המקנה קל

עליהם שלא יכנסו לארץ דאל"ה הי' יכולים לעשות בשנים הראשונים ולפ"ז אתי שפיר הא דעשו פסח בשנה שני' דלפי דברי הרמב"ן ז"ל צריך לדחוק דבשנה שני' הי' עדיין רוב שלא נולדו להם זכרים ואותן המיעוט באמת לא עשו בשנה שני' ובשנה שלישית כבר הי' רוב שנולדו להם וזהו דוחק דמשמע דכל הקהל עשו פסח ובחידושי תורה כתבתי תירוץ ע"ז ולפמ"ש אתי שפיר דבשנה שני' שעדיין לא נגזרה עליהם שלא יכנו' לא"י ממילא הי' מצווים לעשות פסח כדי שיכנסו לא"י ובספ"י כתב דס"ל דבשנה שני' מלו בניהם שעדיין לא הי' נזופים אך זה אינו לפי הטעם השני שאמרו ביבמות שם שלא נשבה רוח צפונית כי היכא דלא נבדר ענני א"כ זה הטעם שייך אפי' קודם חטא מרגלי' אך לפי מאי שיבואר בסמוך בס"ד דב' טעמים צריכי י"ל דבשנה שני' לא שיי' טעמא דנבדר ענני ועיין בסמוך

אך נר' לענ"ד דזה דוחק דא"כ נימא דגם מתפילין ופטר חמור הי' פטורים כיון שנגזר עליהם שלא יכנסו לא"י ופטר חמור נהגו במדבר כמו שיבואר לקמן ונראה לפרש דבריהם דהכא דאמרינן ביבמות לא ניתנה פריעה לאברהם אבינו ע"ה דכתיב קח לך חרבות צורים ושוב מול מאי שוב מול לפריעה והנה ודאי אין לומר דלא נצטוו ע"י משה כלל אלא תחלת מצות פריעה הי' ע"י יהושע דהא כתיב אלה המצות שאין נביא רשאי לחדש דבר אע"כ צ"ל דהציווי הוי בסיני אלא כי היכא שלא מלו בניהם משום שלא נשב' רוח צפונית ה"נ לא פרעו היוצאים ממצרים משום סכנה דלא נשבה רוח צפונית נמצא לפ"ז כיון דנצטוו על הפריעה הוי לי' כולם ערלים דמל ולא פרע כאלו לא מל ובזה אתי שפיר דברי התוס' דהכא אך לפמ"ש התוס' ביבמות דלפי מה דאי' בפ' ר"א דאפי' אותן שנולדו במדבר מלו אלא שלא פרעו מפני הסכנה ע"כ צ"ל דהעם שיצאו ממצרים מלו ופרעו ע"ש וא"כ ע"כ צ"ל דנצטוו ע"ז קודם יציאת מצרים ועוד הוכיחו התוס' דאיך אכלו בשר במדבר דכתיב הצאן ובקר ישחט להם למ"ד בשר תאוה לא הותר להם במדבר ואם הי' ערלים הי' אסורי' גם בקדשי' אך נר' לענ"ד דר"ע ור"י לשיטתייהו אזלי דפליגי בחולין דף י"ו דר"י ס"ל דהי' אסורין בבשר תאוה במדבר ור"ע ס"ל דהי' מותרין ולא בא הכתוב אלא לאסור בבשר נחירה והיינו דלר' ישמעאל באמ' צ"ל הא דאכלו קדשי' משום שמלו ופרעו במצרים א"כ הא דלא עשו פסח משום דביאה אחר ירושה וישיבה משמע כתי' קמא של התוס' דהכא ור"ע דל"ל ביאה לאחר ירושה וישיבה באמת י"ל דהטעם דלא עשו פסח משום דמלו ולא פרעו ובמדבר באמת אכלו בשר תאוה ולפ"ז אתי שפיר מה שכתבנו לעיל דכוונת אביי מה שלא אמר דר"א כר"ע אלא דס"ל לר"ע בפ' ר"א דמלו הנולדים במדבר אלא שלא פרעו ע"כ צ"ל דיוצאי מצרים מלו ופרעו כמ"ש התוס' ביבמות וא"כ הא דלא עשו פסח במדבר ע"כ משום דביאה לבד לאחר ירושה וישיבה כתדר"י בתרא ולא נתחייבו בפסח אלא לאחר ירושה וישיבה ודו"ק

אך לפ"ז צ"ל כיון שע"כ נצטוו בסיני כנ"ל דהא דלא פרעו עצמם קודם חטא המרגלים משום דלא נשבה רוח צפונית כי היכא דלא נבדר ענני ועיקר נראה די"ל שלא נצטוו על הפריעה עד לאחר חטא המרגלים דכמה פרשיות נאמרו כגון פרשות נחלות וכיוצא בו ואז לא הי' יכולין לפרוע מפני הסכנה וממילא מתרצי דהא דעשו פסח בשנה שני' כיון דעדיין לא נצטוו על הפריעה לא הי' להם דין ערלים וכל זה כתבנו לפרש דברי התוס' ולולי דבריהם ז"ל הי' נראה ליתן טעם אליבא דר"י קמא דלשיטתו אזיל דס"ל בזבחים דף ס"א ק"ק נפסלו כשפרק' ישראל את המשכן משום דאיתקוש בשר לדם ע"ש וכיון שלא הי' יודעים זמן נסיעתם כדכתיב ובהעלות הענן מעל המשכן יסעו בני ישראל וגומ' א"כ ניהי דבכל ק"ק יכולין לשחוט ולא חששו אם יפסול הבשר ביוצא דאין אכילה ויעכב אבל פסח שעיקרו לא בא אלא לאכילה כדאית' בפסחי' דף ע"ט שאם אין בשר אין דם א"כ לא הי' יכולין לשחוט אותו מספק משא"כ בשנה שני' עדיין הי' הענן שוכן על הר סיני ולא הי' סדר הדגלי' עדיין וכן בפסח גלגל שכבר שכנו על מקומם שפיר הי' יכולין לעשות את הפסח וזה הי' גנותן שאם לא הי' חוטאין לא הי' צריכין להתעכב במדבר כמ"ש התוס' וק"ל

בא"ד לפי שהי' נזופים וכו'. ולפ"ז צ"ל דהיינו גנותן לפי שהי' נזופים וכו'. וכבר כתבנו בסמוך דביבמות איכא תרי טעמא דלא נשבה רוח צפונית משום דלא נבדר ענני ומשום נזופים ולכאורה לא מתיישב הא דהוי גנותן לטעמא דנבדר ענני ואפשר לומר דתרווייהו טעמי צריכא דהא פי' רש"י ז"ל בפ' דברים בפ' והי' כאשר תמו. וידבר ה' אלי לאמור אלי הי' הדיבור שכל זמן שלא מתו מתי מדבר לא נתיחד הדיבור עם משה לפי שנזופים הי' א"כ קשה כיון שבט"ו באב פסקו למות כדאית' בב"ב שהוא יום שפסקו בו מתי מדבר א"כ למה לא נשבה רוח צפונית ולמה לא מל אותם משה עד שמל אותם יהושע והאיך עברו עשה שיש בה כרת בכל יום ע"כ צ"ל משום טעמא דלא נבדר ענני ולפי זה יש לומר דטעמא דלא נבדר ענני לא שייך כל ימי אהרן דהא ענני כבוד הי' בזכות אהרן וממילא אפי' אם היה מתפזרין הי' חוזרין ומתקשרין אלא לאחר מיתת אהרן שנסתלקו ענני כבוד שמשה התפלל וחזרו ממילא לא נשבה רוח צפונית שלא יצטרך משה להתפלל עליהם בכל עת א"כ כיון שמת אהרן בא' באב ובאותו הפעם הי' עדיין נזופים עד ט"ו באב ממילא מהני טעמא דלא נבדר ענני מט"ו באב ואילך נמצא דעיקר הטעם שלא עשו הפסח בחיי אהרן הי' מטעמא נזופי' ושפיר איכא גנאי ודו"ק

בתוס' ד"ה בזמן דאיכא פסח וכו' וא"ת מבערב תאכלו מצות נפקא וכו' (וכן הוא בפסחי' דף כ"ח ודף ק"כ). לולי דבריהם ז"ל היה נראה דהא דקאמר בפסחים דף ק"ח ע"ב דנפקא מבערב תאכלו מצות לקובעו חובה היינו משום דקאי שם אליבא דר"ש ולדידי' ליכא למילף ממושבותיכם דאיצטרך לדרשא אחרינא כדאמרינן שם בפסחים דף ל"ו ע"א דאין יוצאין בביכורים משום דכתיב בכל מושבותיכם תאכלו מצות מצה הנאכלת בכל מושבות והא דלא משני הכי בשמעתין משום דאכתי תקשה לפי מאי דמקשה התם תיפוק לי' מדכתי' לחם עוני שאינו נאכל באנינות ומשני סבר לה כר"ש דס"ל ביכורים מותרים לאונן נמצא אכתי תקשה לרבנן דר"ש דס"ל ביכורים אסורין לאונן דנפקא ליה מלחם עוני ואף דהוי מצי למימר דאותן רבנן ס"ל כר"ע שם דלא דריש לחם עוני מ"מ לא ניחא להו לדחוקי בהכי דשפיר י"ל דס"ל מושבותיכם לרבות אפילו בזמן שאין פסח ולא תקשה דא"כ למה לי בערב די"ל דס"ל דאיצטריך לטמא ודרך רחוקה כדאיתא שם משא"כ בפסחים דף כ"ח דמיירי אליבא דר"ש לא מצי למימר דנפקא ליה לר"ש ממושבותיכם לקבוע חובה בזמן הזה ומבערב תאכלו טמא ודרך רחוקה משום דר"ש ס"ל ביכורים מותרים לאונן איצטריך מושבות דאין יוצאין בביכורים וסוגיא דשם בדף ק"כ אתי' נמי כר"ש ואפשר דמ"ש תוס' דאיצטרך חד קרא לזמן שבהמק"ד קיי' היינו מה שאמר שם דאיצטרך קרא לטמא ודרך רחוקה דבל"ז דוחק גדול לומר דאצטרך ג' קראי בזמן הבית חד לערל ובן נכר כדאמר שם בו אינו אוכל וחד לטמא ודרך רחוקה וחד לח"ל כיון דהוי חובת הגוף אין חילוק בין דרך רחוקה בא"י או בח"ל אלא נראה דדרך רחוקה וח"ל חד הוא והיינו דמפרשי הכי סוגי' דשמעתין דס"ל בערב תאכלו מצות לרבות דרך רחוקה דהיינו ח"ל בזמן הבית וסוגיא דפסחים כבר כתבנו שהיא אליבא דר"ש ולפ"ז נראה ליישב מ"ש בד"ה מושב וכו' דקאי על דבריהם דהכא ע"כ צ"ל דבערב תאכלו מצות קאי על דרך רחוקה בזמן הבית והוא סותר למה שאמרו בפסחים דבערב תאכלו מצות קאי על זמן הזה וע"ז תירצו תנאי היא דהיינו ר"ש ורבנן כנ"ל. ועיין מ"ש לקמן בזה ודו"ק:

בגמרא ביאה דכתיב גבי תפילין ופטר חמור ל"ל וכו'. לכאורה משמע דהאי קושיא ושינוי' הוא אליבא דכ"ע דאפי' אי נימא דביאה מיד משמע מ"מ כיון שנצטוו על תפילין ופטר חמור במדבר ע"כ צ"ל עשה מצוה זו אך מלשון התוס' בד"ה הואיל וכו' עוד יש לומר דס"ל כהאי תנא וכו' משמע דתליא בפלוגתא דתנאי אלא דמצינו בבכורות דף ד' ע"ב דר"ל ס"ל לא קידשו בכורות במדבר מדכתיב והיה כי יביאך וכתיב בתרי' והעברת דע"כ צ"ל אליבי' דל"ל סברא זו דעשה מצוה זו שבשבילה תכנוס לארץ דהא ס"ל שם קדשו ופסקו ופי' רש"י מחשבון של חומש הפקודים ואילך היינו מה דכתיב ולקחת הלוים וגומר ואת בהמת הלוים תחת בהמתם וזה קאי על פטר חמור כדקאמר שם שה של בן לוי פוטר כמה פטרי חמורים של ישראל מדכתיב בהמת תחת בהמתם וכו' ע"ש הרי דס"ל דלא קידשו בכורות במדבר מיהא לאידך תנא דבי ר' ישמעאל דס"ל ביאה אחר ירושה וישיבה ע"כ כי יביאך דכתיב בפ' קדש צ"ל אף לר"ש עשה מצוה זו דהא כתיב בי' שבעת ימים תאכל מצות ובודאי נצטוו במצה מיד בכניסתן לארץ כמשמעות הכתוב ויאכלו מעבור הארץ ממחרת הפסח מצות וגו' (ויותר מזה משמע מפירש"י ז"ל בחומש בפרשת במדבר דלא פדו בהמת הלוים את בכורי בהמה טהורה של ישראל אלא פטרי חמוריהם ע"ש וכתב הרא"ם ז"ל דנפקא ליה מלשון הסוגיא דמפרש הש"ס לקרא דבהמת הלוים בפטר חמור. ולכאורה היה נראה דהא דמפרש הש"ס לקרא בפטר חמור היינו משום דאין לפרש קרא בבכור בהמה טהורה דודאי הקריבו כבר כל הבכורות משהוקם המשכן באחד בניסן כלשון הברייתא שם אותו היום שהוקם המשכן קרבו להן ישראל נדרים ונדבות חטאות ואשמות בכורות וכו' וכן בדין ע"כ דהא דאמרינן בר"ה בכור שעבר עליו שנה בלא רגלים רגלי' בלא שנה עובר עליו על בל תאחר בכל יום ויום נמצא כל אותן בכורות שיצאו ממצרים היה צריכין להקריבן קודם הפסח שלא יעבור עליו על בל תאחר ואי משום הבכורות שנולדו באותו שנה פשיטא דאין שייך לומר דכל בהמת הלוים לא הספיקו לפדות הבכורות של שנה זו כמשמעות לשון הברייתא ועל כרחך צריך לומר דקרא דואת בהמת הלוים קאי על קרא דפטר חמור ועוד נראה מלשון רש"י זכרונו לברכה דלא שייך כלל לומר דקרא תחת בכור ממש דס"ל כיון דלא מצינו בשום מקום פדיון לקדושת הגוף אע"כ כיון דכבר נתקדשו בכורות בהמה טהורה קדושת הגוף במזבח לא מצינו בהם פדיון כשה' תמימי' וע"כ קאי על פטר חמו' ומה שהק' הרא"ם ז"ל מהא דקאמר שם דף ד' ע"א אם איתא אפילו מבכור בהמה טהורה