המקנה קכז

ונראה דצ"ל דס"ל להרא"ש ז"ל דאפ"ה איכא ק"ו כיון דערלה אינו מפורש בתורה דנוהג בח"ל ובחדש מפורש וכה"ג כתבו תוס' לעיל דף ט"ו ע"ב בד"ה א"ק וכו' ומהר"י תירץ וכו' ובהא תתי שפיר הא דהוצרך הרא"ש ז"ל להביא לשון הירושלמי דנפקא מקרא ולא סגי במתני' דערלה דעיקר כוונת הרא"ש ז"ל שכתב מהיכא תיתי לחלק בין ישראל לשל גוי וכי היכא דלא נימא שאני הכא דכתיב קצירך ולא קציר נכרי ע"ז קאמר דהא בערלה ג"כ כתיב ונטעתם לפטור של גוי בכניסתן ואפ"ה אמרה תורה כל עץ דנוהג אחרי כן. ואיכא ק"ו דחדש נוהג אח"כ בשל גוי'. ומה שהקשו הב"ח והאחרונים על הרא"ש ז"ל דיליף בק"ו הא איכא למיפרך מה לערלה שכן אסור בהנאה ואין היתר לאסורו י"ל דיש להפך הק"ו דילפינן קרקע של גוי מקרקע של ח"ל דלית ביה איסור ערלה ואפ"ה איתא באיסו' חדש קרקע של גוי דאיתא באיסו' ערלה אינו דין שיש בו איסו' חדש ועוד נראה ליישב משום דקיי"ל אין קנין לנכרי בא"י להפקיע מידי מעשרות משום דכתיב כי לי כל הארן כדאיתא בגיטין דף מ"ז ע"ש אם כן י"ל דיליף שפיר בק"ו חדש מערלה וליכא למיפרך מה לערלה שכן אסו' בהנאה דהא איכא למימ' טבל יוכיח דאינו אסו' בהנאה ויש היתר לאיסורו כמ"ש התוספות לקמן דף ל"ח ד"ה וה"ה וכו' דתרומה ישנו בשאלה ע"ש ואפ"ה נוהג בשל גוי מקרא דלי כל הארץ ואין לומר מה לטבל שכן איסורו איסו' עולם ערלה תוכיח שאין איסורו איסו' עולם וכן אין לומ' מה לטבל שכן נאסר במה שמצאו זרוע א"נ מה לטבל שכן במיתה דערלה תוכיח והא דלא יליף הרא"ש ק"ו מטבל דעדיף טפי דאינו נוהג בח"ל כלל דאיכא למימ' שאני חדש דכתיב קצירך ולא קציר נכרי לכך יליף בק"ו מערלה דכתיב ביה נמי ונטעתם ואפ"ה נוהג אח"כ בשל גוי' מקרא דכל עץ וליכא למיפרך מה לערלה שכן אסור בהנאה דאיכא למימ' טבל יוכיח כנ"ל ובזה נראה לענ"ד ליישב מה שהקשה בתשובת כנסת יחזקאל ובספ"י מהא דאיתא בירושלמי והביאו תוספות בר"ה דף י"ג ע"א בד"ה דאקריבו עומ' וכו' ומעתה אפילו חטין שבעלי' כך אנו אומרין לא אכלו ישראל מצה בלילי פסח ומשני מה שהי' תגרי נכרי' מוכרים להם וכו' הרי מפורש בירושלמי דאינו נוהג בשל גוי וכ"ש לפמ"ש התוספות דמשמע מירושלמי דחדש נוהג בשל גוים הרי דברי הירושלמי סותרין זה את זה ויכילנא לשנוי' דה"ק דאפילו אי נימא דחטין שבעליי' אסורין היינו דוקא בארץ ישראל משום דירושה היא להם מאבותיהם אבל מה שמכרו נכרים מח"ל מה שגדל משל אשתקד לא נאסר אבל מה שגדל בשנה זו או אח"כ נוהג איסו' חדש אף בשל גוים אך זה דוחק קצת ולפי ענ"ד נראה דאתי שפיר טפי לפמ"ש דקצירכם ולא קציר נכרי קאי אאיסו' חדש לכ"ע אלא דסבירא ליה להתוספות והרא"ש וסייעתם דקצירכם ולא קציר נכרי היינו מה שמצאו זרוע בכניסתן לארץ אם כן לדעת האומרין בירושלמי דאפי' חטין שבעלי' א"א לפר' כן קצירכ' ולא קציר נכרי אתחל' כניסתן לא"י וע"כ צ"ל קצירכם ולא קציר נכרי קאי אקציר נכרי של אח"כ אם קנה הקרקע דאינו נוהג בשל נכרי' אם כן שפיר קאמר מה שתגרי נכרי' מוכרי' להם אבל למאי דקיי"ל כסוגי' דידן בר"ה שם דלא נאס' מה שגדל ביד נכרי ממילא קצירכם ולא קציר נכרי' קאי אתחלת ביאתן אבל אח"כ נוהג אפי' בשל גוים ולפ"ז אתי שפיר דאף הירושלמי לא אמר כן אלא לפי אותו סברא דבעי למימר דאפילו חיטין שבעלי' נאסר. ועיין מ"ש לקמן בסוגי' דבזה מובן לשון הירושלמי שם מה שתגרי נכרי' וכר' ישמעאל וכו' אלא דאכתי קשה כיון דכוונת הרא"ש ז"ל שם משמע לאסור של גוים אפילו בח"ל ואמאי כיון דלא ילפינן אלא מערלה דאינו נוהג בח"ל מן התורה מכ"ש לפמ"ש דצ"ל טבל יוכיח נימא דיו לבא מן הדין להיות כנדון ולא יאסור בשל גוים אלא בארץ ואפשר דס"ל להרא"ש ז"ל כיון דבא"י יש לחדש הדין כמו בערלה כדיליף בק"ו כנ"ל ממילא דאין לחלק בחדש בין א"י לח"ל ולא אמרי' בזה דיו ויש להביא ראיה ע"ז מהא דאמרי' לקמן לר"ש דילפינן בק"ו מחדש לערלה וכלאי הכרם שנוהגים אפילו בח"ל דחמירא שאסורין אפי' בהנאה ומשמע בפשיטות דס"ל לר"ש דערלה וכלאי הכרם אסורין בח"ל אף בהנאה וכן משמע מהא דאיתא בפסחים דף מ"ד דיליף בק"ו מאיסורי נזיר לערל' וכלאי הכרם לטעם כעיקר משמע בפשיטות דאפי' בהנאה אסור ומדעביד התם צריכותא גבי חטאת דלא נילוף מנזיר ולא אמרי' דאיצטרך גבי חטאת לאיסור הנאה אלא דכל כה"ג אמרי' דון מינה ואוקי באתרי' וכיון דילפינן דנוהגין בח"ל או לענין טעם כעיקר אין לחלק לכל דבריה' וה"נ גבי חדש כיון דילפינן דנוהג בח"ל לא אמרינן בזה דיו כל זה כתבנו לדעת האוסרין אבל לדעת הפוסקים המתירין נראה דס"ל דאין ראיה מירושלמי שכתבו התוס' דנוהג אף בשל גוי מדלא תני חלה חדא דכבר כתבנו דסוגיא דידן לית ליה חילוק זה מדמקשה מפטר חמור. ועוד נראה לומר דס"ל כמ"ש לעיל דאין ראי' מרבי אלעזר דאמר אף החדש דכיון דס"ל דאין ערלה בח"ל שפיר ילפינן ק"ו כמ"ש הרא"ש ז"ל אבל לדידן דקיי"ל ערלה הלכה למשה מסיני ליכא ק"ו ול"ל סברת הרא"ש למילף ק"ו משום שמפורש אך העיקר נראה כמ"ש בתשובת כנסת יחזקאל דאף המתירין שהביא הב"ח לא התירו אלא בשל גוי בח"ל. ונראה דהיינו מטעם שכתבנו לעיל דאף דילפינן מערלה וטבל כנ"ל מ"מ אמרינן דיו דנוהגים בשל גוי בא"י כדקיי"ל דאין קנין לנכרי בא"י ובזה מסולק קושי' ברכת הזבח על המתירין דהל"ל לרשב"י ה"ה לערלה בשלשה דערלה נוהג בשל עכו"ם ואין חדש נוהג בשל עכו"ם דלפמ"ש גם המתירין מודים דבא"י נוהג בשל נכרי אף בחדש ומה שלא נאסר משבאו לארץ זהו ג"כ בערלה כמ"ש לעיל דהיינו דקאמר רשב"י בכניסתן לארץ ופשיטא דליכא למיעבד ק"ו ממה שאינו נוהג בח"ל בשל גוים דהא אכתי לא ידעינן דערלה נוהג בח"ל אפילו בשל ישראל ממילא דליכא חומרא בערלה. עוד נראה ליישב קושי' ברכת הזבח לפי מה דאמרי' בפסחים דף כ"ג והרי חדש דאמר רחמנא לא תאכלו ותנן קוצר לשחת וכו'. ומשני אמר רחמנא קצירכם שלכם יהא ואידך קצירכם אמר רחמנא דכל ישראל משמע וכבר כתבנו דקצירכם דכל ישראל ממעט קציר נכרי א"כ י"ל דלמ"ד לא תאכלו איסור הנאה משמע ואיצטריך קצירכם להיתר הנאה לא מייתרא קרא למעט קציר נכרי ולפ"ז כיון דאיתא שם דף כ"ב דטעמא דר"ש דס"ל גיד הנשה אסור בהנאה משום דלא יאכל איסור הנאה משמע כמ"ש התוס' שם ואיצטרך קצירכם להיתר הנאה ממילא דליכא מיעוטא לקצי' נכרי אבל למאי דקיי"ל גיד הנשה מותר בהנאה ולא יאכל לאו איסור הנאה במשמע ממילא מייתרא קרא דקצירכם למעט קציר נכרי דאינו נוהג בשל נכרי ודו"ק:

ברש"י ד"ה ונוהגין וכו' פטר חמור בפטר רחם תליא רחמנא וכולי ומהרש"א זכרונו לברכה מחק אותו ויש ליישב דהא יש לתמוה הא דלא מקשה הש"ס מבכו' בהמה טהורה דמוקדם בפסוק וכל פטר שגר בהמה והד' וכל פטר חמו' דמשנה מפורשת בתמורה דף כ"א ובאין מח"ל חוץ מן הבכו' והמעש' שאם באו תמימים יקריבו הרי פשוט מפורש דקדושת בכו' נוהג בח"ל וכן קשה הא דשביק הש"ס פדיון בכו' אדם המוקדם באותו פרשה לתפילין וצ"ל דפדיון בכו' אדם ובכו' בהמה טהורה כיון דנתקדשו במצרים ומפורש בתורה הטעם כדכתיב בפ' והי' כי יביאך והיה כי ישאלך בנך מחר וגו' ע"כ אני זובח לה' כל פטר רחם הזכרים וכל בכו' בני אפדה משא"כ בפטר חמור דלא הזכירה התורה הטעם כדאיתא בבכורות דף ה' ע"ב אמ' רבי חנינא שאילת את ר"א וכו' מה נשתנו פטרי חמורים וכו'. א"ל גזירת הכתוב היא וכו' אם כן י"ל כיון דבכו' אדם ובכו' בהמה הטעם מפורש בתור' לא הוי צריך התנא למיתנייהו דמטעם זה אין לחלק בין ארץ ישראל לחוץ לארץ ומה שמפורש בקרא לא איצטרך למתני במתני' כדקאמ' לקמן וכ"ש חדש דכתיב ביה מושבות אלא כיון דבתחילה כתב רחמנא כלל והעברת כל פטר רחם לה' והד' מפרש קרא וכל פט' שג' בהמה הזכרים לה' וכל פט' חמו' אם כן כיון דבתחלה כוללם יחד כל פט' רחם בכלל והד' מפורש בכו' בהמה טהורה להקרבה ובכו' אדם ובכו' פטר חמו' לפדיון אם כן כמו שבכו' בהמה טהורה נוהג בח"ל כנ"ל. ה"נ פטר חמור כיון דבפט' רחם תליה רחמנא והיינו והעברת כל פטר רחם והיינו דמקשה דליתני פטר חמור כיון דמשמעות הכתוב דנוהג בח"ל ואינו מפורש והנה בספ"י כתב דמוכח דנוהג בח"ל ממה שנתקדשו בכורות במדבר כדאיתא בפ"ק דבכורות וכתב עוד דהקושי' הוא כיון דביאה דכתיב גבי תפילין ופ"ח היינו שתעשה מצוה זו שבשבילה תכניסו לארץ כדתני דבי רבי ישמעאל אם כן כל היכא דכתיב ביאה איכא למדרש כדתני דבי ר' ישמעאל ולא נהירא לפרש כן דהא אידך תנא דבי ר' ישמעאל דסבירא ליה כל היכא דכתיב ביאה אינו אלא אחר ירושה וישיבה ע"כ ס"ל דלא דמי שאר ביאה לביאה דכתיב גבי תפילין ופ"ח א"נ משום דהוי שני כתובים כמו שיבוא' לקמן בס"ד והאיך מקשה הגמ' בפשיטות כיון דאידך רבי ישמעאל מחלק בהכי ותו דאם כן הוי ליה להקשות נמי מפדיון אדם ובכו' בהמה טהורה דכתיב באותה פרשה אלא דהקושי' כמו שכתבו תוספות כיון דתפילין ופ"ח נוהג בכ"מ ה"ל למתני במתני' חוץ מתפילין ופט' חמו' ומה שהקשה מקדושת הבכורות במדב' נראה דסבירא ליה לרש"י ותוספות ז"ל שאין ראי' ממה שנהגו במדב' שינהגו ג"כ בח"ל אף משבאו לארץ חדא דורות משעה לא ילפינן כמ"ש לעיל דף כ"ט דמוכח כן מדלא ילפינן דנשים פטורות מפדיון מדלא נפדו במדב' אלא הזכרים וע"כ משום דלא ילפינן דורות משעה ועוד דאיכא למימ' דקודם שנתקדשה א"י שאני וכה"ג איתא בפ"ק דמגילה עד שלא נכנסו ישראל לארץ הוכשרו כל הארצות לומ' שירה ומשנכנסו נתקדש א"י דוקא אם כן אין ראי' ממה שנהגו במדב' לכך הוצרכו להביא ראי' מאמוראים דבבל וראי' לדב' דקאמ' לקמן שבת אתי' בק"ו מה מצות קלות וכו' ולא קאמ' מפני שעל שבת היה מצוים אף במדב' גבי מן אל יצא איש ממקומו ומקושש נהרג על חילול שבת ודוחק דלהכי קאמ' דאתי' בק"ו כי היכא דלא נילוף שאר מושבות מיני' דאין הלשון משמע כן ועיין מה שכתבתי לקמן בזה אך קשה לי טובא דלמה לא הביאו ראי' מן יחזקאל שהיה בבבל דכתיב ופארך חבוש עליך כדאיתא במועד קטן דט"ו ע"א ונבואה זו מפורשת שהיתה בשנת טי"ת לצדקיהו ויחזקאל כבר גלה בגלות יכני' כפי' רש"י ז"ל בתחלת ספר יחזקאל ואפשר דהוי מצי למדחי שציוה