המקנה קכו

ולוקח היינו דווקא בספק ערלה דמן ההלכ' היא מותרת והחמירו שלא יראנו לוקט אבל היכא דאיכא רוב חשיב כוודאי ואסור מצד ההלכ' והוא דעת קצת מפרשי' שהביא הכ"מ שם ולענ"ד דהרמב"ם ז"ל לשיטתו אזיל דסבירא לי' דהא דספיקו דאורייתא לחומרא הוא מדרבנן אבל מדאורייתא הוא לקולא ואם כן קשה למה הוצרכו להילכתא דספיקו מותר יותר משאר איסורין ועיין ביש"ש מ"ש בשם הר"ן אלא דע"כ דההילכתא הוא דכל שאינו וודאי גמור דכל שאינו רוא' לוקט ממילא דאפשר שימצא ספק באיזה דרך רחוק ואף על גב דבכל מקום אזלינן בתר רובא הכא מותר אך קשה לי לשיטת הרמב"ם ז"ל הא דקאמר בע"ז דף ל"ה דאסרו גבינת הנכרי' משום שמעמידין אותו בשרף של ערל' ואיסורי הוא אפילו בח"ל כמו שהוכחנו בסמוך אם כן לדעת הרמב"ם ז"ל דסבירא לי' דאפילו וודאי ערלה דכל שאינו רואהו לוקט הוא בכלל ספק אם כן למה אסרו בח"ל הגבינות יותר מערל' עצמ' ודוחק גדול לומר דמיירי שהי' ידוע להם שאין מעמידין בשום שרף אלא דוקא בשרף של ערלה ואין לומר לשיטת הרמב"ם ז"ל דרב נחמן בר יצחק סבירא לי' דמתני' אתי' כר' שמעון בן יוחאי דסבירא לי' לקמן דשלש מצות נצטוו ישראל בכניסתן לא"י וכו' הרי דסבירא לי' דערל' בח"ל מדאורייתא ממילא דספיקו אסור ולית לי' הילכתא זה אינו חדא דרב נחמן בר יצחק קאי שם אסתם מתני' דע"ז דליכא למימר דהך מתני' דע"ז ר"ש היא דהא בנדה דף חי"ת אמרינן בהדי' דר"ש פליג אדרבי אליעזר וסבירא ליה דקטף אין לו שביעית דקטף לאו פרי הוא ואם כן האיך ס"ד שם כרבי אליעזר ואפי' למאי דמשני דמודי' חכמים בקטפא דפירי לא אתי' כר"ש כדאיתא בנדה ע"ש דר"ש לית לי' אפילו קטפא דפירי. וצ"ל דסבירא ליה להרמב"ם ז"ל נהי דבערל' לא מחמירינן ולא גזרינן ח"ל אטו א"י אבל בגבינות כיון דאינו ניכר כלל בין גבינת של ח"י לחוץ לארץ לא חילקו וכיון דבגבינות של א"י איכא איסו' דאוריית' גזרו על של ת"ל אטו של א"י ולפ"ז אין הכרח מהך דגבינות נוהג בשל גוי' כמ"ש התוס' דכיון שכתבנו דלהרמב"ם ז"ל ע"כ הטעם בגבינות בח"ל משום דאינו ניכר דאתי לאחלופי בשל ארץ ישראל א"כ כיון דבא"י ודאי נוהג בשל עכו"ם כדמפורש במתני' דערל' כנ"ל לא חילקו בין א"י לח"ל ודו"ק

בא"ד ונראה דחדש נוהג בזמן הזה וכו'. כבר כתבו האחרונים דטעמייהו משום דהלכה כסתם משנ' בסוף ערלה. ובספ"י כתב דבמנחות פ' כל קרבנות ציבור איכא סתמא איפכא דחדש אינו נוהג בח"ל כדאמר טעמא דמתני' שם דאין עומר בא בח"ל וכתב הוא דטעם האוסרין הוא משום דאמרינן לקמן דתנא דפליג על רבי אלעזר הוא רבי ישמעאל וממילא ר"ע הוא דסבירא ליה דמושב בכ"מ שאתם יושבין סבירא ליה דחדש נוהג בח"ל וקיי"ל הלכה כר"ע מחבירו ע"ש ונראה דטעם המתירין שהביא הפוסקים משום דאיתא במנחות דף מ"ה ע"ב בתוספות ד"ה קרבו כבשים במדבר וכו' ואומר ר"ת דהיינו טעמא דכתיב כי תבואו אל הארץ ור"ע לטעמי' דכי תבואו לאו דוקא אבל ר' שמעון כר' ישמעאל ע"ש אם כן י"ל דהלכ' כר"ע מחבירו ולא מחביריו דהא ר"ש בן ננס נמי כרבי ישמעאל סבירא ליה אם כן ממילא כיון דבמנחות הוי מחלוקת ואח"כ סתם בחדא מסכת אף על גב דסתמא דערלה הוא איפכא הדרינין לכלל דבמתני' דידן יחיד ורבי' הלכה כרבים ממילא הלכה כסתמא דמנחות ותוספות והפוסקים האוסרי' סבירא ליה כמו שכתב תוספות שם די"ל דטעמא דבן ננס לאו משום דסבירא ליה כר"י אלא מטעמא אחרינא שכתבו שם ואם כן ממילא הלכה כר"ע מחבירו ודו"ק:

בא"ד ונראה דחדש נוהג וכו'. ובירושלמי נמי משמע דחדש נוהג בשל נכרים וכו'. והנה הב"ח כתב מדלא כתב הרי"ף והרמב"ם ז"ל דנוהג בשל נכרי' משמע דסבירא ליה דאינו נוהג בשל נכרי' והטעם מדאמרינן בר"ה דף י"ג עומר שהקריבו ישראל בכניסתן לא"י מהיכן הקריבו אלימא דעיילי ביד נכרי קצירכם אמר רחמנא ולא קציר נכרי ולכאורה ראי' ברורה הוא מדאמירנן במנחות ר"פ כל קרבנות ציבור דטעמא דאין עומר בא מח"ל משום דסבירא ליה דחדש אינו נוהג בח"ל אלמא דהא בהא תלי' ואם כן כיון דאמרו שם מקרא דקצירכם דאין עומר בא משל נכרי ה"ה דאין חדש נוהג בשל נכרי ותו דקצירכם לאו דוקא על העומר קאי דהא בפסחים דף כ"ג ע"א פריך והרי חדש דאמר רחמנא לא תאכלו וכו' ומשני קצירכם שלכם יהא ואידך קצירכם דכל ישראל משמע אלמא דדרש קצירכם באיסור חדש וה"נ מאי דדרשינן קצירכם ולא קציר נכרי קאי ג"כ על איסור חדש. ובהכי אתי שפיר טפי לישנא ואידך קצירכם דכל ישראל משמע דמשמע של ישראל דוקא ולא של נכרי וה"נ אמרינן במנחות דדרשינן קצירכם ולא קציר מצוה משמע נמי דקצירכם לאו אעומר לבדו קאי אלא על כל איסור חדש ונראה ליישב דעת התוספות דסבירא ליה דאף דאמרינן שם במנחות דילפינן מדאין איסור חדש נוהג בח"ל אין עומר בא משם מ"מ ליכא למילף איפכא מדאין מביאין עומר מקציר נכרי אין איסור חדש נוהג בהם דהא מצינו בכמה מקומות שאין עומר בא משם כגון בקעת יריחו וכיוצא בו אפ"ה איסור חדש נוהג בהם וה"נ י"ל בשל נכרי וי"ל עוד דהא קיי"ל קוצרין בית השלחין משום שאין עומר בא משם דדרשינן ממקום שאתה מביא אי אתה קוצר אבל ממקום שאי אתה מביא אתה קוצר אלמא דקצירכם מיירי בקצירה שלפני העומר וכן הא דדרשינן קצירכם ולא קציר מצוה מיירי נמי בקצירה שלפני העומר ולא באיסור אכילה אם כן י"ל הא דקאמר בר"ה קצירכם ולא קציר נכרי באיסור קצירה כי היכא דדרשינן מיניה קצירכם ולא קציר מצוה באיסור קצירה ואיסור קצירה שפיר תלוי' בהבאת העומר כדאמרינן ממקום שאתה מביא אי אתה קוצר אבל היתר אכילה בנכרי ליכא למשמע מיני' והנה הט"ז והש"ך כתבו בהלכות חדש דמוכח מהך סוגי' דפ"ק דר"ה דחדש נוהג בשל נכרי והקשו על הפוסקים המתירין בשל נכרי מדהוצרך להקשות מהיכן הקריבו את העומר ולא מקשה כפשטא מדמעיקרא לא אכלו ואי דעייל ביד נכרי הא אין איסור חדש נוהג בהם ולפענ"ד נראה דאין מזה הוכחה וקושיא על המתירין דאף דס"ל דמותר לאכול חדש של נכרי היינו דווקא שנגמרו ביד נכרי אבל אם לא נגמרו ביד נכרי אף שכבר גדלו יותר משליש מ"מ מה שנגדל ביד ישראל אסור משום חדש דהא כתב הרמב"ם ז"ל בפ"א מהלכות תרומות דין י"ב לקח תבואה זרועה מן העכו"ם אחר שהביאה שליש ונגמרו ביד ישראל מפריש תרומות ומעשרות לפי חשבון ונותן שני שלישי מעשרות ללוי וכו'. ועיין בכ"מ שכתב דהוא פלוגתא דר"ע ורבנן בירושלמי ופסק הלכה כרבנן א"כ ה"נ אף שניגדלו יותר משליש ביד הנכרי מה שנגמר ביד ישראל אסור משום חדש ולכך היה אסורין לאכול קודם העומר אלא דהעיקר הקושיא הוא דהאיך הביאו ממנו העומר כיון שיש בו חלק הנגדל ביד העכו"ם ואין מביאין ממנו ונמצא העומ' חסר והנה הב"ח כתב להוכיח להיפוך מדהוצרך לומר ממחרת הפסח אכול מעיקרא לא אכל ש"מ דהקריבו ולא הוכיחו כפשטא מדאכלו ממחרת הפסח ע"כ שהקריבו עומ' והוכיח מזה דאינו נוהג בשל נכרי' והט"ז והש"ך הקשו על זה דאיכא למימר דאכלו משל אישתקד והוא דחוק כמ"ש בתשובת שב יעקב ובתשובת כנסת יחזקאל דסתם גלוי משמע מתבואה חדשה ולענ"ד יש לדחות דאין זה מוכרח דהא פירש"י ז"ל ורשב"ם ז"ל בפסחים דף ק"ט בהא דאיתא שם דמחלקין לתינוקת קליות ואגוזים היינו קליות מתבואה של אשתקד ואפש' דהב"ח גם שה מפרש דמחלקין קליות מתבואה של נכרי' ומיהו בל"ז יש לדחות הוכחות הב"ח דאין ראי' ממה שאכלו די"ל שאכלו משלל עכו"ם דאמרינן בחולין דף י"ג דאפילו כתלי דחזירי הוי מות' להם אלא דאם כן מעיקרא מ"ט לא אכלו עוד נראה לענ"ד שגם התוספות סבירא ליה דקצירכם ולא קציר עכו"ם קאי נמי על איסו' חדש כדמוכח סוגי' דמנחות וסוגי' דפסחים כמ"ש לעיל אלא דסבירא ליה להתוספות דדוקא בתחילת ביאתם לארץ הותר להם קציר נכרי' דהא מצינו גבי ערלה משנה מפורשת במסכת' ערלה פ"א משנה ב' עת שבאו אבותינו לארץ מצאו נטוע פטור ומפורש בירושלמי כדכתיב ונטעתם ולא שנטעו גוי' עד שלא באו לארץ יכול אפילו משבאו לארץ ת"ל כל עץ וכו' הרי דבערלה יש חילוק בין קודם שבא לארץ ובין אח"כ א"כ י"ל דה"נ גבי חדש לא נתמעט מקצירכם ולא קציר נכרי אלא מה שמצאו זרוע בשעת כניסתן לארץ אבל מה שזרעו הגוים אחרי כן אסור משום חדש וראי' גדולה לזה דא"א לומר דס"ל להתוס' דקצירכם ולא קציר נכרי קאי רק על עומר ולא על איסור חדש כמ"ש האחרונים כנ"ל א"כ ק' הא דאמר ר"ש לקמן שלש מצות נצטוו ישראל בכניסתן לארץ וכו'. וקשה איך יליף ערלה מחדש הא איכא למיפרך מה לחדש שכן נאסר מה שמצאו זרוע משא"כ בערלה אע"כ צ"ל דגם התוס' ס"ל דבכניסתן לארץ לא נאסרו קציר נכרי ונראה דהיינו דקאמר ר"ש שלש מצות נצטוו בכניסתן לארץ דלכאורה האי לישנא דבכניסתן לארץ הוא מיותר לגמרי. ועיין מ"ש לקמן ולפמ"ש אתי שפיר דכוונת ר"ש הוא דאף חדש לא נהג אלא מכניסתן לארץ ואילך אבל מה שמצאו זרוע לא נאסר והיינו מדכתיב קצירכם ולא קציר נכרי ומה דפסיקא לתוס' כאן לחלק ולא נימא כיון דמיעטה רחמנא קציר נכרי בכניסתן לארץ ה"ה מה שזרע הנכרי אח"כ דהא בערלה איצטריך קרא דכל עץ לרבות מה שנטע הנכרי אח"כ ואף שהוכיחו כן מהירו' מ"מ קשה על הירושלמי דמנא ליה לחלק בהכי נראה דהוא ממה שכתב הרא"ש ז"ל בתשובה והביאו הב"ח והאחרונים דחדש נוהג בשל גוים ק"ו מערלה וז"ל מהיכא תיתי לומר דלא לינהוג בשל גוים הלא ערלה אינו אלא בארץ ואפילו הכי נוהגות בנטיעות גוי כדתנן במסכת ערלה הנוטע ברשות הרבים והנכרי שנטע חייבין בערלה וגרסינן בירושלמי כי תבואו אל הארץ ונטעתם פרט לנטע גוי עד שלא באו לארץ יכול שאני מוציא את שנטע גוי משבאו לארץ ת"ל כל עץ וכו' וכ"ש דחדש נוהג מן התורה אף בחוץ לארץ דנוהג אף בשל גוי עכ"ל. וי"ל דמזה פסיקא לתוספות דחדש נוהג בשל גוי כנ"ל. והנה צריך להבין הא דקאמ' הרא"ש ז"ל ערלה אינו נוהג בח"ל דהא באמת קיי"ל דערלה הלכה למשה מסיני דנוהג בח"ל והוא חמיר כאילו מפורש בקרא וליכא ק"ו ואדרבה בזה היה נסתר ראי' התוספות מן הירושלמי מדקאמ' ר"א אף החדש ש"מ דחדש נוהג בשל נכרי' מדלא חשיב חלה די"ל כיון דס"ל לר"א לקמן דאין ערלה בח"ל שפיר יליף בק"ו מערלה דנוהג בשל גוי אבל אנן קיי"ל ערלה הלמ"מ בח"ל וליכא ק"ו. ובספ"י פירש דכוונות הרא"ש למאן דאמר הלכת' מדינה וזה דוחק דהא קיי"ל הל"מ