המקנה קלח

וכו' וכן רב כהנא נמי כהן הוי כדאיתא לעיל דף חי"ת ע"א דרב כהנא שקיל סודרא בפדיון הבן. ועיין בתוס' שם ונראה עוד דמזה ראיה למ"ש הש"כ דקדושים שהמיתו א"ע כדי שלא יבואו לידי עבירה קדושים גמורים הם ולא כהחולקים שם דהא חזינן דר' צדוק ורב כהנא עשו כן ונראה דהא דקאמר גבורי כח עושי דברו כגון ר' צדוק וחביריו דמדקדק מקרא דקאמר בתחלה עושי דברו דמשמע שעושים מעשה והדר קאמר לשמוע בקול דברו דבכלל שמיעה הוא אפי' מצות ל"ת. ומפרש כגון ר' צדוק וחביריו שהי' עושים מעשה בנפשותם כדי שלא יבואו לעבור על ל"ת וזהו לשמוע בקול דברו ונראה שקרא בכאן צדיקי' מלאכי' כדכתיב ברכו ה' מלאכיו גבורי כח וגו' (ועמ"ש מהרש"א ז"ל) מפני שאמרו שאדם בקצת דברי' דומה למלאך ובקצת דברי' דומה לבהמה והוא שכח השכלי מורכב עם כח הטבעי וזה הוא עיקר העבודה במסירת הנפש בדביקות האמיתי להגביר כח השכלי על הטבע עד שאין כח בטבע למשול עליהם כמו באברהם בכבשן האש ודניאל וחבירו שלא הי' כח הטבע למשול עליהם ונשארו חיים ויש לפרש בזה הפסוק מה שאמר משה רבינו ע"ה ומל ה' את לבבך וגו' ובכל נפשך למען חייך פי' כשימסור כל נפשו באהבה גמורה אז לא ישלוט הטבע ולא ימציאהו כל הסיבות הטבעי' להמיתו וזהו דקאמר למען חייך ודו"ק

בגמרא תני ושייר וכו' הא דלא פריך מאי שייר דהאי שייר י"ל לפי מאי דאי' בשבת בר"פ מפנין דף קכ"ז ע"ב דחשב ר' יוחנן ששה דברים שאדם אוכל פירותיהן וכו' ופריך מהך מתני' ומשני הני בהני שייכי ע"ש. ונראה דהא דלא משני התם דקתני ושייר היינו משום דקתני אלו דברים וכדקאמר הכא אבל לפי מאי דהוי ס"ד הכא איכא למימר דשייר נמי כל הני מילי דר' יוחנן וק"ל

בגמרא הזכות יש לה קרן וכו' הנה לכאורה צריך לפרש לתנא דמתני' הא דאמר הזכות יש לה פירות היינו ברוב זכיות שמטיבין לו בעוה"ז בשביל הפירות והקרן קיימת ונוחל עוה"ב והא דאמר עבירה יש לה קרן ואין לה פירות היינו דאין מוותרין לו העבירות לגמרי אלא בתחלה א"א א לעלות בעוה"ב עד שנפרע בגיהנם בתחלה על עבירות שעשה ואח"כ נוחל חיי עולם כי א"א לנפש שתעלה בהיכל הקודש העליון עד שתזכך מכתמי העבירות וכמ"ש חז"ל כל האומר הקב"ה וותרן הוא יוותרו חייו ענינו כמו שאין הקב"ה מוותר החיים לצדיקים גמורים שמתו בעטיו של נחש מפני שהמיתה היא תועלת להם להזדכך זוהמת הנחש ויוכלו לעלות בעולמות העליונים כן הוא בכל זוהמת העבירות ולר' יעקב דס"ל דשכר מצוה בהאי עלמא ליכא יש לפרש הזכות היינו אם הוא כולו זכאי דכבר כתבנו לעיל דמודה ר"י בצדיק גמור שטוב לו גם בעוה"ז כמ"ש המהרש"א דמוכח מכל הטובות היעודים הכתובים בתורה ומ"ש ועבירה יש לה קרן היינו ברוב עוונות שטוב לו בעוה"ז ואין לו עוה"ב הרי שעבירה אין לה פירות אבל כל זה הוא דוחק לפרש הא דאמר בסתם הזכות יש לה פירות ונראה שזהו שפירש"י אין לו פירות אין נפרעין ממנו יותר מכדי רשעו דהאי פירות לא דמי לפירות דמתני' דאלו דברים דהכא מיירי בפירות של עוה"ב שנותני' לו יותר מן השכר של המצוה לפי רוב החביבה של המצוה בעיני האדם העושה אותה כמ"ש במשנה דאבות והוי זהיר במצוה קלה כבחמורה שאין אתה יודע מתן שכרה של המצוה והוא שנקרא מתן שכר לשון מתנה ואף שאמר שם במתני' זו אח"כ הוי מחשב הפסד מצוה כנגד שכרה היינו דעכ"פ יהי' השכר המגיע בשביל מצוה זו כנגד הפסדה אבל אין אתה יודע מתן שכרה ר"ל שאין אתה יודע המתנה של המצוה שהוא הרבה והיינו דלא קאמר נמי שיהא זהיר מלעשות עבירה קלה כבחמורה כדקאמר בסיפא דמתני' ושכר עבירה כנגד הפסדה היינו משום דאמר הכא עבירה אין לה פירות וכפירש"י שאין מענשין אותו יותר ממה שעשה. ויש לפרש דמה דקרי' לי' פירות דמשמע שהוא דמיון עושין המצות שאוכלין פירות בעוה"ז שהם בשכר המתנת הקרן עד לעהו"ב ואף שמאריכין ימיו כדתני במתני' מטיבין לו ומאריכין לו ימיו שהוא עצמו חסד מהש"י אפ"ה נותנין לו פירות בשביל המתנ' הקרן עד לעוה"ב. ובחידושי תורה כתבנו בר"פ ואתחנן פירש"י מתנת חנם וכן תקנו בתחנוני והוא רחום וגו' והסר ממנו מכת המות כי רחום אתה כי כן דרכך עושה חסד חנם בכל דור ודור מפני שכל טובת העוה"ז הוא פירות בשכר המתנת קרן שכר המצות עד לעולם הבא וזה לא יתכן בחיים עצמה שיחי' בשביל המתנת השכר שהרי השכר הוא מזומן לבוא מיד והאדם מבקש אריכות הזמן ואיך ישאל אריכות הזמן בשביל שכר המתנת לכך א"א לשאול אלא מתנת חנם וכן יש לפרש הא דקאמר הזכות יש לה פירות דהיינו שמרבין לו השכר בעוה"ב כמשמעות פירש"י כנ"ל הא דנקרא פירות היינו דגם בעוה"ב שייך זה כי הצדיק שעושה מצות חבילת חבילת לא יפרעו לו מיד על כל הזכיות וכמו שאמרו חז"ל בצדיקים ילכו מחיל אל חיל שמתעלה מעולם אל עולם נמצא כיון שאינם מקבלין שכרם מיד אלא לשני' מרובות ושייך בהו פירות וכן להיפוך ברשעים כיון שאינם מקבלין עונשין אלא לשנים מרובות על כל עבירות אשר עשו הרי שמתאחר עונש אחר שני' מרובו' אפ"ה אין מענישי' אותן יותר מחמת המתנת העונש ויש בזה ליתן טעם מה שאמרו חז"ל דבעבירות נשך ומרבית אין לו כפרה בעולם אפי' בתחיית המתים והענין הוא כי גמול ידיו ישלם לו כי העונשין לא יספיקו על פירות העבירות שאינם מקבלים כל העונשין מיד ע"כ אין סוף לעונשו ואפשר שהוא בכלל מה שאמ' כאן עבירה שעושה פירות יש לו פירות וק"ל:

שם עולא אמר כדרב הונא וכו' הענין הוא כבר כתבנו בכמה מקומות שהעון הזה שהוקל בעיניו מצות הבורא ונעשה בעיניו כהיתר הוא חמור מאוד ונראה לפרש בזה עפ"י מ"ש שלמה המלך ע"ה סוף דבר הכל נשמע את אלקי' ירא וגו' שכבר פירשו חז"ל את אלקי' ירא זו מצות ל"ת ואת מצותיו שמור זו מצות עשה ואמר ע"ז כי זה כל האדם שהעיקר בריאות האדם להכיר מצות ה' ולירא מפניו ולהזהר בהם אבל אם הוקל בעינו ונדמה לו כהיתר עונשו קשה מאוד ע"ז המעשה וכמו שאמר משה רבינו ע"ה בפ' נצבים פן יש בכם וגו' ולמען ספות הרווה וגו' דהיינו שנעשה לו כהיתר כמו שפירש התרגום לאוספא שלותא על זדנותא ואמר ע"ז לא יאבה ה' סלוח לו כי אז יעשן אף ה'. וזה הוא דקאמר כי את כל מעשה יבוא אלקי' במשפט על כל נעלם אם טוב ואם רע ר"ל שנעשו לו כהיתר ונעלם ממנו אם טוב ואם רע ואומר כי את כל מעשה כי באמת אמרו במנחות שהעיקר העונש הוא על מצות ל"ת אבל על עשה אין עונשין אותו אלא בעידן ריתחא והנה אמרו חז"ל בריש זבחי' שאין לך אדם מישראל שאינו מחויב עשה מפני שהוא בכל עת ובכל שעה כגון מצות ת"ת וכיוצא בו וכיון שאמר משה רבינו ע"ה שנדמה לו כהיתר כי אז יעשן אף ה' וקנאתו באיש ההוא וגו' ממילא שאין שיעור לעונשו על כל מצות עשה בכל שעה כיון דהוי בעידן ריתחא נענש גם על עשה והיינו דקאמר כי את כל מעשה דהיינו מצות עשה יבא אלקי' במשפט ע"י שנעלם ממנו אם טוב ואם רע ונעשה לו כהיתר ויש להבין יותר על פי מה שמבואר אצלינו באריכות שכל בחינות חטא זה שנעשה לו כהיתר הוא ענין עץ הדעת טוב ורע שמערב הטוב ברע והוא מ"ש ירמי' אל תאמר אבות אכלו בוסר ושיני' בני' תקהנ' כי איש בחטאו יומת וגו' שהענין הוא שכל זמן שלא נתברר אצל כל אדם לברר הטוב מהרע הוא בחינות אכילת עץ הדעת טוב ורע בעצמו וכשיבורר הטוב מהרע לגמרי אז יבולע המות לנצח והיינו דקאמר קרא ואתה תשופינו עקב היינו העונות שאדם דש בעקביו ונעשי' לו כהיתר והוא עירוב טוב ברע והיינו דקאמר הכא שלמה הע"ה סוף דבר שיראה האדם לברר הדבר הטוב בבחינות עשה ובבחינות ל"ת כי זה כל האדם כי זה תיקון חטא אדם הראשון כי כל המשפט על כל המעשה הוא על חטא אדם הראשון כי הוא עירב הטוב ברע וזה הוא על כל נעלם. וק"ל

ברש"י ד"ה עולא אמר וכו' כי הדר מהרהר לעשות וכו'. ועפי"ז יש לפרש מה שאמר דוד הע"ה הטיבה ה' לטובים ולישרים בלבותם והמטים עקלקלותם יוליכם ה' את פועלי און שלו' על ישראל ר"ל שיטיב ה' לטובים על המעשים הטובים ולישרים בלבותם שאפי' המחשבה שבלב יחשב כמעשה משא"כ במחשבת העבירה דאינו נחשב כמעשה אבל המטים עקלקלותם ר"ל אותם שעברו ושנו עד שיהי' מטים אותם להתדמות כהיתר והיינו דקאמר עקלקלותם לשון כפול שמחמ' שכפל העקול שלהם מטים אותם כהיתר כענין הטות משפט ואז נענשו על המחשבה כמעשה וזה שאמר יוליכם ה' את פועלי און כאילו עשה האון בפועל והנה מה שאמר משה רבינו ע"ה כי אז יעשן אף ה' וקנאתו באיש ההוא וענינו כי ישראל ערבים זה בזה ונענשים הצדיקים ג"כ. והוא מ"ש חז"ל שהוא מכה אשר לא כתובה וזו מיתות צדיקים שנענשו הצדיקים בשביל ערבות הרשעים. אך אין ערבות אלא כל זמן שלא נעשה לו כהיתר שמקבל תוכחה. ועוד דכיון דאמר הכא דכשנעש' לו כהיתר נענש על המחשבה ובזה אין ערבות. כמו שאמרו חז"ל בפסוק הנסתרות לה' אלהינו וכיון כשנדמה לו כהיתר יצא מכלל ערבות וזה הוא שאמר וקנאתו באיש ההוא ורבצ' בו כל האלה הכתובה בספר הזה ור"ל דוקא כתובה ולא אשר לא כתובה שאין אחרים נענשים בשבילו וזה הוא שסיים דוה"עה בפסוק הנ"ל והמטים עקלקלותם וגו' שלום על ישראל ר"ל שאין נענשים בשבילו. ויש לפרש עוד בזה מ"ש חז"ל בסוף יומא על משנה האומר אחטא ואשוב אחטא ואשוב אין מספיקין בידו לעשות תשובה וקאמר שם ל"ל תרי זימנא ומשני כדרב הונא וכו'. לפי פשוטו נראה דהפירוש הוא דלאו מגופא דמתני' דייק דהא במתני' מטעם דאמר אחטא ואשוב אלא דלהכי נקט במתני' תרי זימנא לאשמועינן דעד תרי זימנא אומר אחטא ואשוב אבל אח"כ נעשה לו כהיתר. ולפמ"ש יש להבין יותר לפמ"ש המפרשים דהא דאמרינין ביומא דזדונות נעשה לו כזכיות היינו משום דהקב"ה מחשב מחשבת התשובה ג"כ למעשה משא"כ מחשבת העבירה וכיון דמעשה התשובה מכפר על מעשה העבירה ממילא אין המחשבה של העבירה מועלת כלום ומחשבת התשובה נעשה לו כזכיות אם כן ז"א אלא כשלא נעשה לו כהיתר אבל כשנעשה לו כהיתר דגם מחשבת העבירה נחשבת לו כמעשה כנ"ל ממילא אפי' אם עשה תשובה אינו נחשב לו כזכיות. והנה זה האומר אחטא ואשוב אף על גב דצריך שיעשה תשובת המשקל כפי הנאת'