המקנה קכח

הקב"ה להניח לסימן לבני ארץ ישראל וצ"ע: ונראה דהא דנקט הש"ס לתפילין ברישא והדר פ"ח היינו תפילין דכתיב בפ' קדש ואף על גב דכתיב בתחילה זי"ן ימים תאכלו וגו' כבר כתב המהרש"א ז"ל דאינו אלא רשות ולא שייך ביה ביאה מיהא אכתי הוי מצי להקשות מלא יראה לך חמץ דכתיב קודם תפילין ונוהג בכל מקום כדמשמע מכמה משניות וצ"ע ודו"ק

בגמרא מה ע"ז מיוחדת שהיא חובת הגוף וכו'. הריטב"א נדחק מאוד בזה דהא האי קרא דאבד תאבדון הוי ליה חובת קרקע לעקו' ע"ז מא"י ע"ש ולענ"ד לק"מ דבאמת בהאי קרא כתיב פסילי אלהיהם תגדעון דדרשינן מיניה במס' ע"ז מנין לנכרי שפוסל אלוהו שנאמ' פסילי אלהיהם תגדעון ועוד כתיב ואשריהם תשרפון באש דדרשינן מיניה דע"ז של ישראל אין להם ביטול עולמות ודינו בשריפה והיינו אותן אשירות שהיה שם מקדם כמ"ש התוספות בראש השנה דף י"ג כדאיתא בע"ז דף מ"ה ע"ב ונתצתם את מזבחותם והנח ושברתם מצבותם והנח וכו'. וע"ש הרי יש בזה שני אזהרות לעקו' ע"ז של נכרי מא"י ולע"ז של ישראל אינו מועיל גידוע ופיסול וצריך שריפה וזה נקרא חובת הנוף דאינו תלוי' בארץ אחר שנקצץ צריך שריפה אם כן כיון דאמ' בתחילה בארץ כל הימים והוא חשיב חובות הקרקע וחובות הגוף ממילא מפרשינן קרא דחובות הקרקע קאי על בארץ וחובת הגוף קאי על כל הימים וק"ל

שם בגמרא מה ע"ז מיוחדת שהיא חובת הגוף וכו' הריטב"א נדחק מאוד בזה דהא האי קרא דאבד תאבדון הוי ליה חובת קרקע לעקו' ע"ז מא"י ע"ש ולענ"ד לא קשה מידי דבאמת בהאי קרא כתיב פסילי אלהיהם תגדעון ואשריהם תשרפון באש. ויש בזה שתי אזהרות כדאיתא בעבודה זרה דף מ"ה ע"ב ונתצתם את מזבחותם והנח ושברתם מצבותם והנח ס"ד שריפה בעי אמ' רב הונא רדוף ואח"כ שרוף הרי מ"ש תגדעון היינו לעקו' ע"ז משרשו ואח"כ אזהרה לשרוף אותה וזה נקרא חובת הגוף וכיון דאמ' בתחלה בארץ כל הימים וחשיב חובת הקרקע וחובת הגוף ממילא מפרשינן קרא דחובת הקרקע קאי על בארץ וחובת הגוף קאי על כל הימים וק"ל

שם איבעי' להו וכו' מ"ט מושב אח' ירושה וישיבה וישמע לכאורה משמע דדב' שאינו מצווה אף בא"י אלא אח' ירושה וישיבה כ"ש שאינו בח"ל אף על גב דמצינו גבי השמטת כספי' ושילוח עבדים אף שאין שמיטין ויובלות נוהגים אלא אח' ירושה וישיבה אפ"ה נוהג בחוץ לארץ כדאיתא לקמן דף ל"ח ע"ב מ"מ יש לומר דהוי שילוח עבדים והשמטת כספי' ב' כתובים ומהאי טעמא לא ילפינן לעיל מיני' דחובות הגוף נוהג אפי' בח"ל ותו דאי נילוף מהתם ה"א דאינן נוהגין בזמן הזה כמו שמיטת כספי' ושילוח עבדים מיהא אכתי קשה לפ"מ שכתבנו דיליף מביעו' ע"ז דהוי חובות הגוף אף דלא נצטווה אלא אחר כיבוש כדאמ' בעבודה זרה דף מ"ה ע"ב רדוף ואח' כך שרוף ויבוא' עוד בס"ד וק"ל

ברש"י ד"ה ללמדך שכל מקום וכו והיינו דקאמ' ללמדך שכל מקום כלומר מדפירש לו קרא וכו' לכאורה היה נראה לפרש האי לשון ללמדך דמשמע כל עיק' קרא דאני נותן לכם לא אתי' אלא ללמד על מושב שהוא לאח' ירושה וישיבה והיינו משום דאמרינן בזבחים דף קי"ט רבי ישמעאל אמ' זו וזו שילה פי' דקרא דאיסו' הבמות כי לא באתם עד עתה אל המנוחה ואל הנחלה דדריש מיני' ת"ק מנוחה זו שילה נחלה זו ירושלים דלא בא הכתוב אלא ליתן הית' בין זה לזה ורבי ישמעאל סבירא ליה דמנוחה ונחלה שניהם קאי על שילה אם כן משמע דלא היה הית' בין זה לזה וכן כתבו תוספות בזבחים דף ס"ב דרבי ישמעאל סבירא ליה דשילה קידשה לשעתה וקידשה לעתיד לבוא ולא הותרו הבמות בין זה לזה. הם כן קשה כיון דכתיב מושב לאח' ירושה וישיבה אם כן ל"ל קרא דאש' אני נותן לכם דאין נסכים נוהגים אלא בבמה הנוהגות לכולכם דהא לאח' ירושה וישיבה דהיינו משבאו לשילה נאסרו הבמות ולא היה הית' כלל בבמת יחיד וצ"ל דאי לאו קרא דאש' אני נותן לכם לא הוי ידעינן דמושב אחר ירושה וישיבה וה"א דמושב בכל מקום שאתם יושבין ואתי לרבות במות יחיד בשעת כיבוש וחילוק והיינו דקאמ' ללמדך ר"ל דבת' דידעינן דמושב אח' ירושה וישיבה אין צריך קרא ע"ז למעט במות יחיד אלא דצריך קרא דאש' אני נותן לכם ללמוד ע"ז דמושב אחר ירושה וישיבה הוא אלא דלפ"ז קשה על אידך תנא דבי רבי ישמעאל דסבירא ליה ביאה לבד אחר ירושה וישיבה הוא אם כן ע"כ הא דכתיב מושב גבי נסכים אין צריך ללמוד לאחר ירושה וישיבה אלא לכל מקום שאתם יושבין וכיון דסבירא ליה לר"י דשילה אין אחרי' היתר א"א לומר כן דהא שוב לא הותרו הבמות. ולכאורה היה נראה דהיינו דקאמ' שם בזבחים תנא רבי שמעון בדבי ר' ישמעאל זה וזה ירושלים פירש"י שחזר ביה ר"י והיינו ע"כ אידך תנא דבי רבי ישמעאל דע"כ לא סבירא ליה זו וזו שילה דאם כן מושב דגבי נסכים מאי דריש ביה כנ"ל אך זה אינו לפי מה שפירש"י שם בזבחים דאף ר"י מודה דיש היתר בין זה לזה אלא דסבירא ליה דאף קדושת ירושלים יש אחריה היתר דקדושה ראשונה קידשה לשעתה ולא קידשה לעתיד לבוא ואפש' דהכריח רש"י ז"ל לאידך תנא דבי רבי ישמעאל אבל תנא דבי ר' ר' ישמעאל קמא שהוא ת"ק דמתני' י"ל דסבירא ליה קדושה ראשונה קידש' לשעתה וקידש לעתיד לבוא. ועיין בתוספות שם דכתבו דמוכח מקרא דהיה היתר בין זה לזה. ועמ"ש לקמן בזה ודו"ק:

שם בד"ה והרי שבת שנאמ' בו לא תבערו וכו'. לכאורה קשה דהא אמרינן בריש יבמות דף וי"ו ע"ב האי תנא מושבות קשי' ליה וכו'. ומשני רבי יוסי היא וכו' ע"ש הרי דסבירא ליה לתנא דבי ר"י הבערה ללאו יצאת אם כן הא דקאמ' הכא שבת דחמירא משמע דאית ביה כרת וסקילה. ותו קשה אפי' לשיטת התוספות הא דקשי' לרבי ישמעאל ביבמות שם מכדי שבת חובת הגוף היא היינו משום ק"ו דקאמר רבי ישמעאל הכא מה מצות קלות וכו'. והיינו משום דשבת יש בו איסו' סקילה אבל אי נימא הבערה ללאו יצאות מה חומר יש בו יותר משאר לאווין. ונראה דס"ל לרש"י ז"ל דהא דקאמר שבת דחמירא לא כ"ש לאו משום איסור סקילה הוא אלא כל מילי דשבת חמירא כדאיתא ביבמות דף ה' דקאמר שם שאני לאו דשבת דחמירא ופירש"י דקיי"ל מחלל שבת כעובד ע"ז ואפי' לאו גריד' לא דחי וכו' ע"ש ונראה דהא דדחיק רש"י ז"ל לפרש כן ולא פי' מושבותיכם דכתיב בפרשת אמור כמו שכתבו תוספות משום דקשי' ליה דלמה ליה למילף בק"ו תיפוק ליה דאי אפשר לאח' ירושה וישיבה כיון דנהיג במדבר כמ"ש לעיל דכתיב בפ' מן אל יצא איש ממקומו וגו' ופ' מקושש אע"כ דהוי סבירא ליה לא תבערו ללאו יצאת ואינו בכלל שאר מלאכות וה"א דהבערה לא נאמר אלא אחר ירושה וישיבה לכך הוצרך לומר דאתי' בק"ו ומה שהקשה תוספות דאיצטרך לדרשא אחרית' אבל אתה מבעיר במדורות בית המוקד ע"ש כוונתם למשרי איברים ופדרים כדאית' שם י"ל דסביר ליה לרש"י ז"ל דהיינו לבתר דיליף בק"ו מייתר' קרא דמושבות לאיברים ופדרים אבל אי לאו ק"ו הוי מוקמינן מושבות לאחר ירושה וישיבה ודו"ק

בגמרא מכדי ר' ישמעאל וכו'. לכאורה אין מקום להך קושי' לכאן. גם הא דאמר אביי בתר הכי האי תנא מפיק וכו' אינו ענין לכאן ולפי פשיט' כוונת אביי הא דקאמר מאן תנא דפליג אדר"א וכו'. ולא קאמר דר"א ות"ק פליגי בפלוגת' דרבי ישמעאל ור"ע היינו משום דלר"א אין הכרח לומר דסביר' ליה כר"ע דקרבו נסכים במדבר דמצי סבר כאידך תנא דרבי ישמעאל דביאה לבד לאחר ירושה וישיבה ואפ"ה בחדש אף דכתיב ביאה מ"מ כיון דכתיב נמי מושבות ע"כ אתי לאורוי בכל מקו' שאתם יושבין דלאחר ירושה וישיבה נאסר אפי' בח"ל והיינו דקאמר אביי דתנ' דבי ר' ישמעאל קמא דסביר' ליה דבעינן ביאה ומושב אם כן בחדש כיון דאינו נוהג אפי' בא"י אלא לאחר ירושה וישיבה ממיל' דאינו נוהג בחוץ לארץ כלל כיון דליכ' ריבוי והיינו דפריך מכדי וכו'. ולפ"ז צ"ל דתנ' בתר' ל"ל דרשה דאשר אני נותן לכם במה הנוהגות לכולכם דהא דריש ויושב דכתיב גבי נסכים ע"כ כ"מ שאתם יושבין דהא לאחר ירושה וישיבה מביאה נפק'. ולפ"ז צ"ל הא דקאמר אביי במאי קמיפלגי בקרבו נסכים במדבר ולא קאמר דטעמ' דר"ע כאידך תנא דבי רבי ישמעאל ומודה ר"ע דביאה דנסכים לאחר ירושה וישיבה אלא דסביר' ליה כאידך תנא דבי ר"י ואייתר ליה מושב לכל מקום שאתם יושבים והיינו בשעת היתר הבמות שבין שילה וירושלים ז"א חדא דלא משמע כן מר"ע בזבחים דף מ"ד מדקאמר לא בא הכתוב וכו' וכפי' רש"י שם ותו דהא שמעינן ליה לר"ע דל"ל ביאה לבד הוא לאחר ירושה וישיבה דהא סביר' ליה במנחות דף מ"ה דהביאו שתי לחם במדבר. אך נראה דזה דוחק ותו קשה הא דפריך לקמן ואידך משום דהוי שני כתובים וכו' דע"כ דא"ל דואידך קאי על ר"ע דנילוף מקר' דמלך דביאה לאחר ירושה וישיבה דכיון דסביר' ליה קרבו נסכים במדבר כדאמר לעיל דבהא קמיפלגי וכמו שכתבו תוספות בד"ה במאי קמיפלגי וכו' דהקושי' הוא על ר"ע ומשני דסביר' ליה קרבו במדבר אם כן מהאי טעמ' נמי א"א לפרש דביאה לאחר ירושה וישיבה וע"כ הא דמקשה ואידך היינו תנא דבי רבי ישמעאל קמא דסביר' ליה דלא קרבו נסכים במדבר וביאה ומושב לאחר ירושה וישיבה דהוי ליה למילף מביאה לחוד ולפמ"ש דע"כ תנא דבי ר"י בתר' צ"ל דמושב דכתיב גבי נסכים היינו לכל מקום שאתם יושבים ולית ליה דרשה דאשר אני נותן לכם ואם כן מאי קשה על תנא דבר"י קמא כיון דאיהו סביר' ליה דרש' דאשר אני נותן לכם ממיל' א"א לומר דמושב כל מקום שאתם יושבין וע"כ צ"ל דבעינן ביאה ומושב להורות לאחר ירושה וישיבה ומזה גופא מוכח דביאה לבד אינו מועיל אלא ביאה ומושב והנה מצאתי בספרי ריש פ' שלח דבר אל בני ישראל כי תבואו וגו' בא הכתוב ללמדך שלא נתחייבו ישראל נסכים אלא מביאתן לארץ לאחר ירושה הכתוב מדבר או אינו מדבר אלא בכניסתן לארץ מיד ת"ל כי תבואו וגו' וירשתם אותה וישבתם בה הואיל ונאמרו ביאות בתורה סתם ופרט הכתוב באחת מהן שאינו אלא לאחר ירושה וישיבה ללמדך שכל מקום שנאמר מושבותיכם בארץ הכתוב מדבר א"ל ר"ע וכו' וצריך להבין דפתח בביאה דהיינו כתנא דר"י בתרא דמייתי הכא ומסיים ללמדך דכל מקום שנאמר מושב וכו'. ונראה דסביר' ליה כיון דביאה לחוד לאחר ירושה וישיבה משמע לא איצטרך מושב גבי נסכים וגם א"א לומר