המקנה קמד

בעינן שליחות בשחיטה כלל והא דמקשה ממתניתין דאבד פסחה כבר כתבנו דלאו משחיטה מקשה אלא האיך יכולים להפריש בשביל החבורה הא בהפרשה בוודאי בעינן שליחות דאין אדם יכול להקדיש בהמה ולמנות חבירו עליו לפסח אם לא מטעם שליחות אבל מצות השחיטה היא לכל מי שישחוט ולפי מאי דמשני דבעינן שליחות בשחיטה שפיר הקשו כנ"ל ודו"ק

מיהא לולי דבריהם ז"ל הי' נראה דליכא למילף משחיטת פרו של אהרן דהא אמרינן ביבמות דף ל"ג ע"ב דכהן אחר ששחט פרו של כה"ג חייב משום שבת ומשום זרות והיינו דלגבי פר זה נחשבו כהנים אחרים כזרים ואי לאו האי קרא דאשר לו נהי דהוי ידעינן דהקרבן פסול כיון שנעשה בלא שליחות הבעלים. מ"מ ה"א דהוי כשאר כהן ששחט בפסול דהקרבן פסול אבל לאו דזרות שיהא נחשב כזר ששחט מנא לן. ונראה דע"כ צ"ל כן דהא הקשה המהרש"א דה"א דנילוף במ"מ מפרו של אהרן ותירץ דא"כ לא איצטרך קרא וכו' ע"ש. ואכתי קשה דלפי האמת מנא לן שליחות בכל הקדשים מאי חזית למילף מפסח נילף מפרו של אהרן ולפמ"ש אתי שפיר כיון דשוויה רחמנא כזר לא הוי בר שליחות כלל לשחיטה זו ודמי להא דאמר לקמן גבי נכרי לפי שאינו בתורת גיטין וכו': עוד נראה דיש ליישב קושיא זו דליכא למילף במ"מ מפרו של אהרן משום דאמרינן ביבמות שם דכהן אחר ששחט חייב משום יה' וא"כ י"ל דלא שייך בזה שליחות דאין בזה שליחות דאין אומרים לאדם חטא בשביל שיזכה חבירך וכמ"ש תוספות בשבת דף וי"ו גבי עשה דהשלמה ומ"ש התוספות שם דמצוה דרבים שאני לא שייך בפרו של אהרן דהוי קרבן יחיד כדאיתא ביומא דף ז' ודף נ' ולא דמי למילה שיכול למול אחר אפילו בשבת שאני התם דמצוה על כל אדם אלא שהאב מצווה יותר אבל בשחיטת פרו של אהרן דלאחרים ליכא מצוה כלל כיון דאית ביה חילול שבת ממילא אין שליח לד"ע ואינו יכול לעשות שליח ובזה יש להבין לשון המכילתא וז"ל ושחטו אותו וכי כולם שוחטין וגו' לעשות שלוחו של אדם כמותו ושחטו אותו בין בחול בין בשבת וכו' או אינו וכו' ת"ל ויעשו במועדו אפי' בשבת דברי רבי יאשי' אמר לו רבי נתן עדיין לא שמענו וכו' דלפמ"ש דמהאי קרא דושחטו אותו נפקא דעיקר מצות שחיטה על הבעלים ויכול לעשות שליח היינו דקמ"ל דאפי' בשבת יכול לעשות שליח ואפשר הטעם בזה דפסח הוי מצוה דרבים. ולפי מאי דאיתא בפסחים דף ע"ח ע"ב הגירסא ר' נתן אומר מנין שכל ישראל יוצאין בפסח אחד היינו דאמר רבי נתן לשיטתיה עדיין לא שמענו דכיון שיש לו חלק בו יכול לשחוט בשבת בשביל עצמו ועיין בחידושי תורה שכתבנו לפרש המכילתא באופן אחר. ודוק

בא"ד וי"ל וכו' אותו אפי' בע"כ. ועיין מ"ש מהרש"א ולפ"ז צ"ל הא דקאמר הש"ס וכ"ת דנילוף מהנך וכו' היינו דנילוף מגירושין דידה דהוי נמי בע"כ ואפ"ה מצי שווי' שליח ולפ"ז צ"ל נמי דגם תרומה מחשב בע"כ משום דאם רצה לאכול טבל כופין אותו שלא יאכל עד שיפרוש דאין לומר דיליף מגירושין דידה ומתרומה במה הצד דליכא למיפרך מה לגירושין שכן חול תרומה יוכיח מה לתרומה שכן אינה בע"כ גירושין דידה תוכיח דא"כ מאי קאמר שכן ישנו חול אצל קדשי' דאכתי איפא למילף משאר קדשי חובה דילפינן מפרו של אהרן וגירושין דידה אע"כ דלא שייך בזה למילף במה הצד דאיכא למימר דבמידי דקדש אין שליחות אלא לדבר שכופין אותו ולא דמי לשאר פירכות דילפינן במה הצד משום דשאר פירכות אינן אלא מצד המעלה שיש בהן אבל הך פירכא דבע"כ הוא דבר הגורם לשליחות וצ"ל דבתרומה נמי כופין אותו ושפיר קאמר וכו' נילף מהנך וכן אין להקשות דא"כ למה לי קרא בגירושין דידה נילף מגירושין דידי' ותרומה במה הצד דאין לומר מה לגירושין שכן בע"כ הא תרומה בע"כ דמשלח כמו גירושין דידה ז"א דכבר כתבנו דבכה"ג לא שייך למילף במה הצד דאיכא למימר דמידי דליתא במחשבה אין שליחות במקום שכופין אותו ועמ"ש לעיל בזה די"ל דאיצטרך לשליח עושה שליח ודו"ק

שם בגמרא אתם ולא שותפין וכו'. לכאורה יש לדקדק דל"ל קרא ע"ז הא בודאי שותפות גרע משליחות דהא בקדשים ותרומה דמרבינן שליחות אפ"ה אינו מועיל בשותפות ואמרינן דאתם ממעט שותפין וגם לרבות השליח א"כ כיון דבעינן ריבוי לשליחות בקדשי' מהיכי תיתי נימא דשותפות מועיל בתרומה דלא ילפינן אלא מקדשים. ונראה דאתי שפיר לפי מה שיבואר לקמן דה"א דשה לבית אבות דאורייתא וכיון דליכא למימר דהוא מטעם שליחות כיון דקיי"ל דקטן אין לו שליחות כמו שיבואר לקמן וליכא למימר נמי דמפרשי עליהם אפי' שלא מדעתם כדאי' בנדרים דף ל"ז דאלא מעתה יפריש אדם פסח על חבירו שלא מדעתו וה"א דהוא מטעם שותפות דידהו ולקמן יבואר היטב בס"ד ודו"ק

דף מ"ב בתו' ד"ה ודלמא והקשה המהרש"א ז"ל דה"ל להש"ס להביא לעיל מתני' דגדי וטלה דמוכח מיני' דיש שליחות בקדשים אפי' בלא שותפות ולענ"ד נר' דאתי שפיר דאין הוכחה לעיל ממשנה זו באין לו שותפות דכבר כתבנו לעיל דהא דמקשה ממתני' דחבורה שאבד פסחה אין הקושי' מן השחיטה דהמ"ל דשחיטה לא בעי שליחות ועיקר הקושי' הוא מהפרש' דודאי בעינן בי' שליחות כנ"ל ומהפרשת הפסח דהכא ליכא להוכיח בלא שותפות דאיכא למימר שהעבד אומר בתחילה שאותו שאמר לו רבו יהא קדוש לפסח כמו שאמר לו רבו שימנה הוא א"ע ג"כ על אותו פסח של רבו וכיון שיש לו שותפות בו שפיר חייל קדושתו וכיון דקיי"ל נמנין ומושכין את ידיהם עד שישחטו כדאיתא בפסחים דף פ"ט ע"א יכול העבד לומר אח"כ אם גדי אמר לי רבי יהא ידי ממושכת מן הגדי וממנה א"ע על הטלה ואם טלה אמר לי רבי יהא ידי ממושכת מן הטלה וממנה א"ע על הגדי נמצא בשעת ההקדש שפיר חייל ההקדש כיון שהי' באותו שעה שותף ובשביל שמשך א"ע לא נפק' קדושתו אבל לבתר דמייתי קרא דר' יונתן דבעינן שליחות בשחיטה מדכתיב ושחטו וגו' אלא דמקשה דלמא דוקא היכא דאית ליה שותפות מ"מ כבד שמענו דבעינן שליחות בשחיט' דהא כתיב ושחטו א"כ שפיר מוכח ממתני' דגדי וטלה דמהני שליחות בשחיטה אפי' בלא שותפות דל"ל בשחיטה נמי כנ"ל דשוחט בתחילה הגדי בשותפות עם רבו ואח"כ מושך א"ע ממנו דהא אין מושכין את ידיהן אלא עד שישחוט ואפי' לר"ש דס"ל מושכין עד שיזרוק מ"מ א"א לומר שמושך א"ע מן הגדי ושוחט את הטלה בשותפות דח"כ שוב אינו יכול למנות א"ע על הגדי דלמנות מודה ר' שמעון דאין נימנין אלא עד שישחוט כדאיתא שם בגמרא וא"כ איך יכול לומר גדי שלי ותו דכבר נפסל הגדי כיון שהי' שעה אחד אחר שחיטה בלא בעלים ותו דהא ע"כ הך מתני' לא אתי' כר"ש דהא כתב רש"י ז"ל דהא דהוצרך מתני' לטורח זה ואינו מתנה בשלמים משום דאתי' למעט באכילת קדשי' ע"ש ואי ס"ד דאתי' כר"ש הא ר"ש ס"ל דמותר למעט באכילת קדשים ובזה מובן סמיכות דבריהם שהקשו אח"ז וא"ת אמאי לא דחי וכו' משום דכבר כתבנו לעיל דהמ"ל דלריב"ק מיותר קרא דושחטו אותו דא"א לומר בשותפות דע"ז אין צריך קרא כנ"ל אבל לאחר שכ דהא דשליחות בלא שותפות מהני נפקא ממתני' דגדי וטלה. ע"כ צ"ל דהא דלא מייתי לעיל הך מתני' דגדי וטלה משום דה"א דשחיטה א"צ שליחות וע"ז הקשו אם כן הו"ל להקשות לעיל דמקרא דושחטו אותו לא נפקא שליחות בלא שותפות דהא צריך קרא דושחטו דשחיטה בעי שליחות כמ"ש לעיל ודו"ק

שם בתוס' ד"ה איש זוכה וכו' הא קי"ל וכו'. לכאורה אינו מובן דלמא הא דקי"ל אין יד לקטן מהכא נפקא וכן כתבו התוספות בעצמם בפסחים דף צ"א ע"ב בד"ה איש זוכה וכו' מהכא קי"ל דאין לו שליחות וכו' ע"ש דמשמע דמסקנת דבריהם כן הוא ונראה דדבריהם הכא ע"פ מ"ש התוספות בגיטין דף ס"ד ע"ב שאני שתופי מבואות וכו' דנפקא מאתם גם אתם מה אתם גדולים אף שלוחכם גדולים וכן כתב הראב"ד ז"ל בהל' גירושין פ"ודין ט' ע"ש. אך אכתי קשה דמאי קשי' להו הכא נהי דקי"ל דאין היקש למחצה מ"מ הא אמרינן לעיל בתחילה דאג"א לרבות שליחות בתרומה אלא משום דמקשה דניליף שליחות מקדשים וגירושין אייתר קרא להיקשא מה אתם וכו' אם כן שפיר מקשה הכא מנ"ל שליחות בקדשים בלא שותפות דלמא קרא דאג"א אתא לשליחו' בתרומה היכא דל"ל שותפות אף דבקדשים לא מהני וכיון דלא מייתר להקישא שפיר איצטרך קרא דאיש זוכה ואין קטן זוכה למעט קטן משליחות אפי' היכא דאית ליה שותפות ואפי' לפי מאי דמשני דנפקא שליחות בקדשים היכא דל"ל שותפות מייתורא דקרא דאיש לפי אכלו מ"מ אי לאו דמייתר קרא הוי מוקמינן באיש זוכה ואין קטן זוכה לחוד ולא הוי ידעינן שליחות בקדשים היכא דל"ל שותפות ונראה דקושיתם הכא אליבא דר"י ב"ק דנפקא לי' שליחות מושחטו אותו אפי' היכא דל"ל שותפות כמ"ש התו' לעיל ע"כ קרא דאיש לבית אבות וגו' היינו לאיש זוכה ואין קטן זוכה וכיון דלדידי' ע"כ אג"א להקישא א"כ ממילא ילפינן מה אתם גדולים וכו' דאין היקש למחצה ושפיר הקשה דל"ל קרא ובזה נראה לע"ד ליישב דאין דבריהם סותרים מ"ש בפסחים שם דמהכא נפקא דאין שליחות לקטן משום דכל הסוגי' שם אזלי אליבא דר"ש ולר"ש משמע דמהכא נפקא והיינו דלא משני לעיל אהא דמקשה ולר"ש דפטר דתנן תרומת נכרי וכו' אג"א ל"ל וכו' דאיצטרך הקישא מה אתם גדולים וכו' היינו משום דנפקא מקרא דאיש זוכה ואין קטן זוכה וממילא דר"ש לית ליה האי הקישא כמשמעות הסוגי' דלעיל ואין להקשות דמאי מקשה בפסחים לר"ש דיליף מאיש למעט אשה דהא מיבעי' קרא לכדר' יצחק הא י"ל דילפינן מאג"א מה אתם גדולים וכו' דהא סבירא ליה כריב"ק כמ"ש התוספות שם בפסחי' ז"א דכמו שתירצו התוספות הכא אליבא דריב"ק דאף אי דרשינן הקישא דאין שליחות לקטן אפ"ה צריך קרא דאיש זוכה משום דה"א כיון דשייך לגווייהו דשלב"א דאורייתא ה"נ צריך קרא לר"ש. ועיין בסמוך ודו"ק: בא"ד וי"ל דלגבי פסח איצטרך דכתיב שה לבית אפי' קטן וכו'. לכאורה קשה דהא מסקינן בנדרים דף ל"ז דשה לבית אבות לאו דאורייתא דפריך אלא מעתה יפריש אדם פסח על חבירו שכן אדם