המקנה יד

הו"ל קדושין כלל. וא"כ שפיר הקשו תוס' שם דווקא משום ההוא דש"כ ככסף דבזה שייך דנמנעו מן הוודאי ודו"ק

תוס' ד"ה בפרוטה וכו' תימא דלא הו"ל למיתני אלא בשוה פרוטה וכו' ונראה הא דלא הקשו לב"ש ג"כ דה"ל לחתני רק בשוה דינר. משום דלב"ש י"ל דאצטריך לאשמועינן דלא נימא דב"ש נמי ס"ל דמתקדשת בפרוטה מג"ש דקיחה קיחה אלא דבשוה כסף סבירא להו דילפינן הא דשוה כסף ככסף מהיקישא דאחרת לאמה עברי' ואמה הוקשה לעבד עברי דכתיב בו ישיב מכסף מקנתו כדפרי' רש"י לקמן דף ח' דש"כ ככסף וכיון דמאמה ילפינן אמרינן דון מינה ומינה דבעינן דינר דוקא כדמפרש לקמן דף י"ב וטעמא דב"ש דיליף מאמה ולהכי איצטריך ב"ש לאשמועינן להדי' דאפי' בכסף עצמו בעינן דינר ואפשר דזהו כוונת התוס' בתירוצם שכתבו משום דתנא כאן בכסף מפרש באיזה כסף דינר לב"ש וכו' דר"ל כיון דצריך לפרש אליבא דב"ש מפרש נמי לב"ה. ובזה מובן סמיכת דבריהם שהקשה בתר הכ' וא"ת מנ"ל דשוה כסף ככסף וכו' משום דבל"ז הוי מצי למימר דילפינן מהיקשא דאחרת לאמה כמ"ש בריטב"א ובספ"י אבל לבתר שכתבו דלב"ש איצטריך למיתני בדינר משום דאי ילפינין שוה כסף ככסף מהיקישא דאחרת אמרינין דון מינה ומינה שיהא בדינר שפיר הקשו דלב"ה מנ"ל באמת שוה כסף ככסף אך הי' אפשר לומר דבהא גופא פליגי ב"ש וב"ה אי אמרינין דון מינה ומינה דב"ה ס"ל דון מינה ואוקי באתרה שיהא בפרוטה בג"ש דקיחה קיחה דהא מצינו בזה פלוגת' דר' אליעזר ורבי יהושע בחולין דף ק"כ דר"א ס"ל דון מינה ומינה ור"י ס"ל דון מינה ואוקי באמרה וידוע דר"א שמותי הוא ור"י מתלמידי ב"ה ואפשר דלא ניחא להו להתוס' לתרץ בענין זה כיון דאיכא כמה תנאי דס"ל דון מינה ומינה וס"ל להתוס' לקמן דכ"ע מודי' גבי אמה דבעינן ב' פרוטות וע"ז תירצו תוס' דלפינין מע"ע וס"ל דבע"ע נקנה בפרוטה כמ"ש הרמב"ם ז"ל וכמו שיבואר לקמן דף ח' ויותר נראה דילפינין מפדיון ע"ע שהיא בפרוטה א'. ועיין בסמוך ודוק

שם בא"ד וא"ת מנלן דשוה כסף ככסף דהא לקמן וכו' הקשה מהרש"א כיון דמשמע מדבריהם דאי לאו הא דמיבעי' לי' קרא גבי ע"ע וגבי נזיקין המ"ל דמסברא אמרינן כן דש"כ ככסף א"כ לפי מסקנת דבריהם שכתבו דאיכא למימר דע"ע גרע טפי לפי שהוא גרם לו למכור וגבי נזקין איצטריך משום דה"א דגרע לפי שהקפידה התורה לענין מיטב הו"ל למימר דבקידושין ש"כ ככסף מצד הסברא. ולענ"ד נראה דס"ל להתוס' דאי מצד הסברא הוא בכ"מ דשוה כסף ככסף ע"כ צ"ל דאין שום מעלה בכסף יותר משוה כסף דמה לי דמיהן או הן דאם יש שום מעלה בכסף יותר מה"ת נימא מסברא דש"כ ככסף א"כ אפי' אי נימא דטעמא בעבד משום שגרם לו למכור ע"כ צ"ל דאיכא מעלה טפי בכסף וממילא א"א לומר מצד הסברא דשוה כסף ככסף ובהא א"ש שלא הוכיחו תוס' מדאיצטריך בניזקין כמ"ש בספ"י דהתם שאני דאפי' אם הם שוה ממש אמרה תורה מיטב שדיהו וכו' שהברירה ביד הניזק מאיזה שירצה כמו שיבואר בסמוך ושפיר איצטריך שאין הניזק יכול לומר שרוצה דווקא כסף ממש משא"כ בעבד דלא כתיב בי' מיטב ע"כ צ"ל דכסף עדיפא משוה כסף ממילא דאין לומר מצד הסברא דש"כ ככסף. ותדע דע"כ צ"ל כן לפמ"ש התוס' בתי' ב' דע"ע גרע טפי קשה נימא נמי דבעי' מיטב דנהי דליכא למילף מנזקין מ"מ מנ"ל דלא בעי' מיטב כיון די"ל דגרע מנזקין אלא וודאי כיון דהסברא הוא בכ"מ דלא בעינין מיטב אין לחדש מדעתינו לחלק בע"ע משום דגרע וה"ה לענין ש"כ כן וק"ל. ועיין בסמוך: בא"ד וי"ל דילפינין מע"ע כ' מהרש"א ז"ל דהא דכתבו תוס' דילפינין דשוה כסף ככסף מע"ע היינו לפי תירץ קמא אבל לפי תי' השני ע"כ ילפינן מניזקין. ולכאורה קשה דאי ילפינן מניזקין נימא נמי דבעי' מיטב כמו בנזקין וכ"כ בס' עצמות יוסף ואפשר דלדעת הפוסקי' דאין אשה מתקדשת בקרקע א"כ כיון דאמרינין בריש ב"ק דף ז' דמטלטלי כל מילי מיטב הוא א"כ לענין קידושין באמת לעולם מיטב הוא אך התוס' עצמם כתבו לקמן דף ה' דאשה מתקדשת בקרקע ועיין מה שכתבנו בק"א ר"ס כ"ז. ונראה דס"ל דבקידושין דהוא מדעתה לא שייך זה דהא אמרינן בב"ק דף ז' ע"ב דאי אמר ניזק הב לי זיבורית טפי פורתא צריך ליתן לו דאל"כ הורעת כח של נזקין ורחמנא אמר מיטב א"כ כיון דכל מה שרוצה הניזק בין עידית ובין זיבורית הוא ניהו המיטיב דאמר רחמנא א"כ לא משכחת זה אלא בניזקין שמשלם המזיק בע"כ מאיזה שירצה הניזק אבל בקידושין שהוא מדעת שניהם באותו שנתרצה בו האשה הוא לעולם מיטב ול"ד לשוה כסף ככסף דאף שהיא מתרצה איצטריך למילף מנזקין דהתם שאני דלא מהני רצונ' בזה כי היכא דאינו מועיל אפי' אם מתרצית בפחות משוה פרוטה אבל לענין מיטב כל מה שהיא מתרצת בו היינו מיטב כמו בנזקין ודווקא גבי ע"ע שיוצא בגירעון כסף בע"כ דאדון שפיר כתבו התוס' דה"א דבעינין מיטב ועמ"ש לקמן בזה

שם בא"ד א"נ י"ל אי כתיב בעבד וכו' לכאורה קשה דהא אמרינן לקמן דף ח' ע"א אי לימא דלא מקניא בהא כלל ישיב גאולתו אמר רחמנא לרבות ש"כ ככסף ופי' רש"י שם דכיון דמיפרוק בי' איקנוי נמי מקנה בי' דכתיב גאולתו מכסף מקנתו משמע דממשמועתי' דקרא יליף קנין מפדיון. ונראה דע"כ צ"ל כן דאל"ה ליכא למילף קנין מפדיון כמ"ש תוס' בתי' זה דבפדיון שאני שלא יטמע בין העכו"ם משא"כ בקנייתו הוא להיפוך וע"כ צ"ל דממשמעות הקרא הוא כן דבמה שנקנה הוא נפדה א"כ קשה על תי' תוס' דהא איכא למילף נזקין מקנייתו דע"ע. ונראה מזה דס"ל להתו' דבקניית ע"ע בעינין ב' פרוטות אפי' לב"ה כמו אמה ועמ"ש בלשון תוס' לקמן דף ד' ע"ב בד"ה מעיקרא דדינא וכו' א"כ י"ל דליכא למילף מקנייתו לענין ש"כ כיון דהחמיר' התורה בו יותר מקידושין ושאר קנינים שהם בפרוטה וצריך ללמוד דווקא מפדיונו שהוא בפרוטה וכן נ"ל לענ"ד לב"ש דס"ל בקידושי כסף בדינר באמת ליכא למילף דש"כ ככסף מפדיון ע"ע דהתם שאני שהוא בפרוטה אלא דבאמת יליף מקניינו. ובהכי א"ש טפי מה שפירש"י לקמן דף ח' דנפקא לי' בקנינו דש"כ ככסף ממשמעות הכתוב משום דאל"ה ליכא למילף מפדיונו כיון דקנינו בשתי פרוטות מפדיונו בפרוטה א' וק"ל

אך הא קשי' לי לפי תירוץ זה מנ"ל בע"ע הנמכר לישראל היוצא בגירעון כסף דש"כ ככסף דכיון דאיכא בו גריעותא שגרם לו למכור ע"י שנשא ונתן בפירות שביעית כדאי' לקמן א"כ ליכא למילף מנזקין ומנמכר לנכרים ליכא למילף דשאני התם שלא יטמע ואי משום דילפינין בג"ש דשכיר שכיר קשה לפי תי' זה דנילף נזקין מע"ע הנמכר לישראל דלא שייך שלא יטמע וצ"ל דבתר דכתיב גבי ניזקין ג"כ ילפינן נמכר לישראל במה הצד מנמכר לנכרי ומנזקין וכן משמע מלשון התוס' ע"ש שכתבו ולא יליף מנזקין וע"ע וכו'. והנה הרשב"א והר"ן כתבו דליכא למילף ע"ע מנזקין משום דפדייתו מן האדון הוא בע"כ דאדון וה"א דבנתינה בע"כ לא אמרינין ש"כ ככסף ועיין בב"ש בסי' כ"ז ובסי' קמ"ג שנחלקו בזה האחרונים אי אמרינן בנתינה בע"כ ש"כ ככסף ולכאורה נראה דאי ילפינן מע"ע כמ"ש התוס' בתירוצם קמא איכא למילף אפי' בנתינה בע"כ ולתי' הב' דא"א למילף מע"ע אלא מנזקין ליכא למילף בנתינה בע"כ דש"כ ככסף מיהו באמת צריך להבין על התוס' שלא תירצו כתי' הרשב"א והר"ן. ואפשר דס"ל דאף דבע"ע כתיב לרבות ש"כ ככסף היינו דווקא כשנפדה ברצון האדון וכן משמע לקמן דף ה' ע"א דדחיק לאשכוחי שם גבי כסף דאיתא בע"כ כמו שנדחקו רש"י ותוס' שם בד"ה שכן ישנו בע"כ וכו' ולא קאמר דאיתא בע"כ בפדיון ע"ע אע"כ משום דבעי לאשכוחי שישנו בע"כ אפי' בש"כ עמ"ש שם. אך לפמ"ש לעיל במ"ש התוס' בתירוצם קמא דליכא למילף ע"ע מניזקין משום דה"א דבעינין מיטיב דהיינו דוקא כשיוצא בע"כ דאדון דאל"ה היינו מיטיב דידי' א"כ ע"כ דס"ל דיוצא בש"כ בע"כ דאדון וה"ל לתרוצי' כפשטי' כמ"ש הרשב"א והר"ן וצ"ע אמנם הנלענ"ד עיקר בזה כמ"ש מבואר היטיב בקונטרס אחרון ריש סי' כ"ז ע"ש. ונתכוונתי בדבר זה עם כבוד אחי הגאון מהר"ש שמעלקי הלוי זצ"ל דאף התוס' ס"ל כשיטת הרשב"א והר"ן דליכא למילף ע"ע מנזקין דפדייתו הוא בע"כ דאדון אלא דקשי' להו הא דמשמע בדף ח' גבי קנין ע"ע אי לימא דלא מקני בהו כלל ישיב גאולתו אמר רחמנא דל"ל למילף מקרא דפדיון ע"ע ולא יליף מניזקין כיון דהוי נתינ' מדעתו שהרי מרצונו מוכר את עצמו והיינו דתירצו דה"א להחמיר עליו לפי שגרם לו למכור יש להחמיר בקנייתו והא דלא ילפינין נזקין מקנין ע"ע דלא שייך בי' שלא יטמע כמ"ש לעיל. י"ל כמ"ש בק"א דבנתינה מדעתו יש לחלק בין היכא דנתינה מדעתו לגמרי כמו מוכר א"ע והאשה מתקדשת וכיוצא בהם שקבלת הש"כ הוא ברצונם. ובין היכא שהנתינה מדעתי' בכסף ממש והוא נותן בע"כ ש"כ כמו גבי נזקין ופריעת חוב וכיוצא בהן. ואף שהנתינה היא מדעתו מ"מ אין ברצונו לקבל הש"כ כמו שהכרחתי סברא זו בק"א סי' כ"ד א"כ ליכ' למילף נזקין מקנין ע"ע כיון דהתם אף קבלת הש"כ הוה מדעתו ורצונו משא"כ בניזקין שרוצה בכסף דוקא וע"כ צריך למילף מפדיון ע"ע דהוא בע"כ דאדון לגמרי אפ"ה ש"כ ככסף. וע"ז כתבו תוספ' דליכא למילף מע"ע מפדיוני דאיכא למיפרך שלא יטמע דשייך בפדיונו. ובזה מתורץ היטב קושיות מהרש"א במה שכתבו תוספות לעיל דילפינן קידושי כסף מע"ע דלא א"ש לתירוץ ב' של תוס' דאיכא למיפרך שלא יטמע ולפי מה שכתבני א"ש דקידושי אשה כיון דהוי מדעתה לגמרי שפיר ילפינין מקנין ע"ע דלא שייך לא יטמע ומתורץ הכל ודו"ק היטב

תוס' ד"ה היבמה נקנית וכו'. תימא דלא תני מנינא וכו'. לולי דבריהם ז"ל י"ל משום דברישא י"ל הא דאיצטריך מנינא למעט חופה ולא ממעטינין ממילא מדלא תני לי' חופה בהדי' אלא די"ל דאי לאו דתני מנינא ה"א דלכך לא תני לי' חופה כדמשני אביי לקמן אליבא דר"ה דלהכי לא תנא חופה משום דהו"ל מלתא דאתי' בק"ו ומילתא דאתי' בק"ו לא קתני לכך איצטריך מנינא יתירה וכן אליבא דר' הונא דמשני לקמן דמנינא למעוטי חליפין אין להקשות דממיל' הוי ממעטינין לי' מדלא תני לי' משום דה"א דהחליפין הוא בכלל כסף כמ"ש תוס' לקמן דף ג' ע"א בד"ה ואשה וכו' אבל כסף ושטר ביבמה דאמרינין לקמן דף י"ד ע"א דה"א מדכתב ולקחה לו לאשה דאימא לכולהו מילתא