המקנה קכד

דאשכחן תנופה בנשים דכיון דאשכחן מיעוט' בנות ישראל בתנופת חזה ושוק ממיל' הדרינן לכלל' משום דהוי מ"ע שהזמ"ג וילפינן מתנופת חזה ושוק טפי מתנופת סוטה ואף לפמ"ש בלשון התוספות ד"ה הקבלות והזאות וכו' דשאר עבודות לא הוי מ"ע שהז"ג משום מצוותן ביום מכל מקום הבאת עומר ודאי הוי ז"ג. וק"ל

בתו' ד"ה קבלות והזאות וכו'. תיפוק ליה דכולהו הוי מ"ע שהזמ"ג וכו'. לכאורה היה נראה לפמ"ש התוספות בסוף דבריהם דאף דמחוסרי בגדים מחלל עבודה מ"מ נשים לא נצטוו בבגדי כהונה ונראה דהיינו מדכתיב בבגדי כהונה ולבשת את אהרן ואת בניו ולא בנותיו אינם בכלל מחוסרי בגדים אם כן י"ל דה"ה הא דילפינן מביום צוותו את בני ישראל דכל העבודות פסולת בלילה ה"א דהיינו דווק' בבני ישראל ולא בנות ישראל וה"א דהוי לדידהו מצות עשה שאין הזמן גרמ' ולכך מחייבות אפילו נשים. ובזה מיושב מה שהקשו התוספות רי"ד הא דלא חשיב נמי תרומות הדשן ושני גזירי עצים הטבת הנרות והקטרת שחרית וערבית וע"ש ולפמ"ש אתי שפיר דהרמת הדשן צריך להיות דוקא בלילה כדדרשינן ביומ' וכל הלילה והרים דנקראת עבודת לילה ובשני גזרי עצים מפורש הזמן בקרא דכתיב וערכו עלי' עצים בבוקר בבוקר וכן בנרות וקטורת מפורש זמניהם בקרא בבוקר ובין הערבים א"כ הוי ודאי מ"ע שהזמ"ג ופשיטא דנשים פטורות ונראה דס"ל להתוס' דאין למעט נשים מבני ישראל דכתיב גבי ביום צוותו דהא במילי דעבודה בעינן כהונה ואין למעט בנות אהרן מבני ישראל וכמ"ש בלשון רש"י ז"ל עוד י"ל קושי' התוס' דאף דילפי' מתפילין דמ"ע שהזמ"ג נשים פטורות מ"מ אין ללמוד מזה מצות הכהונה כדאמר לעיל דף ל"ה גבי לאו דהשחתה דסברא הוא דבנות אהרן עדיפא שכן ריבה בהם הכתוב מצות יתירות וכן אמרינן ביבמות שאני לאו דכהנים דחמיר'. אך לפי מ"ש לעיל שם דגבי בנות אהרן לא שייך מצות יתירות שפיר הקשו ובזה אתי שפיר טפי מה שתירצו תוס' דאיצטריך קרא למיפסל וכו'. ולכאורה אכתי לא אתי שפיר דהא מתני' מיירי לכתחילה דומי' דסמיכה ותנופה דאין מעכב' כמו שיבואר בלשון התוס' ד"ה אי דפנים וכו' ע"ש ולא הוי צריך לאתוי' הני קראי ולפמ"ש י"ל דאי הוי אמרינן דלא מחללה עבודה בנשים ממילא הוי אמרי' דהם מצוות עליהם אף שהזמ"ג דכיון דלא מחללה עבודה ועדיפא מישראלים תו ליכא למילף ממצה והקהל דשאני בנות אהרן דקדושתו יותר דלא מחללי' עבודה ושפיר איצטריך לאתויי קרא דמחללה עבודה וכל זה כתבנו לשיטת התוס' אבל כבר כתבנו לעיל דף כ"ט ובדף ל"ד דלולי דבריהם ז"ל י"ל דכל כה"ג שהחיוב מוטל על האדם תמיד אלא שאינו כשירה בלילה לא הוי מ"ע שהזמ"ג דהא כל הנשים חייבות בקרבנות והבאות הקרבנות וזה אינו אלא ביום ויש עוד להביא ראי' מהא דאמר בריש מס' בכורים דהאשה מביא' ואינה קורא ולא אמרינן דפטורין משום דהוי מ"ע שהז"ג דהא קיי"ל דאחר חנוכה אינו מביא ונראה משום דכתב הרמב"ם ז"ל בפ' א' מהלכות בכורים דבכורים שהפריש אחר החנוכה מניחין עד אחר העצרת א"כ החיוב מוטל על כל הפירות וז' מינים להפריש מהם בכורים ולהביאם אלא דאינו כשירין להביא אלא בזמן שמחה ונראה דאף הראב"ד ז"ל שחלק שם היינו דוק' בפירות גרועין שאין נגמרי' עד אחר החנוכה וס"ל דפטורין מן הבכורים וכמ"ש שם אבל פירות טובים שנגמרי' בזמנן אלא שלא הפריש קודם חנוכה מודה הראב"ד ז"ל דמנחי להו עד העצרת וק"ל

בא"ד מיהו ק' מסמיכה וכו'. לכאורה הי' נראה דדבריהם הוא למ"ד בר"פ המוציא תפילין דנשים סומכת רשות אבל למ"ד שם דאסורות לסמוך אם כן שפיר איצטרך קרא לאיסורי ונראה דזה אינו דהא אמרינן בחגיגה דף י"ז דסמיכה בכל כחו בעינן והוי ליה עבודה בקדשים אם כן בלאו קרא דוסמך הוי ידעינן איסורא ואין סברא לומר דממעט קרא שלח לסמוך כלל אפי' בלא כח דזה לא נשמע ממיעוט' דבני ישראל סומכין דהיינו בכל כחו וק"ל

בא"ד משום דכתיב וסמך ושחט וכו'. הקשה בספ"י אם כן נילוף מזה דנשים פסולות לשחיטה מדכתיב אל בני ישראל ובאמת דהתוספות הקשו קושי' זו בחגיגה דף י"ז ד"ה דבר אל בני ישראל ותירצו דמרבינן להו בר"פ כל הפסולין וכוונתם להא דאמר שם דמקבלה ואילך מצות כהונה אלא דלכאורה קשה דאכתי אין זה ראי' להכשיר שחיטה בנשי' דהא דקאמ' שם מקבלה ואילך מצות כהונ' היינו דהשחיטה כשירה בזרי' ונראה לענ"ד דמוכח דשחיטה כשירה בנשים מהא דאמר לקמן ק"ו מה בן צאן שלא קבע לו כהן וכו' אם כן מדאיצטרך קרא גבי קבלה בני אהרן ולא בנות אהרן ואי ס"ד דשחיטה פסולה בנשים ל"ל קרא נילוף בק"ו משחיטה דכשירה בזרים ואפ"ה פסולה בנשים אפילו בבנות אהרן דאין לחלק בשחיטה בין בנות ישראל לבנות אהרן כי היכא דנפקא לן מיעוטא דסמיכה אפילו לבנות אהרן וממילא מוכח דאף שחיטה כשירה בנשים ודו"ק

בא"ד ותנופה נמי איצטרך למעוטי וכו'. לכאורה היה אפשר לומר כיון דתנופה איכא נמי בכהן עם הבעלי' כדקאמר לקמן אם כן י"ל דבא למעט תנופה בכהנות לכתחילה שאם הניפה בת כהן עם הבעלים לא עשתה כלום וצריך כהן אחר להניף לכתחילה דאי לאו קרא ה"א דאם הניפה הוי תנופה ואף על גב דאינה מצוות וצ"ל דסבירא ליה כמ"ש לעיל דכיון דממעט מקרא דבני ישראל והניף משמע דממעט בנות ישראל ולא בנות אהרן מיהו אין להקשות דמנ"ל באמת דאינו מועיל תנופה בכהנות י"ל דכיון דגלי קרא בבנות ישראל ממיל' ילפינן מיני' דה"ה בנות אהרן כמ"ש בפי' רש"י ז"ל גבי תנופות עומר מיהו קצת קשה לפי מאי דאמרינן במנחות דף ל"ג דאין תנופה בחוברין אלא אחד מניף ע"י כולן אם כן י"ל דקמ"ל קרא דאם הביאה אשה קרבן בשותפות עם איש והניפה אשה דאין תנופה שלה מועיל כלום וצריך האיש לחזור ולהניף וצ"ל דסבירא ליה להתוספות דממיל' הוי ידעינן דכיון דהיא פטורה אינה מוציאה את האיש כדקיי"ל במתני' דראש השנה גבי שופר וצ"ע:

בא"ד דהא עבודה לא מתחלה בהני וכו' משמע דאי הוי מתחלה עבודה בהכי אתי שפיר וכיון דמעכב עבודה ע"כ בנשים שפטורות משום דהוי מ"ע שהזמ"ג היה הקרבן צריכין סמיכה ע"י אחר כמו שאר עבודות המעכבות ואיצטרך קרא שאם סמכו הנשים בעצמם שחללהו העבודה בכך אם כבר נשחט בלא סמיכה אחרת ואם לא נשחט עדיין צריך אחר לסמוך אבל כיון דסמיכה לא מעכ' ממילא כיון דאין הנשים סומכות אין צריך סמיכה מאחר וכיון שהן פטורות משום דהוי מצות עשה שהזמן גרמא למה ליה קרא ובזה מתורץ מה שהקשה בספ"י לפי מ"ש תוספות מנחות דף ס"א ד"ה מצינו שחילק וכו' וכ"ת אשה נמי ליבעי מיעוט שלא יסמוך אחר בשביל' שמא יש מיעוט עד כאן לשונו ואם כן מאי מקשה תוספות הכא דאף שהוא מצות עשה שהזמן גרמא אתי קרא למעט שליח והיינו מיעוטא שכתבו תוספות שם ולפי מה שכתבנו לק"מ דאי אפשר לומר דהיינו מיעוטא דאדרבה אם נימא שצריכות לעשות סמיכה ע"י שליח היינו דאיצטרך קרא דסד"א דאף שפטורות משום דהוי מ"ע שהזמ"ג מ"מ אם סמכה בעצמה מתקיים מצות סמיכה וקמ"ל קרא דלא מהני וצריך לסמוך עוד פעם ע"י אחר אע"כ כמ"ש תוס' שם דשמא יש מיעוט במקום אחר:

בא"ד ותנופה נמי איצטרך וכו' וכתב המהרש"א ז"ל וקצת קשה דמי הכריחם לזה הא שפיר איצטרך ליה כמו כל הנך עבודות וכו' ובספ"י תמה עליו דהא באותו בריית' דמנחות דף צ"ג דקתני דסמיכה אינו מעכב תני' נמי דתנופה אינו מעכב ונלענ"ד ליישב דבריו משום דהתוספות כתבו שם בד"ה כאילו לא כופר וכו' דהך ברייתא מתני' בת"כ באשם מצורע שטעון תנופה חי וכו' והכא מיירי בתנופות חזה כדפי' רש"י ז"ל בד"ה דבר אל בני ישראל והניף בצו את אהרן המקריב זבח שלמיו וגו' ובהאי י"ל כיון דכתיב את החלב על החזה יביאנו את החזה להניף לפני ה' והקטיר הכהן המזבחה את החלב וגו' איכא למימר דתנופה זו מעכבא את הקטרת החלב ואף דהבעלים בוודאי נתכפרו דהא הקטרה גופא לא מעכבי אם נטמאו האמורין או אבדו מ"מ ה"א דההקטרה מתחלה בלא תנופה והוא צורך הקטרה וממילא דצריך לעשות ע"י שליח כיון דמעכב קמ"ל דתנופה דנשים לאו מידי היא וע"ז כתב כיון שהיא בבעלי' מסתמ' לא מתחלה בי' אלא דלא ידענו מה פסיקו להו דתנופת חזה אינו בלילה דהא דתנן במגילה כל היום כשר לתנופה מיירי בתנופת העומר כדמייתי שם קראי ביום הניפכ' את העומר אבל בתנופת החזה דכתיב בי' להניף אותו תנופה לפני ה' והקטיר הכהן משמע דומי' דהקטרה דכשירה כל הלילה וצ"ל דמשמע להו מדנקט במתני' דמגילה סתמא ולתנופה וגם נקט התם דהקטרת אברי' כשירין כל הלילה ולא חשיב תנופה משמע דאין לחלק לענין זה בתנופה ודו"ק

אך מה שהקשה תוספות מתנופה יש לומר דקמ"ל קרא דאם הניפה האשה עם הכהן כדקתני לקמן כהן מניח ידו תחת יד הבעלים צריך הכהן להניף פעם אחרת משום דכיון דטעמא דלא הוי חציצה משום דגזירת הכתוב הוא כן כמ"ש תוספות לקמן ד"ה מכניס כהן ידו וכו'. אם כן כיון דאשה אינה בתורת סמיכה הוי ליה חליצה ואפי' לפמ"ש תוספות לקמן דלא הוי תחת ידו ממש אלא בשפת הכלי מ"מ אם הניף אדם אחר עם הכהן אפשר דלא הוי תנופ' שצריך תנופ' בכהן לבד ולא יערב כח אחר עמו משא"כ מטע' דהוי מ"ע שהזמ"ג ה"א דלא הוי חציצ' דנהי דאינ' מצוו' מ"מ כשהניפ' הוי תנופה דלא גרע ממ"ש תוס' שאר עבודת דמטע' דהוי מ"ע שהז"ג הוי עבודה כשירה ואפשר דס"ל דאפילו הכי הוי חציצה כיון שהיא פטורה וצ"ע

בא"ד ואיצטרך למעוטי וכו' י"ל אף על גב דאמר לעיל דליכא למילף ממצה והקהל משום דהוי לי' שני כתובים מ"מ ה"א דילפינין תנופה מתנופה ואין לומר הא בתנופה גופא איכא שני כתובים מדקאמר בסמוך נזירה מנ"ל אתי' כף כף מסוטה ולא ילפינן לה בבנין אב זה אינו דהא דקאמר לקמן נזירה מנ"ל לאו דווקא דאיצטריך לנזיר גופא שיהא תנופה בכהן. ודו"ק

ע"ב בד"ה אי דפני' כהן וכו' דמרבינין לה מן ה"א דהכהן המשיח וכו' וכתב מהרש"א ז"ל לא מצאתי כן אלא דבפ' קמא דמגילה מרבינין מה"א דהמשיח כהן מרובה בבגדי' אבל כהן הדיוט לא מרבינין מיני' ע"ש ואין דבריו מובני' לי דהאי דבפ' קמא דמגילה