אמרינן לקמן דף ס"ב באומר ע"מ שיש לי מאתים זו דחיישינן שמא יש לו והוי ספק קידושין א"כ אמאי תני במתני' ונמצא עני דאינה מקודשת ניחוש שמא יש לו וצ"ל דדוקא גבי מאתים זוז דלא שייך בי' חזקה חיישינן שמא יש לו אבל גבי עושר ועני כיון דזה דבר שדרכו להיות נודע בעירו אזלינן מן הסתם בתר חזקתו ולא דמי לעל מנת שאני צדיק גמור שהוא דבר התלוי' במחשבה הנסתרות אבל אם נודע באמת שהקידושין בטעות באמת אינה קידושין וקצת משמע כן מהא דקאמר עשיר ונמצא עני ולא אמר ונמצא שהוא בינוני משמע דוקא בין עשיר והעני שהוא הפרש גדול ומופלג אזלינן בתר חזקת שהוא נודע בעירו שהוא עני אבל מעשיר לבינוני הוי ספק קידושין שמא יש לו יותר ממה שמחזיקין אותו וצ"ע שלא הזכירו הפוסקי' כלל מזה ועיין בק"א וק"ל

ע"ב בגמרא על מנת שאני צדיק וכו' וכתב הב"ש דאם הוא כ אומר כן שהרהר תשובה נאמן שקיים תנאו ומקודשת בודאי אבל אם אמר על מנת שאני רשע אינו נאמן דאין אדם משים עצמו רשע ולדעתי צ"ע דהא דנאמן שקיים תנאו היינו מדין ע"א נאמן באיסורין כשאין מכחישו אבל בזה שהוא מוחזק רשע גמור יש לומר דאינו נאמן להיות קידושין גמורים דרשע פסול לעדות ואפשר מיירי שהוא חוזר בתשובה בפנינו כדינא ואומר שכבר בשעת קידושין הרהר בתשובה גם מה שכתב דאינו נאמן משום דאין אדם משים עצמו רשע צ"ע כיון שאמר אח"כ חזר בתשובה והוא צדיק בפנינו י"ל דנאמן כדמשמע בב"מ בתוס' ד"ה אם ירצה לומר מזיד הייתי אבל הכא יעשה תשובה וכו' אך בח"מ סי' מ"ו גבי אנוסים היינו מחמת ממון אינם נאמנין אפי' אומרים שעשה תשובה ויש לחלק דהתם אין התשובה מועלת עד שישלמו ללוה ההפסד שבא לו מחמת חתימתם כדאי' בח"מ סי' מ"ו סל"ז וצ"ע ודוק ועיין בק"א סי' ל"ח: שם ואמר רבי יוחנן זה חנופה וגסות רוח וכו' ונראה שמדת האיפה הי' רמז שהאיפה הי' שלש סאין שהם י"ח קבין והיינו תשעה קבין לגסות הרוח וט' קבין לחנופה ונראה די"ל מה שאחז"ל שאין הקב"ה נפרע מן האומה עד שתמלא סאתה. והא דנקיט לשון סאה מפני שכל אומה לקחה מדה כמידתה כשאחז"ל בשבת שהחזיר הקב"ה התורה על כל האומות ולא קיבלוה מפני מדות שבהן שמתנגדות אל התורה ועד שנתמלא סאתה במילואה דהיינו סאה עם גודשה שהם תשעה קבין שסאה ששה קבין והגודש שלשה אז יפרע ממנה ונראה עוד דמה שאמר ותשאנה את האיפה בין הארץ ובין השמים כי מדת החנופה מכוונת על הארץ כדכתיב ולא תחניפו את הארץ וכתיב ותחניף הארץ וגו' וכהנה רבות והוא היפוך מגסות הרוח שנשאת מן הארץ עד לשמים כדכתיב אם יעלה לשמים שיאו וכתיב אעלה על במתי עב וכיון שהי' שתיהם בתוך האיפה האחת והם שני הפוכים בנושא א' לכך אמר ותשאנ' את האיפה בין השמים ובין הארץ והיינו דאמר דיקא נמי וכו' דכתיב לבנות לך בית בארץ שנער והוכן והניחה שם על מכונתה משמע על הארץ והוא מדת החנופה וק"ל

במתני' ובכולן אע"פ שאמרו בלבי הי' להתקדש אע"פ כן וכו' לכאורה קשה מאי קמ"ל דאפילו נימא דברים שבלב הוי דברים מ"מ כיון דקי"ל המקדש בלא עדים אין קידושין כלום וכיון דקידש בפני עדים על תנאי מאי מועיל אם הי' דעתה כיון שאין העדים יודעים מה שבלבה ותו קשה דלקמן מייתי ראי' ממתני' לרבא דדברי' שבלב אינן דברים ואמאי הא כתב הרשב"א דהכ' מיירי כגון שאמר קודם שעת מכירה שהוא רוצה לעלות לא"י מפני כך הוא מחזיר למכור ע"ש וכ"כ הרא"ש בפ' אלמנה ניזונ' וז"ל אע"ג דגלי דעתו מעיקר' וידוע לכל שלדע' כן הוא מוכר בעינן גילוי דעת בשעת מעשה עכ"ל ע"ש א"כ מאי מייתי ראי' ממתני' דליכא גילוי דעתה שנתרצה. ונראה דס"ל להש"ס דע"כ מתני' מיירי אפילו אמרה בתחלה לעדים שהיא רוצה להתקדש לו אע"פ שלא יהי' כהן או שאר תנאים א"כ יודעים העדים בשעת קידושין שהיא מתרצית לו אע"פ שלא יהי' כהן ושפיר הוי קידושין בעדים דכיון שהעדים יודעים כוונתה הוי קידושין בעדים וראי' לזה הא דאמר לעיל במקדש ע"מ שאני צדיק גמור אע"פ שהי' רשע גמור מקודשת שמא הרהר בתשובה אע"פ שאין העדים יודעים שהרהר בתשובה דכיון שיש להעדים לחשוב שאמת הוא כדבריו הוי כאלו קידשה בעדים וממילא אתי שפיר הא דהוכיח מזה דדברים שבלב לא הוי דברים אפילו היכא דאיכא גילוי דעתא וק"ל:

שם ברש"י ד"ה לנכסים מקרקע וכו'. כתב הרא"ש דכוונתו דבמטלטלין ליכא גילוי דעת אפי' אם פי' בשעת מכירה שדעתו לעלות לא"י ע"ש ומהרש"א כתב דכוונתו הוא ממאי דאמר לקמן ודלמא שאני התם דלחומרא א"כ במטלטלין כיון דמוחזק בהן הוי מוקמינן בחזקת הלוקח ע"ש ונראה דמוכרח דכוונת רש"י כמ"ש הרא"ש ולא כמ"ש הרשב"א ז"ל דכיון דאמרי' בב"ב דלשון נכסי כולל קרקעות ומטלטלין א"כ הוי מצי לפרש הכי בשמעתין דנכסי היינו קרקעות ומטלטלין והא דאמר דלמא שאני התם לחומרא באמת הקושי' הי' על הקרקעות אע"כ במטלטלין לא מהני אפי' אמר בפי' וע"כ כל הני עובדא דשמעתין מיירי בקרקעות לבד דמהני בהו אם אמר בפי'. אמנם יותר נראה דמוכח כדברי הרא"ש לפמ"ש הרשב"א והריטב"א ז"ל דמאי מוכיח ממתני' דאמר כסבור הייתי וכו' דלמא טעמא משום דלא מהימנא ומתרץ דמקודשת משמע מקודשת וודאי א"כ י"ל הא דמשני דלמא שאני התם דלחומרא לא משום ספיקא דדינא בדברים שבלב אלא משום דלא מהימני משא"כ בעובדא דרבא מוכח מילתא דלא משקר כדפירש"י בד"ה ומפטר נפשה וכו' אבל האי גברא חזינן דטרח וכו' וא"כ שייך תירוץ זה אפי' במטלטלין אך נראה דלפי מה שכתב מהרש"א בתו' ד"ה דברים שבלב וכו'. ולתירץ ר"י דמיירי הך מתני' דהמקדש וכו' כסבר שהי' כהנת דאיכא בי' גילוי מילתא דהוי מהדר קודם הקידושין לישא כהנת כעין הך עובדא דבעי למיסק לא"י דהוי גילוי מלתא דקודם המכירה אמר כך וכו' הרי דמוכח דגם במתני' דהמקדש וכו' איכא גילוי דעת א"כ לכאורה אי אפשר לפרש הכי דהא דאמר לחומרא היינו משום דלא מהימנא דע"כ צ"ל דס"ל להרשב"א והריטב"א דאפי' היכא דאיכא גילוי דעת איכ' לספוקי דמשקר והא דפירש"י דבעובדא דרבא לא חיישינן למשקר היינו ע"כ כמ"ש מהרש"א משום דקרקע בחזקת בעלים עומדת ואינו יכול להוציא מחזקתו בספק ומה שהוצרך רש"י לפרש כן דגבי מעילה לא מוכחא מילתא היינו משום דאי מוכחא מילתא אין אנו יכולין לחייב קרבן מספק כיון שאומר שהי' בלבו כן ולכך הוצרך רש"י לפרש דגבי מעילה כיון דלא מוכחא מילתא אינו נאמן כלל מסתמא משקר ולפ"ז שפיר כתב מהרש"א דהוצרך רש"י לפרש במקרקע מדדחי דלמא שאני התם דלחומר' אך נראה דאפי' אי נימא הכי ליכא לפרושי הכי דנהי דאיכא פלוגתא בין הפוסקים בספיקא דדינא אי מהני בי' תפיסה ואיכא למימר דס"ל לרש"י ז"ל דמהני תפיסה כמ"ש מהרש"א ז"ל מ"מ בספיקא דלמא משקר אף דמוכח מילתא כיון דהמוכר אמר ברי לי והלוקח אמר שמא לא מהני בי' תפיסה לכ"ע כמ"ש התוס' בב"מ דף ק' בד"ה וליחזי ברשות וכו' דאין הלוקח יכול לתפוס מספק בטוען שמא ע"ש ותו דהא אמרינן בכתובות דף י"ב ע"ב גבי ברי ושמא דהיכא דאיכא בהדי האי דטוען ברי חזקה עדיף מחזקת ממון ושמא