המקנה קנ

עדים דכיון דב"ש ס"ל אין קידושין פחות מדינר שהוא וי"ו מעה כסף שפיר פסק ותני דצריך שני עדים דלעולם איכא טעמא דנגיעה משום שבועה ולפ"ז שפיר י"ל דרב ס"ל דמלתא דפשיטא הוא דלכ"ע שליח נעשה עד דאלומי אלמי למלתא והא דפליגא ב"ש היינו משום נגיעה ועי"ל לפמ"ש לעיל לדעת הרמב"ם הוי לי' עדות שאי אתה יכול להזימה אלא דלא בעינן בעדי נשים דרישה וחקירה א"כ י"ל לרב דכ"ע ס"ל שליח נעשה עד וטעמא דב"ש משום דס"ל כר' טרפון דבעינן בעדי נשים דרישה וחקירה כדאיתא ביבמות דף ט"ו ע"א בפירש"י דר"ט מתלמידי ב"ש הי' ע"ש והא דמקשה לעיל מברייתא קמייתא אפי' מב"ש היינו משום דהתם מיירי בג' והוי אפשר להיות עדות שאתה יכול להזימה כנ"ל ודו"ק

ע"ב פי' רש"י בד"ה דאי לא וכו' דפעמים שמסר להו בעדים וכו' והקשה הריטב"א דמנא להו דמסר להו בעדים והא דנקט סתם משום דמסתמא כן הוא ע"ש ולדידי' קשה יותר דאין לומר דקושיתו מדקאמר סתם משמע שאפי' מסר להם בעדים הא לא מתרצא דלפעמים שמסר להם בשטר או שאומר להם אל תפרעני אלא בעדים ונרא' פשוט דכוונת רש"י ז"ל כיון דפעמים מוסר להם בעדים יש לנו לחוש שמא מסר להו בעדים ומה שאומר הלוה שמסר להם שלא בעדים דלמא ערומי קא מערים כדי שיהי' נאמנים אבל באמת אין יכולין לומר אהדרינהו מפני שאז יביא הלוה עדים שמסר להם בפניהם ואדרבא צריך לומר שיש עדים לפנינו שמעידים שלא מסר להם בשטר וגם לא אמר להם אל תפרעני אלא בעדים משא"כ למ"ד צריך לפורעו בעדים א"א לומר שיש עדים שלא מסר להם בעדים דא"כ הם עצמן העדים כן נראה לי לפרש דברי רש"י ז"ל ואפשר דהריטב"א ס"ל דע"כ אין לחשוד את הלוה דמשקר ולטובת העדים דהא הוי מצי למימר פרעתי למלוה והעדים יעידו על זה שבפניהם פרע הלוה למלוה וכענין זה כתב הש"כ סי' קכ"א ס"ט סקנ"ז דאם הלוה אמר שראה מהימן מהאי טעמא אלא שאין כן דעת הסמ"ע ושאר אחרונים וכן נראה דעת הריטב"א בעצמו שכתבנו לעיל דכל עדות שאינו נאמן מתוך עדותו לא הוי עדות דסבירא להו דלא שייך מיגו בכה"ג דאי בעי הוי מעידין עדות אחרת ועיקר נראה דס"ל להריטב"א ז"ל כיון דלפי העדאת עדים אינם נוגעין בדבר לא חיישינן שמא הם נוגעים מחמת שיש עדים על המסירה לידם כי היכא דאמרינן מיגו גבי בע"ד בעלמא ולא אמרינן דלא הוי מיגו שמא יש עדים עז אלא כל זמן שאין העדים לפנינו לא חיישינן להו מיהא נראה דעת רש"י ז"ל דלא דמי לשאר מיגו דלא חיישינן שמא יש עדים דא"כ הוי לתובע להביאם לפנינו כדי לבטל המיגו אבל הכא כיון דהמיגו לטובת הלוה דליהמני' על הפרעון שפיר חיישינן דיש עדים שנתן להם ומה שאינו מביאם הוא לטובתו כנ"ל ודו"ק

שם בתוס' ד"ה וכן בדיני ממונות. תימא דאמר בירושלמי וכו'. הנה זה לשון הירושלמי שלפנינו אמר כ אבין נראין הדברי' כשקידש בשטר אבל בכסף נעשים נוגעין אמר יוסי כיון שהאמינתו תורה אפי' בכסף מהימני וכתב הר"ן דברי ר' יוסי תמוהים הם כיון דתקנו רבנן שבועת היסת תו אין לו מיגו אפי' מדאורייתא ונר' לענ"ד ליישב לפי משמעות לשון רש"י בשמעתין בד"ה השתא דתקון רבנן שבועת היסת וכו' אע"ג דחשידי אממונא לא חשידי אשבועתא משמע להדי' מדבריו דאי הוי אמרינן חשיד אממונא חשיד אשבועתא לא הוי נוגעין בעדותן והנה רש"י ז"ל בב"מ דף ג' אהא דאמר רבה מפני מה אמרה וכו' בד"ה ובכולי' בעי' דלודי לי ולא אמרינן מיגו דחשיד אממונא וכו' משמע דס"ל דמדאוריית' אמרינן מיגו דחשיד אממונא כמ"ש התוס' שם א"כ שפיר קאמר ר' יוסי כיון דהאמינו תורה י"ל דמן התורה נאמנים אפי' לאחר תקנות שבועת היסת דאפ"ה אית להו מיגו דהא מן התורה אמרינן מיגו דחשיד אממונא חשיד אשבועתא ומה שיש לדקדק בדברי רש"י ז"ל בזה יבואר לקמן בס"ד ועוד יש לפרש לפמ"ש התוס' בב"ב דף ל"ד בד"ה הוי לי' מחויב שבועה ואינו יכול לישבע וכו' דהא דאמר בהמוכר את הבית דף ע' המפקיד אצל חבירו בשטר נאמן לומר החזרתי בשבועה מיגו דאי בעי אמר נאנסו הוי נאמן בשבועה אף על גב דבנאנסו איכא שבועה דאורייתא וכו' הרי דס"ל דהך שבועה דהחזרתי לאו דאורייתא הי' דמדאורייתא כיון דנאמן לומר החזרתי במיגו דנאנסו א"צ שבועה על טענות החזרתי אפ"ה נאמן במיגו דנאנסו א"כ ה"נ דנהי דתיקון רבנן שבועת היסת בטענות אהדרינהו מ"מ הוי לי' מיגו וא"צ שבועה על טענה דהשתא ולא הוי עד שנשבע א"כ שפיר קאמר ר' יוסי כיון שהאמינתו תורה דמן התורה נאמן לומר עשינו שליחותך ופרענו למלוה בלא שבועה וכיון שנאמן מן התורה אין כח ביד חכמים להפקיע קידושי דאורייתא ואף שכתבנו לקמן הא דקאמר והשתא דתיקון רבנן שבועת היסת לאו משום דאי אמרי הדרינהו הי' צריכין לישבע אלא אפי' על טענה דהשתא דאמרי פרענו צריכין שבועה וכמו שיבואר לקמן ועד שנשבע לא הוי עד מ"מ כיון דשבועה זו מדרבנן היא ומן התורה אין צריכין שבועה על טענה דהשתא לא הוי עד שנשבע מן התורה דהא מן התורה נאמנים בדיבורם ואין צריכין שבועה על טענה דהשתא לא מחמת טענה זו ולא מחמת מיגו ועוד נראה דאף לפי מה שכתבנו לקמן דצריכין שבועה על טענה דהשתא היינו במקום שמלוה נשבע ונוטל אבל הכא גבי קידושין דהאשה שאמרה לא נתקדשתי אינה צריכה שבועה כיון שאין עלי' תביעת ממון כדאיתא באה"ע סי' ל"ה גם הן אין צריכין שבועה על טענה דהשתא מחמת טענות שמא דמשלח ואין עליהם שבועה אלא משום דאי הוי אמר אהדרינהו הי' צריכין שבועה וכבר כתבנו דמדאורייתא הוי מיגו בכה"ג ואין צריך שבועה על טענה דהשתא ומה שיש לדקדק בדברי תוס' בב"ב יבואר לקמן בס"ד

בגמרא שם מאי קסבר וכו' לכאורה קשה נהי דבעלמא ס"ל דצריך לפורעו בעדים היינו משום דאין לו מיגו אבל הכא אי הוי אמרי אהדרינהו ללוה הי' נאמן במיגו דעשינו שליחותך ופרענו למלוה א"כ אינם נוגעין בעדות דאפי' אי הוי אמרי אהדרינהו הי' נאמנים ונראה לענ"ד דכיון דאמרינן בשבועת דף מ"א דטעמא דמ"ד דס"ל צריך לפורעו בעדים משום דלא הימני' א"כ כי היכא דלא הימני' על הפירעון ה"נ גבי שליחות לא הימני' אלא ליתן למלוה בפני עדים ואם השלוחים קרובים שפסולים לעדות והמלוה אומר לא קבלתי אין השלוחים נאמנים נגד הלוה לומר עשינו שליחותך כיון דלא הימני' צריכין ליתן למלוה בפני עדים א"כ שפיר קאמר כיון דאין נאמנים נגד הלוה בכל ענין ומצי למימר להו פרעוני ממילא אפי' הם כשרים לעדות אין זה עדות כלל להפסיד למלוה כיון דנוגעין בעדות הן כדי שיפטרו מן הלוה שלא יאמר להם פרעוני כיון דלא הימני' ועוד נראה דלפמ"ש הר"ץ בשבועות דף מ"א דהא דאינו נאמן למ"ד צריך לפורעו בעדים במיגו דאמר פרעתיך בפני פלוני ופלוני והלכו למדינת הים או מתו דהוי כמיגו במקום עדים דאנן סהדי כיון דלא הימני' אינן משלמין אלא בפני עדים א"כ ה"נ אי הוי אמרי אהדרינהו לא הוי מהימני במיגו דעשינו שליחותך דהוי מיגו במקום עדים דאנן סהדי כמ"ש הר"ן אלא דאפ"ה צ"ל הסברא כמ"ש דאפי' בטענות עשינו שליחותך לא מהימני משום דלא האמין להם גם על הפירעון דאל"כ קשה דיהא נאמן בטענות פרעתי במיגו דאי בעי אמרי פרענו בפני עדים והלכו למדינת הים אע"כ דגם זה מקרי במקום עדים דאנן סהדי שלא פרעו בלא עדים ולפמ"ש נראה ליישב שיטת הרמב"ם ז"ל בפ"ו מהל' שאלה ופקדון דין זי"ן המפקיד אצל חבירו בעדים אע"ג דא"צ להחזיר בעדים מ"מ צריכין לישבע שבועת המשנה כעין דאורייתא מטעם שבועות שומרים וכמ"ש הכ"מ פ"ב מהל' שכירות ע"ש ולכאורה קשה עליו מסוגי' זו דא"כ מה קאמר מיגו דאהדרינהו הא מיצטרכו שבועות המשנה דאין לחלק בזה בין פקדון סתם בין פקדון שביד השליח ולפמ"ש י"ל דנהי דס"ל להרמב"ם בשאר פיקדון דצריך שבועה בטענות החזרתי אבל כששולח ע"י שליח כיון דיכול לומר עשיתי שליחותיך ולא שייך בזה שבועה מהימן נמי לומר החזרתי בלא שבועה במיגו דעשיתי שליחותיך ושפיר קאמר דלא הוי נוגעין בעדות ועיין מה שכתבנו לקמן בזה ודו"ק

ועוד יש ליישב קושי' הנ"ל דלא מהימני לומר אהדרינהו במיגו דעשינו שליחותיך דהנה בספ"י מקשה דמה זה מיגו דאי בעי אמרי אהדרינהו דלמא אין חשודין על הגזל אלא יש יש להם ספק מלוה ישינה גבי מלוה וכדאמרינן בב"מ דלא פרשי אינשי מספק ממונא כיון דאית' בחזרה ולהכי אמרי אהדרינהו דא"כ יצטרך הלוה לשלם למלוה והם אינם רוצים לגוזלו ומתרץ דלא שייך הכא ספק מלוה ישינה כיון דמעידין בתורת עדות הרי הם עוברין על לאו דלא תענה דליתא בחזרה ע"ש א"כ ממילא אין קושי' דליהמני לומר אהדרינהו במיגו דעשינו שליחותך דבזה שפיר י"ל איפכא דיש להם ספק מלוה ישינה גבי הלוה ולא גבי מלוה ותו דאינם רוצים לעבור על לאו דלא תענה עוד נראה לענ"ד ליישב קושי' הנ"ל דאף אם נימא דאי הוי אמרו אהדרינהו הי' נאמנים במיגו דעשינו שליחותיך, מ"מ הוי נוגעין בעדות עפ"י מה שכתבנו בחידושינו בב"ב דף ל"ד בתוס' ד"ה הוי לי' מחויב שבועה ואינו יכול לישבע וכו' דהא דאמרינן בפ' המוכר בית דנאמן לומר החזרתי במיגו דנאנסו הך שבועה אינה אלא מדרבנן דמדאורייתא נאמן בלא שבועה ע"ש ויש לתמוה הא אמרינן בשבועות דף מ"ה דשבועות השומרים דחייבה תורה בנאנסו ולא מהימן במיגו דהחזרתי משום דאפקיד לי' בשטר ע"ש ואמאי אכתי קשה דאפי' אפקיד לי' בשטר אי נימא דנאמן החזרתי בלא שבועה במיגו דנאנסו הדרא קושי' לדוכתי' דנאנסו יהא נאמן בלא שבועה במיגו דהחזרתי ואז יהא נאמן בלא שבועה במיגו דנאנסו וכתבנו שם דס"ל להתוס' ז"ל דלא אמרינן מיגו כהאי גוונא כיון דאינו נאמן אלא במיגו דנאנסו ניחא לי' טפי לטעון טענות נאנסו בעצמו משיטעון טענה דאינו נאמן אלא במיגו דנאנסו ולפ"ז גם הכא אתי שפיר דאין זה מיגו דאי בעי הוי אמרי אהדרינהו כיון דאי אמרי אהדרינהו לא הי' נאמנים אלא במיגו דעשינו שליחותך ניחא להו טפי לומר עשינו שליחותיך ודו"ק

בתוס' ד"ה לעולם קסבר וכו' דיכולים למימר החזרנו' ללוה וכו' הקשה המהרש"א דל"ל האריכות הזה הל"ל דנאמן לומר פרענו למלוה במיגו דנאנסו ונר' לענ"ד ליישב דלכאורה קשה מסוגי' זו על הש"ך בח"מ סי' צ"ג ס"ק זי"ן בשם התוספות דהא דאמרינן גבי עיזי דאכלי חושלא נאמן לטעון עד כדי דמיהן אף דהוי