המקנה קלט

אם כן למה זה הוא לו ע"כ כוונתו כדי שיתהפך לו לזכיות וממילא דזה אינו אלא בתרי זימנא אבל אח"כ דכבר הותרו לו אפי' אם ישוב אינו נחשב לו כזכיות ולמה יחטא וישוב והיינו דרימז לנו התנא במה שאמר תרי זימנא אחטא ואשוב להשמיענו כדברי רב הונא ויש לנו בזה אריכות ואין כאן מקומו וק"ל: שם מחשבה שעושה פרי הקדוש ברוך הוא מצרפה למעשה וכו'. לכאורה הוא מילתא דפשיט' טובא דהיינו שעושה העבירה במזיד הוא חמור מבשוגג ויש לפרש ע"פ מה שאמרו בסוף יומא דבתשובה מיראה זדונות נעשה כשגגות והטעם כיון דאינו שב ברצונו אלא מחמת יראת העונש אף שהוא עושה תשובת המשקל לצער את עצמו כפי הנאת העבירה ומכפר על מעשה העבירה מ"מ לא נתכפרה לו המחשבה של העבירה כיון שהתשובה אינו במחשבת רצונו הטוב והיינו דאמר הכא שנחשב לו המחשבה זו כמעשה כאילו עשה מעשה בשוגג דודאי אין לחשוב מחשבה זו כעושה במזיד ממש שהוא מחשבה ומעשה עוד נראה דיש לפרש מה שאמרו חז"ל שהקב"ה מצרף מחשבה טובה למעשה ולא אמר שהקב"ה מחשיב למעשה והוא שאמרו חז"ל כל העושה מצוה אחת קונה לו סניגור אחת וכל העובר עבירה אחת קונה לו קטיגור אחד והוא ענין המלאך שנברא בעשיות המצוה ויש בו בחינות גוף ונשמה כי במעשה המצוה נברא גוף המלאך ובמחשבה נברא נשמה למלאך והנה במחשבת המצוה לבד אף שנברא ממנו נשמה של המלאך מ"מ אין המלאך בשלימות וכן כשאדם עושה מצוה בלא כוונה אינו בריאת המלאך אלא כגוף בלא נשמה ובחסד השי"ת כשאדם מחשב איזה מחשבה אף שלא עשה ייעשה ואח"כ עשה מעשה שלא לשמה או שלא בכוונ' שמצרף שניהם יחד שניתן הנשמה תוך הגוף אף שלא נתהוו ביחד וזהו לשון מצרף מחשבה טובה למעשה אבל בעביר' אע"פ שהאדם מהרהר בעביר' ובפעם אחרת עושה חטא בשוגג אין הקב"ה מצרף המחשב' רעה למעש' לעשות קטיגור שלם וכיון שהם נפרדים שניהם אין מועילין כלום אך יש בדבר זה תנאי דאם השוגג הוא בא ע"י המחשבה אעפ"י שאינו ביחד מ"מ כיון שהמחשב' הוא הגורם למעש' אז מצורפות המחשב' למעש' והוא ענין שאמרו חז"ל ונשמרתם מכל דבר רע שלא יהרהר אדם ביום ויבוא לידי קרי בלילה הרי אע"פ שאינו עושה במזיד מצרפה הקדוש ברוך הוא למעשה ונברא ח"ו קטיגור אחד וזה שאמר כאן מחשבה שעוש' פירי הקדוש ברוך הוא מצרפ' למעש' ר"ל שהמחשב' גורמת שעי"ז בא מעשה ועיין מ"ש בזה בסוף מכילתין גבי כשגיע ר"ע לפסוק זה והוא לא ידע וגו' ויש לפרש בזה מ"ש דוד הע"ה שגיאות מי יבין מנסתרות נקני ענין שגיאות הוא שוגג שהאדם עושה בלא כוונה וזה מי יבין שא"א להישמר מדבר הנעש' מבלי תבונ' וענין נסתרות הוא המחשב' הנסתרות מבני אדם כמו שאמרו חז"ל בפסוק הנסתרות לה' אלקינו שהוא המחשב' הנסתרות וזה שביקש דהע"ה מנסתרות נקני שיכפר לו הקדוש ברוך הוא מן הנסתרות וינקיהו לגמרי ואף שאין עונש על המחשבה מ"מ כיון ששגיאות מי יבין שאינו יכול להישמר מן השגיאות שיבא אח"כ ע"י המחשבות רעות ואז יצרף המחשבה אל המעש' להיות קטיגור שלם ח"ו ע"כ ביקש שינקהו מן הנסתרות ר"ל מן המחשבות שלא יבא לידי מעשה וק"ל

שם אם רואה אדם שיצרו מתגבר עליו וכו' ענין זה הוא כי עבודת השי"ת הוא בשתי בחינות כי העושה מצוה ברבים ויש בו קידוש השם שמי' שלומדים ממנו בני אדם ובזה הבחינה הוא יותר מעולה מן העושה מצוה בסתר אבל יש בחינה אחרת שהעושה מצוה בסתר הוא זכה ונקיי' יותר ומחשבתו רצויי' בלי שום פני' משא"כ כשעושה המצוה ברבי' יתערב בו מחשבות זרות אם לא שכבר הגיע למעלה גדולה שיהי' בעינו בית מלא בני אדם כאילו ריקן והוא בחינת התפשטות הגשמיות כמו שפירשנו במאמר הילל הזקן בסוף סוכה אם אני כאן הכל כאן ואם אין אני כאן מי כאן לפי שהי' עושה מצות שמחת בית השואבה בקהל רב מאוד לכך אמר אם אני בבחינת התפשטות הגשמיות כאילו אין אני כאן בעוה"ז מי כאן דומה לו כאילו הוא ריקן ואם אני כאן ר"ל שלא הגעתי למדה זו אז הכל כאן וא"א להיות המצוה זכה כראוי וכן הוא להיפוך ח"ו בבחינות עבירות שאם עושה עבירה ברבים יש בו חילול השם אבל בעושה בסתר יש בו בחינה רעה אחרת שעושה עין של מעלה כאילו אינו רואה כדאיתא לעיל דף למ"ד והוא מה שהחמירה התורה בגנב יותר מבגזלן מפני שפורק ממנו מורא שמים וכמו שאמר רבן יוחנן בן זכאי לתלמידיו ויהא עליכם מורא שמים כמורא בשר ודם תדע כשאדם עובר עבירה אומר מי רואיני והנה בחרו חז"ל בזה ההפסד יותר משיחלל ש"ש בפרהסי' וכן בהיפוכו בעשית המצוה אמר הכתוב מה ה' דורש ממך כי אם עשות חסד ומשפט והצנע לכת עם אלקיך ופירוש לכת עם אלקיך הוא בענין שאמרו חז"ל את אלקי' התהלך נח שצריך סעד לתומכו משא"כ באברהם שלא הי' צריך סעד לתומכו שנאמר התהלך לפני ומחמת שהי' צדיק גמור היה מקדש ש"ש ברבים כמו שאמרו חז"ל משא"כ בנח דלא הי' כח בידו לזכות את הרבי' כיון שהוא הי' צריך סעד לתומכו וזה הוא שאמר והצנע לכת עם אלקיך ר"ל כיון שהוא במדריגות לכת עם אלקיך שצריך סעד לתומכו טוב לו יותר לעשות בצנעה ויש להבין עוד בזה מה שאמרו אל תהי' כעבדי' המשמשין את הרב על מנת לקבל פרס ויהא מורא שמים עליכם. ויש לפרש חיבור הדברים מפני שהעובד ע"מ לקבל פרס אף דכתיב אם יצדק אנוש מה יפעל לך ולמה ישאל שכר כעבד שעושה מלאכת רבו ומהנהו אלא כשעושה ברבים והיא כבוד שמים ואמרו חז"ל כל מה שהקב"ה ברא לא בראו אלא לכבודו ורוצה להשתלם בעבור הכבוד שעשה להשי"ת נמצא מי שאינו עושה אלא על מנת לקבל פרס אינו עושה אלא בפרהסי' דבצנעה כיון דליכא כבוד שמים אין לו מקום לשאול פרס וכבר אמר רבן יוחנן בן זכאי במי שיש לו מורא שמים כמורא בשר ודם שהוא ירא שמים בסתר כבגלוי והיינו דקאמר תהי' כעבדים המשמשין שלא על מנת לקבל פרס אז יהי' מורא שמים בסתר כבגלוי. והיינו דקאמר קרא מה ה' דורש ממך כי אם עשות משפט וצדקה ואהבת חסד והיינו שתעשה משפט שלא על מנת לקבל פרס כי אם מצד אהבה והחסד ואז תקיימו הצנע לכת. וק"ל

תוספות ד"ה ויעשה מה שלבו חפץ וכו'. יש להבין ענין זה והוא עפ"י מה שפירשנו בפסוק שאמר ירמי' הנביא ע"ה יתן למכהו לחי ישבע בחרפה שהוא עצה טובה כשהאדם רואה שאותו שרוצה להכות אותו מכת חרפה דהיינו מכה שיש בו בושת ומתגבר עליו ואינו יכול להנצל ממנו יכניע א"ע לפניו ויתן לו בעצמו את הלחי ובזה ישקיט רוגז מכהו בראותו הכנעתו שנתרצה לקבל חרפתו ויהי' לו שביעה מזה החרפה לבלתי הכות אותו וזה עצה היעוצה לו להנצל ממכתו שישבע מכהו חרפה לבד בלתי הכאתו וזה הי' עצת ירמי' שאמר לישראל כיון שנגזר שיכבשו תחת יד מלך בבל השיא אותם שיכניעו את עצמם ברצונם הטוב וירוויחו ההכאות כמבואר בפסוקי ירמי' באריכות והוא משל ומליצה למה שאמרו חז"ל הקנאה והתאווה והכבו' מוציאין את האדם מן העולם כמו שראינו באד' הראשון שנגזר עליו מיתה מחמת שראה הנחש כבוד האדם ונתעלה על כל הברואים וקינא בו והסיתו בעץ הדעת שהוא תאווה לעינים והוא כדי להמיתו וכן הוא לדורות כשרואה היצה"ר כבוד האדם מתקנא בו ומתגבר עליו להחטיאו ולהוציאו מן העולם וכל כוונתו אינו לטובת האדם כי אם להרע לו וזה הוא שאמרו חז"ל בברכות כיון שרואה אדם שיצרו מתגבר עליו יזכור לו יום המיתה שיזכור שזה הוא כוונת היצה"ר לתכליתו ואם לא יועיל זה אזי עצה יעוצה לו להכניע מכבודו ולהסיר מלבושי כבוד מעליו ויגלה ממקומו ושאר סיגופים אולי כיון שיראה היצה"ר הכנעתו וחרפתו וזה הוא תכלית רצונו וחפצו בעבור קנאתו ואם ישבע מחרפתו יניח ממנו וזה הוא שאמרו כיון שיצרו מתגבר עליו להחטיאו להשיב עליו חרפתו ע"כ יכניע א"ע במלבושי שחורים וגלות וכיוצא בו אולי כשיעש' חפץ לבו שהוא היצה"ר כמו שאמרו חז"ל בכל לבבך ביצה"ר ויצ"ט שמתקנא בכבודו יניח ממנו וישבע מחרפתו וק"ל:

בגמרא זה העובר עבירה בסתר וכו'. נראה הא דקאמר שלא חס על כבוד קונו היינו משום דכל העובר עבירה בסתר נפרעין ממנו בגלוי וכיון שאין העולם יודעין מן העבירה איכא חילול השם ועונש שמעניש הקב"ה ח"ו לאינו ראוי לו ויש לפרש הטעם דנוח לו שלא נברא ע"ד שכתב הרמב"ם ז"ל והביאו התי"ט סוף מס' ברכות שהש"י בשביל כבודו מזמין לו עבירה שיעש' בגלוי כדי להודיע טעם העונשי' וזש"ה עת לעשות לה' הפרו תורתך ע"ש וז"ש הכתוב והמטים עקלקלותם יוליכם ה' את פועלי און שיזדמן להם שיעשו עבירה בפרהסי' וכיון שזה הוא היפוך כוונת הבורא יתברך שהרי אמרו חז"ל שהקב"ה מתחרט בכל יום על בריאת היצר הרע שמביא את האדם לידי חטא וכ"ש שזה גורם להש"ית שיזמין לו העבירה בפרהסי' הפוך כוונת הבורא ע"כ אמרו נוח לו שלא נברא לפ"ז אתי שפיר הא דמקשה הש"ס על הא דקאמר ילך למקום שאין מכירין אותו ויעשה מה שלבו חפץ דהא זה גרע טפי כיון דסוף סוף יזדמן לו ג"כ לעבור עבירה בפרהסי' ומשני באמת דהיכא דמצי כייף ליצרו גרע טפי בסתר אלא היכא דלא מצי כייף ליצרו יבקש תחבולה אולי ימלט ממנה ועיין מ"ש לעיל דף ל"א גבי הא דאמר ר"י כל העובר עבירה בסתר וכו' וק"ל:

שם אין מקיפין בחילול השם אחד שוגג וכו' עפ"ז י"ל מ"ש בילקוט בפסוק שובה ישראל אמרו אליו כל תשא עון לכל אתה נוש' ולנו אי אתה נוש' דידוע כל מקום שנאמר ישראל היינו לתלמידי חכמים והזהיר אותם שצריכין לעשות תשובה מאהבה שמגעת לה' אלקיך כי בשאר העם די בתשובה מיראה שזדונות נעשה לו כשגגות כמו שאמרו חז"ל בהאי קרא דכתיב כשלת בעונך אבל בתלמידי חכמים אע"פ שע"י התשובה נעשה כשגגות עדיין לא הועיל כלום כיון שבחטא שלהם הוא חילול השם שילמדו מהם א"כ אפי' נעש' שוגג הא א' שוגג וא' מזיד בחילול השם וזה שכת' כי כשלת בעוניך ולא נמחל ועדיין צריכין תשובה וזה הוא שאמר אמרו אליו כל תשא עון לכל אתה נושא ולמה נגרע אנחנו ויותר מכווין למה דאמר שאם היתה שקולה מכרעת ובשאר בני אדם כשהוא שקול הקב"ה נושא כף העוונות שיכריע הזכיות ובתלמידי חכמים כיון שיש בו חילול השם כף של חובה מכרעת כדאמר הכא וזה שאמר לכל אתה נושא ויש לפרש עוד מה שאמר קחו עמכם דברים מפני שהעונש בחילול השם שהחט' הרבי' בהם ולכך נענשי' הצדיקי' על העם וע"ז אמרו